ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
במבט ראשון לכאורה מדובר בשאלה פשוטה: המשנה במסכת ברכות (פרק ט משנה ג) אומרת "בנה בית חדש, קנה כלים חדשים – מברך 'ברוך שהחיינו'. הגמרא (שם נט:) אומרת שאם קנה את הכלים עבורו ועבור אחר יברך 'הטוב והמטיב'. לפני מספר שבועות נגענו בהבחנה בין 'שהחיינו' ובין 'הטוב והמטיב'.
אם כך, כאשר משפחה רוכשת רהיטים שישמשו את המשפחה כולה יש לברך 'הטוב והמטיב', ואילו אם רוכשים רהיט לאחד מבני הבית עליו לברך 'שהחיינו' (בעבר הערנו שלפי הירושלמי אם הרהיט התקבל במתנה יש לברך 'הטוב והמטיב' גם אם הוא משמש רק אדם אחד. אך דעה זו לא נפסקה הלכה למעשה.
ברם, לפני מספר שבועות הערנו על מחלוקת ראשונים בשאלה איזו ברכת שהחיינו חובה לברך ואיזו רשות:
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
61 - חמדת השבת: הגדרת ההנאה הדרושה המצדיקה את ברכת הטוב והמטיב
62 - חמדת השבת: ברכת 'שהחיינו' על כלים חדשים
63 - חמדת השבת: ילדים זה ברכה
טען עוד
הריא"ז, בהתבסס על ניתוח הראיות בסוגיא במסכת עירובין, מציע להיפך: ברכה על דברים החוזרים מזמן לזמן היא ברכת הרשות, ואילו ברכה על דברים הנובעים משמחת הלב היא חובה.
כנסת הגדולה מציע אחרת: על המועדים יש חובה לברך שהחיינו, וכל ברכת שהחיינו מלבד זאת איננה חובה.
הרמ"א (אורח חיים סימן רכג סעיף א) כותב כך: יש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו, שאינה חובה אלא רשות. ומזה נתפשט שרבים מקלים באלו הברכות.
הבן איש חי (פרשת ראה אות ה) כותב שאכן לא נהוג לברך שהחיינו על כלים חדשים. הוא מפנה לפרי מגדים (משבצות זהב אות ד). המשבצות זהב כותב שם שכמדומה לו שאין מברכים, עיין הטעם במגן אברהם ס"ק ג. המגן אברהם בס"ק ג כותב על כך שהרמ"א כתב שנהגו להקל, מפני שמשמע מהגמרא שהיא רשות, ולכן מקלים רבים בברכות הללו. לכאורה החשבון הוא כזה: אדם שואל את עצמו אם לברך 'שהחיינו' על חפץ חדש. המחיר של לברך הוא חשש מברכה לבטלה. המחיר של לא לברך הוא לא לקיים דבר שהוא בלאו הכי רשות. אם כך, עדיף להסתכן בכך שהוא לא עשה דבר שהוא בלאו הכי רשות מאשר להסתכן בברכה לבטלה.
המגן אברהם מסיים בהתנגדות לחשבון הזה, וכותב "מאי דאיתמר – איתמר". אם המשנה וגמרא אומרים לברך על כלים חדשים, יש לברך, ולא לפטור את עצמנו בטענה שבלאו הכי ברכה זו היא רשות.
הבן איש חי מסיים וכותב שאף על פי שהטעם קלוש – אין לברך, מפני שבסופו של דבר ברכת 'שהחיינו' תלויה במנהג. כף החיים (סימן שכג ס"ק יז) מצטט את דבריו להלכה.
נראה שיש כאן מחלוקת מעניינת בין המגן אברהם והבן איש חי.
הבן איש חי מסכים שמעיקר הדין יש לברך 'שהחיינו' על כלים חדשים. כלים חדשים מביאים את האדם להתרגשות המתאימה לברכת 'שהחיינו'. אך אחרי שאנשים נהגו שלא לברך, מתברר שרוב האנשים אינם מברכים על ההתרגשות המסוימת הזאת. אם כך, אדם אינו יכול להחליט לבד שההתרגשות הזאת מצדיקה את הברכה, כאשר הסביבה אינה נוהגת כך.
המגן אברהם מתנגד לכל המהלך. הוא טוען שהחשבון שהצגנו לעיל אינו הדרך הנכונה לנתח את הדברים. אם חז"ל אמרו שיש לברך על משהו, אז יש לברך עליו. עצם האמירה: נכון שחז"ל אמרו שיש לברך על זה. אבל גם הם מודים שאין חובה לברך, אם כך, האם לא עדיף לחשוש מספק ברכה לבטלה?
יש שתי בעיות בחשבון הזה:
ראשית: יש כאן חשש לחוסר כבוד כלפי דברי חז"ל. אם חז"ל אמרו שיש לברך על כלים חדשים, אז יש לברך על כלים חדשים. מי אנו שנפקפק ונאמר שמהיות טוב, מחשש ברכה לבטלה, לא נקיים את מה שהורו לנו חז"ל, ונחשוש לברכה לבטלה בניגוד לדבריהם?
שנית: נשוב לעיקרון. נקבע שברכת 'שהחיינו' בהקשר זה היא רשות. בשונה מברכת 'שהחיינו' בחגים, בהם אנו נדרשים לתשומת לב לכך שהקב"ה נתן לנו את החג הזה, ולפיכך ברכתה חובה; ובשונה מברכות הנהנין, בהם אסור ליהנות מן העולם ללא ברכה; ברכת 'שהחיינו' זו היא רשות. מדוע? מפני שהיא ברכה על תחושה פנימית. ההבדל בין כלי פשוט שאין לברך עליו 'שהחיינו' וכלי ייחודי, עליו יש לברך, הוא הבדל שקשה להגדיר במדויק. אם כך, הברכה היא על התחושה שנוצרה בעקבות הכלי, ולא על המציאות הקשיחה שלפנינו. לכן מותר ליהנות מהכלי גם ללא ברכת 'שהחיינו'.
אך המנהג המדובר לוקח צעד אחד מעבר לכך: הוא אומר לנו להתעלם מההשלכה ההלכתית של התחושה. הוא אומר שאמנם הקב"ה נתן לנו כאן מתנה, התחושה המרגשת הזאת, וחז"ל אמרו לנו לברך אותו עליה, אך אנו בוחרים למחוק את ההודאה לקב"ה.
אם אדם נמצא בהתלבטות אמיתית, שמא כלי זה אינו מרגש דיו בכדי להצדיק את ברכת 'שהחיינו', אין חולק שנכון יותר להימנע מספק ברכה לבטלה.
אך אם אדם יודע שהוא רכש רכישה ייחודית, המרגשת אותו, אין זה נכון לומר שאין מחיר להימנעות מברכת 'שהחיינו'. בצד אחד יש וודאות שברכה זו אינה לבטלה, שכן חז"ל הורונו לברך אותה. ובצד השני יש חלילה פגיעה באמון בדברי חז"ל, וגם כפירה בטובה והימנעות מהודיה לקב"ה כראוי.
וכך גם פוסקים ערוך השלחן והמשנה ברורה: אמנם ברכת 'שהחיינו' זו אינה חובה. אך חלילה להקל ראש בחובת ההודאה לקב"ה על הטובה שהוא גומל לנו, על פי הגדרים שזכינו לקבל מפי חז"ל.
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך ללמוד גמרא?
סוכת עראי דיגיטלית
איך עושים קידוש?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
אנחנו קודש למענך
התשובות לשאלות הגדולות שבחיים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
