בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • עולת ראי"ה
  • עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד
קטגוריה משנית
undefined
2 דק' קריאה 14 דק' צפיה
ובטובך הגדול ישוב חרון אפך, מעמך, ומעירך, מארצך ומנחלתך.
יש טוב סתמי, שהוא מתיחש לכל דבר מצד פרטיותו, ולכל זמן מצד ערכו המיוחד. מצד השקפה פרטית זו יש מקום לחרון אף שעושה רשם (זבחים ק"ב.). אבל הטוב הגדול הוא הטוב העולה מהכללות המאוחדת של כל הפרטים, בין פרטי הזמן, בין פרטי המקום, בין פרטי המציאות בכללותה. והנה הנושא של הטוב הגדול בתכונת נצחיותו הוא כנסת ישראל בתור עם ד', שאם מביטים באספקלריא של הטוב המצומצם ישנם דברים במציאות מצד הפרטים, שמביאים את חרון האף, אבל כשמשקיפים על הכלל כולו אנו אומרים "כולך יפה רעיתי ומום אין בך". הטוב יוצא לפעלו דוקא כשהוא מרוכז בנקודת אורה, שבצורת מקום היא עיר ד' שמה, ירושלים עיר הקודש. וכשחרון האף סר מהעם ע"י הופעת הטוב הגדול הכללי, יוכל הרכוז של הקדושה להיות מואר במלוי אורו. אמנם מלוי אור זה אין לו השלמה רק אם יופיע בכל התפשטותו, וכח ההתפשטות של הטוב האלהי בתכונה מקומית הלא הוא בכל גבול ארץ הקדש. ע"כ יוסר חרון האף מארצך, מצד הטוב הגדול הכללי, שנותן מקום לקדושה הרכוזית של העיר, ומלוי מפעלו של רכוז זה בכללות הארץ. אבל כל הקבוץ יחד, של העם, עם המרכז של קדושת אורו בתור העיר, ושל התפשטותו בתור הארץ, אין לו תעודה כ"א כשכל אלה קונים את התכונה של הנצח, שהוא בלתי פוסק, עד כדי להקרא נחלה. מה נחלה אין לה הפסק (זבחים קי"ט., רה"ש י"ב:), אף הם בקדושתם העליונה אין להם הפסק. ואלה המעלות העליונות, העוטרות את העם והעיר, את הארץ ואת תכונת הנחלה, הכוללתם, ראויות הן לבא מצד הטוב הכללי, הנובע מקדושת החפץ הטהור בעז קדושתו, המיוחד לישראל, מכחה של קדושת המחשבה, והרצון להדבק עדי עד באלהי עולם ד', מכח הרשם הנצחי של קדושת נסיון העקדה, שבא בגללה תכן הברית והשבועה לזכור חסדי אבות לבני בנים עדי עד.

וקים לנו, ד' אלהינו, את הדבר שהבטחתנו בתורתך ע"י משה עבדך.
כל אורה של תורה, והשפעתה המזהירה בעולם, היתה בבחינה של תעלומה בקדושת האבות. הם עמודי העולם, מצד עצמם היתה קדושת תורתם, והליכתם לפני האלהים, גבוהה למעלה מכל מדותיה של תורה ע"פ ערכנו. "יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים" (מדרש רבה). אבל בשביל העדר הקבוץ, שהיה ראוי לקבל את האור הגדול התורתי, היו הדברים חתומים עד אשר נבקע המעצור, והאור נגלה ביפעת הדרו, ומה שהיה, בתחלה בתכונה עלומה ורוחנית לבדה, נתהוה לענין גלוי ומתגשם בחיים. "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך" (מדרש שה"ש). ע"כ הננו מתפללים, על הקיום המעשי בהתגלותו, של ההבטחה, של הברית ושל השבועה, של האבות, ע"פ המדה שבאה לכלל גילוי וגשום בחיים. וקים לנו ד' אלהינו את הדבר שהבטחתנו בתורתך, ע"י משה עבדך, הציר הנאמן, לגלות את האור הצפון ולהגשים בפעל את כל האידיאלים הרוחניים העליונים בכל הוד קדושתם.


סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il