ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- כללי מלאכות
בכדי לענות על שאלה זו עלינו לברר אם יש איסור לצבוע אוכל או משקה.
מצד אחד, במסכת שבת (דף קלט ע"ב) נאמר שמותר לתת ביצה במסננת של חרדל כדי להוסיף גוון צהוב. מכאן משמע שמותר להוסיף צבע למאכלים בעזרת מאכלים אחרים.
מצד שני, בדף עה (ע"ב) אומר רב שהשוחט חייב משום צובע.
הריטב"א (וראשונים נוספים) מבארים שלא בכל גרימה של יציאת דם חייבים משום צובע. במקרה זה השחיטה נראית מרשימה ומעוררת את תאוות הבשר אם רואים את הדם (אינני יודע אם אנשים כיום מזדהים עם תחושה זו).
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
50 - חמדת השבת: שחיטת קרבן הפסח בשבת
51 - חמדת השבת: שינוי צבע נוזל שלא למטרת אכילה
52 - חמדת השבת: שינוי תפקיד הזימון
טען עוד
ביראים (סימן רעד) אומר שכוונת רב היא לאסור את צביעת העור, ומתוך כך מדגיש שאדם שידיו מקבלות צבע מפירות שונים לא ישתמש בצבע לצבוע אריגים (מפותיהם סדיניהם ובגדי לבושיהם).
שבלי הלקט (סימן פו) מדייק מכך שהאיסור המדובר הוא לצבוע בעזרת דבר הראוי לאכילה דברים שאינם ראויים לאכילה –כמו האריגים שהוא מציין. אך אין איסור לצבוע אוכל.
בשולחן ערוך (סימן שכ סעיפים יט-כ) פוסק שמותר לתת כרכום במאכל כדי לתת לו צבע, וכן שאין איסור לצבוע את הפת במי הפירות.
האחרונים הציעו הגדרות להבדל והגבול בין הסוגיות:
החכם צבי (סימן צב) אומר שאיסור צביעת בית השחיטה הוא רק בדברים שאינם עומדים לאכילה (האגלי טל מתלבט אם כוונתו לכך שהדם צובע את העור, או שהדם עצמו אינו ראוי לאכילה!). מדבריו עלה שכל דבר העומד לאכילה אין שום איסור לצבוע בשבת (בצבעים הראויים לאכילה גם הם, כמובן).
החכם צבי גוזר מכך נפקא מינה חביבה למקרה שנשאל עליו: הוא מתיר להכניס תבלין שיצבע את המים בהם נוטלים את ידי הכהנים, למרות שזה מייצר צבע (וגם ריח) בשבת ויום טוב, מפני שהכל ראוי לאכילה.
החיי אדם אומר שמבחינה עקרונית יש איסור לצבוע אוכל בשבת. אך צביעת אוכל בכדי להגיש אותו הוא חלק מהאכילה (דומה להיתר הכללי של "דרך אכילה"). לשיטתו, קטגורית אסור לצבוע מאכלים בשבת, אלא אם כן צובע על מנת להגיש ולאכול אותם.
הפרי מגדים (סימן שכ אשל אברהם ס"ק כה) אומר שמותר לצבוע מאכלים כדי ליהנות יותר מאכילתן (וכבר לימדונו חכמי הפסיכולוגיה שאדם נהנה יותר ממאכל שמראהו נעים יותר). אך אם מטרת הצביעה שונה, לדוגמא: כדי להשביח את המקח שלו, הצביעה אסורה. בקהלות יעקב (שבת סימן מ) אומר באופן דומה – ככל והמטרה היא לשפר את האכילה, הדבר מותר. אך אם המטרה היא להדגים את הצבע וכדו' (כמו במקרה של הגמרא, בה האדם מעוניין להראות את האדמומיות על הבשר) – הדבר אסור.
הביאור הלכה (שם בסימן שכ) מציין שלפי החכם צבי מותר להוסיף צבע הראוי לאכילה לתוך מאכלים למטרות שונות (כמובן שאם זו חלק מעבודתו יש איסור עובדין דחול בכך שעוסק בסחורתו, גם באופן המותר, בשבת), ואילו לפי הפרי מגדים הדבר אסור.
אם נסכם את האפשרויות השונות מדוע מכניסים צבע הראוי לאכילה לתוך מאכל:
א. בכדי לשפר את טעמו, והצבע מגיע מעצמו – בזה לכולי עלמא אין שום בעיה.
ב. בכדי לצבוע אותו ובכך לשפר את חוויית האכילה – לפי החיי אדם הדבר מותר רק בסמוך לאכילה, ואילו לשאר השיטות הדבר מותר גם אם האכילה אינה מיידית.
ג. בכדי לצבוע אותו, שלא למטרת אכילה – לפי החכם צבי הדבר מותר, לפי יתר האחרונים הדבר אסור.
נשוב לנידון דידן: השאלה היא על נוזלים שונים, שאינם עומדים לאכילה או שתייה, והכנסת הכרוב אליהם על מנת שישנו את הצבע. לכאורה מדובר על מקרה ג שהצגנו לעיל.
הרב עובדיה (יביע אומר חלק ו סימן מח אות יד) פוסק כדברי החכם צבי. לשיטתו מותר לעשות את הפעולה המדוברת, ולהפוך את הנוזל (הראוי לשתיה, על אף שאינו עומד לשתיה) לצבע אחר.
אך בשמירת שבת כהלכתה (מהדורה שניה, פרק יא סעיף לח) פוסק כאחרונים האחרים. לשיטתו מותר לשים תמצית לתוך מים גם אם לא מתכוון דווקא לטעם, אלא רוצה לתת צבע נחמד במים. אך להכניס את הכרוב כדי לשנות את הצבע של הנוזל אסור.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
