ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מלחמת "חרבות הברזל"
כבר יותר משנה שניתן היה להכפיל ולשלש את קצב הבנייה ביהודה ובשומרון, אולם בעקבות החלטות של יישובים רבים לא להעסיק פועלים ערבים, במקום שקצב הבנייה יואץ הוא הואט. כיום בונים ביהודה ובשומרון פחות משליש ממה שבנו לפני המלחמה. אנחנו צריכים להגיע בקצב מהיר לשני מיליון יהודים ביהודה ובשומרון, תוך דגש על הרחבת ההתיישבות בגב ההר, ועל ידי כך נזכה לקיים את מצוות יישוב הארץ באופן שלב הארץ יהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת, כהגדרת הרמב"ן למצווה.
העיכובים בכך הם בבחינת חטא המרגלים. גם למרגלים לדורותיהם היו סיבות טובות להתרשל במצווה. לאחר הקמת התנועה הציונית, היו שטענו כנגד העולים לארץ שהם משתפים פעולה עם "חופשים" עוברי עבירות, ורק כאשר הארץ תיושב על טהרת הקודש יעלו. והיו שטענו שאינם יכולים לקבל את ההנהגה הבוגדנית של המנהיגות השמאלית, שוויתרה על עבר הירדן ונוהגת בוותרנות כלפי הערבים, ורק כאשר תהיה מנהיגות אמיצה שאפשר לסמוך עליה יהיה ראוי לעלות. והיו אחרים שנמנעו לעלות מפחד הפורעים הערבים שמעת לעת רצחו יהודים. אולם המצווה היא לעלות, ובזכות אלו שקיימו את המצווה בגופם ועלו - הארץ נבנתה וקמה ישועה לעם היהודי.
כך גם היום בבניין יהודה ושומרון. ברור שהיינו רוצים שכל הפועלים יהיו אוהבי ישראל, אולם כאשר בפועל, בעקבות החלטות מדיניות, לא ניתן לייבא פועלים זרים כפי הצורך, צריך לבנות עם מי שמוכן לעבוד. גם הטענות על הסכנה חוזרות על טענות המרגלים. צריך לשמור על הנהלים הביטחוניים, אבל בשום פנים לא לעכב את הבנייה. אפשר להבין את הטעות בשלב הראשון. אז עוד קיוו שבעקבות המלחמה הממשלה תדאג לייבוא פועלים רבים ככל הנדרש. אולם אחרי שבפועל התברר שלא, היה צריך לחדש את תנופת הבנייה, ולהכפילה ולשלשה.
התרומה למדינה כולה
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
775 - היחס לחוטאים ולפורשים מכלל ישראל
776 - יישוב הארץ
777 - בנס או בדרך הטבע
טען עוד
דוגמה לתקשורת מועילה
כתבתו של נועם אמיר, הכתב הביטחוני של ערוץ 14, על הכבלים שמניחה הפרקליטות הצבאית על פעילות צה"ל בעזה, היא דוגמה ראויה לעבודה עיתונאית רצינית. הוא הציב שאלות נוקבות, ביקר את התשובות שקיבל, ובאומץ הציג את המסקנות לציבור. אגב, מסקנות שתומכות בעמדתו הביקורתית של חבר הכנסת עמית הלוי. בניגוד אליו, כתבים אחרים הסתפקו בפרסום הודעת דובר צה"ל בלי לשאול את השאלות המתבקשות על האחראיים לכשל. אם רוצים להביא דוגמה לחשיבות התקשורת, כתבה כזאת היא דוגמה ראויה. אם הציבור ומקבלי ההחלטות ייקחו אותה לתשומת הלב, חיים של חיילינו הגיבורים יינצלו בעתיד. לעומת זאת, תגובתו של הרמטכ"ל מאכזבת מאוד. הלוואי שהתקוות שתלו בבחירתו יתגשמו.
שאלה על הוצאת הציצית כדי שיראו
שאלה : האם מצווה להוציא את הציציות של הטלית־קטן כדי שיראו? והאם יש בעניין זה הבדל בין יוצאי ספרד ליוצאי אשכנז?
תשובה : מצווה שהציצית תיראה, כדי להזכיר למקיים אותה את כל המצוות ולחזקו מול פיתויי היצר, שנאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" (במדבר טו, לט).
אומנם יש אומרים שמקום הטלית־קטן הוא מתחת לבגדים, כדי שיגן על הגוף מפני החטא, וכדי שיהיה עליו תמיד (מהר"ם, מרדכי, רבנו יונה, רדב"ז). אולם רבים סוברים שמקומו של הטלית־קטן מעל הבגדים, כדי שהציציות ייראו בכל עת, וכדי שייראה לכול שהוא עונד חותם של מלך (ריטב"א, נימוקי יוסף, ר"י בן מרון הלוי). וכן נפסק בשולחן ערוך: "עיקר מצוות טלית קטן ללובשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות" (אורח חיים ח, יא). ביאר הלבוש (ח, י), שגם מי שנוהגים ללבוש את הטלית־קטן מתחת לבגדיהם כדברי הסוברים כן, צריכים להוציא את חוטי הציצית. וכן כתבו רבים, ובהם מגן אברהם (ח, יג), אליה רבה (ח, יב) והמשנה ברורה (ח, כב).
וכן היה מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב, חוזר ומעורר את תלמידיו להקפיד להראות את הציציות. והיה מדגיש שהוצאת הציציות אינה הידור מצווה אלא עיקרה של המצווה ושלמותה, וכפי שביארה התורה שתכלית המצווה לראות את הציציות ולזכור את המצוות (תחומין ג; 'מתוך התורה הגואלת' ח"ב וישלח).
שלוש הסיבות שבעטיין נהגו להסתירן
משלוש סיבות שונות, רבים נהגו בדורות הקודמים ללבוש את הטלית־קטן מתחת לבגדים ולהסתיר את הציציות. כאשר נבחן אותן אחת לאחת, נמצא שכיום לכל המנהגים יש להוציא ציציות.
א. פחד הגויים
היו שנהגו להסתיר את הציציות מחשש הגויים שלעגו להם וחירפו אותם (משיבת נפש לרבי יוחנן לוריא שמות ב, יט; שולחן גבוה ח, יז; דרשות חתם סופר חלק א, דף קפז; מים חיים לרבי יוסף משאש ב, שכ). אולם כיום, במיוחד בארץ ישראל, שאין מקום לפחד מהגויים, יש לחזור לדין המקורי ולהוציא את הציציות, שכן כל הנוהגים להצניע את הציצית מפני לעג הגויים סברו שכעיקרון צריך להוציא את הציציות.
ב. על פי הסוד
יש שהבינו מדברי האר"י שעל פי הסוד צריכים להצניע את הטלית־קטן וציציותיו מתחת לבגדים (מאמר מרדכי כד, א). אולם נראה שגם לפי הסוד צריך להוציא את הציציות, שכן מסתבר שדברי האר"י נאמרו על הטלית ולא על הציציות, שאותן צריך להוציא. שכן האר"י הדגיש בשער הכוונות: "צריך להסתכל בציציות בכל שעה ורגע, כמו שכתוב 'וראיתם אותו'" (שער הכוונות ציצית ז), משמע שלדעתו צריך שהציציות ייראו לחוץ כך שיוכל להסתכל בהן תדיר. וכך כתב על פיו אור צדיקים (ציצית ז, ט-יז). וכן כתב ארצות החיים (ח, יא).
ואומנם העידו על רבנים שהסתירו גם את הציציות של הטלית־קטן. אולם נראה שהרבנים בארצות המזרח וצפון אפריקה לא בחרו להסתיר את הציציות, אלא כיוון שהיו רגילים לילך בגלימה ארוכה (ג'לביה), באופן שלא ניתן להסתיר את הבגד ולהוציא את הציציות, היו צריכים לבחור בין שתי אפשרויות: ללבוש את הטלית־קטן על הבגדים כדברי השולחן ערוך, או להסתיר את הכול כדברי האר"י. ונהגו כאר"י. אבל אם היו נוהגים ללבוש מכנסיים וחולצה, מסתבר שהיו מקפידים להוציא את הציציות (וכן כתב בשו"ת אז נדברו ז, צ; ח, לט).
ג. מנהג יוצאי ספרד
בדור הקודם היו שכתבו שמנהג ספרדים להצניע גם את הציציות (ישכיל עבדי ה, ג; שמ"ש ומגן חלק ב, אורח חיים עד; יחוה דעת ב, א; מקוה המים ג, א). אולם בדורות שלפני כן, לא מצאנו שטענו שכך הוא מנהג ספרד. ולהפך, בשולחן ערוך לרב יוסף קארו (אורח חיים ח, יא) כתב במפורש שהמצווה ללבוש את הטלית־קטן על הבגדים, וכפי שנאמר: "וראיתם אותו". וכן כתב רבי אליעזר פאפו (חסד לאלפים כד, ג). וכך עולה מדברי החיד"א, כפי שביאר הרב חיים דוד הלוי בשו"ת 'עשה לך רב' (ג, ב). וכן כתב הרב מש"ה כלפון מג'רבה (ברית כהונה ט, ד), וה'פקודת אלעזר' (ח, יא) שחי במרוקו, וה'נפש חיה' (ט, ו) מנתיבות, וה'יצחק ירנן' (סימן ב) מחאלב. וכך כתבו למעשה רבני תימן: פסקי מהרי"ץ ציצית יד, ושתילי זיתים ח, יא.
הערך שבהיראות הציציות
מלבד זאת, מובן לכול הערך שבהוצאת הציציות, שמבטא הזדהות עם התורה, ומזכיר את המצוות לעשותם, כפשט הפסוק. במיוחד הדבר חשוב למי שנמצא עם ציבור שרחוק מתורה ומצוות, שיהיה ניכר בבגדו שהוא מהדר במצוות ואינו מתבייש לקיימן גם בפני מי שעלול ללעוג לו, ועל ידי כך יוכל להתגבר על יצרו ולעמוד בניסיונות. וכן כתב הרב בן ציון אבא שאול (אור לציון חלק ב' ב, ב), שכאשר יש בכך ערך לחיזוק הזהות הדתית, נכון להוציא ציציות. אומנם מי שאביו או רבו סבור שכך הוא מנהג יוצאי ספרד מימים ימימה, ומקפיד עליו שיכניס את הציציות, משום כבודם ראוי שינהג כמותם.
מתוך העיתון 'בשבע'
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
איך מותר להכין קפה בשבת?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך ללמוד גמרא?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
