ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
מה עושים כאשר יש ספק האם הדבר הניזק מוגדר כקיים? מה היחס בין זה לבין מח' אביי ורבא בתחילת הפרק (יז, ב) ביחס לשדה העשויה לבורות? מיהו המרבה בחלונות וכו'?
אומרת המשנה (כ, ב):
לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו, ולא רפת בקר; באמת, ביין התירו, אבל לא רפת בקר.
ועל כך שואלת הגמרא:
תנא: אם היתה רפת קודמת לאוצר - מותר. בעי אביי: כיבד וריבץ לאוצר, מהו? ריבה בחלונות, מהו? אכסדרה תחת האוצר, מהו? בנה עלייה על גבי ביתו, מהו? תיקו. בעי רב הונא בריה דרב יהושע: תמרי ורמוני, מאי? תיקו.
מהן בדיוק התמיהות של הגמ'? הרשב"א (ד"ה בעי אביי) מבאר שמהלך הגמ' בנוי כך שכל שאלה היא כהכנה לחברתה הבאה אחריה. דהיינו, אם כיבוד וריבות אינו מספיק להחשב כהתחיל לבנות אוצר, האם ריבוי חלונות כבר כן נחשב לתחילת ההכנה? וכן הלאה. וראה שם שמביא פירוש ר"ח שריבוי בחלונות נעשה ע"י התחתון ודלא כמו שהוא פירש שנעשה ע"י העליון, וצ"ע במאי פליגי.
הכרעת תיקו
כאמור, הגמ' נשארת בתיקו ביחס לספקות של הכנת הדירה לאוצר. אך מה עושים למעשה? תיקו, תרגומו המילולי הוא יעמוד, והוא מצב של חוסר יכולת להכריע ברמה העיונית. אך ברמה המעשית השאלה מחייבת התייחסות. ובזה מצאנו מח' בדברי רבותינו הראשונים.
הרשב"א הנ"ל ונימוקי יוסף (י, ב בדפי רי"ף ישן ד"ה מקול הנכנסים) מביאים שמקרה זה של תיקו הוא חומרא לתובע וקולא לנתבע, ולכאורה בכל אחד מן המצבים המוזכרים בגמ' אם קדם התחתון ובנה רפת א"א לסלקו.
וכעין זה כתב הרא"ש (סימן ו):
בעי אביי כיבד וריבץ מהו. ריבה בחלונות מהו בנה עלייה על גבי ביתו מהו תיקו. בעי רב הונא בריה דרב יהושע תמרי ורמוני מהו תיקו. וכיון דלא אפשיטו לא מזקיקנא ליה להרחיק.
אך יתכן ונוכל לדייק מדבריו עוד יותר, שלא רק "אם בעל האוצר התחיל לכבד ולרבץ וכו' ובין כך ובין כך עשה זה חנות תחתיו אינו יכול למחות בו" כדברי נימוקי יוסף, אלא שאפילו אם יבוא לשאול 'לא מזקיקנא ליה להרחיק'. וצ"ע.
ואכן מפורש כמו הנימוקי יוסף כתב הרמב"ם (שכנים ט, יג):
בכל אלו בעל אוצר מעכב עליו, ואם עבר ועשה תנור וכיוצא בו אין בעל האוצר יכול להסיר התנור בכל אלו.
והרי לן שאינו כרא"ש, ואסור לכתח' להניח. וצ"ע במאי פליגי רמב"ם ודעימיה ורא"ש.
שורש מחלוקת רמב"ם ורא"ש
ויתכן שחולקים באם חיוב ההרחקה הוא מדאורייתא או מדרבנן. כך שהרמב"ם סובר דאורייתא ולכן יש להרחיק לכתחילה אף בספקות ואילו הרא"ש סובר שהוא דרבנן ולכן אין ביכולת העליון למחות בתחתון כל עוד לא בנה אוצר ממש. ואומנם כתב קרית ספר שהוא מדרבנן. אך קשה לומר כן, שהרי קרית ספר כתב כן בדעת הרמב"ם.
וראה בגר"א שכתב בביאורו (קנה, ס"ק ח) שלכו"ע חיוב הרחקה הוא מדאורייתא. אלא נחלקו כאן בשאלה כללית והיא האם יש לדון ספק בממון בכללים שדנים ספק איסור. דעת הרמב"ם שכן ועל כן מחמיר, ואילו דעת הרא"ש שאינו אלא ספק ממון והוי קולא לנתבע ולכן לא יכול לסלק את התחתון אפילו קודם שבנה.
ונבאר את חקירה זו עפ"י דברי הברכת אברהם.
מהות ספיקות ממון
ישנה שאלה כללית ביחס לספקות בממון – מדוע הכלל הוא שהולכים לקולא, והרי יש בזה חשש גזל וממילא יש לדון כחשש איסור ולחומרא?
עיין קונטרס הספקות (כלל א, פרק ו) שהביא דעת מהר"י באסאן שכתב שבכל ספק איסור יש צד לפשוט ולצאת מן האיסור. אך בספיקות בממון הדבר לא אפשרי, שהרי ממ"נ לכל צד אליו יעבור הכסף יש חשש גזל מהשני. ועל כן הדבר הנכון הוא להשאיר את הממון במקומו והוא משום ששב ואל תעשה עדיף מקום עשה של גזל.
וכתב קוה"ס עצמו שהלכות גזל חלים רק על בעלות הידועה בתורת המשפטים, וממילא בכל מצב של ספק יש הכרעה של חכמים כיצד לנהוג ואם כן בתורת המשפטים הרי המחזיק כדין חכמים הוא הבעלים ואין לחשש בו לגזל. וחיזק דעתו מדברי התומים כתב שהתורה אסרה רק גזל ודאי ולא ספק גזל.
ולפי זה נסביר דברי הגר"א. הרמב"ם סובר שכיון שיש ספק הרי זה ככל ספק איסור רגיל ועל המזיק להרחיק. אך לאחר שהחזיק בשימוש בתנור, אזי במשפטי התורה אין עליו חובה לצאת משום שהוא מוחזק בשימוש וממילא אין עליו ספק איסור.
ואמנם מקשים האחרונים מדוע אינו צריך לצאת בדיעבד והרי הוא מזיק בכל רגע ורגע. ותשובת הדבר כבר אמורה – שכיון שהחזיק באופן בו א"א להוציאו ללא הוכחה הרי א"א לראותו כמזיק אלא כמשתמש.
אך הרא"ש סובר שדנים כאן דיני ממונות, והוי ספק והתורה לא אסרה ולכן לא צריך להרחיק. ומה שמחמיר בהשבת אבידה הוא משום שיש מרא קמא.
תוספת ביאור משערי יושר
בעניין היחס לספקות בממון נוסיף כאן ביאור חשוב מדברי ר' שמעון שקאפ בספרו שערי יושר (שער ה פרק א אות ד). בדבריו רוצה להעמיק ולהרחיב בדברי קונטרס הספקות. לטענתו אינה נכונה האמירה שהתורה אסרה רק ודאי גזל ולא ספק גזל, שכן כל דין מעין זה תמיד הופיע במפורש בש"ס כדרשת פסוקים. אלא ודאי שדין ספק גזל ככל שאר ספיקות דאורייתא ודינם לחומרא. אך הסיבה שאין חוששים לחומרא בספק ממון הוא ששונים ספקות בממון משאר דיני תורה.
כל דיני תורה 'הדתיים' כגון לולב ואיסור כלאים מתחילים 'מלמעלה', ישנו מעשה או איסור שצריך להעשות או להמנע, וכל משמעות הציווי טמונה בהקשבה וציות לדבר ה'. אך בדיני ממונות התורה ציוותה שקודם שנחיל את דיניה על הממון, יש להחליט בתורת המשפט למי הוא שייך. וממילא, אם לפי תורת המשפט הממון אינו שייך לפלוני – התורה לא החילה לגביו דין של 'לא תגזול'.
דעת הרי"ף בתיקו
הרי"ף בסוגייתנו התעלם מספיקות הגמ' והדבר אומר דרשני. והרי הרי"ף מביא תיקו במקומות אחרים בש"ס וכותב שבכל מקום תיקו דאיסורא לחומרא ותיקו דממונא לקולא, ועוד כתב שבתיקו דממונא הוי חומרא לתובע וקולא לנתבע.
מבאר קצה"ח (קנה ס"ק ג) את סיבת התעלמות הרי"ף מספיקות אלו – בגמרא כאן אביי הוא המקשן ולשיטתו מותר לסמוך למיצר אם אין בורות לשכנו. ובא אביי לברר כאן מה הדין כאשר ישנה התחלה מסוימת, ובפשטות כאשר התחיל הכנות לאוצר הרי הפך את האוצר ל'עשוי לבורות', ששם אומר רבא שחייב להרחיק אפילו אם הניזק עוד לא קיים. אך לדידן דקיי"ל כרבא, אין שאלה שחייב להרחיק.
קדם הרפת
השו"ע (קנה, ג) כתב כדברי הרמב"ם שאם קדם בעל העליה וגילה דעתו שרוצה לעשות למעלה אוצר יכול לעכב את התחתון מלפתוח רפת, אך אם קדם התחתון לא יכול העליון לסלקו. שואל על כך הנתיבות (ביאורים ס"ק ב):
קשה, אמאי לא בעי הש"ס [ב"ב כ' ע"ב] ג"כ לענין קדימת הרפת, שאם בעל הרפת גילה דעתו שחפץ לעשות חנותו לרפת, כגון שתיקן בה אבוסים וכיוצא שניכר שיעשה זה לרפת, ואח"כ הכניס זה יין באוצרו קודם שהכניס זה הבהמות, אם זה מיקרי קדם הרפת או לא.
כלומר, מדוע לא מבררים את הספק מהכיוון השני, והוא שהתובע הוא התחתון והנתבע הוא העליון, כך שלא יוכל לפתוח אוצר לאחר הרפת ובזה להכריח לסלק את הרפת.
ותשובתו שאכן אם יקדם הרפת, ואפילו רק ברמת ההכנה של החדר, ולא בהכנסת הבהמות עדיין יחשב זאת להקדים בהיתר משום 'דירה שאני'. אמנם למעשה מסיים בצ"ע משום שלא ראה עוד מתייחסים לשאלה זו בפירוש.
להערות - [email protected]
אנחנו קודש למענך
הלכות שטיפת כלים בשבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה מחבר שמיים וארץ?
למה ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
