ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
בחירה מוזיקלית
שימוש מושכל במוזיקה בחיינו יכול להיות כלי לריפוי הנפש, השראה רוחנית, העצמה של כוחות החיים, שלווה ושלל רגשות חיוביים. מאמר לכבוד שבת שירה
בבית המקדש תפסה המוזיקה מקום מרכזי, ואף הייתה אחד מתפקידי הלוויים. כאשר הנביא אלישע רצה להתנבא, הוא ביקש "ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'". כך גם מתאר הרמב"ם: "אין הנבואה שורה... אלא מתוך שמחה, ולפיכך בני הנביאים לפניהם תוף וחליל וכינור והם מבקשים הנבואה". ככל שחלף הזמן מאז חורבן הבית, הרציונליות התעצמה. סערות הרגש המזדמנות שנשארו עוררו חשש מפריצות, וגם האבלות על חורבן בית המקדש לא התיישבה עם ביטויי שמחה עוצמתיים, לכן חז"ל הסתייגו מהגזמה בעולם המוזיקה.
היחס למוזיקה בדור הנוכחי
אם נרצה ואם לאו, המצב במאה ה־21 שונה בתכלית. בדורנו מוזיקה היא תחום הבידור המרכזי של האנושות, והעם היהודי אינו יוצא מן הכלל בהקשר זה. מצב זה מתאפשר בזכות הנגישות הטכנולוגית של המוזיקה, אך זו רק עדות לצורך הקיומי שהמוזיקה מספקת לנו. התרבות הפוסט־מודרנית מפרקת היום את הממד הרציונלי, ואת החלל ממלאת החוויה הרגשית. הנגינה נתפסת כשיא האמוציונליות, ובמובן מסוים משמשת לבני אדם תחליף לדת.
בדיונים חינוכיים על שירים פופולריים מתמקדים על פי רוב בתוכן המילולי או בלבושם של המבצעים. אך למען האמת אלו הם פרטים שוליים. הלחן עצמו הוא היוצר את האפקט העיקרי על הנפש. לכל נעימה יש סיפור רוחני שעומד מאחוריה, ובהקשר הרחב יותר, יש קשר בין ההיסטוריה התרבותית של העולם ובין פס הקול שלה. אין זה מקרי שסגנון מוזיקלי מסוים פופולרי בתקופה מסוימת וסגנון אחר מתבלט בתקופה אחרת.
גם ברמה האישית, קיימת הזנה הדדית בין מצבו הנפשי והרוחני של אדם ובין המוזיקה שמוצאת או לא מוצאת חן בעיניו. על הרב דוד כהן, הרב הנזיר, מסופר כי הושמע לאוזניו קטע מהאופרה "רכיבת הוולקיריות", שנחשבת בתולדות המוזיקה לאחד משיאי הזרם הרומנטי (המעצים את הרגש הטבעי־פראי). הרב אטם את שתי אוזניו וביקש: "הפסיקו! אני שומע רצח!" הוא זיהה נכון. "רכיבת הוולקיריות" הולחנה בידי המלחין הגרמני ריכרד ואגנר, שפרט לדעותיו האנטישמיות, יצירותיו שימשו השראה לנאציזם. זו דוגמה להקשבה חדת אוזן, שמזהה את נטייתו הרצחנית של האדם ביצירה המוזיקלית שלו.
מוזיקה כמשקפת תרבות
המוזיקה האירופאית־נוצרית מתקופת ימי הביניים מכונה "מזמור גרגוריאני" (בלטינית: מזמור למקהלה, או מזמור כנסייתי). אלו המנגינות שליוו את טקסי הפולחן (ליטורגיקה) הדתי בכנסייה. מטרתן הייתה לצקת במאמינים את תחושת האפסות האנושית מול הגודל האלוהי, והמוזיקה עוצבה בהתאם: המקהלה הורכבה מנערים בעלי קול דק וגבוה, שלוו בכלי נגינה בעלי צליל עמוק וכבד כדוגמת עוגב. גם התפאורה שירתה את המטרה. מזמורי התפילה הושמעו בקתדרלה, מבנה בעל חלל גבוה וגדול. הצלילים והמזמורים גרמו לשומעים לחוויה רוחנית בסגנון נוצרי־אירופאי: ייאוש מעולמנו רווי הסבל, וציפייה לישועה מופשטת ושמיימית. האקלים הקר והקפוא של אירופה שימש מצע הולם לתחושות הללו.
המוזיקה הערבית־אסלאמית היא סיפור אחר לחלוטין. אקלים מדברי חדגוני, בתוספת דת שיורדת לפרטים מעשיים (יחסית לנצרות), יצרו קוקטייל מוזיקלי: אחידות בסיסית במנגינה (מלודיה) מחד גיסא, אך יותר תנועות דקות וסלסולים בסולמות הצלילים (מקאמים) מאידך גיסא.
ישנן עוד דוגמאות רבות להשפעה התרבותית והגאוגרפית: האקלים הנוח באזור הים התיכון יוצר מוזיקה קצבית ועולצת. מוזיקת ה"בלוז" (עצב) מביאה את נאקתם של העבדים השחורים משדות הכותנה בדרום ארצות הברית מתחילת המאה ה־19. הנעימות המסורתיות של התרבות הסינית הן בעלות צלילים חדים, ומתנגנות על פי רוב בהרכב קטן של כלים (כדוגמת חלילים עשויים במבוק שמחקים את קולות השריקה של הציפורים), בהתאם לפילוסופיות המזרח הרחוק שעסקו פחות בגוונים (הרמוניה) של עולם המוזיקה.
מבחינה פרקטית, רובנו במאה ה־21 איננו מאזינים למוזיקה קלאסית או עתיקה אלא למוזיקה עכשווית שמעורבבת מסגנונות הלקוחים מכל העולם ומכל התקופות. לכן זו המוזיקה שבה עלינו לדון, וביחס אליה יש לעצב כלי ניתוח וכללים מעשיים, כדי למנף אותה להנאה איכותית ורוחנית.
עד תחילת המאה ה־20, לערך, ההנאה ממוזיקה הייתה נחלתם של מעטים. רק עשירים ובעלי מעמד יכלו להרשות לעצמם להשתתף במופע מוזיקלי. השימוש הרחב ברדיו, שהחל בשנות ה־20 של המאה הקודמת, שינה את הכללים. כעת המוזיקה פונה לא רק לקהל מצומצם, אלא אף למעגלים רחבים. הטכנולוגיה המתפתחת - הטלוויזיה, האינטרנט, אפשרויות ההקלטה והשידור, האפליקציות הייעודיות, מכשירי ההאזנה האישיים והניידים - הפכה את המוזיקה לעממית יותר מאי פעם. על מנת לשרוד, המוזיקה חייבת להתאים את עצמה למכנה משותף רחב ככל האפשר, וכך הופכת למסחרית וקצבית. לאחר כמה גלגולי שמות התקבע בעבורה השם "מוזיקה פופולרית", או בקיצור "מוזיקת פופ".
המוזיקה הפופולרית העכשווית מכנסת כמה ז'אנרים מוזיקליים, שהמכנה המשותף שלהם הוא קצביות ועממיות. המינוח הקולע לתיאור המוזיקה הפופולרית במאה ה־21 הוא פירוק. התרבות הפוסטמודרנית מפרקת כל דבר: החל מאלוקים, עבור ברציונליות, בלאומיות ובמשפחתיות, וכלה בערכים האנושיים. הנחת המוצא העל־תרבותית היא שאין שום ערך מוחלט, ובהתאם לזאת המבנים התרבותיים מתפוררים אחד לאחד. אם בתקופה הקלאסית האנושות הייתה מלאת אמון ואמונה בעצמה, הרי כיום הייאוש, הפסימיות וממילא גם הנהנתנות שולטים ביד רמה והמוזיקה הפופולרית היא שיקוף מדויק של המצב. המוזיקה הגבוהה, בעלת המבנה והסדר הצלילי כמעט איננה נוכחת, ואת מקומה תפס הפופ הזול, הרעשני והצעקני. מוזיקה איכותית תתבטא הן במורכבות של צלילים נוספים מסביב לצלילי המרכז והן בהתפתחות היצירה לעלילה כלשהי. בחסידות מכנים זאת ניגון ממולא (מלשון מילוי), ניגון שממלא אותנו בתוכן ומספר לנו סיפור. הוא יכול להיות טוב או רע, אך העיקר שיש סיפור.
כפי שישנם סרטים וספרים בעלי עלילה פשטנית או בלי קו עלילתי (מאפיין נוסף של תרבות הפוסטמודרנה), כך המוזיקה השולטת כיום היא פשוט בלי סיפור. הלחנים הפופולריים הם על פי רוב כמה רעיונות מוזיקליים פשטניים, שחוזרים על עצמם כדי לגרות את האוזן. סרטוני ה"קליפים" והפרסומות המסחריות (ג'ינגלים) הם אולי הדוגמה המובהקת לכך. במקביל, היצירה אינה מעבירה את המאזין תהליך כלשהו אלא פשוט "מתפוצצת" ומפרקת אותו. "רוק כבד" או "טראנס", לדוגמה, הם ז'אנרים מוזיקליים שמהותם היא להביא לכיבוי התודעה ולחוויה רגשית־פראית קיצונית. בחסידות מכנים זאת ניגון שוטה (טיפשי), כזה שאינו עובר דרך התודעה אלא מרטיט את הגוף ללא תשומת לב למבנה המנגינה או למילים. רבות מהמנגינות כיום הן רועשות, נוצצות וממכרות, אולם תפקידן הוא "לדפוק את הראש" ולא יותר מכך.
מרכיבים את הפלייליסט לעצמנו
שימוש מושכל במוזיקה יכול להיות כלי נפשי אדיר לאיזון אישיותי ולהשרות עלינו שלווה ושלל רגשות חיוביים. הנגינה מסוגלת לעורר בנו מוטיבציה, ובאופן מסוים יכולה גם לשמש השראה רוחנית. ישנם כמה כללים פשוטים שיכולים להפוך את החוויה המוזיקלית שלנו לאיכותית. בבסיסם עומדת ההכרה שבעידן הדיגיטלי והמקוון שבו אנו חיים, הבחירה בידיים שלנו. התקופה שבה היה שבוי המאזין בגחמותיו של עורך המוזיקה בתחנת הרדיו או הטלוויזיה עברה מן העולם. בכל רגע נתון אנו יכולים לבחור איזו מוזיקה ברצוננו לשמוע במכשיר הנייד, במחשב או במערכת המולטימדיה ברכב.
אם כן, כיצד נרכיב את הפלייליסט שלנו? כלל ראשון: האזינו ללחנים שיש בהם תהליכיות ולא פירוק. אוזן קשובה תזהה יצירות שיש בהן איזון הרמוני, כלומר ציר של כמה צלילים, במגוון מרווחים ואוקטבות, שמוליך את היצירה בהתפתחות לכיוון מסוים ואינו מתפזר ומתרסק לכיוונים שונים. מנגינה כזאת משקפת את התפיסה האמונית, שלמרות הסתירות והניגודים שאנו חווים בחיינו, יש כיוון הרמוני שמאחד, מאזן וכולל את הכול - אלוקים. הקריטריון ל"איזון מוזיקלי" הוא כמובן חמקמק וסובייקטיבי, אולם רובנו, שאיננו בעלי השכלה מוזיקלית, יכולים פשוט לבדוק עם עצמנו אילו תחושות מעוררת בנו היצירה. האם בסופה של ההאזנה אנו מתמלאים במיקוד, במוטיבציה ובאופטימיות (אחדות בעגה התורנית), או שאנו מוצאים את עצמנו בתחושת רפיון, דכדוך וייאוש (פירוד בעגה התורנית)? אין זה סותר את העובדה שלעיתים אנו זקוקים לנעימה שתהדהד לנו את תחושת הכאב שאנו מצויים בו, אולם ישנו הבדל בין לחן אינטימי שקט שמעורר השראה ותקווה, כדוגמת מוזיקת נשמה (soul music), שהיא לעיתים שילוב של הסגנונות ג'אז ובלוז ומאופיינת בסלסולים ובקול חם ועבה מלא ברגש, ובין לחן זועם כדוגמת הבי מטאל (heavy metal) ורוק כבד שמותיר אותנו שקועים בכעס וברחמים עצמיים.
הכלל השני עולה מסיפור חז"ל על כלי הנגינה במקדש: "תנו רבנן: אבוב היה במקדש, חלק היה, דק היה, של קנה היה, ומימות משה היה. ציווה המלך וציפוהו זהב וקולו לא היה ערב, נטלו את ציפויו והיה קולו ערב כמו שהיה".
ככל שכלי הנגינה פשוט ועדין יותר, כך ייטב. הוספת אפקטים וצלילים מלאכותיים מעקרת את האותנטיות של הנגינה. בימינו, עידן המוזיקה המסחרית, אין לנו כמעט אפשרות להיפגש עם מוזיקה שאינה מעובדת וממוחשבת באופן זה או אחר, אולם גם בזה ישנן דרגות שונות. המעוניינים להפיק מהמוזיקה את הפן האיכותי יאזינו ליצירות ולמופעים שיש בהם יותר שימוש בכלי נגינה טבעיים ופחות במכניקה ובאלקטרוניקה. עוצמת הצליל היא על פי רוב אחד המדדים לכך. מוזיקה שמתנגנת ב"פול ווליום" אינה טבעית לחוש השמיעה שלנו, והדציבלים הגבוהים יוצרים אפקט של כאוס נפשי.
הכלל השלישי הוא: שימו לב למילים. ישנן יצירות שאסור מבחינה הלכתית לשמוע אותן, מפני שהן כוללות ניבולי פה או תוכן מילולי שאינו צנוע ("שירי עגבים"). אולם גם תוכן סתמי וריקני אינו בריא לנפש. בפעם הבאה שתשמעו להיט מוזיקלי אופנתי, אל תתעצלו וחפשו את המילים באינטרנט. כאשר מילות השיר נקראות ללא פסקול ברקע מתגלה הטקסט בתפארתו או במערומיו. במקרה שהתוכן המילולי שלילי, חסכתם מעצמכם מבוכה בזמזום שירים קליטים וטיפשיים. במקרה שהתוכן חיובי – הן הלחן והן המילים יקבלו כעת משמעות עמוקה יותר (ובנוסף לכך, הרחבתם את אוצר המילים שלכם בעברית או בשפות זרות). בין כה וכה, העיקר הוא שהתרגלתם ליהנות ממוזיקה בצורה מושכלת.
כלל רביעי: נסו להקשיב ליצירות אותנטיות ולא "תעשייתיות", היינו ליצירות שלשותפים ביצירתן ישנה הזדהות ערכית עם מושא היצירה, ולא ל"שכירי חרב" מוזיקליים. זהו עומק הדיון בין הרבנים ופוסקי ההלכה בשאלה האם מותר להאזין לשיר שנוצר או מושר בידי אישיות קלוקלת. להלכה יש שמתירים להפריד בין היצירה ובין יוצרה או מבצעה, אולם בעצם השאלה משתקף החשש לנתק בין הצליל החיצוני לצליל הפנימי. האזנה לזמר ששר לדוגמה על אהבת משפחה או מולדת, בעת שהוא מציג בחייו מודל של חוסר נאמנות להן, דורשת מהמאזין סוג של פיצול אישיות: הצלילים אומנם יבקעו את עור התוף שבאוזניו, אולם הרגש שייוולד מהם יהיה זיוף. לעומת זאת, יוצר או זמר שמגשימים בחייהם את הערכים שמשתקפים ביצירתם מאפשרים למאזינים חוויה מוזיקלית אמיתית יותר. מסיבה זו יש ביהדות הדרכות ברורות בנוגע לאישיותם של החזן בבית הכנסת או לתוקע בשופר. איכות הקול שלהם אינה מספיקה, צריך שגם האדם עצמו יהיה ראוי.
המוזיקה במהותה נוגעת בממד המופשט (ולכן נכנסה לבית המקדש, לעומת אומנות הפיסול או התיאטרון שנשארו בחוץ). בתחומי בידור כדוגמת המדיות החזותיות והתקשורתיות, שבמהותן מעודדות פסיביות ודמיונות חושניים, צריך להתאמץ כדי למצוא יצירות חיוביות. אולם בתחום המוזיקה מתפתחת מתחת לפני השטח תסיסה בריאה. נדמה שהאנושות מיצתה את הסיאוב של המוזיקה הפופולרית והיא מחפשת כיוונים אחרים. אכן, לא נדיר למצוא היום אומנים בעלי שאר רוח, שיוצרים לחנים מורכבים המשולבים עם תכנים עמוקים ומעצימים.
ההצלחה האדירה של "המוזיקה האמונית", בישראל ובעולם, גם היא אות מבשר טובות, שמתכתב עם החיפוש המתגבר אחר רוחניות ומשמעות. בתוך קקופוניה של צרחות, שלל אפקטים דיגיטליים, צלילים רעשניים וצורמניים, תעשיית כסף ויחסי ציבור משומנים – רבים בוחרים דווקא במוזיקה עדינה ובעלת עומק, ולא בכדי.
בזוהר הקדוש נאמר: "וכד ישראל הוו מצלאן כל היכלין מתפתחן... ואית היכלא דנגונא דלית לה רשו למפתח אלא בנגונא" (בתרגום חופשי: בעת שישראל מתפללים כל ההיכלות נפתחים, וישנו היכל הנגינה שאין לו רשות להיפתח אלא בניגון). יש היכלות מסוימים בנפש שיכולים להיפתח דווקא באמצעות המוזיקה, ונראה שאנחנו בכיוון הנכון.
מתוך העיתון 'בשבע'
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א ממשבר התעוררות אל אמונה גדולה
אורות התחיה - פסקה ז'
השיעור עוסק בהתעוררות הלאומית ובתהליך שיבת ציון מתוך כתבי הרב קוק, ומסביר כיצד המשבר הרוחני המתלווה אליה הוא שלב מעבר בונה. דרך התבוננות מעמיקה והרחבת הדעת, עם ישראל נקרא להתעלות מעל אמונה מצומצמת ומפוחדת לעבר עבודת השם שלמה, אמיצה וגדולה בארצו.

שם משמואל על הפרשה יעקב אבינו ושעבוד ארבע מלכויות
שם משמואל על הפרשה - ויצא (תרע"ו)
השיעור עוסק במשנתו של בעל ה"שם משמואל" המבארת את חלום סולם יעקב ואת משמעות הברית שנכרתה עמו, שבמסגרתה קיבל יעקב על עצמו ועל זרעו את תפקיד בירור הטוב ותיקון העולם מתוך שעבוד ארבע המלכויות. דרך הקבלה למדרשים ולספר הזוהר, המרצה מסביר כיצד ההתמודדות של ישראל בגלות – ובפרט צרותיו של יעקב בבית לבן כדוגמה מוקדמת לגלות בבל – מהווה תהליך הכרחי של הפרדת הטוב מהרע וזיקוק הקדושה עד לגאולה השלמה

ויצא יעקב אבינו: בין שמיים לארץ
פרשת ויצא
השיעור עוסק בדמותו הייחודית של יעקב אבינו המשלב בין עולמות הרוח והתורה העליונים לבין עשייה ארצית, כישרון מעשי והתמודדות עם קשיי הגלות. דרך התבוננות בחלום הסולם ובנישואיו לרחל ולאה, מוסבר כיצד שילוב זה מניח את היסודות לבניין עם ישראל ומהווה דגם להתמודדות של האומה לאורך הדורות.

שם משמואל על הפרשה עיקר וטפל בעבודת ה' ובחיי האבות
שם משמואל על הפרשה - ויצא (תרע"ג)
השיעור עוסק בחששו של יעקב אבינו מפני אחיו עשו ומפני הכישוף והטומאה שבבית לבן הארמי. על פי פירוש ה"שם משמואל", ההתמדה והשקיעה המוחלטת בלימוד התורה בבית המדרש של שם ועבר הן אלו שהעניקו ליעקב הגנה רוחנית והתעלות מעל כוחות הטבע והכישוף.

שמונה פרקים לרמב"ם דרך האמצע וחטא אדם הראשון
שיעור 8
השיעור עוסק במשנתו של הרמב"ם לגבי דרך האמצע ובפער שבין "המושכלות" (אמת ושקר אובייקטיביים) לבין "המפורסמות" (טוב ורע יחסיים ומוסריים) בעקבות חטא עץ הדעת. דרך ניתוח פרשת בראשית ומגילת אסתר, מוסבר כיצד החטא יצר את ההבחנה הסובייקטיבית ואת התודעה המוסרית בעולם האנושי.

תורה ומדע חירות אמיתית: בין שיעבוד לצמיחה
השיעור עוסק בהגדרת מושג החירות, ובוחן את ההבדל בין חופש פיזי חיצוני לבין חירות פנימית ותבונית המשחררת את האדם מדחפים, מהתמכרויות וממגבלות החומר. דרך משנתם של הכוזרי, המהר"ל והרב קוק, מוסבר כי חירות אמיתית אינה מתמצה בניתוק מוחלט מהעבר, אלא בבחירה חופשית להתחבר לתורה ולצמוח מתוך המהות הפנימית של האדם

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א מידת ההשתוות והכבוד הרוחני האמיתי
טהרת הנפש והמידות י"ז - י"ח
השיעור עוסק בהתמודדות עם מידת הגאווה והזלזול באחרים, שלעיתים צומחים דווקא מתוך תחושת גדלות ועלייה רוחנית, וצורך לזכך אותם באמצעות תשובה וענווה. בהמשך נבחנת מידת ההשתוות כדרגה עליונה שבה האדם אינו מושפע משבח או מגנאי חיצוני, וזוכה לכבוד רוחני אמיתי הנובע מערכה הפנימי של התורה והנשמה.

יסודות הש"ס כללי ספקות בהלכות השבת אבידה
השיעור עוסק ביישום כללי הספקות ההלכתיים (כגון "ספק דאורייתא לחומרא", "ספק ממון לקולא", חזקה ורוב) בהקשר של מצוות השבת אבידה. במהלך הדיון נבחנת השאלה העקרונית והמחלוקת בין הראשונים (הרא"ש מול הרמב"ם) האם מצוות השבת אבידה מוגדרת כדין איסור והיתר או כדין ממונות, וכיצד הגדרה זו מכריעה במקרים של ספק בבעלות או בייאוש.

רביבים ספר חדש: תורה, עם וארץ
בחסדי ה' יצא לאור במסגרת 'פניני הלכה' ספרי החדש 'תורה עם וארץ' | נוכחתי לדעת שאצל רבים הדרכת התורה בעניינים של תלמוד תורה, עבודה, מדע, יישוב הארץ וצבא - אינה מבוררת ומבוססת כראוי | אחר פגישה עם רבנים בארצות הברית גמלה בליבי ההחלטה ליצור את הספר | זאת כדי לבאר את ההשקפה השלמה של התורה על החיים | מגמת ספר זה לבאר שהתורה היא חיינו ואורך ימינו, וממנה שורה ברכה לחיי ישראל בארצו, ומתוך כך תימשך ברכה לתיקון העולם כולו

ויצא מסע הנשמה: תפילה, תורה ושליחות
פרשת ויצא
השיעור מתחקה אחר מסעו של יעקב אבינו מבאר שבע לחרן כמשל לירידתה של כל נשמה לעולם הזה ולשליחותה לבנות את "בית ישראל". דרך סיפור חלום יעקב והמפגש עם "המקום", מוסבר כיצד ההתעצמות בתפילה ובלימוד התורה מעניקה לאדם כוח רוחני להפוך את המציאות החומרית למשכן להשראת השכינה.

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת ויצא תשפז
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. מה הטעם שבפסוק זה נכתב ג' פעמים אֲחִי אִמּוֹ. האם באמת הסכים יעקב לעבוד עבור רחל בפעם הראשונה והשניה בשווה? שבע שנים מלאות פעמיים. מה הטעם שלאה לא הודתה לקב"ה בג' לידות הראשונות עד לידת יהודה. מה הטעם לכתיבת שתי אותיות שי"ן בשם יִשָּׂשכָר בעוד שהוגים רק אחת.

ויצא פרשת ויצא – יש עליה בירידה
מדוע צריך סולם בחלום יעקב? וכי מלאכים אינם יכולים לעלות ולרדת בלי סולם? מה עושים עם ירידה ואיך הופכים אותה לעליה גדולה?

אורות התשובה - הרב הראל כהן סוד השתיקה וצער התשובה
אורות התשובה פרק ח, ח'
השיעור עוסק במצב שבו הצער הרוחני וכאב התשובה של האדם גדולים עד כדי כך שהם סותמים את יכולתו לחשוב, לדבר, להתפלל או לבטא את רגשותיו. על פי משנתו של הרב קוק, דווקא מתוך אותו מקום של אילמות ו"עולם הדומייה" ניתן להתרומם, להתחבר למציאות הכללית ולשאוב כוחות חיים ותשועה.

ויצא 'ויישק יעקב לרחל' - כיצד יעקב בחיר האבות מנשק לרחל - פרשת 'ויצא'
האם לאבא או סבא מותר לנשק את ביתו ונכדתו, וכן לאמא וסבתא לנשק את בנה ונכדה, ומה ההסברים בנשיקת יעקב לרחל והסברים מדוע בכה.

כינוסי אברכים כינוס אברכים - ראש חודש כסלו תשפ"ז
ברכות לראש חודש והתייחסות ללימוד התורה כעבודה בימי החנוכה | חשיבות העמידה בהתחייבויות ובלימוד עם תלמידים | דוגמה אישית והתקדמות מתמדת של ר"מים וראשי ישיבות | הכרת תודה על כלים טכנולוגיים והתמודדות נכונה עמם | תוקף גיור ללא קבלת מצוות ועול מלכות שמיים | הצטרפות לתוכנית מנהיגות והאיזון מול ביטול תורה | אורח החיים של אברך ורכישת מותרות | יציאה לשליחות ורבנות יישובים וחינוך הילדים | ריקודים בשבתות בישיבה | חתונות נפרדות והתחשבות באורחים | שורש המחלוקת עם הר המור והשאיפה לאחדות הציונות הדתית












