ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- כללי מלאכות
בכדי לענות על שאלה זו עלינו לברר אם יש איסור לצבוע אוכל או משקה.
מצד אחד, במסכת שבת (דף קלט ע"ב) נאמר שמותר לתת ביצה במסננת של חרדל כדי להוסיף גוון צהוב. מכאן משמע שמותר להוסיף צבע למאכלים בעזרת מאכלים אחרים.
מצד שני, בדף עה (ע"ב) אומר רב שהשוחט חייב משום צובע.
הריטב"א (וראשונים נוספים) מבארים שלא בכל גרימה של יציאת דם חייבים משום צובע. במקרה זה השחיטה נראית מרשימה ומעוררת את תאוות הבשר אם רואים את הדם (אינני יודע אם אנשים כיום מזדהים עם תחושה זו).
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
50 - חמדת השבת: שחיטת קרבן הפסח בשבת
51 - חמדת השבת: שינוי צבע נוזל שלא למטרת אכילה
52 - חמדת השבת: שינוי תפקיד הזימון
טען עוד
ביראים (סימן רעד) אומר שכוונת רב היא לאסור את צביעת העור, ומתוך כך מדגיש שאדם שידיו מקבלות צבע מפירות שונים לא ישתמש בצבע לצבוע אריגים (מפותיהם סדיניהם ובגדי לבושיהם).
שבלי הלקט (סימן פו) מדייק מכך שהאיסור המדובר הוא לצבוע בעזרת דבר הראוי לאכילה דברים שאינם ראויים לאכילה –כמו האריגים שהוא מציין. אך אין איסור לצבוע אוכל.
בשולחן ערוך (סימן שכ סעיפים יט-כ) פוסק שמותר לתת כרכום במאכל כדי לתת לו צבע, וכן שאין איסור לצבוע את הפת במי הפירות.
האחרונים הציעו הגדרות להבדל והגבול בין הסוגיות:
החכם צבי (סימן צב) אומר שאיסור צביעת בית השחיטה הוא רק בדברים שאינם עומדים לאכילה (האגלי טל מתלבט אם כוונתו לכך שהדם צובע את העור, או שהדם עצמו אינו ראוי לאכילה!). מדבריו עלה שכל דבר העומד לאכילה אין שום איסור לצבוע בשבת (בצבעים הראויים לאכילה גם הם, כמובן).
החכם צבי גוזר מכך נפקא מינה חביבה למקרה שנשאל עליו: הוא מתיר להכניס תבלין שיצבע את המים בהם נוטלים את ידי הכהנים, למרות שזה מייצר צבע (וגם ריח) בשבת ויום טוב, מפני שהכל ראוי לאכילה.
החיי אדם אומר שמבחינה עקרונית יש איסור לצבוע אוכל בשבת. אך צביעת אוכל בכדי להגיש אותו הוא חלק מהאכילה (דומה להיתר הכללי של "דרך אכילה"). לשיטתו, קטגורית אסור לצבוע מאכלים בשבת, אלא אם כן צובע על מנת להגיש ולאכול אותם.
הפרי מגדים (סימן שכ אשל אברהם ס"ק כה) אומר שמותר לצבוע מאכלים כדי ליהנות יותר מאכילתן (וכבר לימדונו חכמי הפסיכולוגיה שאדם נהנה יותר ממאכל שמראהו נעים יותר). אך אם מטרת הצביעה שונה, לדוגמא: כדי להשביח את המקח שלו, הצביעה אסורה. בקהלות יעקב (שבת סימן מ) אומר באופן דומה – ככל והמטרה היא לשפר את האכילה, הדבר מותר. אך אם המטרה היא להדגים את הצבע וכדו' (כמו במקרה של הגמרא, בה האדם מעוניין להראות את האדמומיות על הבשר) – הדבר אסור.
הביאור הלכה (שם בסימן שכ) מציין שלפי החכם צבי מותר להוסיף צבע הראוי לאכילה לתוך מאכלים למטרות שונות (כמובן שאם זו חלק מעבודתו יש איסור עובדין דחול בכך שעוסק בסחורתו, גם באופן המותר, בשבת), ואילו לפי הפרי מגדים הדבר אסור.
אם נסכם את האפשרויות השונות מדוע מכניסים צבע הראוי לאכילה לתוך מאכל:
א. בכדי לשפר את טעמו, והצבע מגיע מעצמו – בזה לכולי עלמא אין שום בעיה.
ב. בכדי לצבוע אותו ובכך לשפר את חוויית האכילה – לפי החיי אדם הדבר מותר רק בסמוך לאכילה, ואילו לשאר השיטות הדבר מותר גם אם האכילה אינה מיידית.
ג. בכדי לצבוע אותו, שלא למטרת אכילה – לפי החכם צבי הדבר מותר, לפי יתר האחרונים הדבר אסור.
נשוב לנידון דידן: השאלה היא על נוזלים שונים, שאינם עומדים לאכילה או שתייה, והכנסת הכרוב אליהם על מנת שישנו את הצבע. לכאורה מדובר על מקרה ג שהצגנו לעיל.
הרב עובדיה (יביע אומר חלק ו סימן מח אות יד) פוסק כדברי החכם צבי. לשיטתו מותר לעשות את הפעולה המדוברת, ולהפוך את הנוזל (הראוי לשתיה, על אף שאינו עומד לשתיה) לצבע אחר.
אך בשמירת שבת כהלכתה (מהדורה שניה, פרק יא סעיף לח) פוסק כאחרונים האחרים. לשיטתו מותר לשים תמצית לתוך מים גם אם לא מתכוון דווקא לטעם, אלא רוצה לתת צבע נחמד במים. אך להכניס את הכרוב כדי לשנות את הצבע של הנוזל אסור.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
