ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- כללי מלאכות
משפחתו מחזיקה תוכי. מדובר בעוף גדול, ידידותי למשפחה, אך פעמים שהוא מלחיץ אורחים. במשך היום הם נותנים לו לעוף בבית, אך בזמנים מסוימים הם צריכים להחזיר אותו לכלוב. הוא לא שש לחזור לכלוב, אך כאשר תופסים את רגליו הוא מיד נכנע ומקבל את הדין. בשבת בבוקר רגילים לשחרר אותו למרחבי הבית, אך לקראת הסעודה (בעיקר אם יש אורחים) מוכרחים להשיב אותו לכלובו, אחרת הסעודה הופכת לתוהו ובוהו.
וכאן מתעוררת השאלה: האם מותר לתפוס ולהכניס את התוכי לכלוב בשבת, או שמא יש בכך מלאכת צידה?
הדברים נידונים במורנו שבת יחידה 57. נפרוש את עיקרי הסוגיה:
הסוגיה מתחילה מהמשנה במסכת שבת (יד א) בה נאמר ש"חיה ועוף שברשותו – הצדן פטור". לשון "פטור" משמעו בדרך כלל פטור, אך אסור לעשות כך מדרבנן.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
32 - חמדת השבת: באלו תנאים ניתן לאכול אחרי השקיעה בצאת השבת
33 - חמדת השבת: השבת תוכי לכלוב בשבת
34 - חמדת השבת: פסיק רישא של מלאכת צידה
טען עוד
הגמרא ממשיכה ומביאה סתירה מברייתא נוספת, בה נאמר שאסור לצוד עופות גם מהביבר הפרטי של האדם. משמע שלמרות שהם ברשותו אסור לצוד אותן. רבה בר רב הונא מכריע שזה תלוי אם מדובר בציפור דרור, כלומר, ציפור שגם אם האדם מתייחס אליה כשלו, היא חופשית ברוחה.
דבר דומה מופיע בירושלמי (שבת פרק יד א) שם אומר רבי יוסה שאם צדים שור שמרד – חייב. כלומר, יש בכך איסור דאורייתא.
השו"ע (אורח חיים סימן שטז סעיף יב) כותב שמותר לצוד את החיות שברשותו, בתנאי שהחיות אינן מורדות. אם הן מורדות – אסור. הרמ"א אומר שאסור מדרבנן לצוד את החיות שברשותו, ואסור מדאורייתא לצוד חיות שמרדו.
מה הן גבולות המחלוקת של השו"ע והרמ"א? הפוסקים אומרים שיש שלושה מצבים:
א. חיות ובהמות שברשותו שאינן מתחמקות. אותן מותר לתפוס-לצוד לכתחילה לכל הדעות.
ב. חיות שאינן מאפשרות לבעליהן לתפוס אותן, למרות שבסופו של דבר הן ישובו הביתה. השו"ע מתיר לצוד אותן לכתחילה, והרמ"א אומר שתפיסתם אסורה מדרבנן.
ג. בהמות שמורדות ממש, ואינן מאפשרות לבעליהן לתפוס אותן. מבחינתן הן יצאו לחופש. לגביהן מוסכם שבצידתן עובר על איסור דאורייתא.
על פניו, לפי הצגת השאלה, מדובר במקרה ב'. כלומר: דרך התוכי להישמט ולחמוק מכם כאשר אתם מנסים לתפוס אותו, אך התוכי מבין שהוא לא יישאר מחוץ לכלוב לעד. אם הוא רק משחק איתכם קצת, מותר לתפוס אותו. אם כוונתך שברגע שמחזיקים לו רגל בעדינות הוא מקבל את מרותך, אין בכך איסור לכולי עלמא. אך אם הוא באמת משתדל לחמוק, לפוסקים כשולחן ערוך (כמנהג עדות המזרח) מותר לתפסו בשבת, ולפי הרמ"א (כמנהג האשכנזים) יש בכך איסור דרבנן.
ברם, השש"כ (פרק כז סעיף לה) כותב שכמובן שחז"ל לא אסרו את תפיסת העוף במקום צער, לעוף או לאדם. בלשונו "אם קיים חשש הפסד או צער בעלי חיים, ולא ניתן להמתין עד מוצאי שבת – מותר לצודו".
במקרה זה, גם אם הוא באמת מתחמק מכם, הצורך להושיב את האורחים בנחת בסעודת השבת גוברת על איסור דרבנן שיש בצידת התוכי.
לכאורה עולה כאן שאלה עקרונית: מדוע שתהיה קולא מיוחדת בהקשר זה? לא מצאנו היתרים לעשות מלאכות אחרות בגלל שהן ברשות האדם?
יש לבאר את הדבר בשתי תשובות:
א. מה משמעות הציד? ההגדרה של צידה היא להפוך חיה שבטבע לזמינה לשימושו של האדם. אם הבהמה כבר זמינה לאדם, הרי שתפיסתה אינה מחדשת דבר.
ב. מלאכת צייד מראש זו "מלאכה גרועה". נבאר את הדבר:
באופן כללי הרמב"ם (הלכות שבת פרק א ז) פוסק שאדם חייב על מלאכה שאינה צריכה לגופה. כלומר, גם אם אינו מעוניין בתכלית הרגילה של המלאכה – הוא עדיין חייב עליה. לדוגמא: מי שחופר בור בכדי להשיג את העפר, ולא בכדי שיהיה לו בור – חייב.
אך הרמב"ם (שם י יט) פוסק שהצד סוג חיה שאנשים אינם רגילים לצוד – פטור. מדוע? אמנם אין לו שימוש בחיה הזאת, אבל השימושיות האישית שלו אינה אמורה להשפיע על החיוב!
האבני נזר עונה על השאלה:
רוב המלאכות משנות את העולם, ומספקות תוצר מסוים. אדמה שלא הייתה חרושה, כעת היא חרושה. אוכל שלא היה מבושל, עתה הוא מבושל. אך הציד לא באמת שינה דבר. הוא הפך את הבהמה ל"זמינה". כעת האדם מסוגל לקחת ולהשתמש בה.
מכיוון שכל מהות המלאכה מבוססת על הזמינות לאדם, אין מנוס מלהתייחס למטרותיו של האדם. אם כך, אדם שאין לו עניין בחיה זו לא יתחייב על צידתה.
נשוב לענייננו: רק ציד שהופך את העוף לזמין יותר הוא ציד. ציד שלא שינה את הזמינות לאדם אינו אסור (לפחות מן התורה).
איך עושים קידוש?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
טעינה למחשבה
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך ללמוד אמונה?
הכוח המיוחד של שבת שובה
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
סדרת החינוך של הטבע!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
