ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
כל המלאכות אותן ציינה התורה כאסורות בשביעית עוסקות בגידולים המיועדים לאכילה. אך מה דין גידולים שאינם כאלו, אלא גידולים לצורך העץ עצמו או לצרכי נוי?
מקור לזה נמצא בירושלמי (שביעית ד, ד):
אין מציתין את האור באישת של קנים מפני שהיא עבודה רשב"ג מתיר וכן היה רשב"ג אומר נוטעין אילן סרק בשביעית.
ופירש ר"ש סירלאו (ד"ה נוטעין) שנחלקו ת"ק ורשב"ג בדין אילנות סרק בשביעית. דעת ת"ק שאסורים אפילו בגרימת תועלת לקנים וכ"ש בנטיעה של ממש. אך דעת רשב"ג שאפילו נטיעה של ממש מותרת כיון שכל מה שאסרה תורה הוא רק במה שנוגע למאכל, וכמו שכתוב 'לאכלה'.
ואכן פסק הרמב"ם (א, ה):
אין נוטעין בשביעית אפילו אילן סרק.
וכתבו נו"כ שהוא מהירושלמי הנ"ל, דמשמע דרשב"ג מתיר אך רבנן פליגי עליה, וקיי"ל כוותיהו. אך מהו תוקף האיסור? האם הוא דאורייתא או דרבנן?
מדברי רש"ס הנ"ל משמע שהוא מדאורייתא. שכן בהסבר דברי רשב"ג כותב:
דס"ל דכיון שאילן סרק הוי לעצים או לבנין לא אסיר נטיעתו דלא אסרה תורה אלא למאכל דכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור ותזרע לא שייך אלא באוכל ועוד דומיא דלא תזמור דכרמך.
מכאן שנחלק רשב"ג על רבנן בהבנת דין התורה, שלשיטתם אכן כל סוגי הזריעות אסורות אפילו אינן של מאכל. ואולי סברתם היא שאמנם ישנו הפסוק המדבר דווקא על מאכל, אך מאידך החיוב של ושבתה הארץ הינו כולל ומקיף גם את אילנות הסרק. וכמו שיש הגבלות על שימוש בפירות שביעית לשאר הנאות שלא יהיה בדרך הפסד.
וראיתי שכתבו סברא לומר שהוא דרבנן משום שגם בנטיעה של עצי פרי אנו סוברים שהוא דרבנן משום שלא תהיה תועלת ממנו בשביעית עצמה. וכ"ש לעץ סרק שאינו נותן פרי לעולם. אך לענ"ד יש לתהות על סברא זו שכן בכל עץ יש לראות את עניינו. בעץ פרי יתכן והוא דרבנן משם שעיקרו לפירות, אך בעץ שעניינו לגדר או נוי, שם יתכן ועצם נטיעתו כבר השיגה את ייעודו, ובעבודה זו ביטל את שביתת הארץ, ועל כן יהיה אסור מדאורייתא. וכך סבר למעשה חזו"א (יט, כ) והרב אליהו (קטיף שביעית פרק א הערה 7).
אך למעשה בערוך השולחן (יט, ה) כתב שהאיסור לנטוע סרק הוא רק מדרבנן שמא יבואו לנטוע עצי פרי. וממנו נראה שאכן עיקרה של עבודת האדמה היא לצורך הפירות, והעצים לגדרות וסייג וכדומה הינן משניים בחשיבותם ועל כן לא הם ייעודה של השביתה.
על דברים אלו כתב הרב ואזנר (שבט הלוי ג, קנח ד"ה ה"ה אין נוטעין):
בערוך השולחן כ' דאינו רק מדרבנן אטו אילן מאכל, ואינו נ"ל דיראה דחכמים ורשב"ג דפליגי באילן סרק – ביסוד זה פליגי: אם איסור תורה בשביעית בעבודת קרקע גם בענינים דלא שייך בהו קדושת שביעית כעלים בעלמא כמבואר ברמב"ם פ"ה דלרשב"ג [שמא צריך לומר דלרבנן] מכ"מ אסור משום ושבתה הארץ שארץ לא שבתה אם נטע וחרש לצורך אילני סרק ואין קדושת שביעית תולה בעבודה בשביעית, מיהו בלא"ה דבריו צ"ע דגם נטיעה באילן מאכל רק מדרבנן ואעפ"י שהערוך השולחן מצדד דמ"מ עשה איכא אין דברי הרמב"ם משמע כן כמש"כ בעצמו, ועכ"פ אין לחלק באיסור נטיעה בין מאכל לסרק.
בקטיף שביעית (פרק א, ז) סיכמו שהנטיעה בסרק הוא מדרבנן.
גדר וסייג
נשוב לעיין בתועלת בנטיעת העץ. הרמב"ם הנ"ל לא חילק במטרות הנטיעה ואסר את הכל. וכ"כ הרב (שבת הארץ א, ה) שכל הנטיעות אסורות בשביעית, אפילו אם אין לו עניין בעצם העצים אלא משתמש בהם כגדר לחצרו וכדומה.
והוסיף הרב שלכאורה יש להקשות על כך מדברי התוספתא האומרת (תוספתא שביעית ג, יא [יש נוסחאות שהוא הלכה יט]):
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל או' מותר לאדם ליטע אילן סרק כדי לעשות סייג בשביעית.
ומכאן משמע שרשב"ג התיר דווקא כאשר אין רצון בנטיעה לגדילת העץ אלא כעניין צדדי ביחס לצורך המרכזי והוא עשיית גדר, וחכמים אוסרים אף במצב של נוטע לסייג. אך הרמב"ם השמיט את התנאי של 'לעשות סייג' ונראה שסובר שהעיקר כמשנה נגד התוספתא, ואם נטיעת הסרק היא לצורך גדר אזי לא חולקים חכמים ויתירו.
אך למעשה, דוחה זאת הרב ואומר שודאי שאסור לבנות גדר בשביעית, כמפורש בירושלמי שביעית (ג, ז) משום שנראה כמתקן שדהו. מה שהתירו הוא רק גדר בין רשות היחיד לרשות הרבים. וכאן בא רשב"ג לחדש, שכיון שאינו בונה גדר בידים, אלא נוטע וממילא בעצם הגדילה תהיה גדר – הדבר מותר. אך חכמים אוסרים זאת משני הטעמים גם יחד: א. יש בזה נטיעה. ב. יש עשיית גדר. ולכן הרמב"ם נקט לחומרא ולא חילק בסוגי נטיעת הסרק.
להערות [email protected]
הקשר בין ניצבים לראש השנה
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך ללמוד גמרא?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה הייעוד של תורת הבנים?
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
