ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
השבוע נתחיל לפרוש מספר עקרונות בהלכות קדימה בברכות. הפעם ניגע במספר עקרונות בלבד.
במסכת ברכות (דף לט ע"א) מסופר על שני תלמידים שישבו לסעודה לפני בר קפרא, הגישו להם כרוב מבושל ועוף. אחד התלמידים בירך על הפרגיות. השני לגלג על המברך, משמע שחשב שחברו טעה בהלכה. בר קפרא אומר שלא נכון לצחוק על חברו, מפני שהבשר חביב עליו. הגמרא אומרת שהנחת המוצא היא שעל הכרוב המבושל יש לברך 'שהכל', אך החבר חשב שנכון לברך על כרוב מבושל מפני שהוא מזין יותר.
מתוך הדברים אנו למדים שלושה שיקולים ביחס לקדימות בברכות:
א. ברכת 'האדמה' קודמת לברכת 'שהכל'. ב. חביבות. ג. תזונה.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
41 - חמדת השבת: מענה על קדיש וקדושה של מנחה אחרי תפילת ערבית
42 - חמדת השבת: יסודות קדימה בברכות
43 - חמדת השבת: כללי קדימת הברכות: המסוים, החביב, ושבעת המינים
טען עוד
מבחינה עקרונית חז"ל היו יכולים לתקן ברכה אחת בלבד על כל המאכלים: "שהכל נהיה בדברו". אך תשומת הלב לפרטים השונים בבריאה, ולדרך בה הקב"ה מנגיש אותם אלינו, מעצימה את ההודאה לקב"ה ומדייקת אותה.
משל למה הדבר דומה? אדם יכול לומר לחברו "תודה", ואפילו "תודה רבה". אך ככל והאדם ישקיע בדיוק הדברים והסבר מדוע מגיעה כאן תודה מיוחדת, חווית ההודאה ההדדית תועצם. אינה דומה אמירת "תודה רבה" לאמירת "תודה רבה על המתנה המסוימת שנתת לי שבדיוק התאימה לצורך שהייתי זקוק לו".
באותו האופן, ישנה עדיפות לברכה המסוימת יותר: "בורא פרי האדמה" זו ברכה משמעותית יותר מהברכה הכללית "שהכל נהיה בדברו".
בנוסף, הראשונים (לדוגמא בעלי התוספות שם) מכריעים שהחביב קודם למשביע . מדוע?
מצד אחד, המטרה הראשונה של האכילה היא התזונה. כך שהיינו מצפים שהמאכל המזין יקבל קדימות.
אך הקב"ה טבע טעם באוכל, בכדי שההנאה ממנו תהיה מיידית בשעת האכילה. בטבע האנושי יותר קל לנו להעריך את ההנאה הרגעית הנוכחית. לכן ככל שמאכל יותר חביב עלינו, ההודאה לקב"ה עליו שלמה יותר. לכן יש להעדיף את הברכה על החביב, למרות שהתזונה חשובה יותר.
אחרי שלמדנו את עיקרון הבסיס, עולה השאלה: כיצד מגדירים את החביבות?
מלשון הרמב"ם (הלכות ברכות ח, יג) עולה שהמאכל ה'חביב' הוא המאכל שהאדם היה רוצה לאכול כרגע. גם אם רוב האנשים, ואפילו האדם עצמו, מעדיפים את המאכל השני, הודאה היא אירוע סובייקטיבי – צריך שהאדם יחווה הנאה מקסימלית בכדי שהודאתו תהיה מקסימלית אף היא.
לעומת זאת, הרא"ש (ברכות פרק ו אות כה) תלמיד רבנו יונה (על הרי"ף שם דף כח ע"ב) ובעקבותיהם השו"ע (אורח חיים סימן ריא סעיף א) חולקים ואומר שיש לברך על המאכל שבדרך כלל יותר ערב לו. כלומר, המדד של החביבות נשאר מדד אישי, אך הוא נקבע עבור האדם באופן קבוע, ולא לפי רצונו ותחושתו ברגע זה.
האם יש קדימות לשבעת המינים ?
במשנה (ברכות פרק ו ד) מדובר על מגש מלא בפירות. רבי יהודה אומר שיש להקדים את ברכת שבעת המינים, ואילו חכמים אומרים שעדיף לברך על איזה מהם שירצה.
לפי רבי יהודה, עלינו לברך את הקב"ה על המינים אותם הוא שיבח בפנינו בתורה. נשווה בנפשנו שזכינו להיכנס לביתו של אמן גדול. האמן מצביע על יצירות מסוימות ואומר שהנה יצירות המופת שלו. הליכות הנימוס, לכל הפחות, דורשות ממנו להביע פליאה והערכה על היצירות המסוימות הללו.
לכאורה כאן יש דבר דומה: משה רבינו (מפי הגבורה) מתהדר בשבעת המינים. אם בעל הבית (הקב"ה, בורא שמיים וארץ) מתהדר במאכלים מסוים, עלינו להביע העדפה אליהם בדווקא. מצד שני, בסופו של דבר לאנשים שונים יש העדפות שונות. לכן יש מחלוקת אם ללכת לפי העדפה אישית או לפי השייכות לשבעת המינים.
מצד שני, חכמים חולקים ואומרים שיבחר איזה פרי שירצה. משמע שחלקו אם להעדיף את הפרי שהקב"ה שיבח, או הפרי שהאדם יותר שמח באכילתו (יש לציין שבלשונם משמע כלשון הרמב"ם – איזה שירצה – ולא איזה פרי שהאדם אוהב יותר בימי חייו).
ברם, בגמרא שם מבחינים בין שני מצבים: במצב אחד, מדובר בפירות שברכותיהם שוות. המשמעות היא שהאדם יברך רק ברכה אחת. אם כך, ברור שבמקרה זה רבי יהודה יפסוק שיש לברך אותה על הפרי משבעת המינים. אך מהו הדין אם הפרי משבעת המינים קובע ברכה נפרדת? במקרה זה ישנה מחלוקת מהי דעת רבי יהודה: לפי עולא, עיקר העניין לפי רבי יהודה הוא שתהיה ברכה ישירה על הפרי משבעת המינים. אם כך, במקרה זה לא חשוב להקדים את ברכת הפרי משבעת המינים, מפני שגם אם יאכל את המאכלים האחרים, בסופו של דבר הוא יברך על הפרי משבעת המינים. אך אמורא אחר חולק עליו ואומר שרבי יהודה סובר שהדבר החשוב הוא להקדים את השבח לקב"ה על שבעת המינים. לפיכך יש להקדים את הפרי משבעת המינים, גם אם יש לפרי זה ברכה נפרדת.
הרא"ש מרחיב את העיקרון הזה של עולא לשאר דיני קדימה בברכות: הוא סובר שגם אין דין ומצווה להקדים את החביב, אלא לברך על החביב. אם כך, אם הברכות שונות, אין דין של הקדמה. הדבר המשמעותי הוא שתהיה ברכה על החביב, גם אם היא תתאחר לברכות אחרות. מה שצריכים למנוע זה מצב שמברך על המאכל הפחות חביב ואינו קובע ברכה על המאכל החביב.
כיצד פוסקים ביחס להקדמת שבעת המינים? בראשונים מצאנו ארבע שיטות:
רמב"ם: הלכה כחכמים. החביב קודם לשבעת המינים. אם אין חביב, יקדים את שבעת המינים.
סמ"ק: הלכה כרבי יהודה. שבעת המינים קודם לחביב, גם אם ברכותיהן שונות.
רב האי גאון: הלכה כרבי יהודה. אם ברכותיהן שוות יברך על הפרי משבעת המינים, אם ברכותיהן שונות יברך על החביב.
רא"ש: הלכה כרבי יהודה, אך אם אין ברכותיהן שוות אין דיני קדימות.
מהות ספר ויקרא ופרשת זכור
ענייני כשרות המצויים
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
אנחנו קודש למענך
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
קשה עליי פרידתכם
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
