ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- מגילת אסתר
- ספריה
- קומי אורי
- טז - פורים
השחר בא מן השחור
כבר עמדו מפרשים ראשונים על שתי נקודות תמוהות בהן נפלית מגילת אסתר מכל כתבי הקודש. האחת - שאין בה כלל הזכרת שם שמים, והשנית - שאין בה זיכרון ארץ-ישראל. ובאמת אין בחסרון אלה דבר מקרי טפל, אלא עניין במהותה הפנימית של המגילה.
שמו של הקב"ה דומה כאילו נשתקע במכוון ונדחה מלהיזכר אף בשעה שהנו מתבקש בלשון הפסוק, כגון בדבריו של מרדכי "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", כשהמכוון בביטוי "ממקום אחר" הוא בוודאי כלפי שמיא.
אף חסרונה של ארץ-ישראל במגילה לא דבר ריק הוא, שהרי "כל הנביאים לא נתנבאו אלא בה או בעבורה", כלשון הכוזרי, וכאן לא זו בלבד שמאורעות מתרחשים בחוצה לארץ, אלא דומה שאין זכרה של ארץ-ישראל עולה כלל על לב... ובכלל ההווי הנרקם במגילה זר הוא להוויה הארץ-ישראלית שבמקרא הן בתוכנו והן בסגנונו.
אכן סיפורה של המגילה הוא סיפורה של כנסת ישראל "גולה וסורה, דבוקה בך ההרוגה עליך וזרויה בין מכעיסיה..." עומדת המגילה בסימן של הסתר פנים גמור, וכבר אמרו חכמים: "אין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה שאמר הקב"ה למשה 'ואנכי הסתר אסתיר פני בהיום ההוא' ואף על פי כן 'וחיכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקיויתי לו'" 3 .
שמות האישים במגילת אסתר נוכריים הם (מוזר, אף בגלות מצרים לא שינו את שמם ולבושם, וכאן שמות אלילי ניכר עליהם...) ובכל זאת מבעד ללבוש הזר גנוז בשמה של אסתר המלכה רמז, גם להסתר הפנים וגם לציפייה לישועה.
"אסתר מן התורה - מניין? 'ואנכי הסתר אסתיר'". ומאידך אסתר בפרסית משמעו כוכב בוקר, ומכאן המקור למדרש חכמים "'למנצח על איילת השחר' - אסתר אמרתו".
פרק זה הפותח ב"למנצח על איילת השחר מזמור לדוד" 4 , נדרש כולו על נס פורים, ומן הראוי להעמיק בדימויים שבראשית הפרק כדי לעמוד - אגב ההקבלה - על ימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה.
אמרו חכמים: "'למנצח על איילת השחר' - למי שקופצת כאיילה ומאירה לעולם. בלילה, אף-על-פי שהוא לילה, יש בו אור הלבנה וכוכבים ומזלות. אימתי הוא חושך - בעלות השחר. הלבנה שוקעת והכוכבים נכנסים והמזלות הולכים להם. אותה שעה אין חושך גדול הימנו, ואותה שעה הקב"ה מעלה את השחר מתוך החושך ומאיר לעולם" 5 .
בשעת חשיכה זו, לעת חלוף משמרות, עומד דוד המלך וזועק: "א-לי א-לי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי..." ואינו יודע שדווקא לעת החשיכה הגדולה באה בשורת האור. וכך אף אסתר השבויה בבית אחשוורוש "כרחל לפני גוזזיה נאלמה" זועקת באלם קול "א-לי א-לי למה עזבתני" ואינה חשה את שרמוז בשמה "איילת השחר" כי השחר בא מן השחור.
הרגשתה של אסתר בבית אחשוורוש הנה נושא לדיון בפני עצמו. הכתוב כדרכו מקצר ומעלים, מגלה טפח ומכסה טפחיים, אך מבין השיטין מבצבץ ועולה כאבה של אסתר המתענית תחת ידו של אותו רשע, מתגאלת במאכלי פיגול, במגע של איסור, ובכלל אפופה, דווקא היא הצנועה שחוט של חסד משוך עליה, בהווי חיים פרוץ ושבע עד גועל.
" ותלקח אסתר אל המלך אחושורוש" - ותילקח בעל כורחה! - " אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה" והרי כדי שלא לספר דברים כה יסודיים יש צורך בהרבה שתיקה ואלם בכלל...
"לא בקשה דבר" , אין היא מבקשת כלל לשאת חן, קרקע עולם היא. "ואני לא נקראתי לבוא אל המלך..." זרה לה חצר המלכות וזר לה המלך הערל וההולל הזה.
וכשמתלכדים ייסוריה הפרטיים עם הבשורה הרעה על תכנית השמד לכל היהודים חשה היא חושך נורא סביבה "כאשר אבדתי אבדתי".
נפילה לצורך קימה
"אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך - ה' אור לי" 6 .
שנו רבותינו:
מתוך צרה - רווחה, שנאמר: "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע".
מתוך רוגז - רחמים, שנאמר: "ברוגז רחם תזכור".
מתוך ריחוק - קירוב, שנאמר: "במקום אשר יאמר להם לא עמי, יאמר להם בני א ל חי".
מתוך מפילה - קימה, שנאמר: "כי נפלתי - קמתי".
מבקש המדרש לומר: לא זו בלבד ש"אין ייאוש כלל בעולם" כלשונו של רבי נחמן מברסלב, ולאחר החושך עדיין יש תקווה לאור, ולאחר נפילה תתכן קימה. יתר על כן: החושך הוא המוליך אל האור, והנפילה היא סיבת הקימה, "שאלמלא נפלתי לא קמתי".
כך הבכי, האבל והמספד שבמגילת אסתר הם המובילים לידי "וליהודים היתה אורה ושמחה ששון ויקר", ו"ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר" הוא המביא לידי "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור...".
מתגלגלים להם המאורעות במגילה בדרך טבעית כביכול. העלילה סבוכה ונפתלת כדרך שנפתלים מעללי אנוש, והיריעה נפרשת על פני שנים רבות "כימי מלך": "בשנת שלוש למלכותו" (א', ג), "בשנת שבע למלכותו" (ב', טז), ו"בשנת שתים עשרה למלכותו".
מי שמקבל את הדברים שאירעו זה מכבר כנתונים טבעיים מובנים מאליהם, יקשה לו להבין מהם "הפלאים" הגדולים המתרחשים במגילה.
מה תימה ביקר שזכה לו מרדכי, אשר סיכל את עצת בגתן ותרש, או מה הפלא בכך שאסתר היהודיה בעלת ההשפעה על המלך מצליחה לבטל את הגזרה על היהודים. אבל המצרף את פרקי המגילה אחד לאחד ואינו "קוראה למפרע" אלא כקורא אגרת שלמה, מראש ועד סוף, מגלה כי מעשה בגתן ותרש נתגלגל וסובב כדי שיירשם הדבר בספר הזיכרונות, כדי שיהיו הדברים נקראים בלילה ההוא לפני המלך, כדי שייצא מרדכי בלבוש מלכות.
ואסתר נלקחת בשנת שבע לבית אחשוורוש כדי שבשנת עשרה למלכותו תהיה שם להפר את עצת המן האגגי וכך הן אומר לה מרדכי פקוח העיניים: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". וכך אכן פירש האבן-עזרא: "מי יודע שמא לא הגעת למלכות אלא בעבור העת הזאת שתושיעי את ישראל".
עידן של הסתר פנים במגילה, אבל "אכן אתה א-ל מסתתר, אלוקי ישראל מושיע" 7 . הקב"ה - במכוון ששמו אינו נזכר - טווה ואורג במחשכים את המאורעות, מגלגל בדרכים נפתלות נוכריות את סיפור המעשה עד "ליהודים היתה אורה...". דרכים רבות למקום לגאול ולהושיע מחכי קץ ישועתו ומופלאה שבכולן היא דרך זו "לעשות מעשהו, זר מעשהו, ולעבוד עבודתו נכריה עבודתו..." 8 . (מה מדהים לחשוב כי כלפי שמיא מוסבות מילים אלה: "זר מעשהו", "נכריה עבודתו"...)
נס פורים כרמז לגאולה העתידה
נס פורים הנסתר, העולה ומפציע קמעה קמעה מתוך הסיבוכים הנפתלים שבדרכי אנוש, כל כולו בא לרמז לגאולה העתידה העומדת אחר כתלנו. אף היא עתידה לבוא צעד אחר צעד, מתוך מאורעות וסיבוכים היסטוריים שמהם טווה ריבון העולמים את מהלך גאולתנו ופדות נפשנו. וכך למדנו בירושלמי: "רב חייא בר אבא ורב יוסי בר חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו איילת השחר שהפציע אורה. אמר לו רב חייא הגדול לרב יוסי בר חלפתא: בי-רבי כך גאולתן של ישראל. דכתיב 'כי אשב בחושך ה' אור לי...'. בתחילה היא מאירה קמעה קמעה ואחר כך היא מנפצת ובאה, ואחר כך היא פרה ורבה" 9 .
כך בימי מרדכי ואסתר: תחילה - 'ומרדכי יושב בשער המלך...'
ואחר כך: 'ויהי כראות המלך את אסתר המלכה...'
ואחר כך: 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס...'
ואחר כך: 'ויתלו את המן...'
ואחר כך: 'ואתם כתבו על היהודים...'
ואחר כך: 'ומרדכי יצא מלפני המלך...'
ואחר כך: 'ליהודים היתה אורה'...".
עדיין יש מקום להתבונן ולהבין את ההקבלה המדויקת בין פרטי המאורעות המסוימים מן המגילה שנזכרו במדרש פלאי זה, לבין שלבי הגאולה שלפנינו.
אך גם מבלי להגיע לכלל הבנה מפורטת זו, נפקחות העיניים אגב העיון בירושלמי לגלות את חג הפורים בממד האמיתי שלו, כמבשר גאולתנו. ומתבארים אל נכון דברי המדרש על הפסוק: "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף" - שכל החגים בטלים לעתיד לבוא וחג הפורים אינו בטל לעולם.
^ 1. דברים ל"א, יח
^ 2. חולין קל"ט:
^ 3. על-פי הירושלמי, סנהדרין פ"י ה"ב
^ 4. תהילים כ"ב
^ 5. ילקוט שמעוני, תהילים כ"ב
^ 6. מיכה ז'
^ 7. ישעיה מ"ה, טו
^ 8. ישעיה כ"ח, כא
^ 9. ברכות פ"א
______________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
^ 2. חולין קל"ט:
^ 3. על-פי הירושלמי, סנהדרין פ"י ה"ב
^ 4. תהילים כ"ב
^ 5. ילקוט שמעוני, תהילים כ"ב
^ 6. מיכה ז'
^ 7. ישעיה מ"ה, טו
^ 8. ישעיה כ"ח, כא
^ 9. ברכות פ"א
______________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
שתי דקות על בדיקת חמץ
אנחנו קודש למענך
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות שטיפת כלים בשבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
למה ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
