ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
לכבוד החנוכה קבוצת אנשים יצאה להפלגה (המכונה 'קרוז'). חלקם יצאו בפורום משפחתי מלא, וחלקם יצאו בודדים. המשמעות היא שרק על חלקם מדליקים נרות חנוכה בביתם, ועל חלקם לא. מנהלי המסע לא מאפשרים להדליק נרות חנוכה פרטיים, אלא מאשרים למשגיח להדליק עבור כולם, פעם אחת.
חלק מהנוסעים נוכחים בשעת ההדלקה, וחלקם בפעילויות אחרות.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
79 - חמדת התפילה: חישוב מעשר הכספים מן המשכורת
80 - חמדת הברכות: ברכת "שעשה נסים" בהפלגה
טען עוד
עלתה השאלה אם שאר הנוכחים רשאים לברך את ברכת הרואה כאשר הם רואים את נרות החנוכה. וזאת במספר מקרים:
א. מי שמדליקים עליו בבית.
ב. הנוכחים בשעת ההדלקה ושמעו את ברכת 'שעשה נסים' מן המדליק.
ג. אלו שלא מדליקים עליהם בבית וגם לא נכחו בשעת ההדלקה.
במסכת שבת (דף כג.) אומר רבי זירא שכאשר היה בדרכים בחנוכה היה נותן פרוטה לבעל הבית בכדי שהוא יוציאו ידי חובת נר חנוכה. משנישא הוא הפסיק לתת פרוטה, מכיוון שאשתו מדליקה עבור הבית.
המשמעות הפשוטה של דבריו היא היא שמצוות נר חנוכה מתקיימת נר איש וביתו, ולפיכך גם אם אדם אינו נמצא בביתו, די בכך שמי מבני הבית שמדליק עבור הבית ובכך מוציא את כל בני הבית ידי חובתם. בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תרעז סעיף א) פוסק שמי שאינו נמצא בביתו וגם לא מדליקים בביתו צריך להשתתף בפרוטה עם בעל הבית. עולה שמי שמדליקים עליו בביתו אינו צריך להשתתף בפרוטה עם בעל הבית, שהרי ביתו כבר יצא ידי חובה. אך המהדרין נוהגים בכל זאת לתת פרוטה לבעל הבית בכדי שייחשב שגם הם הדליקו ממש.
וכאן עולות מספר שאלות: א. האם מצד ההידור ניתן גם להדליק חנוכיה נפרדת מחנוכיית בעל הבית? ב. האם המתארח יכול לברך את ברכת הרואה?
ראשית נקדים ונבאר את משמעות ברכת הרואה.
במסכת שבת (דף כג.) רב אומר שהמדליק נר חנוכה מברך, ורב ירמיה אומר שהרואה נר חנוכה צריך לברך. משמע ששתי ברכות אלו שקולות. רב יהודה (בדור אחריהם) מסכם את ההלכות כך: הרואה מברך שתיים, ומדליק מברך שלוש. לאחר מכן – המדליק מברך שתי ברכות, והרואה מברך ברכה אחת.
מהניסוח נשמע שיש כאן שתי אפשרויות שקולות: ניתן לברך את ברכת "שעשה נסים" על ההדלקה, או על הראייה. שתי אפשרויות לברך על פרסום הנס.
הריטב"א מביא מחלוקת על סדר ברכת והדלקת הנרות: האחת אומרת להדליק את הנרות רק אחרי שמברכים את כל הברכות. אך השיטה החולקת סוברת שיש לברך "להדליק", ומיד להדליק. לאחר מכן, כאשר רואים את הנרות, יברך "שעשה נסים". המשמעות היא שברכת "שעשה נסים" היא לעולם ברכה על ראיית הנרות, ולא על ההדלקה כלל. אמנם הרמ"א פוסק כדעה הראשונה, אך אפשרות זו בהחלט עולה בראשונים.
הר"ן ממשיך את הקו הזה ואומר שאפילו מי שנכח בשעת ההדלקה, ואינו מדליק לעצמו, צריך לברך את ברכת "שעשה נסים". אמנם הוא יצא ידי חובת הדלקת הנרות, אך לא יצא ידי חובת ברכת "שעשה נסים".
מבחינה זו, היה מקום לומר שאין עדיפות לברך את ברכת "שעשה נסים" דווקא על הנרות שהוא עצמו הדליק. בדבר זה חלקו ראשונים: נניח שאדם רואה נרות חנוכה ביציאתו מבית הכנסת, בדרכו להדליק את נרות ביתו. רש"י והריטב"א מביאים מחלוקת אם יש לברך את ברכת "שעשה נסים" על הנרות הללו. הם מביאים שלוש שיטות: א. מכיוון שהוא יפרסם את הנס בצורה משמעותית יותר, בהדלקת נרותיו, יברך את ברכת "שעשה נסים" על נרותיו ולא על הנרות שהוא רואה. ב. יברך על הנרות שרואה כעת. ג. יברך על הנרות שהוא רואה כעת, ויברך שוב כאשר ידליק את נרותיו. לכאורה זו שיטה מפתיעה: כיצד יתכן שמברך את אותה הברכה פעמיים? לכאורה יש לבאר שבעת שראה את נרות החנוכה, התפרסם לו הנס, ולכן עליו לברך. אך כאשר הוא מדליק, הוא מבצע פרסום משמעותי יותר, וממילא הוא רשאי לברך על העצמת הפרסום.
בשו"ת הרמב"ם מובאת תשובה מפתיעה יותר: הוא אומר שניתן לברך על כל נר חנוכה שמדליק, אך יתרה מכך: אם היה הפסק בין ראיית חנוכיות, אדם רשאי לברך "שעשה נסים" שוב ושוב באותו הלילה! עולה מדבריו שמדובר על ברכת ראייה לכל דבר ועניין.
מאה ושמונים מעלות משיטה זו מובאת במאירי. המאירי שואל: מהו יעשה אדם שאינו מדליק נרות חנוכה, לא מדליקים עליו בביתו, ואף אינו רואה נר חנוכה? המאירי אומר שיברך את ברכת "שעשה נסים" בכל מקרה. נראה ששיטה זו סוברת שעל עיצומו של החנוכה יש לברך את ברכת "שעשה נסים". אך יש לברך על פרסום הנס המשמעותי ביותר שאדם חווה: אם הוא מדליק נרות חנוכה – יברך על הדלקתו; אם הוא אינו מדליק, יברך על ראיית נרות חנוכה; ואם אינו חווה את הפרסום בשום צורה, יברך על עיצומו של יום.
תרומת הדשן נשאל אם אדם המתאכסן מחוץ לביתו, ומדליקים עליו בביתו, רשאי לברך ולהדליק נרות חנוכה בעצמו. הוא פוסק שהוא רשאי, כדין המהדרין מן המהדרין המדליקים כל אחד לעצמו.
המהרש"ל יוצא כשצף כנגד המנהג שהתפתח בעקבות דבריו, שבחורי ישיבה הנמצאים מחוץ לביתם הדליקו נרות חנוכה לעצמם. הוא אומר שנר חנוכה שהדליקו בביתם הוציא אותם ידי חובה, ואינם רשאים לברך בשנית, אפילו אם יכוונו שלא לצאת ידי חובת נרות חנוכה שהדליקו עליהם בבית. וכי הם חושבים שהם צדיקים יותר מרבי זירא? הוא מסיים בלשון זו: "זהו מנהג אשכנז שמגביהים הטפל ומניחין העיקר, והלוואי שלא יקלו במצוות החמורות".
השולחן ערוך (סימן תרעו סעיף ג) פוסק שרק מי שלא הדליק, אינו עתיד להדליק, וגם אין מדליקים עליו, מברך את ברכת הרואה.
מעניין שדווקא בזה המהרש"ל מקל יותר, ואומר שגם אם הדליקו עליו, או שמשתתף בפרוטה עם בעה"ב, הוא רשאי לברך את ברכת הרואה אם לא שמע אותה מבעל הבית. יוצא מדבריו כך: מי שמגיע הביתה, גם אחרי שאחרים הדליקו, לא יברך את ברכת "שעשה נסים", שכן הוא יצא לחלוטין בהדלקה וברכה של הבית. אך אם הוא מחוץ לביתו, ההשתתפות בפרוטה מוציאה אותו ידי חובת ההדלקה, ושמיעת הברכה מבעל הבית מוציאה אותו ידי חובת ברכת "שעשה נסים". אך אם הוא לא שמע את הברכה מבעל הבית, ראוי שעדיין יברך את ברכת "שעשה נסים".
מצד שני, השולחן ערוך (סימן תרעז ג) מביא שיטה הסוברת שלמרות שמדליקים עליו בביתו, אם הוא לא יראה נרות חנוכה אם לא ידליק, רשאי להדליק שנית בברכה. הרמ"א מסביר שיש חובה לראות את הנרות. מעבר לכך, הוא פוסק את דברי תרומת הדשן, המתיר לברל ולהדליק נרות חנוכה בעצמו בכל מקרה.
הפרי מגדים ומשנה ברורה מעירים שלכאורה יש כאן סתירה: מצד אחד, השו"ע אומר שמי שמדליקים עליו בביתו לא יברך את ברכת הרואה. מצד שני, הם פוסקים שאדם רשאי להדליק לעצמו אם לא יראה נרות אחרים. לכאורה מטרת ההדלקה היא לאפשר את ברכת "שעשה נסים". אם כך, מדוע פסק השו"ע שלא יברך "שעשה נסים" על נרות אחרים? לאור זאת הם אומרים שמי שמדליקים עליו בביתו אינו רשאי לברך שנית את ברכת הרואה.
אך פוסקים רבים (מפורטים באגרות משה אורח חיים חלק א סימן קצ) מחלקים בין הדברים: מכיוון שהוציאו אותו ידי חובת פרסום הנס, אינו רשאי לברך את ברכת "שעשה נסים", ברכה המתלווה להדלקה. אך אם הוא עצמו בא לפרסם את הנס יותר, הוא רשאי, כדין המהדרין מן המהדרין.
עולה מן הדברים כך:
אפילו מי שמדליקים עליו בביתו, ומסוגל להשתתף בפרוטה במקום בו הוא שוהה, רשאי להדליק נרות נוספים בברכה.
מי שלא מדליקים עליו בביתו, ואינו מסוגל להדליק נרות חנוכה של עצמו, ישתתף בפרוטה עם בעל הבית, וישתדל להיות נוכח בשעת ההדלקה, בכדי לצאת ידי חובת ברכת "שעשה נסים" שמברך בעל הבית.
אם השתתף בפרוטה עם בעל הבית, ולא שמע את ברכת "שעשה נסים" שבירך, פשטות שיטת השו"ע ופוסקים רבים היא שאינו רשאי לברך את ברכת "שעשה נסים" בנפרד ממנו. ברם, מרבים מן הראשונים ומדברי המהרש"ל עולה שהוא רשאי לברך.
והעיקר נראה שכולנו נדע לחבר את עצמנו לנסי הנסים שהקב"ה מחדש עלינו בכל דור ודור ובמיוחד בדורנו.
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
כיצד מתחזקים באהבת ישראל?
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
האם מותר לפנות למקובלים?
אנחנו קודש למענך
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך מגדירים כללי מלחמה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
