ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מלחמת "חרבות הברזל"
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- פדיון שבויים
קולקטיביזם, אינדיבידואליזם ואורגניזם
שתי תפיסות עולם נאבקו ביניהן באירופה ב־150 השנים האחרונות. בתחילת הדרך שלטה בכיפה תפיסת עולם שהעמידה במרכז את הקולקטיב – החברה, האומה, המדינה. הפרט לא נחשב כל כך. לחייו ולרווחתו לא היה ערך, אלא כמשרת של הכלל, ובמקרים רבים – של השלטון שהתיימר לדבר בשם הכלל. תפיסת עולם זו הביאה לעולם את הזוועות האיומות של המאה ה־20 למניין אומות העולם – שתי מלחמות עולם נוראות, ולצידן – הקומוניזם, הפשיזם והנאציזם. זוועות אלו הביאו את העולם המערבי ללכת אל הקצה השני, ולאמץ תפיסת עולם שמעמידה במרכז את הפרט. אינדיבידואליזם קיצוני. חיי הפרט ואיכות החיים שלו הם הערך העליון. כל התאגדות חברתית באה רק כדי לשרת את הפרט ולממש את זכויותיו, ולא משנה אם מדובר במשפחה, בקהילה, באומה או במדינה. אין לכלל שום ממשות משל עצמו. הוא רק 'קהילה מדומיינת' שנוצרת בדמיונם של הפרטים שבוחרים להיות חלק ממנו.
התוצאה של תפיסה קיצונית זו קשה גם היא, כשהיא מביאה להתפוררות של כל המבנים החברתיים: הרס המשפחה, אובדן הקהילה, שלילת הלאומיות, ובעקבות כל זאת גם התפוררות הדרגתית של המדינות, כשאין דבק חזק דיו שיחבר בין האזרחים שלהן. החברה איננה אלא ענן אבק גדול שגרגריו מרחפים בחלל האוויר, וכל מה שנדרש מהם הוא להימנע מהתנגשות אלימה זה בזה. האדם, כפרט יחיד שעומד בפני עצמו, מאבד בכך את משמעות חייו.
תורת ישראל, כמו בהרבה תחומים אחרים, לא הולכת בדרך האמצע, אלא מציגה תפיסה מקורית משלה, שיוצרת איזון בין הקטבים. היא רואה את המבנים החברתיים כמו גוף שלם שמורכב מאיברים שונים. הקשר ביניהם הוא אורגני. לכל פרט יש ייחודיות, ומתוך כך גם ערך מיוחד ותרומה מיוחדת לכלל. כבר אצל רבותינו הראשונים אנו פוגשים את הרעיון שהעולם בכללו הוא 'אדם גדול', והאדם הוא 'עולם קטן' (כוזרי ד, ג; מורה נבוכים א, עב; ועוד), ורעיון זה זכה להרחבה רבה בכתביו של 'רואה האורות', מרן הראי"ה קוק זצ"ל. בתפיסה זו התורה רואה ערך גדול במשפחה, בקהילה ובאומה, ובונה מתוך כך יחס אחר אל המדינה. ואולם יחידות חברתיות אלו לא מבטלות את ערכו של היחיד אלא נותנות ערך ומשמעות לקיומו הייחודי.
סיכון החיים במלחמה
שלוש התפיסות הללו מתגוששות ביניהן בזמן מלחמה. תפיסת העולם שמעמידה במרכז את הקולקטיב לא תתייחס כלל לאבדות הכרוכות במלחמה, לסבלה של אוכלוסייה אזרחית ולגורלם של שבויים. ידה תהיה קלה מאוד על ההדק של הצדקת המלחמה, כל זמן שמדובר על תועלת כלשהי שתהיה מזה לכלל – לעוצמתו, לכלכלתו ואף ליוקרתו. תפיסת העולם שמעמידה במרכז את האינדיבידואל תתקשה מאוד לספק הצדקה למסירות נפשם של הלוחמים. אם חייו של הפרט הם ערך עליון ולכלל אין שום ערך, מה יביא אותו לתת את חייו למען הכלל? ההצדקה לסיכון של החיילים תהיה כזו: אם אף אחד לא יסכים לסכן את חייו, עלולים לשחוט את כולנו. לכן נעשה בינינו 'עסקה הוגנת והגיונית': כל אחד יתגייס לצבא ויסכן את חייו במידה מסוימת, קטנה למדי, כדי למנוע מעצמו סכנה גדולה לאין ערוך. כמובן, במצב כזה אין שום הצדקה לדרוש מחייל רמת סיכון גבוהה. וכמובן, המלחמה היא מוצא אחרון, שיש להצדיק אותו רק לאחר שכלו כל הקיצין. ההצדקה היחידה לסיכון חיים במלחמה היא הצלת חיים, ולכן מלחמה על שטחי מולדת היא פסולה לחלוטין. מנקודת מבט זו, יהיה נכון למסור אפילו את הר הרצל עם אתר 'יד ושם' הצמוד אליו תמורת שלום, גם אם הוא זמני. תפיסה זו תגזור גזרה שווה בין אזרחי המדינה לבין אזרחי האויב. אלו בני אדם ואלו בני אדם. לאלה יש זכויות ולאלה יש זכויות, ומהי ההצדקה להעדיף את חייהם של בני האומה שלך, וקל וחומר חייהם של חייליה, על פני חייהם של אזרחי האויב?
מהי תפיסת העולם שעולה מן התורה? התורה מגדירה 'מלחמת מצווה'. מלחמת מצווה היא לא רק "עזרת ישראל מיד צר", שבאה בין השאר להגן על חייהם של הפרטים, אלא גם מלחמה לכיבוש הארץ ("שבעת העממים") ולביעור הרוע מן העולם ("מלחמת עמלק"), שהם מטרות לאומיות. יש בתורה גם 'מלחמת רשות', אם כי נדרש לברר את התנאים הנדרשים להצדקה המוסרית שלה, ולא בכל מצב היא מותרת (עיין בספר 'יושביה עליה', בהוצאת מרכז תורה ומדינה, עמ' 236-211). בכל אלה מוטלת מצווה על היחיד למסור את נפשו למען הכלל (רמב"ם, הלכות מלכים ז, טו).
על ההסבר לכך עמד מורי ורבי הגר"ש ישראלי (עמוד הימיני סי' יד אות י): "במלחמה תוכן הדברים שכלל ישראל נהפך לגוף אחד, ולא בתור פרטים אנו מסתכלים עליהם, כי טובת הכלל היא באותה שעה לנגד העיניים ולא ישגיחו על הפרט. וזהו החידוש של היתר המלחמה, שה'וחי בהם' נבחן במקרה זה מצד כלל ישראל ותועלתו, היינו שכלל ישראל ינצח ותרום ידו על אויביו, כלומר 'וחי בהם' הכללי. מה שאין כן שלא במלחמה, קיים ועומד הצו האישי על כל אחד ואחד, והוא צריך לשקול זאת מבחינת 'וחי בהם' הפרטי שלו".
העם איננו אוסף של יחידים. הוא ישות אחרת לגמרי. עם ישראל הוא גוף אחד גדול שיש לו נשמה משלו, והיחידים שמרכיבים אותו הם כמו התאים שגוף האדם מורכב מהם. כל אחד מהיחידים הוא יקר מפז, ולכן אין לצאת למלחמת רשות אלא באישורה של הסנהדרין, שתבחן בין השאר את ההצדקה לסיכון חייהם של הלוחמים.
באותה מידה יש לראות גם את המחיר שמשלמים אזרחי האויב. בעולם של פרטים, יש לדון כל פרט ופרט בנפרד ולבחון אם הוא מסכן את לוחמינו, וכמו כן יש לבחון אם הוא 'חף מפשע'. על בסיס הבנה זו מסיק מורי ורבי הגר"ש ישראלי (עמוד הימיני סי' טז אות לב) שמותר למדינת ישראל ליזום פעולות תגמול ונקם נגד צוררי ישראל גם אם ייפגעו בהן אזרחים, אולם מאחר שיש ערך גם לחיים של הפרט, אין היתר לפגוע בילדי האויב בכוונת מכוון. מתוך כך עולה שאין סיבה הלכתית להימנע מהטלת מצור מוחלט על רצועת עזה, במיוחד כאשר פותחים את הדרך לכל הבלתי לוחמים לצאת לאזור הומניטרי מוגדר (הגר"ש ישראלי עמד על כך בספרו 'חוות בנימין', סי' טו אות יז).
אחינו הנתונים בצרה ובשביה
השאלה הטעונה ביותר בציבוריות הישראלית בימים אלו היא הדילמה קורעת הלב בין שתי מטרות המלחמה: הכרעת חמאס במידה שתמנע ממנו לשוב ולתקוף אותנו, מול החזרת אחינו החטופים הנמקים במנהרותיהם של הרשעים הללו. נקודת מוצא קולקטיביסטית לא תתלבט בכלל בשאלה הזאת, ותתעלם לחלוטין מן החטופים. נקודת מוצא אינדיבידואליסטית תגיד דבר פשוט, שנובע במישרין מן ההיגיון שמצדיק את היציאה למלחמה: החטופים נמצאים בסכנה מיידית וודאית. השחרור שלהם אכן מסכן את המדינה, אולם רמת הסיכון הנשקפת לכל אחד מן האזרחים היא מזערית למדי. אם כך, הוגן והגיוני מצד כל אחד מאיתנו לקחת את הסיכון הקטן הזה כדי להציל את החטופים מן הגיהינום שהם שרויים בו.
נקודת המבט היהודית רואה את האומה כולה כגוף אורגני. כואב מאוד לאבד איבר אחד מן הגוף, ולכן ישנה מחויבות רבה להצלתם של אחינו החטופים. אולם לעסקה לא אחראית דיה תהיינה השלכות קשות לגוף הלאומי כולו, ולכן יש להתנגד בתוקף ל"עסקה בכל מחיר". מדינת ישראל איננה "חברת אחריות" שתפקידה רק לספק "שירות לקוחות" להגנה על הפרטים ('אורות', עמ' קיד). היא בראש ובראשונה "שירות לכוחות" של האומה בכללה ולהגשמת ייעודה, ומתוך כך היא מעניקה משמעות לחייהם, ואף לסבלם, של הפרטים. תפיסה זו, אף שאינה מקילה ראש במחויבות להשבתם של אחינו הנתונים בצרה ובשביה, נותנת משקל הרבה יותר גדול להכרעת חמאס, הנדרשת להבטחת קיומה של האומה בכללה.
"התכונה המבדילה את הפרטים, המחטבת את האינדיווידואליות, והמאחדת ומשווה את הכול באיכות ציבוריותה – אלה שני כוחות, איתנים, וסותרים... נפלא הוא כוחן של ישראל באיחוד זה של ההתפרדות האינדיווידואלית עם החטיבות האחדותית" (אורות הקודש א, עמ' מח).
הכותב הוא רב היישוב עטרת, ועומד בראש מחלקת 'אחווה' לחברה ומשפחה במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון 'בשבע'
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רצונם המיוחד של 250 איש מקריבי הקטורת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
סודו החינוכי של חודש שבט
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך ללמוד גמרא?
אנחנו בצד של החזקים!
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך ללמוד אמונה?
דיני פלסטר בשבת
חכמת התורה וחכמות החול
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
