ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
את הביטוי הגדול ביותר לגודל המאורע והאובדן בפטירת הרב קוק הגדיר הרב איסר זלמן מלצר, מי שהפך לימים לרבם של רוב ראשי הישיבות החרדיות בארץ הקודש: "נשבר עמוד השדרה של כלל ישראל" (שבחי הראיה, עמ' שה). בימים אלו שציבור גדול של לומדים עוסק במסכת חולין, הדברים הללו מהדהדים מאוד. בין הבהמות הטרפות, שמצבן מעיד כי לא יוכלו להמשיך לחיות, המשנה מונה בהמה שעמוד השדרה שלה נשבר והחוט שבתוכו נקרע (חולין מב). תפקידו של עמוד השדרה קריטי בחיות של כל בעל חיים, והוא מהווה את עמוד התמך והסמך של הגווייה כולה. הוא אחראי להעביר את הוראות המוח אל האיברים, ומערכת העצבים כולה נסמכת על עבודתו. מצד שני, הוא גם מהווה בריכוז העצמות שיוצא ממנו את הקו המרכזי שסביבו מתארגן הגוף לשני צדדיו, לימין ולשמאל.
לא להסתפק במקף המחבר
הרב קוק זצ"ל אכן היה עמוד השדרה של כלל ישראל, לא רק כמליצה אלא כתיאור מדויק למציאות. הרב התנגד לנטפלות "לקרן זווית מזרחית" (איגרות הראי"ה כ"ג תתקלד), כשהוא מתייחס לתנועת המזרחי שנטפלה לתנועה הציונית הכללית, ושאפה לכל היותר להיות משגיח הכשרות של הקטר הציוני. התפיסה שהרב קידם גם לא הסכימה להיות מה שלימים כונה "המקף המחבר" שבין שני צידי המתרס בחברה הישראלית – תפקיד אנמי של מי שמגשר בזוגיות העולה על שרטון.
כדי לקדם את תפיסתו, הרב קוק זצ"ל עבד במרץ על פיתוח תנועת דגל ירושלים. הציבור הדתי־לאומי על גווניו הרבים הוא במידה רבה מאוד פרי רוחו על ידי ספריו, בנו הרצי"ה, תלמידיו ותלמידי תלמידיו. כיוון שכך, ראוי לנו שנכיר מהו התפקיד שהרב ראה בו את תפקידו בזמן התחייה, ובשל איזו תפיסה מילא הוא את התפקיד הנשגב להיות עמוד שדרה לאומה כולה.
ג' קווים באומה
ידוע בספרות הפנימית כי למעשה האומה הישראלית אינה אלא הוצאה לפועל של נשמת אדם הראשון לאחר החטא: "והיינו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ואוקמוה רבנן, דלית אדם אלא ישראל, הדא הוא דכתיב 'ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם' (יחזקאל לד, לא) - אתם אדם ולא גויים" (זוהר חלק ג, דף רלח, עמוד ב). כלומר, כשנאמר "נעשה אדם" ביצירת אדם הראשון, זה כלל למעשה את כל נשמות ישראל שיבואו בעתיד.
אדם הראשון, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, כשל בתפקידו הגדול בעקבות חטא אכילת עץ הדעת, ומאז ישראל הולכים ומבררים ומעלים את המציאות, עד שזו תגיע לתיקונה ולהסרת זוהמת הנחש שבעקבות החטא.
רבותינו ביארו כי אדם הראשון מחולק מהותית לג' קווים שבנשמתו: ימין, שמאל ואמצע, כשמכל צד וקו יוצאות נשמות לאורך הדורות. כך למשל כתב רבי מנחם עזריה מפאנו לגבי צד ימין ושמאל של אדם הראשון: "והדוגמא באברהם ויצחק התלויים באיפתו של אדם הראשון לימינו ולשמאלו שכל אחד מחלקי האיפה הוא בעל קומה שלמה אצל עצמו" (יונת אלם מהדורא בתרא מכתב יד - חלק ג, פרק מא).
בתשובה ארוכה (משיב דבר, מד) הסביר הנצי"ב כי שלושת קווי האופי הללו מתבטאים בקיום התורה והמצוות: המיימינים – שעיקר עיסוקם ועניינם בעולם הוא אהבת ה' ודבקות. המשמאלים - שעיקר עניינם הוא הדעה והתוכן של התורה. ואלו השייכים לקו האמצעי שעיקר עניינם הוא המעשה. גם הרב קוק חילק את עבודת ה' לג' קווים אלו: הדבקים בגילוי אלוקות, העוסקים בגילוי חוכמת האלוקות, והמתרכזים בגילוי רצונו המתבטא במעשים (קובץ ז, קז).
באופן דומה הסביר מרן הרב קוק כי ג' הקווים הללו מצויים בג' מחנות שמתאבקים במחנה ישראל: הקודש, האומה והאנושיות: "שלושת הסיעות היותר רשמיות בחיי האומה אצלנו: האחת האורתודוכסית, כמו שרגילים לקראתה, הנושאת את דגל הקודש, טוענת באומץ, בקנאה ובמרירות, בעד התורה והמצווה, האמונה וכל קודש בישראל. השנייה היא הלאומית החדשה, הלוחמת בעד כל דבר שהנטייה הלאומית שואפת אליו... השלישית היא הליברלית, שהייתה נושאת את דגל ההשכלה בעבר לא רחוק ועדיין ידה תקיפה בחוגים רחבים, היא אינה מתכנסת בחטיבה הלאומית, ודורשת את התוכן האנושי הכללי של ההשכלה, התרבות והמוסר ועוד" (אורות התחיה יח).
הרב קוק מבאר כי אין שום אפשרות לאומה להתקיים כראוי בלי שכל כוח מהכוחות הללו יפתח את נטייתו, ויחד עם זאת ישלב ידיים עם שאר הכוחות למען הצלחת האומה: "כי הקודש, האומה והאדם יתדבקו יחד באהבה אצילית ומעשית, ויחד יתוועדו היחידים וגם הסיעות, שכל אחד מהם מוצא את כישרונותיו יותר מסוגלים לחלק אחד משלושת החלקים הללו, בידידות הראויה, להכיר בעין יפה כל אחד את התפקיד החיובי של חברו" (שם).
דגל ירושלים
את שילוב הכוחות הללו והשפעתם אלה על אלה למען תחיית האומה, תלה הרב קוק בתנועת 'דגל ירושלים' שעליה טרח במשך זמן ארוך. את מגמות התנועה פירט הרב בכמה וכמה מכתבים לגדולי ישראל ולתלמידיו. אפשר לסכם ולומר שמטרת 'דגל ירושלים' הייתה כפולה. מחד, לחבר את היהדות החרדית לרעיון ולמהלך הגדול של בניין ארץ ישראל ושאיפות הגאולה, ומאידך להעלות ולרומם את התנועה הציונית ממעמק השפלות שהיא יורדת אליו ולהאיר בתוכה פנימה אורות קדושים (בדרך התורה הגואלת, הקמת תנועת דגל ירושלים).
התפקיד שהרב ראה, אם כן, כחיוני להתפתחות האומה היה יצירת מעין גוף מתכלל, האוחז בשני קצות האומה – החילוניות והחרדיות, ומתוך כך מעלה אותם לגובה הראוי ומאחד את הכוחות לכלל אחד. הרב לא חשב לרגע לומר כי ישנו כוח באומה שייתכן ומתוך שהוא מפריע להתפתחות הגאולית, עלינו לזנוח אותו ולדחוק את רגליו. להפך, הרב טען כי כל מחנה צריך לפתח את כוחותיו במלוא עוצמתו האפשרית, וכל זאת מתוך מגמה לאיחוד הכוחות והעלאתם. למעשה הרב יצר ברוחו את עמוד השדרה שמחזיק את כל צדדי הגוף באחידות, זה שמזרים פולסים מחיים לכל איברי הגוף דרך החוט המצוי באמצעו.
ליטול אחריות, לחבר את חלקי האומה
הציונות הדתית, שמורה דרכה העיקרי הוא מרן הרב קוק זצ"ל, צריכה להבין כי תפקידה ההיסטורי הוא הרבה יותר מאשר לשמור על צד מסוים בהתפתחות הגאולית – התפתחות הארץ ויישובה. למעשה, הציונות הדתית היא כיום - וראוי שתבין זאת באופן מלא – עמוד השדרה של עם ישראל. אולי בשל כך ניתן למצוא בה עצמה מכל ג' הקווים – מה שמתבטא בפיזורה הפוליטי, דווקא בגלל שהיא עמוד אמצעי, עמוד תמך של האומה. המציאות המגוונת הזאת היא מה שמאפשר לה לחבר את כל חלקי החברה ולהעלות אותה. אנשי קו השמאל הליברלי הדתי־לאומי יכולים להעלות ולחבר אל הקודש והתחייה את הצד הליברלי שבציבוריות הישראלית. הצד החרד"לי, הנוטה על קו ימין וקרוב לצד החרדי, ראוי וצריך לחבר ולהעלות אל התחייה את החברה החרדית, וצד האמצע יכול לחבר את צאצאי התנועה הרוויזיוניסטית, אנשי הציונות העממית, אל הקודש.
בימים אלו ממש ישנה תסיסה עצומה בקרב אחינו שבציבור החרדי. התחושות שמסתובבות בקרב רבים מכל שכבות הגיל ובכל גוני החברה החרדית היא של עליהום ומלחמה. תחושה של הוצאה מקרב הכלל, כלל ישראל. יש לנו מחלוקת גדולה מאוד עם הציבור החרדי, ויש גם כאב אמיתי על מה שציבור יקר זה מדיר עצמו משדה הקרב ואינו נושא בנטל הכבד ביותר. ועם זאת, ולמרות כל הטענות הנכונות והכואבות, האחריות כיום מוטלת עלינו. ציבור יקר וקדוש, ציבור שנאמן לתורה ולמצוות, שדבר ה' מתנוסס בבתי מדרשו, מרגיש כי רוצים לקרוע אותו מהלגיטימיות הבסיסית והאזרחית.
הגיע הזמן שהציבור הדתי־לאומי יחוש בגודל תפקידו, יחבר ויאמץ את הציבור הזה אל חיקו. יחוש את כאבו ויילחם בניסיון להוציא את הציבור הזה אל מחוץ לחוק. לא מתוך תחושת נמיכות קומה חס וחלילה, ולא מתוך זניחת הצורך לחבר את הציבור החרדי אל מעשה התחייה הכולל גיוס לצבא. אלא שכל זאת יהיה רק מתוך תחושת אחריות, לא מתוך מאבק. מתוך הבנה כי כעמוד תמך ועמוד שדרה לכלל ישראל, חיבור כל חלקי האומה לגוף אחד שלם, שגוונים־גוונים לו, מוטל עליו.
"הלוא אם קטן אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה" (שמואל א טו, יז).
הכותב מכהן כר"מ בישיבת מעלות, וראש מיזם 'רבנן דאגדתא'
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.
כי תצא עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.
שמונה פרקים לרמב"ם שמע האמת ממי שאמרה
שיעור 1
השיעור עוסק בגישתו הייחודית של הרמב"ם, המחברת בין עולמות ההלכה והמוסר הפשוטים לבין עמקי השכל והפילוסופיה הכלל-אנושית. דרך דברי חז"ל וההקדמות לחיבוריו, מובהר כיצד קבלת האמת מכל מקור משרתת את עבודת ה' השלמה ומביאה לאחדות עמוקה בין התורה למושכל.
לנתיבות ישראל עוצמת התשובה כהתחדשות הבריאה
לנתיבות ישראל א' , המשך מאמר ז'
השיעור עוסק בתפיסת התשובה על פי הרב קוק כמעשה של התחדשות והתעלות תמידית, השוזרת יחד את הממד הפרטי והממד הכללי של עם ישראל. מתוך כך מוסבר כיצד תהליך הגאולה ושיבת ציון קשורים קשר בל יינתק בהתעוררות הרוחנית הפנימית ובהופעת האור האלוקי במציאות.
אור החיים על הפרשה מלחמת היצר
אור החיים על פרשת כי תצא חלק ב'
השיעור דן בבחינות השונות של "אשת יפת תואר", החל מההליך המעשי הנדרש במלחמה כגון גילוח ראשה והמתנה של 30 יום, ועד לאפשרות שחרורה במידה והשובה אינו חפץ בה. בנוסף, מוצג פירושו של ה"אור החיים" לפיו הפסוקים מהווים משל למלחמתו הרוחנית של האדם ביצר הרע, במטרה לשחרר את נשמתו הטהורה משביה.
יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.
כי תצא מה בין אשת יפת תואר לרות המואבייה
לעומת אשת יפת תואר המצטרפת לעם ישראל בזכות שחשקו ביופייה, לעומתה רות המצטרפת לעם ישראל לעוני ולסיכוי קלוש להשתלב.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.
רביבים השליחות הגדולה של מורי ישראל
לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה | מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים | לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם | אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש | מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות | על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום
אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.
סליחות ימי הסליחות
השיעור עוסק בשורשם של ימי הרחמים והסליחות, מבריאת העולם וארבעים הימים של משה רבנו ועד למנהגי העדות השונות. כמו כן, מובהר מעמדם הייחודי של סדרי הסליחות ו-י"ג מידות כדבר שבקדושה וכעבודת ציבור המעוררת את רחמי הבורא.
