עלון א-ת פ-ש פרשת בשלח - שבת שירה תשפ"ד | מנחם רחמים | בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב חפץ בן אסתר זצ"ל

21 דק' קריאה

פרשת בשלח – שבת שירה
חידושי תורה ושאלות מ - א' ועד ת' על פרשת השבוע ועניינא דיומא מהמפרשים מדרשים וכד'
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 116 פסוקים = יְ-הוָה מֶלֶךְ , ינון
יְ-הוָה מֶלֶךְ יְ-הוָה מָלָךְ יְ-הוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד
בפרשת בשלח מצווה לא תעשה אחת - שלא נצא בשבת חוץ לתחום (ספר החינוך)
נוהגים בשבת שירה לפזר גרעינים לציפורים כיון שאמר משה רבינו שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ.(טז כו) אמרו דתן ואבירם אנחנו נעשה כנגדו , וביום שישי לא אכלו את המן שיש אצלהם ובליל שבת הלכו והחביאו את המן שלהם בשדה , וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ. תרגום יונתן – וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה נָפְקוּ מִן רַשִׁיעֵי עַמָּא לְמִילְקוֹט מַנָּא וְלָא אַשְׁכָּחוּ. מה עשה הקב"ה באותו לילה שלח ציפורים ועופות ואכלו את המן שהחביאו לכך נוהגים לפזר בשבת זו גרעינים לציפורים . (טעמי המנהגים)
החל מחודש שבט אין לך שבועיים שבהם אין יום חג - ראש חודש שבט , ט"ו בשבט , ראש חודש אדר , חג הפורים , ראש חודש ניסן , ימי הפסח ,
ראש חודש אייר , פסח שני ול"ג בעומר , ראש חודש סיון , חג השבועות . (רבי חיים מצאנז)
עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ אֱ-לֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ. (טו ב) דתניא זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ התנאה לפניו במצוות עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה ציצית נאה ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין (שבת קל"ג ע"ב(
וכן איתא בגמרא (בבא קמא ט א-ב) אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב הוּנָא: בְּמִצְוָה – עַד שְׁלִישׁ. מַאי שְׁלִישׁ? אִילֵּימָא שְׁלִישׁ בֵּיתוֹ, אֶלָּא מֵעַתָּה, אִי אִיתְרְמִי לֵיהּ תְּלָתָא מִצְוָתָא [אם מזדמנות לו שלוש מצוות] – לִיתֵּיב לְכוּלֵּיהּ בֵּיתֵיהּ [יתן את כל ביתו] ?! אֶלָּא אָמַר רַבִּי זֵירָא: בְּהִידּוּר מִצְוָה – עַד שְׁלִישׁ בְּמִצְוָה. [שאם רוצה אדם להדר במצווה מסויימת ולהוסיף בטיב או בנוי — מוסיף עד שליש מן המחיר הקבוע לאותו דבר, ויותר מכן אינו מחוייב אפילו לשם הידור] בָּעֵי רַב אָשֵׁי: שְׁלִישׁ מִלְּגָיו, אוֹ שְׁלִישׁ מִלְּבַר? תֵּיקוּ. בְּמַעְרְבָא אָמְרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא: עַד שְׁלִישׁ – מִשֶּׁלּוֹ. מִכָּאן וְאֵילָךְ – מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. פרש"י שְׁלִישׁ בֵּיתוֹ - שחייב אדם לבזבז במצוות לולב או ציצית או ספר תורה שליש מה שיש לו.
לכאורה מה השייכות שיש לשירת הים שמשם לומדים ענין הידור מצוה, ומדוע דווקא עד שליש .
יבואר ע"פ תרגום יונתן - וּדְבַר שִׁית מְאָה רְתִיכִין בְּחִירִין וְכָל רְתִיכֵי מִצְרָאֵי עַבְדוֹי דִדְחִילוּ מִפִּתְגָמָא דַיְיָ דְלָא מִיתוּ בְּמוֹתָנָא וְלָא בְּבַרְדָא וּמוֹלִיתָא תְּלִיתָתָא לְמִנְגַד וּלְמִרְדוֹף בִּבְהִילוּ אוֹסִיף עַל כָּל רְתִיכָא וּרְתִיכָא. איתא בירושלמי - בראשונה לא היו אלא שנים, דכתיב (בראשית מא, מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה, עמד פרעה ועשה שלש, שנאמר וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ, עמדה מלכות הרשעה ועשתה ארבע . ובר"ש שם: פירוש, פרעה קשר ג' סוסים במרכבה כדי שירוצו מהרה. וכן איתא במכילתא: וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ, רבן שמעון בן גמליאל אמר, זה השלישי שעל המרכבה, לשעבר לא היו אלא ב' שהיו מריצים המרכבה, ופרעה הוסיף עליהם אחר בשביל למהר לרדוף אחרי ישראל. וכן שלמה הוסיף עד ד' דכתיב וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה. (מלכים א י כט) נמצא בכל מרכבה ד' סוסים כפי כסף הסוס. (תוספות) וזהו הפירוש: וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ. וזה גם כן כוונת התרגום יונתן: 'מוליתא תליתאה', היינו סוס, כענין 'מולייתות של בית רבי' (בגמרא שבת נב). ובזה מבואר ענין הידור מצוה: ואם כן הוסיף פרעה הידור שליש בעבירה לרדוף אחרי ישראל, והנה השי"ת לקח ממנו נקם 'סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם' 'וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף', על כן שוררו לפניו זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ, 'התנאה לפניו במצוות', וממילא נשמע ד'הידור מצווה עד שליש', כמו שפרעה התנאה בהידור שליש בעבירה, והשי"ת מִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף, הנה מחויבים אנחנו להתנאות לפניו במצוותיו בתוספת שליש, ממילא לפי זה נדע דפירוש 'שליש' בזה הוא חלק שלישי נוסף על השנים. ('בני יששכר' מאמרי השבתות מאמר ב אות ה). הניסים הרבים שהיו במים בשעת קריעת ים סוף - זימן להם הקב"ה אילנות מלאים בפירות שצמחו משני צידי השביל שלהם כדי שישביעו רעבונם , עשה את הים לישראל כבית בשמים המשיבים את נפש האדם הפיח רוח מגן עדן ומשם באו הריחות הטובים ,המים נעשו כמין כיפה מעל ראשיהם. הקירות שהפרידו בין שביל לשביל נעשו כאבני ספיר וכיהלומים זכים , כל שבט הלך בשביל נפרד משלו , קרקע הים שהתייבשה לא נעשתה גוש אחד, היא הייתה כפסיפס של אבני שיש. בני ישראל לא הלכו בים מקצה אחד למשנהו, אלא נכנסו בצד אחד והלכו מעגלית עד שיצאו באותו צד במקום אחר, משום שהים נבקע בצורת קשת. צורת בקיעה זו זירזה את טביעת המצרים במים. מהים יצאו מים מתוקים ובני ישראל שתו מהם, ואילו המצרים הסובלים מצמא – התעלפו. המים המתוקים הנקראים נוזלים נותרו תלויים באוויר ולא נפלו לארץ כטבעם. רק לאחר שסיימו ישראל לשתות מהמים המתוקים, הם קפאו ונערמו שוב. קרקע הים פלטה גם ירקות, והבהמות הרבות של ישראל ניזונו מהם. היו חלשים וזקנים בבני ישראל שבדרך הטבע היו צריכים להתעכב כאשר עברו את הים, אבל הקב"ה עשה להם נס והקל עליהם את הדרך, והם הצליחו לעבור את הים כבר באותו הלילה. הים התייצבו לגובה מימינם ומשמאלם של בני ישראל כאילו היו צוקים גבוהים ורמים , הם ניצבו בגובה רב ונראו למרחוק, עד שכל אומות העולם ראו אותם וכל המלכים והנסיכים נבהלו מפניהם. גם את חוש השמיעה איבדו המצרים, ולא שמעו את קול הים בהמונו; הם גם לא חשו בריח הים כי התבטל מהם גם חוש הריח. הם איבדו גם את חוש המישוש, ולא חשו שהקירות שהם נתמכים בהם הרי הם מי הים הקפואים. אבנים רבות נפלו עליהם והרגו אותם. המצרים נעו כעטלפים, ולא הבחינו שהם נכנסים לתוך הים. בחשכה הסמיכה ששררה הם חשבו שבני ישראל הולכים על שפת הים ולא בתוכו , עמוד הענן הפך עתה את כל המצולה לטיט, והמצרים טבעו בו. הייתה זו מידה כנגד מידה על שהכריחו את בני ישראל להתבוסס בטיט בעת עבודת הפרך. בנוסף הומטרו על המצרים מן השמיים אבנים וגחלים של אש ושל ברד. גם החיצים שהטילו המצרים על ישראל חזרו אליהם ופגעו בהם, ה' הסיר אופן אחד ממרכבותיהם של המצרים. כשראו המצרים את הרעה הממשמשת ובאה עליהם הם רצו לחזור ליבשה, אבל הרכב שהיה מחוסר אופן נסחף ונגרר לכיוון הנגדי. רוב המצרים נפלו מהמרכבות ולא יכלו להתרומם בדרך נס הם נסו לתוך הים. אלו שכבר היו בים ניסו לחזור לאחוריהם, אך הסוסים שלהם לא רצו לחזור. אדרבה, הם נכנסו לתוך המים בכוח, כאילו דרבנו אותם להתקדם לכיוון הזה, וכך הטביעו את הרוכבים. היו גם מצרים ששקעו בבוץ ולא יכלו לזוז ממקומם. הקב"ה ציווה שארץ מצרים תתרומם למעלה, כדי שאלו שנשארו שם יראו במפלת המצרים בים, ישראל גם ראו כעת את השר העליון של מצרים מת. פרעה ניצל מנחשול המים. היה נס גדול בהצלתו; כדי שיודיע ויפרסם לכול את גדלות ה'. (מכילתא)
וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.(יח יד)
כל הגאולות נרמזים בתיבת 'אֶמְחֶה' . כִּי מָחֹה כל המחיות יהיו על ידי אֶמְחֶ"ה . גאולת מצרים היתה על ידי - אהרון, משה, חור, ה' ית"ש .
גאולת בבל היתה על ידי - אסתר , מרדכי , חרבונה , ה' ית"ש . גאולה העתידה תהיה על ידי - אליהו , משיח , ח' נסיכים ה' ית"ש. (אמרי נעם)
דאיתא בגמרא – 'וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרוֹךְ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רוֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם' (מיכה ה ד).
מַאן נִינְהוּ 'שִׁבְעָה רוֹעִים'? דָּוִד בָּאֶמְצַע, אָדָם שֵׁת וּמְתוּשֶׁלַח מִימִינוֹ, אַבְרָהָם יַעֲקֹב וּמֹשֶׁה בִּשְׂמֹאלוֹ. וּמַאן נִינְהוּ 'שְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם'?
יִשַׁי, וְשָׁאוּל, וּשְׁמוּאֵל, עָמוֹס, וּצְפַנְיָה, צִדְקִיָּה, וּמָשִׁיחַ, וְאֵלִיָּהוּ. (סוכה נב:)
כתב ה'בן יהוידע' - ונראה לי שבעה רועים כנגד תורה שבכתב שהיא שבעה ספרים כמו שאמרו רז"ל (שבת קטו:) על פסוק (משלי ט, א)
'חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה' ושמונה נסיכים כנגד תורה שבעל פה שיש בה שמונה דרגות , שהם כשר ופסול, חייב וזכאי, טהור וטמא, אסור ומותר.
שאלות
א. ראיה בפרשתנו שתחיית המתים מן התורה .
ב. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ (יג יט) מה בא לרבות אֶת . היל"ל וַיִּקַּח מֹשֶׁה עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ.
ג. וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה. (טז כ) כאן נוקט לשון תּוֹלָעִים ואילו להלן נוקט לשון רִמָּה . שנאמר וַיַּנִּיחוּ
אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ. (טז כד) , מה הטעם ששינה הכתוב , מה ההבדל בין רִמָּה וְתוֹלֵעָה . וכן בפרקי אבות
(ג א) לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה.
ד. בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. (טז ג) אם תבן לא ניתן להם ק"ו שלא
ניתן להם בשר וכן לֶחֶם לָשֹׂבַע שהרי אכלו לחם עוני כדאמרינן (הגש"פ) הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם.
ה. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ. (טז כז) כיון שלא מצאו לא לקטו . אם היו מוצאים ולוקטים על איזו מלאכה היו עוברים.
ו. שלושה פסוקים ברצף בקריעת ים סוף , בכל אחד מהם ישנם ע"ב אותיות , ומהם יוצא שם ע"ב , ובו קרע משה את הים .
ו. בפרשתנו לומדים שכל המעשה את חברו לדבר מצוה [גורם לחברו לעסוק בדבר מצוה] מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה בעצמו .
ז. פסוק בפרשה בו יש את כל אותיות האלפא ביתא .
ח. היה ראוי להיות משיח ובגלל שלא אמר שירה מידת הדין קטרגה עליו ,שהיה אז פתח לגאולה ונסתם.
ט. וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְ-הוָה (יד ד) איתא בחז"ל שפרעה ניצל וברח לנינווה וכתיב לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד.(יד כח)
אבל אחד נשאר דהיינו פרעה. לכאורה הרי כבר כתוב וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה .
י. שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. (טז כט) חכמים גדרו גדר ואסרו שלא לילך בשבת יותר מאלפים אמה מחוץ לעיר. מהו שיעור
חוץ לתחום מן התורה.
כ. שלחה אסתר לחכמים וביקשה שיצרפו את מגילת אסתר לכתבי הקודש . וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר. (אסתר ט לב) פרש"י –
אֶסְתֵּר בִּקְשָׁה מֵאֵת חַכְמֵי הַדּוֹר לְקָבְעָהּ וְלִכְתֹּב סֵפֶר זֶה עִם שְׁאָר הַכְּתוּבִים. וְזֶהוּ 'וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר'. בפרשתנו מצאו חכמים רמז בתורה לאפשרות למלא את
בקשתה .
ל. וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה. (טז יג) בני ישראל יכלו לטעום בבשר השליו את כל הטעמים חוץ
מטעם בעל חיים זה , והטעם בזה.
מ. חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְו‍ֹת (משלי י ח) פרש"י - משה רבינו שכל ישראל היו עוסקין בביזת מצרים והוא היה עוסק במצוות שנאמר וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף
עִמּוֹ וגו'. לכאורה יותר שייך לקרוא לזה חסידות וצדקות וכדו' מדוע נקרא חכמה ? ועוד דאיתא בגמרא (זבחים קא .) אמר רב משה רבינו כהן גדול היה
וחולק בקדשי שמים . אם כן אסור לו להיטמא למת אפילו לקרובים .
מ. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱ-לֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם. (יג יט)
איתא במדרש (ילקו"ש רכז) ויש אומרים נטל [משה] חרס וכתב עליו שם המפורש והשליך ליאור מיד צף ועלה ארונו של יוסף. לכאורה קשה מהגמרא
(סוכה נג :) בְּשָׁעָה שֶׁכָּרָה דָּוִד שִׁיתִין, שהם המערות והנקבים ביסוד המקדש צף, ועלה התהום ורצה לשטוף את העולם אָמַר דָּוִד: האם יש מי שיודע אם
מותר לכתוב שם של קודש על חרס נזרוק אותו לתהום וינוח התהום לא היה מי שיאמר לו דבר. אמר דוד: כל מי שיודע לומר ואינו אומר לי דבר, יחנק
בגרונו. נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו מדעתו, ואמר: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו בדין סוטה, שבעלה חושד בה שנטמאה עם אחר אמרה תורה:
שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, שכן בסוטה מוחקים מגילה שכתוב בה שם ה' במים ששותה הסוטה, לעשות שלום לכל העולם כולו — על אחת
כמה וכמה שמותר. אמר לדוד: מותר הדבר. מה הטעם שלא פשט דוד מהכא דמשה רבינו נהג כן, דכתב שֵם אחספא להעלות ארונו של יוסף. איזה שם
כתב משה ?
נ. וַיִּצְעַק אֶל יְ-הוָה וַיּוֹרֵהוּ יְ-הוָה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם (טו כה) מה הטעם שנכתב אֶל יְ-הוָה וַיּוֹרֵהוּ יְ-הוָה בכפל לשון .
ס. וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר. (יד ג) תרגום יונתן - וְיֵמַר פַּרְעה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי יִשְרָאֵל דְּמִשְׁתַּיְירוּן בְּמִצְרַיִם וכו
מה הטעם שלא מתו במכת חושך והא איתא במדרש (ש"ר יד ג) שֶׁהָיוּ בְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר רְשָׁעִים, וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לָצֵאת. וּמֵתוּ בִשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה, כְּדֵי
שֶׁלֹּא יִרְאוּ מִצְרַיִם בְּמַפָּלָתָם וְיֹאמְרוּ: אַף הֵם לוֹקִים כָּמוֹנוּ. מה הסיבה שלא יצאו דתן ואבירם ממצרים עם כל בני ישראל . וכן בפסוק וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה
וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר (טז כ) תרגום יונתן - וְלָא קַבִּילוּ מִן משֶׁה וְשַׁיְירוּ דָתָן וַאֲבִירָם גּוּבְרַיָיא חַיָיבַיָא מִנֵיהּ עַד צַפְרָא.
ע. מה המכנה המשותף בין פרשת וישלח , פרשת בשלח , פרשת שלח ?
פ. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. (יד כט) מה הטעם דכתיב חֹמָה בכתיב חסר והוא מלשון כעס .
צ. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. (יד כב) מה הטעם שהקדים ים ליבשה , וכן כתיב חוֹמָה בכתיב מלא . ואילו
בפסוק וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. (יד כט) הקדים יבשה לים , וכתיב חֹמָה בכתיב חסר .
ק. כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. (יז יד) משמע שהקב"ה ימחה את שמו. ואילו בפרשת כי תצא כתיב תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם
לֹא תִּשְׁכָּח. (דברים כה יט) משמע שהציווי מוטל על בני ישראל .
ר. וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱ-לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא (יג יז) אתא במדרש (שמות רבה פרשה כ פסקה יא) שטעו שבטו של
אפרים ויצאו ממצרים 30 שנה לפני שהושלם הקץ ומתו מאתיים אלף איש.(וכן בתרגום יונתן) . כיצד יצאו בני אפרים ממצרים לפני הזמן והרי לא היה
עבד יכול לברוח ממצרים לפי שהיתה סגורה ומסוגרת . וכתב האוה"ח (במדבר כב ה) ג' יועצים היו לפרעה ואחד מהם הוא בלעם, והוא אשר יעץ עליהם
רעה, ובכשפיו העמיד כישוף לבל יוכל עבד לברוח ממצרים, והיה מובטח כי לעולם לא יצא עַם ישראל ממצרים. בזכות מי לא שלט בהם הכישוף.
ש. לאיזה גובה היה מגיע המן כשהיה יורד , והטעם בזה .
ת. וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. (יז יב)
מה הטעם שאהרון וחור הוצרכו לתמוך בידיו של משה רבינו .

תשובות

א. אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַי-הוָה (טו א) אמר רבי מאיר מנין לתחיית המתים מן התורה , שנאמר אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת
הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַי-הוָה , שר לא נאמר אלא ישיר , מכאן לתחית המתים מן התורה . משמע לעתיד (סנהדרין צא :) * יָשִׁיר בגימטריא ולעתיד (520) לבוא
יבוא משה ושבעה רועים . (רבינו יהודה החסיד)
ב. בתיה בת פרעה שגידלה את משה כבן , לקח משה את גם את עצמותיה ביחד עם עצמות יוסף . וזאת כאות להכרת הטוב שהוציאה אותו מהמים וגידלה
אותו בנאמנות . (חמדת הימים פרשת ויחי קפג)
ג. גדולים שבהם קורא תוֹלֵעָה , קטנים שבהם קורא רִמָּה . ללמדך שהיות והותירו את המן עד הבוקר שלא כמצווה נעשו אפילו תולעים גדולים . אבל
בשבת שהיו מצווים להניחו עד הבוקר , אפילו רִמָּה – שהיא קטנה – לֹא הָיְתָה בּוֹ. (בשם הגר"א)
ד. דגים היו מצויים במצרים והם קרויים בשר – ונשות ישראל היו צדין אותם בכדיהן ומאכילות לבעליהן. (אזנים לתורה) כמו שדרשו רז"ל זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה
אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם. (במדבר יא ה) מלמד שגם במצרים זימן להם הקב"ה ספוקיהם (בעה"ט) א"נ הם אותם שלא היו עליהם עול סבלות מצרים והם
השוטרים ואולי שהם הרשומים ברשע הוּא דָתָן וַאֲבִירָם. (אוה"ח)
ה. הוצאה והכנסה מרשות לרשות והעברה ד' אמות ברשות הרבים של הכלי והמן בתוכו . (שביתת השבת) והספורנו כתב וזה היה חלול שבת בלי ספק אם
היו מלקטים הדבר ממקום גדולו, כאמרם ז"ל (שבת קז, ב) האי מאן דתלש כשותא מהזמי והיני חייב משום תולש.
ו. וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱ-לֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם. וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה
יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה, וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְ-הוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל
הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה, וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. (יד יט-כא) * ויש בהם נ"ו תיבות כמנין כלו , זש"ה (שה"ש ה טז) כֻלּוֹ מַחֲמַדִּים. (רבינו אפרים)
ו. וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ. (יז ה) וכי משה הכהו ליאור? והלא מפורש בתורה שאהרן הכהו! אלא לומר לך שכל המעשה את
חברו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה הוא עצמו. (סנהדרין צט :)
ז. זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ.(טז טז) בפסוק זה כל האלפא ביתא .
מכאן שלא ניתנה תורה בדקדוקיה אלא לאוכלי המן. וכתיב בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ (תהלים מד ו) בְּךָ – בתורה שהיא כ"ב אותיות. (רבינו יהודה החסיד)
ח. חזקיהו המלך – דכתיב : לםרבה ]לְמַרְבֵּה] הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה (ישעיהו ט ו)
אמר ר' תנחום, דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח כדרכו, וזה סתום? — מפני שביקש הקב"ה לעשות את חזקיהו
משיח, ואת סנחריב גוג ומגוג, שניבא עליהם ביחזקאל לאחרית הימים, ותהא זו גאולה אחרונה אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: רבש"ע ! ומה דוד
מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך — לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו, שניצל מסנחריב ונתרפא מחוליו, ולא
אמר שירה לפניך — תעשהו משיח? לכך נסתתם שהיה אז פתח לגאולה ונסתם. (סנהדרין צד .) *
ט. טוב מותו מחייו – שהרי איבד את מלכותו , עמו , כבודו וממונו . (אזנים לתורה) ואיתא בפרקי דר"א 'שהחייהו הקב"ה לפרעה מבין המתים'.
י. י"ב מיל כנגד מחנה ישראל . כתב הרמב"ם (הל' שבת פרק כז א) היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת לוקה שנאמר אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.
מקום זה הוא תחום העיר ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה אבל חכמים העתיקו שתחום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל. וכך אמר
להם משה רבינו לא תצאו חוץ למחנה. ומדברי סופרים שלא יצא אדם חוץ לעיר אלא עד אלפים אמה אבל חוץ לאלפים אמה אסור. שאלפים אמה הוא
מגרש העיר. וכתב הב"י (או"ח שצז) שכן הסכמת הגאונים כהרמב"ם. אבל הראש והמרדכי כתבו אפילו חוץ לי"ב מיל לא מיתסר אלא מדרבנן , וכתב הרב
המגיד שלדעה זו הסכימו הרמב"ן והרשב"א. (עבד המלך)
כ. כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר (יז יד) ״כְּתֹב זֹאת״ — מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן וּבְמִשְׁנֵה תוֹרָה. ״זִכָּרוֹן״ — מַה שֶּׁכָּתוּב בַּנְּבִיאִים, ״בַּסֵּפֶר״ — מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמְּגִלָּה. ואם כן
המגילה היא הזכרה שלישית ולא רביעית. שכל שנזכר בתורה בענין זה נחשב אחד. ופרש"י בשלושה מקומות יש לנו להזכיר מלחמת עמלק .(מגילה ז.)
ל. לויתן – כתיב לְזָרָא באל"ף שמצאו בו כל מיני טעמים חוץ מאחד והוא טעמו של לויתן . (בעה"ט במדבר יא כ ) והטעם בזה לפי שהוא צפון לצדיקים
לעתיד לבוא , שהרג הקב"ה את הנקבה של לויתן ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא . (בבא בתרא עד:)
מ. מת מצוה היא – לפי שכל בני ישראל עסוקים וטרודים בביזת מצרים, לפיכך מותר היה לו להיטמא למת מצוה, וזו היתה החכמה שבדבר. (חזון אליהו)
מ. מה"ש – הוא אחד משמות ע"ב שאין בהם איסור מחיקה . וזהו שנאמר (שמות ב, י) 'וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ' מה"ש בהפוך אותיות
מֹשֶׁה. סגולת שם זה להציף את האדם על המים שאם יזכרהו תמיד לא יטבע. ואת זה כתב משה ובכוחו צף ארונו של יוסף . אך כאן אי אפשר לכתוב שם
זה כי דוד המלך ע"ה ביקש להוריד את המים ולא להציף וצריך לכתוב שם מפורש דאית ביה איסור מחיקה. (בן יהוידע – סוכה נג :) *
נ. נס בתוך נס היה – לפי שהשליך עץ של הרדופני שהוא מר ועל ידו המתיק את המים, לכך כפל את שמו . (תנחומא כד , רבינו אפרים)
ס. סוד זה לא גילו לדתן ואבירם שיוצאים ממצרים בלי לחזור אליה , לפי שהיו מוסרים ומלשינים ונזהרו שלא לגלות להם ומשום כך לא יצאו ממצרים.
רק חשבו מה שביקש משה מפרעה להוציא את בני ישראל הוא רק לשלושה ימים ולא רצו לטרוח וכל שכן לשאול בגדים מהמצרים. (מ.ש.ת.) א"נ
לא מתו בג' ימי אפילה אלא אותם שלא האמינו בהקב"ה ולא רצו לצאת והיו אומרים היאך יכול לפרנסנו בארץ לא זרועה. אבל אותם שהאמינו בהקב"ה
אפילו היו רשעים לא מתו. (דעת זקנים) וכן לפי שהיו משוטרי ישראל ומסרו עצמן על ישראל וסבלו מכות כדי להקל מעליהם.
ע. עמלק – בפרשת וישלח כתיב אַלּוּף קֹרַח אַלּוּף גַּעְתָּם אַלּוּף עֲמָלֵק (בראשית לו טז) בפרשת בשלח כתיב וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם.
(שמות יז ח) בפרשת שלח כתיב וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה. (במדבר יד מה). והוא מרמז שאפילו שבא עמלק
להילחם עם ישראל אינו אלא שליח מאת השי"ת. וכדאיתא במדרש (תנחומא) אין רפידים אלא שרפו ידיהם מן התורה לפיכך עמלק בא עליהם.
פ. פסל מיכה עבר עימהם – ורצה הקב"ה להטביעם דכתיב (זכריה י יא) וְעָבַר בַּיָּם צָרָה כדאיתא בחז"ל לולי שהקב"ה הושיעם למען שמו שנאמר
(תהלים קו ז) וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף. וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ , וַיַּמְרוּ בגימטריא והוא פסל מיכה .(עם הכולל - 262) (רבינו אפרים) *
צ. צדיקים ומאמינים כנחשון בן עמינדב , שמסרו נפשם לכבוד הקב"ה נכנסו לים ממש , כדאיתא במדרש שהגיעו המים עד אפו של נחשון בן עמינדב , לכך
כתוב בְּתוֹךְ הַיָּם, ורק אח"כ נעשה להם יבשה – לכת צדיקים אלו המים היו ממש חוֹמָה עם ו' , להצילם מכל רע , אבל בפסוק כט מדבר על כת הרשעים
שלא נכנסו עד שראו יבשה לכך כתוב אצלהם הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה קודם בְּתוֹךְ הַיָּם לאלו המים היו חֹמָה מלשון כעס שרצו לשוטפם . (הגר"א) *
ק. קודם שפשט ידו בזבול הוא בית המקדש מצווה הקב"ה שימחו את זכר עמלק , אבל לאחר שפשט ידו בבית המקדש הוא בכבודו ימחה. וזהו שאמר כִּי
מָחֹה אֶמְחֶה וכתיב כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַי-הוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר. (שמות יז טז) ויעשה עמו מלחמה בעד ישראל למען שמו אמן. (תוספות השלם)
א"נ כשירצה עמלק להילחם עמך אתן לך רשות שתִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, וכשילחם בגבעה אני אמחה אותו דכתיב כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ , ידו של עמלק
יפשוט על כס ידו של הקב"ה מלחמת לה' בעמלק . (מושב זקנים)
ר. רחל אמנו - כיון שנתעסקה לגנוב את התרפים אשר בהם נחש ינחש לבן, ומסרה עצמה להפריש את אביה מכישוף, לפיכך לא שלט הכישוף בזרעה .
ולפי זה מובן איך יכלו בני אפרים לצאת מארץ מצרים, שהרי היו מזרעה של רחל, שלא שלט בהם כישוף כלל.) נפש כל חי - מערכת כ אות טז)
א"נ לפי שהיו בני אפרים מזרע המלוכה ולא היו בשעבוד משום כבודו של יוסף , ולכן היה באפשרותם לצאת. (שפתי כהן עה"ת)
ש. ששים אמה היה גובה המן – איתא במדרש (תנחומא) אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום חשבון הוא שהיה המן יורד לישראל בכל יום מזון שני אלפים
שנה, וגבהו ששים אמה, כתיב במבול בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת וגו' (בראשית ז' יא), וכתיב במן וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח. (תהלים ע"ח
כג), הדלת ארבע חלונות, וכתיב נֹצֵר חֶסֶד (שמות ל"ד ז), וכתיב פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת וגו', מכאן שמדה טובה מרובה על מדת פורעניות חמש מאות כפלים, שתי
חלונות שנפתחו במבול ירדו כל אותן הגשמים שנים עשר חדש, וכאן כתיב וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח, מכאן שהיה המן יורד בכל יום מזון שני אלפים שנה.
(בשלח כא) כנגד שישים ריבוא מישראל שיצאו ממצרים ואכלו את המן . (רבינו יהודה החסיד)
ת. תענית ציבור גזר משה במלחמת עמלק לפיכך הוצרכו לתמוך בידיו מחמת חולשת התענית . (מלאכת שלמה ר"ה פ"ג מ"ח בשם לבוש החור סימן תרי"ט)
וכן אצל שאול נאמר וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לָחֶם. (שמואל א יד כד)
המשך - פירש המצודת דוד - השביע את העם לבל יאכלו מאומה עד הערב למען לא יהיו טרודים במאכלם להנקם מפלשתים. כתב המלבי"ם - ויש סברה שהיתה גזרתו גזירת תענית, שיתענו כל היום כדי שזכות עינויים ותשובתם תועיל להם שינקמו מאויביהם.
מקורות / חידודון *
א. ומה שאמר 'שָׁר' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'יָשִׁיר' (שמות טו, א) נראה לי בס"ד שנרמזה עולם הבא כאן כי עולם הבא נבראת ביו"ד וידוע תרי עולם הבא יש חד הוא עולם שיהיה לגופים אחר התחייה שזה גם כן נקרא בשם 'עולם הבא' וחד עולם הנשמות ושניהם נרמזים באות יו"ד לכך אמר 'יָשִׁיר' שהוא 'שָׁר יוּ"ד יוּ"ד'. (בן יהוידע שם)
ו. מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד? מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם וְנִקְרָא ״מוֹצָא״, יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מוּרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה, וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בְּכׇל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת וְאוֹמְרִים: ״אָנָּא ה׳ הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה׳ הַצְלִיחָה נָּא״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָא״. פרש"י - אֲנִי וָהוּ - בגימטריא אָנָּא ה׳ ועוד משבעים ושתים שמות הן הנקובים בשלש מקראות הסמוכין בפרשת 'ויהי בשלח'. וַיִּסַּע וגו' וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה וגו' , וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וגו' ושלשתן בני שבעים ושתים אותיות ומהן שם המפורש אות ראשונה של פסוק ראשון ואחרונה של אמצעי וראשונה של אחרון וכן בזה הסדר כולן. השם הראשון והו וי"ו של ויסע ה"א דכל הלילה וי"ו דויט , ושם השלשים ושבע הוא אני אל"ף דמאחריהם ונו"ן ראשון דהענן בחשבון של מפרע ויו"ד דרוח קדים. (סוכה מה .) ובו קרע משה את הים , ולפי שמתחילה הזכירו משה על המים לפיכך בהושענות בחג שבו אנו נדונים על המים אנו מזכירים ממנו שתי תיבות הראשונות לשתי החצאין אֲנִי וָהוּ כאילו הזכרנו כולו. (ספורנו) ע"ב בגימטריא חסד 72 כפול 3= 216 גבורה
ח. בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִׁיחַ, וְסַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג. אין הכוונה שיהיה הוא מלך המשיח ממש ותהיה הגאולה השלימה שעתידה להיות בימיו, אלא הכוונה שיתן לו הקדוש ברוך הוא מעלות דוגמת מעלות המשיח ויעשה לו נוראות ונפלאות מעין נוראות ונפלאות שיהיו למלך המשיח. ומה שאמר 'סַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג' הכונה שתהיה מפלת סנחריב במקום מפלת גוג שבמפלת סנחריב תמחה ותתבטל קליפת גוג ומגוג ואז יאבדו באותו זמן גוג ומגוג במקום שהם יושבים ותתבטל מלחמת גוג ומגוג ולא תהיה לעתיד כי יאבדו הם וקליפתם לגמרי ומדת הדין קטרגה כיון שלא אמר חזקיהו המלך ע"ה שירה על הנסים שעשית לו הן ברפואתו ומעמד השמש והן במפלת סנחריב אין ראוי שיזכה ליקח מן המעלות הראויים למלך המשיח כלום.
והא דמדת הדין תלתה הדבר הזה בשירה מפני דידוע שבשירה יהיה מיתוק הגבורות וכל צדיק שהוא מבחינת הגבורות יש לו כח למתק הגבורות בשירה טפי משאר צדיקים ולכן תמצא אברהם אבינו ע"ה כשחפר הבארות לא נתקיימה חפירתם כי באו הפלשתים וסתמום שמלאום עפר (בראשית כו, טו) אבל יצחק אבינו ע"ה כיון שהוא עצמו מבחינת הגבורות כי הוא עטרא דגבורה אז כשחזר וחפר הבארות ההם נתקיימו מעשיו, ולכך אמר כִּי עַתָּה הִרְחִיב הֳ' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ (בראשית כו, כב) ופרשתי בס"ד מה שאמר 'בָאָרֶץ' רמז בזה קיום הארץ הוא על ידי הגבורות. ולכן אם תמלא אותיות הָאָרֶץ כזה ה"א אל"ף ר"ש צד"י יעלה המלוי תל"ה שהם ה' פעמים אלקים [86×5=430] עם חמשה אותיות השורש שלהם. (בן יהוידע שם)
בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וכו'. יש לדקדק במאמר זה דאטו משום שלא אמר שירה יתבטל מלהיות משיח ועי"ז נחרב הבית ב' פעמים ויהיה כל הצער הגדול בשמים ובארץ כמה מאות שנים והלא טוב למחול על השירה ולא ימשך הרבה אבות נזיקין מזה.
ואפשר במ"ש בזהר הקדוש דבשירת הים נמחלו עונותיהם של ישראל. והשתא אפשר דחזקיה מצד עצמו היה מתוקן והנה נכון להיות משיח. אך בישראל היו כמה וכמה חטאות הצבור והיחיד והן הם המעכבין גאולת ישראל בעוה"ר ואם חזקיה היה אומר שירה ומשתף ישראל עמו והיו נמחלין עונותיהם ואז היתה שעת הכושר להביא משיח בהיות חזקיה נכון ומתוקן אבל כיון שלא אמר שירה עונות ישראל עכבו הגאולה. וכתיב למרבה המשרה והמם סתומה באמצע תיבה לרמוז דמשיח שהי"ל לבא באמצע הזמן נסתם ואות מ' רומז למשיח. ונסתם בתיבה רמז שלא אמר שירה תיב"ה ומגד"ל עז. והכי פירושא דקרא למרבה המשרה שהוא חזקיה ולשלום כשהיה לו שלום שניצול מסנחריב. אין קץ. כלומר על ידי שלא אמר שירה הרמוז במ"ם סתומה אין קץ שלא היה משיח. והטעם על כסא דוד ועל ממלכתו שאמר כמה שירות להכין אותה ולסעדה ועכ"ז לא היה משיח ואיך חזקיה שלא אמר שירה יזכה לכך והם דברי מדת הדין כמ"ש בסוגיין. וענין לעשותו משיח היינו שתבא אליו יחידה מבחינת א"א ויתוקנו כל העולמות. וענין סנחריב שיהיה גוג ומגוג היינו דמחנה סנחריב גדול יתר מאד ומעין דוגמא יהיה בגוג ומגוג כמ"ש בשמעתין ומסתמא היו כל האומות שם וסנחריב היה מושל בכל העולם והיה ראש לסט"א. ולפי מרדם כמ"ש מִי בְּכָל אֱ-לֹהֵי הָאֲרָצוֹת (ישעיהו לו כ) עוד יתקצף וירגיז כמו גוג ומגוג עַל יְ-הוָה וְעַל מְשִׁיחוֹ (תהלים ב ב) ואז יתגלו הרחמים מבחינת א"א ויתבטלו כל הקליפות וחזקיה יהיה משיח ותהיה גאולת עולם. (פתח עינים שם)
מ. אי נמי אפילו אם נאמר משה רבינו ע"ה גם כן כתב שם המפורש התם לא שהה השם בתוך המים כדי שימחק אלא ברגע אחד עלה והעלה עמו ארונו של יוסף ונטלו משה רבינו ע"ה ולא בא לידי מחיקה, אך כאן צריך שישאר החספא שכתוב עליו השם בתוך המים לעולם ובוודאי לפי רוב השנים יבא לידי מחיקה ממה נפשך אם יהיה על צד המונח על מי התהום ימחק ברוב הימים במי התהום ואם יהיה כתוב בצד השני ימחק ביין של נסכים היורד עליו מן השיתין בכל יום. ולפי האומרים שכתב על עץ 'עֲלֵה שׁוֹר' נראה לי דכתב שם אב"ג ית"ץ [אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ תַּתִּיר צְרוּרָה] שמספרו שׁוֹר [506].
ועוד נראה לי בס"ד דמשה רבינו ע"ה יתכן כתב השם מפורש בחקיקה ולא בכתיבה בדיו, אך כאן דוד המלך ע"ה שעלה בידו אותו חספא שהיה מונח על פי התהום על פי גזרתו יתברך מששת ימי בראשית בעבור שמירת העולם שלא יעלה משם התהום רצה לכתוב שם המפורש על אותו חספא כדי שירד למקומו הראשון למטה כאשר הונח שם בששת ימי בראשית ולכן לא רצה לכתוב השם בחקיקה באותו חספא כי בחקיקה נחסר מגוף החספא ונעשה בו שינוי והוא לא רצה לעשות בגוף החספא שום שינוי אלא שישאר כאשר נברא מקודם לכך רצה לכתוב עליו השם בדיו וצורך בתיבת שם המפורש היה בעבור להוריד את החספא למקומו הראשון שיהיה מונח כאשר הונח שם בששת ימי בראשית. (בן יהוידע שם) א"נ כיון שאמרו על יוסף הצדיק קיים זה כל מה שכתוב בזה , לכך משה הטיל שם השם למים להוציא את הספר תורה מהתהומות השקוע במים , וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה ומה ייתן ומה יוסיף עוד שם אחד שכתב משה. לפי שהיה לארונו של יוסף דין של ספר תורה עצמו. (עיני כל חי להגר"ח פלאג'י – סוכה נג:) א"נ – משה רבינו כתב שם המפורש בלשון תרגום . כתב בשו"ת זרע אמת (ח"ב יו"ד סי ' ק"כ) שהתשב"ץ (ח"א סי ' ב') הורה שאם האזכרות כתובות בלשון תרגום מותר למוחקם , שאין איסור אלא בשבעה שמות , ולא עדיף תרגום שלהם משאר כינויים שמותר למוחקם , ואין נקרא כתב אלא אשורית . ושכן כתב הרמב "ם (פ"ב מהל' שבועות ה"ב) שהשמות שהם בשאר לשונות דינם ככינויים לעניין שבועה. (אשכול יוסף) א"נ לפני מתן תורה לא נצטוו על איסור מחיקת השם, ובשביל שבועת יוסף לא היה יכול להחמיר (הערוך לנר)
פ. זה פסלו של מיכה - כשכתב משה את השם והשליכו על נילוס להעלות ארונו של יוסף בא מיכה ונטלו בהחבא והיינו דכתיב וְעָבַר בַּיָּם צָרָה כשהעביר הקדוש ברוך הוא לישראל עבר מיכה עמהם שבידו השם לעשות העגל. ל"א מיכה עשה פסל והביאו עמו כשעברו ישראל הים. (רש"י – סנהדרין קג :)
והכה בים גלים - אמר ר' יוחנן זה פסלו של מיכה כלומר כשעברו ישראל בים (עברו) [עבר עמהם מיכה] שהיה עתיד לעשות פסל ולהצר להן לישראל שהרי מתו על ידו מישראל כמה אלפים לפי שהקפידו על כבוד עצמן בפילגש בגבעה ולא הקפידו על כבודו של שם בפסלו של מיכה ואף ע"ג דעיקר קרא לעתיד כתיב אפילו הכי דרשינן ביה הכי משום דכתיב לעיל מיניה (זכריה י ח) אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ. כלומר וְרָבוּ לעתיד כְּמוֹ רָבוּ מתחילה מיציאתם ממצרים והדר כתיב וְעָבַר בַּיָּם צָרָה אלמא מעיקרא נמי הכי הוה וכיון דמיירי נמי לשעבר דרשינן ביה הכי ויש לפרש דכולה מילתא לעתיד קא דרשינן לה שלעתיד עתידה צרה לעבור עמהן בים ואי זו זה עונש פסלו של מיכה. ואית דמפרש כשכתב משה רבינו את השם והשליכו לים כדי לעלות ארונו של יוסף ראה מיכה ונטלו בהחבא והיינו דכתיב וְעָבַר בַּיָּם צָרָה כשהעביר הקב"ה את ישראל בים עבר מיכה עמהם שבידו השם לעשות העגל. ולא ידעי' מאי אטרחינהו לכולי האי. ואית דאמרי מיכה עשה פסל והביאו עמו כשעבר ישראל את הים. ולאו מילתא היא דהא קרא מוכח דבתר הכי עבדיה. (יד רמה שם)
צ. תרגום יונתן - אַרְבַּע כִּיתַּן אִתְעֲבִידוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל עַל גֵּיף יַמָא דְסוּף חֲדָא אָמְרָה נֵיחוֹת לְיַמָא וַחֲדָא אָמְרָה נֵיתוּב לְמִצְרַיִם וַחֲדָא אָמְרָה נְסַדְרָה לְקוּבְלֵיהוֹן סִדְרֵי קְרָבָא וַחֲדָא אָמְרָה נְבַלְבְּלָא לְקוּבְלֵיהוֹן וּנְעַרְבִבָה יַתְהוֹן: כִּתָּא דַהֲוָה אָמְרָה נֵיחוּת לְיַמָא אָמַר לְהוֹן משֶׁה לָא תְדַחֲלוּן אִתְעַתְּדוּ וְחָמוּן יַת פּוּרְקָנָא דַיְיָ דְיַעֲבֵיד לְכוֹן יוֹמָא דֵין: כִּתָּא דַּהֲוַת אָמְרָה נֵיתוּב לְמִצְרָיִם אָמַר לְהוֹן משֶׁה לָא תְתִיבוּן אֲרוּם הֵיכְמָא דַּחֲמִיתוּן יַת מִצְרָאֵי יוֹמָא דֵין לָא תוֹסְפוּן לְמֶיחְמֵיהוֹן תּוּב עַד עַלְמָא:
ארבע כתות נעשו ישראל על הים, אחת אומרת ליפול אל הים, ואחת אומרת לשוב למצרים, ואחת אומרת לעשות מלחמה כנגדן, ואחת אומרת נצווח כנגדן.
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה, הערות והארות יתקבלו בברכה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש