גדולת נס פורים | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

שבת ומועדים
פורים בראי דורנו

קטגוריה משנית

14 דק' קריאה

גדולת נס פורים 1
ימי הפורים אינם בטלים לעולם
אומרים חז"ל (מדרש משלי ט, ב): "שכל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר 'וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים' (אסתר ט, כח)". וכעין זה מובא בירושלמי (מגילה פ"א, ה"ה): "ר' יוחנן אמר: הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל מה טעמא? 'קול גדול ולא יסף' (דברים ה, יט) ר' שמעון בן לקיש אמר: אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל...".
דברי הירושלמי אלו מובאים ברמב"ם בהלכות מגילה (ב, יח):
כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר הרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם, ואף על פי שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר: "כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני (ישעיהו סה, טז), ימי הפורים לא יבטלו שנאמר: 'וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם' (אסתר שם).
הראב"ד משיג על הרמב"ם וכותב:
דבר הדיוטות הוא זה, כי לא יבטל ספר מכל הספרים שאין ספר שאין בו למוד, אבל כך אמרו: אפילו יבטלו שאר ספרים מלקרות בהם, מגילת אסתר לא תבטל מלקרות אותה בצבור.
זאת אומרת, לראב"ד קשים דברי הרמב"ם שמפרש את דברי הירושלמי כפשוטם, שספרי הנביאים יתבטלו. לדעת הראב"ד לא ניתן להבין את הדברים כפשוטם, אלא כוונת הירושלמי לומר שלא ילמדו בהם, יזניחו אותם, ואת מגילת אסתר לעולם לא יזניחו.
בהסבר דברי הרמב"ם כתב המגיד משנה: "במדרש, ויש כאן השגה. ואם כונתו כפשוטו לימות המשיח האמת יראה את דרכו". כלומר, אם כוונת הרמב"ם לימות המשיח ממש אין עליו השגה, כיוון שאיננו יודעים מה יהיה בימות המשיח. והרדב"ז בתשובות (חלק ב, תרסו) מבאר הדברים יותר:
כי לימות המשיח הלמוד יהיה מפי הגבורה כאשר היה בימי משה רבינו ע"ה ולא יהיו שם ספקות... ולא יצטרכו אז ללמוד דבר מפי הקבלה, שהם נביאים וכתובים, אלא הכל יהיה מבואר בחמשה סדרי תורה....
זו כוונת הירושלמי שהנביאים עתידים להתבטל, בשונה ממגילת אסתר שלא תתבטל. ומוסיף שם הרדב"ז לבאר את דברי המדרש שהבאנו שכל המועדים עתידים ליבטל:
חס ושלום שיתבטלו המועדים... אלא שבזמן ההוא תרבה הטובה והשמחה והמנוחה עד שיהיו כל הימים שוים אצל בני אדם כאלו נתבטלו המועדים. אבל ימי הפורים יהיו נזכרים ונעשים, כי יהיו ישראל זוכרים הצער וכי נמכרו למיתה וכל מה שהרע להם באותו הזמן
כלומר, בעתיד יהיו ימי השנה כולה ימים כל כך טובים, ולא ירגישו את המיוחד במועדים. אבל ימי הפורים יהיו מיוחדים יותר מכולם.
פירוש נוסף מופיע בספר מנות הלוי 2 לרבי שלמה אלקבץ. הוא מבאר, שאין הכוונה שכל הימים הטובים יתבטלו לעתיד לבוא, אלא את כולם יחוגו, אך יתבטל הדבר בשישים כנגד הנסים הגדולים אשר תחזינה עיננו במהרה בימינו. זאת אומרת, שלעתיד לבוא יהיו נסים כל כך גדולים שכל מה שהיה קודם לכן יהיה בטל אליהם, אך פורים הוא נס מיוחד שלא יתבטל אפילו כנגד אותם נסים.
אם כן, חז"ל מסבירים לנו שפורים הוא אירוע מיוחד. מדוע? הפשט הפשוט הוא שבפורים ניצלו ישראל ממוות לחיים. כל הנסים שהיו קודם היו משעבוד לגאולה, מצרות לישועות, אבל לא ממצב של מוות ממשי לחיים, ובפורים היה נס מיוחד שלולי נס ההצלה שאירע בו לא היה כל העתיד לבוא.
התלות בין קבלת התורה מרצון לעלייה לארץ
הגמרא במסכת שבת (פח, א) אומרת שהקדוש ברוך הוא, במעמד הר סיני, כפה עלינו הר כגיגית. ואומר על כך רבא: "מכאן מודעה רבה לאוריתא". פירושו של דבר, ישראל כלל לא קיבלו עליהם את התורה, משום שהקבלה היתה בכפייה, ויש כאן מודעה שכביכול איננו מחויבים בקבלת התורה. אך אומרת הגמרא, שחזרו וקיבלו את התורה בימי אחשורוש "הדור קבלוה בימי אחשורוש".
שואל על כך הרמב"ן:
קשה לי וכי מה קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחילתו?
כיצד יתכן שבתחילה לא קיבלו ישראל את התורה ואחר כך קבלוה בימי אחשורוש, האם ישנה אפשרות לקבל את התורה למפרע? ואם לא קיבלו למפרע, מדוע נענשו בגלות הראשונה, הרי יש כאן 'מודעה רבה לאוריתא' שכלל לא קיבלו את התורה?
מתרץ הרמב"ן:
ונראה לי לומר, דמתחלה אף על פי שהיה להם מודעא מכל מקום לא נתן להם הארץ אלא כדי שיקיימו התורה כמו שמפורש בתורה בכמה פרשיות...
כלומר, ישראל לא קיבלו את התורה, אבל כאשר נתן להם הקדוש ברוך את הארץ, אמר להם: 'אני נותן לכם את הארץ בתנאי שתקיימו את התורה, ואם אינכם מקיימים אותה אינני נותן לכם את הארץ, אלא תגורשו ממנה'. כלומר, ישראל לא קיבלו את התורה, אבל כאשר נתן להם הקדוש ברוך את הארץ, אמר להם: 'אני נותן לכם את הארץ בתנאי שתקיימו את התורה, ואם אינכם מקיימים אותה אינני נותן לכם את הארץ, אלא תגורשו ממנה'. כפי שמפורש בכמה פרשיות: "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ: בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ" (תהלים קה, מד- מה). עם ישראל נכנסו לארץ בתנאי זה, ולכן אחרי שלא קיימו את רצון ה' גלו מארצם. לאחר שגלו הם הזכירו את המודעה הזאת ואמרו שלא קיבלו עליהם את התורה, וזוהי משמעות הפסוק: "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן" (יחזקאל כ, לב). זאת אומרת, ישראל אומרים שאינם חייבים בשום דבר מפני שלא קיבלו את התורה, אך הקב"ה לא מסכים לזה. כך גם אומרת האגדה (סנהדרין קה, א) "עבד שמכרו רבו כלום יש לו עליו?" כלומר, ישראל טוענים 'הקדוש ברוך הוא מכר אותנו ומסר אותנו ביד זרים, לכן עכשיו איננו מחוייבים לו כלל'.
ממשיך הרמב"ן:
לפיכך כשבאו לארץ בביאה שניה בימי עזרא עמדו מעצמם וקבלוה ברצון שלא יטענו עוד שום תרעומות, והיינו בימי אחשורוש שהוציאם ממות לחיים והיה זה חביב עליהם מגאולה של מצרים.
כלומר, לפי הרמב"ן ה'הדור קבלוה' קשור עם העלייה לארץ ישראל - הנס שהיה להם בימי אחשורוש היה הצלה ממוות לחיים. זמן קצר לאחר מכן, בימי עזרא, ישראל עולים לארץ ישראל בביאה שנייה, ומפני שהשמחה הגדולה של הצלתם היתה חביבה עליהם יותר מגאולת מצרים, קיבלו עליהם אז את התורה מעצמם מרצונם, 'הדור קבלוה בימי אחשורוש'.

דברי הגר"א בביאור ייחודיותו של נס פורים
גדולת הנס היא, שזהו נס של הצלה ממות לחיים, כפי שבארנו. אבל, יש עוד דבר נוסף שמיוחד בנס זה, כך ואותו אנו לומדים מדברי הגאון מווילנא במגילת אסתר (בפירושו על דרך הפשט) על הפסוק: "בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" (אסתר א, ב).
בתחילה אחשורוש לא היה כלל בשושן, הנמצאת בעילם, אלא היה בבבל. כיצד הגיע לשושן? רצה אחשורוש לעשות כיסא מלכות מיוחד 'כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו', והמומחים של עשיית הכיסא היו בעיר שושן שהיתה מקומו של מרדכי היהודי. הכסא היה גדול מאוד, כיוון שהיה עשוי בדומה לכיסא של שלמה המלך, ואי אפשר היה להעביר אותו בצורה שלמה למקומו של אחשורוש, לכן במקום שייקחו את הכיסא אל אחשורוש בא הוא עצמו אל הכיסא, וכך הגיע לשושן. לכאורה, מדוע מתחילה המגילה מסיפור תחילת מלכותו של אחשורוש ולא מסיפור הנס עצמו? כיצד סיפור הכיסא שייך לנס? אלא, להראות לנו כי הנס מתחיל כבר מן ההתחלה, הקב"ה סידר שהכיסא ייעשה בשושן, כדי שאחשורוש יגיע אל המקום שם נמצא מרדכי. למעשה, כל הסיפור כולו הוא סיפור על הנס. וכך לשונו של הגר"א שם: "ולפיכך אמרו שצריך לקרותה כולה, דלכאורה למה לנו לידע בתקפו של אחשורוש, אך שבכל פסוק ופסוק הוא מספר גודל הנס". ממשיך הגר"א לבאר:
אך הנס הוא בהסתר פנים. כלומר שסיבב לעשות בדרך הטבע ולא כמו שהיה במצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, ולפיכך אנו מזכירין בכל יום ובכל יום טוב ושבת יציאת מצרים ואין אנו מזכירין נס זה אף שהיה ממיתה לחיים ובמצרים היה מעבדות לחירות.
כלומר, אנו מזכירים בכל יום את הנסים של מצרים כי הם גלויים, ואין אנו מזכירים את נס פורים אף שהיה ממיתה לחיים, כי זהו נס נסתר כזה. וזה שכתוב בגמרא (מגילה יא, א):" 'וַיַּט עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס' (עזרא ט, ט) אימתי? בזמן המן". ולכאורה הוא תמוה. והעניין כמו שאמרו חז"ל (חולין קלט, ב) אסתר מהתורה מנין? דכתיב: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים לא, יח), דלכאורה המאמר הזה אין להבין דמאי קשה להו על אסתר מנין היא מן התורה יותר משאר צדיקים שנעשה נס על ידיהם?
מדוע שואלים דוקא על אסתר מנין רמז לכך מן התורה, למה לא שואלים שאלה זו על כל הצדיקים שנעשה מעשה על ידיהם, היכן הם רמוזים בתורה? במה אסתר מיוחדת שצריך לחפש לה מקור מן התורה?
והיינו דנס שבארץ ישראל אין כל כך חידוש. ולכך חנוכה אינו נס כל כך כמו פורים אף שהיה נס גדול מאוד לפי שהיה בזמן המקדש. ומה שכתוב אסתר מן התורה מנין, פירוש היכן מרומז שאפילו בהסתר פנים, דהיינו בגלות עושה לנו נסים, נס גדול כזה? ואמרו, דכתיב: 'אנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא' פירוש, אפילו בשעת הסתר פנים תישלח את אסתר.
כלומר, כל הנסים שנעשו לצדיקים היו בארץ ישראל, ארץ ה', ולכן אין בכך חידוש, אך היכן כתוב בתורה שאפילו במצב כזה של גלות, במצב של הסתר פנים, אפשר שיהיו נסים? והתשובה היא "הסתר אסתיר" בשעת הסתר יהיו נסים, תבוא אסתר.
ולפי זה אתי שפיר חגיגה (ה, ב) שאמר ההוא מינא לרבי יהושע בן חנניא עמא דאהדרינהו מרא לאפיה מיניה, אחוי ליה עוד ידו נטויה עלינו. פירוש, שאמר דכתיב הסתר אסתיר פני כפשוטא, ואמר לו אף על פי כן ידו נטויה עלינו, כמו שכתוב "אסתיר" שהוא מרומז על אסתר שעשה לנו נסים אך הם בהסתר. וזה שכתוב "ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס" שהקב"ה עשה לנו נסים נס גדול כזה. ואמרו שזאת היה בימי המן, לכך היה נס גדול יותר מחנוכה אך הוא בהסתר פנים.
הגמרא במסכת חגיגה מספרת שרבי יהושע בן חנניה ומין אחד עמדו לפני הקיסר, ואותו מין עשה איזו תנועה ור' יהושע בן חנניה השיב לו בתנועה אחרת, דיברו ביניהם ברמזים. הקיסר לא הבין מה אמר המין ומה השיב לו ר' יהושע בן חנניה, לכן שאל את המין, מה אתה אמרת? השיב לו, אמרתי שכבר הקב"ה הסתיר פניו מכם וכבר עזב אתכם. שאל המלך: ומה הוא ענה לך? ואותו מין לא ידע לענות. שאל הקיסר את ר' יהושע בן חנניה: מה אמר לך? והשיב לו ר' יהושע: שהמין אמר שהקב"ה הסתיר פניו מהם, ואני אמרתי לו: גם בשעת הסתר הקב"ה משגיח עלינו. המלך זרק את המין, ואמר לו: אם אתה אינך מבין את התנועות האלה, לא תוכל לשבת לפני.
זאת אומרת, המין אמר, שישנן תקופות שהקב"ה מסתיר פניו מעם ישראל, ועכשיו הוא מסתיר את פניו. והשיב רבי יהושע בן חנניה, שגם בשעת הסתר הקדוש ברוך הוא עושה לנו נסים. מוסיף הגר"א ומביא משל:
ואמר משל למלך שהיה לו בן יחיד והיו השרים מתקנאים בו מחמת שראו גודל אהבת המלך עליו לימים חטא הבן לאביו וגירש אותו ליער. וסבר הבן שאביו עזב אותו ושכח אותו אבל אביו ברחמיו על בנו היה מתירא שמא יפגעו בו חיות רעות שביער או שריו השונאים אותו, מה עשה שלח את עבדיו המשרתים אותו לתוך היער אך אמר להם שאל ידע בנו מזה כדי שיחזור מחטאיו אשר עשה, לימים בא עליו דוב ובא אחד מעבדי אביו והצילו וסבר הבן שהוא מקרה.
אחר כך אירע מקרה נוסף, ובאו אנשים של השרים, השונאים את המלך, ורצו לפגוע בבן המלך. שוב מופיעים העבדים של המלך ומצילים אותו, וכך בכל מיני מאורעות מסוכנים שקרו לו, לפתע באים העבדים של המלך להצילו. חשב הבן: 'לא יתכן שזהו מקרה, שבכל פעם מגיעים העבדים ומצילים אותי, כנראה שהמלך, אבא שלי לא הזניח אותי, והוא עדיין שומר עלי'. אז התעורר הבן לעשות תשובה.
כך קרה בפורים - הקב"ה שלח אותנו אל היער ואנו הרגשנו עזובים, והנה מתרחש נס. הנס נעשה באופן נסתר, והוא נס יותר גדול, משום שהוא מראה שבתוך הטבע הקב"ה משגיח עלינו. לא רק נסים שמעל הטבע, אלא בתוך המציאות הטבעית.
כך הקדוש ברוך הוא שלח אותנו בגלות והיה מתירא שמא יפגעו בנו הדובים הקשים, שלח אתנו עבדיו המשרתים ועושה לנו נסים על ידיהם, אך הוא בהסתר פנים, אך שמרדכי ואסתר ודורו ראו והבינו שזאת הוא מן השמים וקבלו עליהם את התורה באהבה רבה.

דברי הקדושת לוי
כעת, נאחד בין המתנגדים ובין החסידים. ממש אותם הדברים, בשינוי לשון אך באותו כיוון, אומר הקדושת לוי. שניהם חיו באותו זמן, הגר"א נולד בשנת ת"פ עשרים שנה לפני הולדתו של ר' לוי יצחק מברדיטשב בשנת ת"ק.
הקדושת לוי (קדושה ראשונה) מביא את הגמרא במסכת מגילה (יא, א): "רבי יוחנן פתח לה האי פתחא, 'ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו' (תהלים צח, ג), אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו? בימי מרדכי ואסתר". שואל הקדושת לוי על כך, מדוע ראו חז"ל להדגיש שדוקא בימי מרדכי ואסתר ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו, וכי בימי הנסים שנעשו במצרים ואחר כך במדבר, אלו לא היו נסים שראו כולם את ישועת אלהינו?
משיב הקדושת לוי שיש שני מיני נסים: נסים גלויים ונסים נסתרים. נסים גלויים הם נסים שמימיים, ונסים נסתרים הם בארץ. הפסוק 'ראו כל אפסי ארץ', מדבר על מה שנעשה בארץ בדרך הטבע, וזהו פירושו: 'ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו' - ראו שבתוך הטבע יש ישועת אלהינו, לא רק נסים עליונים שמעל הטבע הקדוש ברוך הוא עושה, אלא גם הטבע בעצמו פועל לפי ריבונו של עולם.
דברים אלו מזכירים את דברי הקדושת לוי (סוף פרשת בשלח ד"ה כתוב זאת וד"ה כי יד) על קריעת ים סוף. מיד אחרי שעם ישראל יצאו ממצרים, בשביעי של פסח, הם עמדו על שפת הים ונחלקו לארבע כיתות. כת אחת מהן רצתה להילחם עם המצרים, ואילו הקב"ה אמר :"ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שמות יד, יד) - אתם אינכם משתתפים במלחמה. לא עברו שבועות רבים, ועוד לפני מתן תורה בא עמלק להילחם עם ישראל. פתאום, אומר הקב"ה לצאת למלחמה, "צֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק" (שמות יז, ט). מה גרם לשינוי? מדוע לא נאמר גם כאן: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"?
עונה הקדושת לוי, עמלק חשבו שלקדוש ברוך הוא יש כוח לעשות נסים, אבל זה דבר חריג, דבר שאיננו קורה כל יום. מפעם לפעם, הקב"ה מתגבר על הטבע ומצליח לשבור אותו, אבל דבר כזה קורה לעיתים מאוד נדירות, כמו קריעת ים סוף שהתרחשה פעם אחת. מה שמתרחש כל יום ויום הוא טבע, ועל הטבע בעצמו הקב"ה לא משגיח. הטבע פועל באופן טבעי, סיבה ומסובב, יש סדרי טבע טבעיים כמו שכל המדענים חושבים. כך עמלק חשבו.
אם כך, כיצד נלחמים בעמלק? אם יתרחשו במלחמה נגדו נסים על טבעיים, יגיד עמלק 'אני יודע שהקב"ה יכול לעשות נסים על טבעיים, אבל על הטבע הוא איננו שולט'. לכן צריכים להילחם עם עמלק בדרך הטבע, כדי שעמלק יראה שהקב"ה שולט גם על הטבע, והטבע מכוון על ידי ריבונו של עולם. לכן במלחמה זו נאמר: "צא הילחם בעמלק". כך אומר קדושת לוי.
דברים אלו מתאימים לדבריו כאן, גם בפורים הנס היה נסתר, נס בדרך הטבע, עליו נאמר: "ראו כלאפסי ארץ את ישועת אלהינו".

קבלת התורה בקריאת המגילה
ממשיך הקדושת לוי:
ועתה נבאר למה קבלו התורה אז, כי הנה צריכין להבין למה חיוב לקרות מגילה יותר מכל התורה כולה? יכול התורה שניתנה בקולות וברקים וממצוות הבורא אינו כל כך חיוב כמו מקרא מגילה?
מדוע יש חיוב לקרוא מגילה יותר מן התורה, הרי אין מצוה מפורשת לקרוא בתורה מתוך ספר, יש מצוות "והגית בו יומם ולילה", אך היא יכולה להיות גם בהרהור לפי דעת הגר"א. ואילו בקריאת המגילה יש כמה דברים שמעכבים, קראה למפרע לא יצא, קראה תרגום.
והנראה למה קבלו את התורה אז? כי הנה ידוע שכל העולמות שלמעלה, שהוא עולם המלאכים ועולם השרפים וחיות ואופני הקודש, צורתן הרוחניות כדמות התורה הרוחניות ... והנה על ידי עסקנו בתורה אנחנו מחברים עצמנו באורות הרוחנים.
היינו, התורה היא עליונה, שמיימית, היא ניתנה מן השמים ואיננה בתוך העולם הזה, היא מעל העולם הזה. והעוסק בתורה הוא מתרומם למעלה ומתחבר למדרגות רוחניות עליונות שמעל הטבע. האור של התורה שהוא אור עליון מאוד, מעלה אותנו מעלה מעל המציאות.

אך על ידי לימוד המגילה מתרחש אצל האדם דבר אחר לגמרי מלימוד התורה:
צרופי שמות של המגילה, הוא החיות והשכליות של עולם התחתון שהוא עולם הטבע, כי היה הנס תוך הטבע ... לכן בעת קריאת המגילה מתנוצץ ומאיר באיש הישראל הקורא המגילה, החיות והשכליות ואהבה ויראה לשמו יתברך ברוך הוא מה שיש בעולם הזה הוא עולם הטבע. לכן צריך לקרות המגילה, והוא יותר חיוב מדברי תורה.
קריאת המגילה מחברת אותנו לראות שבתוך הטבע נמצא ריבונו של עולם. לכן במגילה לא נזכר שם שמים במפורש, הכל ברמזים נסתרים, צירופי שמות.
כלומר, יש צד מיוחד בזה שאדם קורא את המגילה ולא רואה שם שום שם שמים. המגילה היא סיפור טבעי, מסופר מה קרה באירוע שעשה המלך, ואחר כך עוד אירוע, ואז היתה סכנה וכן הלאה - הכל בדרך הטבע. כשאדם קורא את המגילה הוא מתחבר לכך שהטבע הוא אלהי, שבתוך הטבע נמצא ריבונו של עולם המנהל את העניינים. האדם רואה את המציאות ורואה איך ריבונו של עולם מגלגל את הגלגולים. לראות בתוך המציאות את ריבונו של עולם זה דבר מיוחד שאינו קיים בתורה. בתורה אתה רואה שפע גדול רוחני מעל המציאות שמרומם את המציאות. אלו שני סוגים שונים של התעלות, וזהו המיוחד בקריאת המגילה. מוסיף הקדושת לוי, שלכן לא רק הרוחניות מזדככת בקריאת המגילה, אלא הגשמיות של הקורא:
ולכן, בעת שישראל קורין המגילה, אזי מזדככין הגשמיות של הקורא והצרופי שמות שבה מאירין בהקורא את המגילה ומזככין את הגשמיות...ומי שקראה בכוונה, לאחר קריאתה הנפש מתמלאת בשמחה ורצונה לקיים מצוות התורה...
ועתה יתורץ למה חיוב של קריאת המגילה יותר מדברי תורה, כי לא מצינו חיוב בדברי תורה רק פרשת זכור (ברכות יג, א תוד"ה בכל לשון; סי' תרפה סעי' ז), וגם אמרו במגילה (ג, א) מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה..
כלומר, יש משהו מיוחד בקריאת המגילה, שהיא מעלה את הטבע, את המציאות הטבעית, לראות את ריבונו של עולם במציאות.
עוד הוא מוסיף ואומר:
והקורא את המגילה בלשון שקבעו מרדכי ואסתר, נפשו תאבה וחמדה לקיים מצוות התורה הקדושה, כי נתקשרה נפשו בשכל של מרדכי ואסתר אשר קבעו במגילה. ומצינו בדברי חכמינו ז"ל 'חייב אדם לומר בלשון רבו' (עדיות פ"א משנה ג) ... והאומר בלשון רבו אזי האדם האומרו מתנוצץ בו שכל של רבו ...
המגילה נכתבה בלשון מרדכי ואסתר, ואדם שקורא את המגילה בלשון זו, הוא מתקשר עם מרדכי ואסתר שתיקנו את המגילה.
והנה יש עוד דבר גדול להתחבר את עצמו, והוא יותר גבוה משכל רבו, והוא הלומד מתוך הספר, כי אותיות מחכימות. כי הרואה באיזה דבר הוא מתחבר את עצמו בדבר הרואה אותו, והמביט באותיות הוא מחבר את עצמו באותיות התורה הקדושה ...
אם כן, כאשר אדם קורא את המגילה יש בקריאתה דבר מיוחד בהמשך מסביר הקדושת לוי, שקריאת המגילה היא זו שגרמה את ה'הדור קבלוה בימי אחשורוש', ולא שקיבלו מיד בשעת הנס. בתחילה תיקנו לקרוא את המגילה, וקריאת המגילה היא הסבר לכך שהקב"ה נמצא בתוך המציאות, בתוך הטבע. כשחיים את ההסתכלות הזו רואים שכל מה שקורה זה ריבונו של עולם, זה לא טבע, הכל זו הופעה אלהית: כל גלגול, כל צעד, כל מעשה שעושה אחשורוש, כל מעשה שעושה המן, הכל הוא סדר אלהי, ריבונו של עולם מגלגל את הדברים.
לכן מי שקורא את המגילה ומתחבר ומרומם את הטבע שלו, הקריאה גורמת לכך שהדור קבלוה בימי אחשורוש. הקבלה באה מתוך רצון, מעצמו, לא מלמעלה אלא מתוך תוכו, מתוך המציאות הטבעית שלו הוא רוצה לעשות את רצונו של ריבונו של עולם. זהו הגדר של 'הדור קבלוה בימי אחשורוש'.

הדור קבלוה בהתעוררות לעלייה לארץ
נחזור לדברי הרמב"ן שהבאנו לעיל, שקבלת התורה מרצון היתה לאחר שעלו לארץ ישראל. הרמב"ן אומר שקרו בימי הפורים שני מאורעות יחד. ראשית כל, מה שקרה בימי אחשורוש, הנס הגדול שניצלו ממוות לחיים, ואחר כך ישראל חוזרים לארץ ישראל. העובדה שעם ישראל מתעוררים לחזור בחזרה לארץ ישראל בבית שני, זו הבחינה של 'הדור קבלוה'. עם ישראל רוצים לחזור בחזרה אל ריבונו של עולם, אל הארץ שלנו, אל התורה שלנו, אל המקור שלנו, אל ענייננו.
נסים שבתוך הטבע בימינו
אנחנו נמצאים בדור שיש בו נסים שבתוך הטבע. נסים מאוד גדולים שמתרחשים לנגד עינינו בדור שלנו, בדור העלייה לארץ ישראל. בשעה שהנס קורה כולם מרגישים בזה. כך היה במלחמת השחרור שמעטים נלחמו מול רבים וניצחו, שלא לפי הסדר. עמדנו מול שבע מדינות ששלחו את הצבאות שלהם, ולנו לא היה כלל צבא מסודר, ואף על פי כן ניצחנו. במלחמת ששת הימים, הדבר חוזר על עצמו. אחר כך, בגוש קטיף אנשים ראו נסים בדרך הטבע. בכל פעם שזרקו פצמ"רים, כשהיו התושבים נמצאים בתוך הבית הפצמ"ר נפל מחוץ לבית, וכשהיו נמצאים מחוץ לבית הפצמ"ר נפל בתוך הבית. כך פעמים כל כך רבות עד שרואים שזה לא מקרה. דבר שקורה פעם אחת אפשר לפרש אותו כמקרה, אבל דבר שקורה מאות פעמים, איננו מקרה.. אנחנו צריכים עיניים לראות את הנסים.
אנחנו נמצאים גם בתקופה של 'הדור קבלוה', בימים של חזרה לארץ ישראל. את המציאות שאנחנו חיים בה צריכים לראות בבחינה של הדור קבלוה. מכל הקצוות ומכל המקומות באים עולים חדשים והם מתחברים יחד ובונים יחד את המדינה. לשם מה? הכל זו בחינה של 'הדור קבלוה'.
אנחנו נמצאים בתקופה דומה לתקופת העלייה של בית שני. גם באותה תקופה היו הרבה קשיים רוחניים. היה שם נישואי תערובת רבים. היו שם שאלות של גירות כמו ששואלים היום, האם אפשר לגייר גיורים קלים? אינני יודע אם המצב היה יותר חמור או פחות חמור מעכשיו.
עלינו לדעת, שהתקופה שלנו היא תקופה מיוחדת מאוד, תקופה שבה רואים את ריבונו של עולם בטבע. לא רואים נסים גלויים, אבל הקדוש ברוך הוא מנהל אותנו. אנחנו עומדים היום נגד מדינות רבות שרוצות את רעתנו, יש כאלה שרוצות את רעתנו ומכריזות על כך בפועל, ומדינות אחרות אינן מכריזות, אלא חושבות כך בליבן. אנחנו מדינה קטנטונת שמצליחה לעמוד ולשרוד מול כל ההתנגדויות הללו. מעשה זה, רואים בו את מעשה ה'. זו בחינה של 'הדור קיבלה'.

^ 1.נערך מתוך שיחה שנאמרה בישיבה, אדר תשעב.
^ 2.זהו פירוש על מגילת אסתר. ר' שלמה אלקבץ קרא לו בשם זה, משום שמשפחתו היתה ענייה מרודה והוא התחתן עם כלה מבית עשירים, ולא היה לו מה לתת כמתנה לכלה. לכן כתב פירוש על מגילת אסתר ואותו נתן כמתנה לכלה, וקרא לו 'מנות הלוי' מלשון מתנה.

פורים בראי דורנו