- פרשת שבוע ותנ"ך
- מטות
מי התיר לשקר?
הרכב שעט קדימה במעלה הכביש. בעיקול הדרך, הסתתרה מכונית משטרה, אורבת לנהגים טועים, שוגגים או מזידים.
נהג, עצור בצד, רעם הרמקול המותקן בגג הניידת. ליבו של הנהג החסיר פעימה, בעודו מפשפש במהירות בתא כפפות, מחפש בקדחתנות אחרי התעודות האבודות.
שוטר הושיט יד תקיפה לחלון הרכב - תעודות בבקשה!
הנהג, חגור עדיין בחגורת בטיחות, הושיט את המתבקש במבט תמים.
השוטר סיים לסקור את הניירות במבט חמור סבר, ומיד תקף – תגיד, למה נסעת בלי חגורה?
השקר, צף אוטומטית ללשונו של הנהג – אני? אתה לא רואה שאני עם חגורה?
עזוב, הפטיר השוטר, אתה חושב שלא השארנו צופה מעבר לעיקול, שראה ששמת חגורה רק באמצע הנסיעה... וכך נמשך ונמשך הוויכוח.
מוכר? האם שאלנו את עצמינו אם מותר לשקר במקרה זה?
אין זה פיקוח נפש, גם לא דרכי שלום, שהותר לשנות מפניהם.
משום מה, גם אצלינו – שומרי התורה והמצווה, יש מצבים שהשקר נוטה להתגלגל לפה בלי בקרה הלכתית על המותר והאסור. ישנם שורה של מצבים קלאסיים, שאנשים נוטים בהם 'לשנות' את דיבורם, והדברים נדמים כמותרים, אך מי שיעצור ויחשוב יגלה שהדבר אסור. השבוע פגשתי באופן אישי כמה מקרים, שאנשים סיפרו לי בטבעיות על כך שלמטרות טובות, הם אמרו לאנשים אמירות שאינם אמת.
דוגמא שכיחה נוספת – כמעט לא נתקלתי במקרה של קניית או שכירת דירה, שהמוכר/ המשכיר הפוטנציאלי, לא סיפר כ'מסיח לפי תומו' באמצע הסיור בדירה, על כך שהיום היה כאן לקוח נוסף, שהתלהב מאד ועוד רגע סוגר... אבל הוא מתלהב מהמסיירים הנוכחיים, ומוכן לחכות רק יום אחד, וכו'
פרשת מטות מלמדת אותנו את גודלם וחשיבותם של המילים היוצאות מפינו. יהודי יכול לנדור, ודבריו יהפכו למצווה נוספת. דיבורו של האדם דומה לדבר האלוקים, הקב"ה דיבר תריג מצוות, והאדם יכול לצוות על עצמו בנדריו מצוות נוספות (כמובן, מכוח הציווי האלוקי). בציווי על הנדרים נאמר – "לא יחל דברו", לשון – 'חולין'. דובר האמת מקדש את דבורו ומחשיבו.
האמת היא יסוד העולם. "חותמו של הקדוש ברוך הוא – אמת" (גמרא שבת). בשעה שציווה הקב"ה בעשרת הדיברות על האיסור להישבע לשקר, הזדעזע כל העולם ת"ק על ת"ק פרסה. מכל הדיברות, רק בדיבור זה התחוללה רעידת אדמה, כי הדיבור נגע ביסוד שעליו העולם עומד.
ואכן, גם כיום בעולמינו (עולם השקר?), האמת היא יסוד העולם. בסופו של דבר, אפילו עסקים בנויים על מידה מסוימת של אימון, שבלעדיו האדם לא היה האדם מצפה לקבל תמורה למעשיו.
נתחזק כולנו באמת, עד אשר – "אמת מארץ תצמח", "אחרי כן יקרא לך... קריה נאמנה".
נהג, עצור בצד, רעם הרמקול המותקן בגג הניידת. ליבו של הנהג החסיר פעימה, בעודו מפשפש במהירות בתא כפפות, מחפש בקדחתנות אחרי התעודות האבודות.
שוטר הושיט יד תקיפה לחלון הרכב - תעודות בבקשה!
הנהג, חגור עדיין בחגורת בטיחות, הושיט את המתבקש במבט תמים.
השוטר סיים לסקור את הניירות במבט חמור סבר, ומיד תקף – תגיד, למה נסעת בלי חגורה?
השקר, צף אוטומטית ללשונו של הנהג – אני? אתה לא רואה שאני עם חגורה?
עזוב, הפטיר השוטר, אתה חושב שלא השארנו צופה מעבר לעיקול, שראה ששמת חגורה רק באמצע הנסיעה... וכך נמשך ונמשך הוויכוח.
מוכר? האם שאלנו את עצמינו אם מותר לשקר במקרה זה?
אין זה פיקוח נפש, גם לא דרכי שלום, שהותר לשנות מפניהם.
משום מה, גם אצלינו – שומרי התורה והמצווה, יש מצבים שהשקר נוטה להתגלגל לפה בלי בקרה הלכתית על המותר והאסור. ישנם שורה של מצבים קלאסיים, שאנשים נוטים בהם 'לשנות' את דיבורם, והדברים נדמים כמותרים, אך מי שיעצור ויחשוב יגלה שהדבר אסור. השבוע פגשתי באופן אישי כמה מקרים, שאנשים סיפרו לי בטבעיות על כך שלמטרות טובות, הם אמרו לאנשים אמירות שאינם אמת.
דוגמא שכיחה נוספת – כמעט לא נתקלתי במקרה של קניית או שכירת דירה, שהמוכר/ המשכיר הפוטנציאלי, לא סיפר כ'מסיח לפי תומו' באמצע הסיור בדירה, על כך שהיום היה כאן לקוח נוסף, שהתלהב מאד ועוד רגע סוגר... אבל הוא מתלהב מהמסיירים הנוכחיים, ומוכן לחכות רק יום אחד, וכו'
פרשת מטות מלמדת אותנו את גודלם וחשיבותם של המילים היוצאות מפינו. יהודי יכול לנדור, ודבריו יהפכו למצווה נוספת. דיבורו של האדם דומה לדבר האלוקים, הקב"ה דיבר תריג מצוות, והאדם יכול לצוות על עצמו בנדריו מצוות נוספות (כמובן, מכוח הציווי האלוקי). בציווי על הנדרים נאמר – "לא יחל דברו", לשון – 'חולין'. דובר האמת מקדש את דבורו ומחשיבו.
האמת היא יסוד העולם. "חותמו של הקדוש ברוך הוא – אמת" (גמרא שבת). בשעה שציווה הקב"ה בעשרת הדיברות על האיסור להישבע לשקר, הזדעזע כל העולם ת"ק על ת"ק פרסה. מכל הדיברות, רק בדיבור זה התחוללה רעידת אדמה, כי הדיבור נגע ביסוד שעליו העולם עומד.
ואכן, גם כיום בעולמינו (עולם השקר?), האמת היא יסוד העולם. בסופו של דבר, אפילו עסקים בנויים על מידה מסוימת של אימון, שבלעדיו האדם לא היה האדם מצפה לקבל תמורה למעשיו.
נתחזק כולנו באמת, עד אשר – "אמת מארץ תצמח", "אחרי כן יקרא לך... קריה נאמנה".
פרשיות מטות-מסעי תשמ"ט-נ"ד: כח הדיבור
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | תשמ"ט-נ"ד
נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים
הרב עידו יעקובי | כ"א בתמוז התשס"ט

כח הדיבור
הרב אביחי קצין

"דברי ירמיהו"
הרב יוסף כרמל | תמוז תשס"ד
הרב נתנאל יוסיפון
ראש ישיבת ההסדר 'אורות נתניה' ורב הגרעין.
'טיפ' להצלחה בחינוך ילדים
תשע"ו
מה קרה?
שמחת אדר
אדר התשע"ג
בנפול חומות הקורונה!
איר תשפ
לא מובן מאליו!
טבת תשפ"ב
הלכות שטיפת כלים בשבת
שבירת 7 המיתוסים של ליל הסדר
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
סדרת החינוך של הטבע!
דיני פרשת זכור
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
ענייני כשרות המצויים
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים

ברכות השחר - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד

תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד

ברכות השחר - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
למה יש חומרות?
עין איה שבת א' פרק א' פסקה ל"ט
הרב משה גנץ | י"א סיון תשפ"ג
ההנהגה האלוקית ושותפות האדם בבריאה
פרק יא פסקה ד
הרב משה בר ציון | י"ג סיון תשפ"ג
כל אשר דיבר ה' נעשה
ליקוטי מוהר"ן תורה קצ
הרב יהודה מלמד | י"ב סיון תשפ"ג
