ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מהן תקנות זמניות מול ערכי נצח? ;">

דף הבית ספריה אמונה קומי אורי יט - משפט עברי Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

סיוון תשס"ז

מהן תקנות זמניות מול ערכי נצח?

מתוך 'קומי אורי' גיליון 19



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה

עלו חמושים
ראשית, נתחיל בשבחם של הנאמנים לארצנו הקדושה. אין ספק כי העלייה לחומש ביום עצמאותו של עם ישראל בארץ-ישראל, היתה בעיתוי מתאים. לצערנו אנו נמצאים במצב שבו אנשים עקרו ועדיין רוצים לעקור חלקים מארץ-ישראל, אלא שב"ה, נבצר מהם לבצע זאת מסיבות חיצוניות. וזה בזכות אותם אלפי אנשים, ובייחוד בני-נוער, שהעפילו אל ההר למרות כל הקשיים, למרות כל ההתנכלויות. זה מראה על ערגת הנפש שלהם, על הרצון להקים מחדש את היישובים שנהרסו. המסירות הזו מקרינה לאנשים קובעי המדיניות בארץ שיש פה ציבור קדוש שלא יתקפל, ויחזור ויישב את כל המקומות שנהרסו. אנחנו בטוחים שבעוצמה הרוחנית שהתגלתה פה אין ביכולתה של שום כוחניות לפגוע. העוצמה הרוחנית תשבור גם פלדה, ואנחנו מקווים ומתפללים לריבונו של עולם שהנוער שלנו יתחזק, ימשיך ליישב את ארצנו ולהפריח את שממתה.

צדק אבסולוטי במשפט התורה
ולעניינה של החוברת. משפט התורה הוא משפט צדק אבסולוטי, לא רק סידור החיים ויחסי אנוש, אלא האמת האלוקית כפי שראוי שתתגלה בין הנבראים. כמובן שיש מקום נרחב לתקנות זמניות חולפות, אך מה שכתוב בתורה אלו ערכי נצח שלא משתנים. התורה גם מסדירה את חיי החברה, אבל כאן זה הרבה יותר עמוק. התורה באה להשליט את הצדק האמיתי בין הבריות.

המציאות כיום במדינתנו היא מציאות שאיננה שלמה. מעמדם של בתי-הדין הרבניים נמוך ביותר ונלקחת מהם כל סמכות. אנו צריכים לדעת שבתי המשפט הרגילים אינם הולכים לפי חוקי התורה, הם הנקראים בפי חז"ל "ערכאות", והאיסור לדון בערכאות הוא חמור מאוד, כפי שכתוב "ואויבינו פלילים" - מי שמתדיין בערכאות כאילו מחשיב את המשפט שלהם מעל משפט האלוקים, וזהו ביזיון ופגיעה בכבודה של תורה.
במשפט האזרחי, שאדם תובע את חברו, גם במקום שבו יודעים שידונו בערכאות על-פי דיני תורה אסור ללכת לשם, כי רוח העניין היא פגיעה בכבוד התורה.

אומנם, מצד שני, מתדיינים יכולים לקבל על עצמם שישפטו אותם שלושה רועי בקר, ועדיין אין בזה החלפת מערכת המשפט.

חמסנותא דמלכותא
בשו"ע חו"מ סימן כ"ו דנים בנושא איסור הליכה לערכאות של גויים, ויש שיטות בראשונים שגם כאשר שני הצדדים סיכמו ללכת לערכאות, ההסכם בטל, שכן זה נגד התורה ולכן אין להסכם שום תוקף.

האיסור לדון בערכאות הוא לאו דווקא בחוץ-לארץ, גם בארץ ביישוב יהודי יש כאלה שדנים על-פי החוק הטורקי או הבריטי - זה גדר של ערכאות. צריך לעשות הבחנה בין דברים שבין האדם למדינה והמשפט הפלילי, כמו חוקי תעבורה, קנסות על מהירות מופרזת, על גניבה או על חריגות בנייה. בדברים אלו ודאי שהמדינה יכולה לקבוע דברים בנוסף למה שהתורה קבעה, לעומת דברים שהם בין אדם לחברו, שעל זה יש לנו משפט תורה, ויש דיני הנזיקין שבתורה המרוכזים בעיקר בחלק "חושן משפט". גם התקנות הכלליות שהציבור מקבל, כשותפות ורישום בטאבו וחתימה על נייר, תופסים לפי דין תורה. העיקר צריך להיות שהמשפט שלנו הוא שקובע, ומתחשב במצבים זמניים. כמובן שבתנאים סוציאליים ובכל נוהג בענייני ממון כל אדם רשאי לוותר, ואדעתא דהכי נחתם ההסכם בין שני הצדדים, אבל לקחת מערכת משפט אחרת כמו החוק הבריטי זה פגיעה בכבודה של תורה.

הר"ן בדרשות כותב, שבפרשת שופטים התורה פותחת בסמכויותיה של סנהדרין הגדולה, ומיצרנית לכך היא פרשת המלוכה, ואומר הר"ן שמשפטי התורה קבועים לדורי דורות, ומשפט המלוכה נקבע על-פי צרכי שעה, המלך יכול למנות שופטים שידונו, או להאציל סמכות לסנהדרין שידונו. אך הסמכות היא בסופו של דבר של המלך לדון. כאשר הפסק הוא נגד התורה יש פה גזל, ואין פה "דינא דמלכותא" אלא "חמסנותא דמלכותא", דינא דמלכותא שייך לדין הפלילי ולא לדין האזרחי, ורק כאשר זה לא נוגד את התורה. לדוגמה, התורה אמרה שאדם לא יכול להקנות דבר שלא בא לעולם. אם מחליטים היום שאפשר להקנות את הפירות של השנה הבאה, עוד לפני שהנצו הרימונים, כיוון שזה לא באופן ישיר נגד התורה וכיום יש בזה יותר גמירות דעת הרי שאפשר להקנות.

שבעת תובעי העיר

יש הרוצים להשוות את שבעת טובי העיר לבית המשפט, אך השוואה זו אינה נכונה, כי תפקידם של שבעת טובי העיר יותר הנהגתי, הם קובעים תקנות ויש לזה תוקף. הם הסמכות השלטונית ביחס לאנשי העיר. אי-אפשר להתייחס לשופטי בית המשפט בעיר כשבעת טובי העיר, שתפקידם ניהולי.

בתשובת הרשב"א שמובא בבית יוסף בחו"מ סימן כ"ו, נאמר שאפשר לקבל הנהגה ספציפית אבל לא לשנות נושאים שלמים הקבועים בהלכה, כדיני עדות וכו'.

עם כל זה, כאשר תובעים אדם למשפט ואחד מהצדדים לא מסכים ללכת לבית-דין רבני, אז מותר ללכת לערכאות, אך לפני כן בית הדין צריך לתת לו אישור, ומובא באחרונים שכאשר ידוע שלא יבואו לבית-דין אין צורך באישור.

ואכן, במקרה כזה אדם צריך עורך-דין, והעורך-דין צריך לדעת שאם הוא בא להציל עשוק מיד גוזלו, כאשר הוא מייצג את הנתבע, אז מותר לעזור לו גם בבית-דין של ערכאות. אך אם הוא מהצד התובע, הוא ודאי מסייע בידי עוברי עבירה, אלא אם הנתבע לא מוכן לבוא לבית-דין. ולגבי שופט, אין בעיה אם הוא שופט בדין הפלילי, אך בדין האזרחי חל איסור. השיקול של הכנסת אנשינו למערכת המשפט כדי להשפיע מבפנים לא יעזור בעניין זה, אלא צריך לחזק עוד ועוד את בתי-הדין הרבניים ואת בתי-הדין לדיני ממונות התופסים תאוצה ב"ה.

ולא רק הנידונים צריכים לחזק את בתי-הדין הרבניים, אלא בתי-הדין בעצמם צריכים להיות זמינים יותר, שהמשפט יארך פחות זמן, וכן יש להם לחייב אנשים בדין "גרמא" - גם מי שפשע בגרמא. ואין ספק שככל שבתי-הדין ייעלו את עבודתם ומהירותם, תהיה להם לגיטימציה גדולה יותר הן מצד הציבור והן מצד הממשל.

לסיום, אנו רואים שמערכת המשפט היא סימן חשוב בתהליך הגאולה, נאמר ש"יכלו שופטים רשעים" או ש"יהפך בית הוועד לבית הזנות". אנו רואים שעניין המשפט כל כך מהותי, והסיבה היא "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה" - כל הרשעות בעולם מוכרחה לקרוס, ומערכת השיפוט החילוני בכללה, כמו שכאשר זורעים משהו יש גרעין שנרקב באדמה ואחר כך הצמח צומח. אנו רואים היום שכל המערכות בכל התחומים קורסות, עד שיתברר באיזו דרך ישכון האור, שהאנשים יראו שמשפט התורה וצביונה של תורה והדרכתה היא הנותנת את הערך האמיתי לחיים, ונקווה שיהיה בקרוב בימינו.
___________________________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il