ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לפני פרשת השבוע, אני רוצה לדבר על עבודת ה' שיש לנו בסעודה שלישית. השירה בסעודה השלישית זו עבודת ה'. זו התרוממות נפש רוחנית נשמתית שמיוחדת לשעה זו של רעווא דרעווין, השעה המיוחדת של צאת השבת. אנחנו מלווים את השבת מתוך התרוממות נפש רוחנית שהיא משפיעה אחר כך על כל ימי השבוע. דוד המלך חיבר הרבה שירים ומנגינות, והיה לו כינור שבו הוא היה מנגן ועובד את ה'. חז"ל אומרים לנו שדוד המלך היה הגדול בתורה בדורו ויחד עם זה שר שירות ותשבחות וניגן, הוא עבד את ה' בכל האופנים.
שלימות עבודת ה' מופיעה בלימוד התורה העמוק על ידי התרוממות שכלית הגיונית, ובעבודת ה' שבלב. עבודת ה' שבמוח ועבודת ה' שבלב, וכשאחד מהם חסר, יכול להיות חסרון בכל השבוע, כי השבת עניינה לרומם את כל השבוע כולו, והשעות האלו הם שעות מיוחדות.
זמן פטירת 'אור החיים' בי"ד או ט"ו תמוז
אור החיים כתב הרבה ספרים. חוץ מאור החיים על התורה שזה הספר המרכזי, הוא כתב על מסכת ברכות שני ספרים 'ראשון לציון', וספר 'חפץ ה' על מסכת ברכות ועל עוד כמה מסכתות, בספר זה יש גם דרשות שחלקם נמצאים גם בפרושו על התורה, ושם כתוב בהקדמה שאור החיים נפטר בי"ד בתמוז, והמסורת היא שאור החיים נפטר בט"ו תמוז. אני מאוד התפלאתי איך יכול להיות שתלמיד שלו כותב בהקדמה י"ד. וחשבתי שהתשובה היא שמספרים שבשבת זו של יד' בתמוז, הבעל שם טוב הלך ליטול ידיו לסעודה שלישית, התעכב שם זמן ממושך שלא כרגיל, ואחר כך שאלו אותו התלמידים למה הוא התעכב כל כך, והוא אמר להם שיש סוד בכוונות של נטילת ידיים שהוא מאוד השתוקק להשיג את הסוד הזה, ובמשך שנים הוא לא השיג אותו, ורק עכשיו בנטילת ידיים של סעודה שלישית התגלה לו הסוד הזה, והוא יודע שרק אחד בדור יודע את הסוד הזה, ולכן כנראה שנפטר הנר המערבי אור החיים, והסוד הזה עבר אליו. זה היה בשעת סעודה שלישית של י"ד, אבל אור החיים נפטר בארץ ישראל, אז או שהבעל שם טוב איחר את הסעודה שלישית כפי שנהוג אצל חסידים, או שהזמן שונה בין המקום שבו היה הבעל שם טוב במז'יבוז, למקום שבו היה אור החיים בארץ ישראל, שכאן בארץ ישראל השקיעה הרבה יותר מאוחרת, ושם אצל הבעל שם טוב עוד היה יום י"ד וכאן כבר היה ט"ו. על כל פנים זהו הזמן שבו נפטר אור החיים.
אור החיים הוא אחד מהיחידים שהתואר שלהם הוא 'קדוש', אור החיים הקדוש, השל"ה הקדוש, האלשיך הקדוש, יש כמה שזכו שליד שמם כינו אותם בתואר קדוש.
נפתח בדברי הרב, ואחר כך נביא דברים מאור החיים.
פרשת בלק – ביטוי הסגולה הישראלית וקושי החיבור לקריאת שמע
הגמרא במסכת ברכות (יב:) אומרת: אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רב יהודה בר זבידא: ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע - קריאת שמע זה העמידה הגדולה ביותר שאנחנו עומדים לפני ה' ומקבלים עול מלכות שמיים ועול מצוות, וביקשו לקבוע בפרשה זו גם את פרשת בלק כי יש לה קשר עם קריאת שמע. ומפני מה לא קבעוה, משום טורח הציבור, שואלת הגמרא מאי טעמא, למה ביקשו לקבוע את פרשת בלק בקריאת שמע - אי משום דכתיב "אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם" (במדבר כג, ב) שמוזכר בה יציאת מצרים, יש עוד פרשיות בתורה שמוזכר בהם יציאת מצרים כפרשת ריבית ופרשת משקלות. אלא אמר רבי יוסי בר אבין משום דכתיב בה האי קרא "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" (במדבר כד, ט). בפסוק זה יש איזו אמירה מיוחדת, רש"י מסביר שהפסוק הזה דומה לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומר עלינו בשכבנו ובקומנו, לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא, ובפסוק הדומה לזה בפרשה, "עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" רש"י מסביר שהכוונה לקריאת שמע שישראל קוראים בבוקר ובערב, אז יש קשר בין פסוק זה לזמנים של קריאת שמע. פסוקים אלו מבטאים גם את החוזק הפיזי של עם ישראל וגם את החוזק הרוחני, את הדבקות של עם ישראל בריבונו של עולם שהיא תמידית בלילה וביום. ובגלל הפסוק המיוחד הזה רצו לקבוע את פרשת בלק בקריאת שמע, ואומרת הגמרא למה לא קבעו פרשת בלק בקריאת שמע - כי יש בזה טורח. להגיד את הפסוק הזה בלבד אי אפשר, לא נהגו לקחת פסוק שלם מתוך פרשה שלמה ולקרוא אותו בפני עצמו, כי יש לנו כלל שכל פרשה דפסקה משה פסקינן, ומה שלא פסקה משה לא פסקינן. ולקרוא את כל הפרשה זו טירחת הציבור.
מרן הרב מסביר באופן עמוק שהיה עניין לצרף פסוק זה לקריאת שמע, כי הוא עוסק במעלתם הגדולה של עם ישראל. ובקריאת שמע שיש בה קבלת עול מלכות שמיים וקבלת עול מצוות, ראוי להוסיף עוד יסוד גדול באמונה שזו המעלה הגדולה של עם ישראל, שהם אלו שמקבלים עול מלכות שמים. עם ישראל הוא זה שבעצם מזכיר וקורא את שם ה' בעולם, הוא המעיד על אחדות ה'. קריאת שמע זו קבלת מלכות שמים מיוחדת של עם ישראל. יש הרבה אנשים בעולם, הרבה אומות שמאמינים שיש בורא עולם, אבל זה לא אותו בורא שאנחנו מדברים עליו. המיוחד בעם ישראל שמכריזים "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד) לא רק שה' אלוקינו, לא רק שיש אלוקים, אלא שיש אלוקים אחד. שהמקור של הכול הוא אחד. ואת ההכרה וההשגה הזאת של אחדות ה', רק עם ישראל שהוא עם סגולה והוא נמצא במדרגה רוחנית גבוהה, יכול לבטא וללמד בעולם. עם ישראל שהוא קרוב למקור העליון, הוא מכיר בריבונו של עולם שהוא אחד. זה עניינה של כנסת ישראל שנמצאת מתחת כיסא הכבוד והיא במדרגה הגבוהה והעליונה ביותר של המציאות, היא יכולה לקרוא בשם ה' שהוא ה' אלוקינו ה' אחד.
אז היה מקום להזכיר בתוך קריאת שמע את עניינו של עם ישראל, ובכל זאת למה לא הזכירו - מבאר מרן הרב משום שאת העניין הלאומי צריך להסביר היטב איך הוא קשור בעניין האלוקי. העניין האלוקי בוודאי קשור בעניין הלאומי, אבל לא תמיד ברור איך העניין הלאומי קשור בעניין האלוקי.
אין אפשרות ליהדות בלי לאומיות
נסביר את הדברים. לא יכולה להיות מציאות של אדם שומר תורה ומצוות שהוא לא יהודי. לא יכול להיות שיבוא אדם גוי ויגיד אני רוצה להיות שומר תורה ומצוות ולקיים את כל המצוות, אני רוצה להיות חרדי, יבוא לבד"ץ, לבית דין של העדה החרדית, ויאמר אני לא רוצה להיות יהודי, אבל אני רוצה להיות שייך לעדה החרדית, לשמור את כל התורה והמצוות, אבל לא להיות יהודי, זה בלתי אפשרי! האמונה שלנו היא אמונה לאומית, היא שייכת לעם ישראל. אדם שרוצה לשמור תורה ומצוות, חייב להתגייר, חייב להיות שייך לעם ישראל. הוא לא יכול להיות שומר תורה ומצוות וקורא קריאת שמע בלי להיות יהודי. אם הוא רוצה להישאר אנגלי, או בן אומה אחרת, זה לא עובד, גם אם הוא רוצה להיות שייך רק לחוג מסוים בעם היהודי ולא לכל העם היהודי. הוא מוכן לעשות גיור רק לעדה החרדית, גם אם יהיה בית דין מיוחד לגיור של העדה החרדית, לא יקבלו אותו. הוא צריך להיות שייך לעם ישראל. האמונה שלנו היא אמונה ששייכת ללאום, לעם ישראל. עם ישראל זה עם אלוקי, צריך להיות שייך לנשמה האלוקית. לכן רצו לקבוע את העניין הזה בקריאת שמע. להזכיר שקריאת שמע קורא עם ישראל, וזה עניינם המיוחד של ישראל בזכות הסגולה המיוחדת שלהם. אבל מכיוון שיכול להיות שיש אנשים שיטעו ויחשבו שיכולה להיות גם לאומיות בלי דת לא קבעו את זה בקריאת שמע. יהדות בלי לאומיות מסכימים שלא יכול להיות, אבל לאומיות בלי דתיות יחשבו שאפשר, ובאמת זה לא אפשר! כמו שאי אפשר להיות דתי בלי לאומי, לא יכול להיות לאומי בלי דתי, זה דבר אחד. אבל היסוד הזה לא כל כך ברור, צריך להסביר אותו, וכדי להסביר אותו, יש בזה טורח, וכדי לא להטריח, לא קבעו את זה בקריאת שמע.
הרב מסביר כאן באופן עמוק מהו הרעיון הטמון במאמר חז"ל זה. יסוד הסגולה הישראלית הוא יסוד האמונה. אבל לא כולם תופסים את זה. אנחנו ברוך ה' זכינו..
מדרגת האהל והמשכן – יראה תתאה ויראה עילאה
בהמשך הפרשה, מסביר הרב את הפסוק: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד, ה), יש כאן שני צדדים שמשלימים את עבודת ה'. אוהל זה דבר ארעי. אדם שהולך בדרך, לוקח אתו אוהל ומתקדם אתו, ומפעם לפעם הוא נח באוהל, עניינו של האוהל זו התקדמות. משכן זה משהו יותר קבוע. "מה טובו אוהליך יעקב", יעקב הוא הבחינה של החלק היותר עממי מעם ישראל, ושם 'ישראל' שייך לחלק היותר קדוש בישראל, צדיקים, תלמידי חכמים, אומר הרב, אנשים בסוג של יעקב, צריכים להיות תמיד בתנועה קדימה לעלות ממדרגה למדרגה ללא הפסק, להתעלות ועוד להתעלות ולעלות ממעלה למעלה. ישראל זו מדרגה עליונה שיש בה צורך גם לפעמים לעצור ולא לעלות יותר מדי. כמו בעיות של יחידי סגולה, שהם שוקדים בתורה יותר מהכוחות שלהם וצריך לעצור אותם שלא יגזימו כי בסוף הם מתמוטטים. זה יכול להיות בבחינה של שקידה וזה יכול להיות גם בבחינה פנימית רוחנית שאדם מבקש לעלות למעלות גדולות יותר ממה שמתאים לו, וזה יכול לגרום לשבר רוחני. ארבעה רצו להיכנס לפרדס אבל זה לא פשוט כל כך להיכנס לפרדס, צריך להיזהר, ומי שלא ראוי יכול ליפול. זה מסוכן מבחינה רוחנית אמונית.
הרב מסביר שיש יראה תתאה ויש יראה עילאה. יראה תתאה זו יראה שאדם מרגיש שהוא צריך להתקדם ולעלות מעלה מעלה במעלות הקודש ולהישמר שלא לרדת, ויש יראה עילאה שאדם צריך להיזהר לא לעלות יותר מדי, לא לעלות יותר ממדרגתו. וזה נרמז בפסוק הזה: 'מה טובו אוהליך יעקב' - יעקב צריך להיות תמיד במהלך של התקדמות של עליה, לשאוף לעלות מעלה מעלה, מי שנמצא במקום נמוך צריך לשאוף לעלות מעלה מעלה. ומי שנמצא במקום מאוד גבוה, צריך לדעת ולהיזהר לא לעלות יותר מדי. יש יחידים כאלה שצריכים לפעמים להזהיר אותם שלא יעלו יותר מדי. יש כאלה סקרנים שרוצים תמיד לדעת יותר. הם נמצאים בשיעור ב' ורוצים להיכנס לשיעור ו'. צריך לעלות במדרגות, לעלות ולהתבסס לאט לאט, לא לקפוץ על המדרגות, כשאדם עולה במעלות כסדר, כל עלייה היא מבוססת. הוא עולה ממדרגה למדרגה ומתבסס ובסוף הוא מגיע גם למעלה מאד גבוהה. אדם שמנסה לקפוץ להקדים את המאוחר, אז לא רק שהוא לא מצליח לעלות, הוא גם נופל. אלו אזהרות חשובות, צריכים לדעת להיזהר.
'
כנחלים נטיו' - מדרגות הצדיקים בישראל
בהמשך הפסוקים אומרת התורה: "כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם" (במדבר כד, ו) אומר אור החיים יש כאן ארבע מדרגות של צדיקים בעם ישראל. מדרגה ראשונה, המדרגה של מרביצי התורה האקטיביים כשמואל, שהיה הולך ממקום למקום ומלמד תורה לישראל. לא רק ישב במקומו אלא היה מסתובב בערי ישראל ממקום למקום ומרביץ תורה. ויש תלמידי חכמים שהם יושבים במקומם ובאים אליהם לשמוע תורה מהם. ויש תלמידי חכמים שהם לומדים לעצמם ולא מלמדים. הם בעצמם שוקדים על התורה, ועולים במעלות הקודש ממעלה למעלה, אבל בינם לבין עצמם. ויש מדרגה רביעית שאנשים שעוסקים גם בעבודה ומסייעים להחזיק לומדי התורה. וזה נרמז במילים בפסוק זה 'כנחלים נטיו' - אלו תלמידי חכמים שהם כמו נחלים שהנחל זורם וממשיך מים ממקום למקום, אלו תלמידי חכמים שהולכים ממקום למקום ומרביצים תורה בישראל. ויש 'כגנות עלי נהר' - שהם נמצאים במקום אחד אבל באים אליהם ללמוד מהם. ויש 'כאהלים נטע ה' - שהם נטועים במקומם, הם לא מלמדים אבל בעצמם נטועים חזק בעולמה של תורה ועולים ומתקדמים מעלה מעלה. ויש 'כארזים עלי מים' - ארזים חלקם במים וחלקם מחוץ למים אנשים שחלק מזמנם עוסקים בתורה וחלק עוסקים בעבודה, ומיניה ומיניה יתקלס עילאה.
ונזכיר עוד מדברי אור החיים. "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ". הזכרנו שיעקב זו המדרגה היותר עממית, וישראל זו המדרגה של תלמידי חכמים. 'לא הביט און' הבטה פירושו של דבר התבוננות, הסתכלות עמוקה. הגמרא בבבא מציעא (קיח.) אומרת שאפשר לעשות קניין בהבטה. אז כשמתבוננים בעומק, רואים שאין און, מבחוץ יש און אבל אפשר לשטוף ולנקות אותו. זה לא משהו עמוק, זה משהו שטחי, אלו חולשות שחולפות, משהו חיצוני שאפשר לבטל אותו. כלומר במבט עמוק אפילו ביעקב שהם המדרגה היותר פשוטה בישראל נמצא שכל ישראל טהורים. אבל במדרגה של ישראל שהם תלמידי החכמים הצדיקים, 'לא ראה עמל בישראל', אין שום עמל שצריך לשטוף ולתקן אותו.
עבודת ה' בשמחה בלא יגיעה
מוסיף עוד אור החיים, שהצדיקים כשהם עוסקים במצוות, זה לא מכביד עליהם, זה לא עול שחייבים לעשות, למרות שזה קשה ודורש מאמץ וזה מחייב, הם כל כך צדיקים שהם עושים את זה בחשק, לא קשה להם לעבוד את ה'. זו זכות, חובה שהיא זכות, עמל של המצוות הוא עמל שכל כך מהנה, מרומם ומתקן, עד ש'לא ראה עמל בישראל'.
'לא ראה עמל בישראל' – הקב"ה מטיב לעולם בשביל ישראל
פירוש נוסף "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל', זה לא מכביד כביכול על הקב"ה. צדיקים העושים מצוות, עושים נחת לריבונו של עולם, ואינם מייגעים אותו על דרך אומרו: "הוֹגַעְתֶּם ה' בְּדִבְרֵיכֶם" (מלאכי ב, יז), מה זה אומר להכביד על ריבונו של עולם - הגמרא במסכת תענית (כה:) אומרת שיש לפעמים שמתחילים תענית ומיד מתחילים גשמים ומתקיים "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה" (ישעיהו סה, כד) קבעו תענית או שהתחילו להתענות. ולפעמים יש מצב שמבואר בגמרא, שהקב"ה בכלל לא רוצה את התענית, שכבר יאכלו… כמו אדם שבא לבקש טובה, ולא כל כך רוצים לעשות לו טובה, אבל גם לא רוצים שהוא ינדנד וינדנד, אז נותנים לו מיד, כי אין כוח לסבול את הנדנודים שלו. לפעמים הקב"ה נענה, אבל הוא לא נענה מפני שמגיע להם, הוא נענה מפני שאינו רוצה שייגעו אותו כביכול. אבל כאן 'ולא ראה עמל בישראל', הקב"ה אוהב את תפילתם של הצדיקים, אוהב את קירבתם ונענה לכל צרכיהם, וזה לא מייגע אותו כלל. ועוד יותר רחב, שהקב"ה כל כך אוהב את ישראל, שהם עם כל כך גדול, כל כך טוב, וכל כך יקר שלא קשה לו בשבילם להחזיק את כל העולם כולו. לא ראה עמל לשאת את כל העולם כולו בשביל ישראל.
'
עם כלביא יקום' - החוזק של ישראל הרוחני והפיזי
הפסוק הזה "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" (במדבר כד, ט) מופיע באופן דומה בפרשה פעמיים: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" (במדבר כג, כד) אומר רש"י - כשהם עומדים משנתם שחרית הם מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצוות ללבוש ציצית לקרוא את שמע ולהניח תפילין, ולא ישכב בלילה על מיטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק אבל טורפו כיצד קורא את שמע על מיטתו ומפקיד רוחו ביד המקום וכו' דבר אחר הן עם כלביא יקום כתרגומו. מה התרגום, שעם ישראל חזק ומתגבר על כל הגויים. התרגום זה הפשט, 'הן עם כלביא יקום - וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה'. זאת אומרת, עם ישראל חזק מאוד ומנצח את כל הגויים זה הפשט. ומעניין שרש"י מתחיל עם הפירוש שהוא לא כפשוטו, כשהם עומדים משנתם שחרית הם מתגברים כלביא וכארי, ודבר אחר הם גם חזקים. בדרך כלל רש"י דרכו להביא בהתחלה פשט ואחר כך דרשות. רש"י אומר זה הפשט, הן עם כלביא הכוונה היא שהם עומדים משנתם וקוראים קריאת שמע, זה הפשט! רש"י מדגיש שהעיקר של ישראל זה הצד הרוחני ונוסף על זה הם גם חזקים…
רש"י מסביר שישראל קמים משנתם בבוקר, זריזים לקום, זה הטבע של עם ישראל, אתם שומעים.. קמים משנתם בבוקר בזריזות.. ובערב כמובן גם כן לומדים עד מאוחר.. קוראים קריאת שמע ונרדמים.
הסגולה לזכות לתורה – עמל
היה לנו תלמיד בישיבה, בישיבת מרכז הרב, שהוא היה שקדן מאוד גדול, הוא היה לומד עד שנגמר לו הכוח והיה הולך לישון, אומר קריאת שמע אומר ברכת המפיל ונרדם, אין הפסק אצלו בין הברכה לשינה. הוא היה דמות כזו שאפשר היה לראות את זה ממש איך הוא מיד נרדם. אני זוכר שבחורים היו הולכים לראות איך זה קורה לו, אומר קריאת שמע ונרדם מרוב שקדנות. וכששוקדים בתורה אז מתקדמים.
שקידת התורה, אדם לעמל יולד. אנשים שואלים לפעמים, האם יש איזה טיפ שעל ידו אפשר להצליח בלימוד באופן מיוחד, האם יש איזה פטנט, איזו סגולה, שאדם יקח את הסגולה הזאת ואז הוא יעלה בלימוד ויצליח מאוד.
חכמינו זכרונם לברכה אמרו לנו סגולה אחת, ואין אלטרנטיבה לסגולה הזאת. רק עם הסגולה הזאת אפשר להגיע לתוצאות. 'יגעת ומצאת תאמין' (מגילה ו:) לא יגעת ומצאת אל תאמין, אין סגולות, לא יגעת ומצאת אל תאמין, יגעת ומצאת תאמין. אתה יגע ואתה מתאמץ - יש תוצאות. מובטחות התוצאות. אל יחשוב אדם שיכול להיות שיתייגע ולא יהיו תוצאות. לא יכול להיות, וגם לא יכול להיות לצד השני, לא יכול להיות שאדם לא יתייגע ויהיו לזה תוצאות, לא יכול להיות. זה סדר הדברים, שאת התורה צריכים לקנות ביגיעה, אבל ביגיעה כמו שאמרנו, 'לא ראה עמל', ביגיעה של חשק, מתייגעים מתאמצים כמו שאדם עושה ספורט ומזיע, זה מאמץ אבל הוא שמח לעשות אותו. הוא לא עושה את זה בעל כרחו, זה עושה לו טוב. אותו דבר בלימוד התורה, אדם יכול להתאמץ מאוד על התורה באהבה ובהנאה. עמל כזה שמצד אחד אדם מתאמץ מאד, ומצד שני הוא רוצה את העמל הזה ושמח בו, זה טוב לו, הוא מרגיש שכל הזמן הוא מתקדם. הוא מתקשר ומתחבר לתורה והתורה נהיית חלק ממנו - אז מובטחת לו הצלחה.
חשיבות שקידת התורה בתקופתינו
אני רוצה להגיד לכם אתם לא יודעים את גודל האחריות שאנחנו, אתם, נושאים על הכתפיים שלנו בדור הזה באופן מיוחד, ובשנה הזאת באופן עוד יותר מיוחד. האחריות הגדולה להמשיך את התורה, להגדיל את התורה, להופיע את האור של התורה, להתמלא בתורה, ולהוסיף עוד זכויות בתקופה הזאת שעם ישראל עומד בתהליכים של גאולה, בתהליכים של בנייה מחדש. וכנגד זה באים הרבה הפרעות דווקא בגלל שאנחנו נמצאים בתהליך של התקדמות. הסטרא אחרא יודע שאנחנו מתקרבים ועוד מעט מגיעים אל השלמות, ואז הוא יתבטל, ולכן הוא מתאמץ בכל כוחותיו לעכב את הגאולה. זה כתוב בהרבה ספרים, באחד מהם של הרב פרנק. הרב צבי פסח פרנק, הרב של ירושלים אמר: שהסטרא אחרא יודע שאחדות היא מביאה את התיקון השלם את הגאולה וזה יפגע בו והוא יסתלק מן העולם, אז הוא עושה את כל המאמצים שתהיה מחלוקת. "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָ͏ִם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ" (תהילים קכב, ו) - שיהיו בשלום אוהביך, זה יביא את ירושלים. הסטרא אחרא מרגיש שהגאולה מתקרבת והוא מנסה לעצור אותנו. אז יש מעצורים בענייני האחדות, יש מעצורים בענייני שמירת התורה והמצוות, באות כל מיני הפרעות מכל מיני צדדים כדי לעכב את ההתעלות והשלמות. ואנחנו נושאים באחריות הגדולה מאוד להתגבר על כל זה, לנצח את כל הקשיים ולעשות את הכול כדי שאנחנו נתקדם בדרכי הגאולה. זה מה שהקב"ה מראה לנו בתהליכים הללו. הקשיים בתהליך הגאולה הם כדי שאנחנו נתגבר. בגלל שהגאולה מתקרבת, מגיעים הקשיים והנסיונות היותר גדולים לעכב אותנו מלהתיישב בארץ, הכול מאותה הסיבה, ככל מה שאנחנו מתחזקים, מתחזק גם הצד השני שמנסה לעצור ולמנוע. אנחנו כמובן לא נירתע ולא נעצור, אנחנו צריכים עוד יותר להתקדם, אדרבה להבין שהקשיים הגדולים באים מפני שאנחנו מתקדמים ולכן אנחנו צריכים להגביר חילים.
מגמת ימי בין המצרים – חיזוק רוחני לקירוב הגאולה
השבוע בי"ז בתמוז, מתחילים שלושה שבועות של מנהגים שמבטאים את הצער שלנו על החורבן, שהם הולכים משלב לשלב ונהיים יותר ויותר חמורים מן הקל אל הכבד. ההפך מאבלות, באבלות מתחילים באנינות ואחר כך שבעה ימים אבלות, ואחר כך חודש, ואחר כך שנה. פה זה להיפך - מתחיל מהקל אל הכבד, ומשנכנס אב ממעטים בשמחה, ושבוע שחל בו חמור יותר, ושיא האבלות תשעה באב עצמו.
הזכרתי כמה פעמים שמגיעים שלושת השבועות של ימי בין המצרים, אנשים באים לשאול רבנים מה מותר לעשות, אחד שאל אותי האם מותר ללכת לקולנוע, אחותו שואלת, אמרתי שהיא תשאל את הרב שלה. שואלים האם מותר ללכת לבריכה, האם מותר לקנות בגדים, אלו בגדים מותר, אלו בגדים אסור. אחד מתחתן מיד אחרי תשעה באב האם יכול לקנות בגדים או לא - המון שאלות בענייני האבלות. וצריך לזכור עיקר המגמה של הימים האלה היא לא שאנחנו ננהג מנהגי אבלות, אלא שאנחנו נעשה פעולות לבניין בית המקדש, ונוסיף הרבה זכויות. מנהגי האבלות, הם כדי להזכיר לנו שאנחנו נמצאים במצב בלתי שלם, שחסר לנו העיקר, שיש לנו גוף והראש חסר. בלי בית המקדש, חסרה ההופעה השלמה של עם ישראל באחדותו במקום הקודש שלו. וצריך למלא את החיסרון הזה, והמילוי שלו הוא רק על ידי שאנחנו נרבה זכויות. עוד שקידת התורה, עוד קיום מצוות, עוד תפילה, ועוד אחדות, שהרי בית המקדש חרב בגלל שנאת חינם, והתיקון לזה, צריך להיות במגמה אחדותית. צריך לאהוב את כל עם ישראל, לחפש את המעלות שלו, ללמד עליו זכויות, לראות את הזכויות שלו, לעשות הכול שגם הצדדים השליליים יתבטלו ולא יהיו, וזה על ידי שאנחנו מתקדמים ומתעלים. כל התחזקות רוחנית הורסת את הקלקולים, מבטלת את הסטרא אחרא. אנחנו מתחזקים יותר - אנחנו מכריעים אותו. עוד יותר מתחזקים - עוד יותר מכריעים אותו.
ודווקא בימים האלה צריכים לעשות מאמץ גדול. אני יודע שבימים האלה בתקופה הזאת, התיכונים בחופש, חלק מהציבור בחופש, ואנחנו יושבים ולומדים, ולפעמים אולי יש איזה קושי. לכן אדרבה צריכים להפוך את הימים האלה לימים של התחזקות, לא רק להתאמץ ולגמור את הזמן בטוב, לא רק להישאר ברמה הטובה ולא ליפול, אלא להתקדם ולעלות מעלה, שהשבועות האלה יהיו שבועות של התחזקות מיוחדת במינה, מתוך מחשבה עמוקה על זיכרון בית המקדש, על קיבוץ גלויות, על כבוד שמיים שיתגלה על ידי עם ישראל, ואיך זה מתגלה - על ידי לימוד התורה וקיום המצוות.
האם מותר לפנות למקובלים?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הדלקה וכיבוי ביום טוב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
דברים פרשת דברים – השם אוהב אותך
הדור שסרב להיכנס לארץ טען שהשם שונא אותו ומכאן יש ללמוד על חשיבות האמונה בטוב ד' ואהבתו והמנוע לכיבוש וישוב הארץ
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת דברים
איך יתכן דמשה רבינו ע"ה וכל ישראל יסתפקו בטעות גדולה כזאת שהוא במשך ששה ימים. מט' באב ועד ט"ו באב. ומדוע לא נתייחד הדיבור עמו מיד כשכלתה גזרת מתי מדבר בעשירי באב. שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה, שֶׁאִם קָדַם וּבָא לְפָנֶיךָ, לֹא תְּסַלְּקֶנּוּ לָאַחֲרוֹנָה. מה ההוה אמינא דיש להקדים הדין של מאה מנה לדין פרוטה. והשכל מחייב כן שהרי לעני חשיב. וכן קי"ל דאין מעבירין על המצוות. סמוך למיתתו הוכיחן. למה חשש משה אם יוכיחם כמה פעמים. וגם אם אינם מקבלים תוכחה בפעם אחת מה יפעול אם יוכיחם קודם למותו פעם אחת, הלא סוף סוף לא יועילו ולא יתקנו את מעשיהם.
אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.
תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות
מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.
מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.
אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.
