ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
את הביטוי הגדול ביותר לגודל המאורע והאובדן בפטירת הרב קוק הגדיר הרב איסר זלמן מלצר, מי שהפך לימים לרבם של רוב ראשי הישיבות החרדיות בארץ הקודש: "נשבר עמוד השדרה של כלל ישראל" (שבחי הראיה, עמ' שה). בימים אלו שציבור גדול של לומדים עוסק במסכת חולין, הדברים הללו מהדהדים מאוד. בין הבהמות הטרפות, שמצבן מעיד כי לא יוכלו להמשיך לחיות, המשנה מונה בהמה שעמוד השדרה שלה נשבר והחוט שבתוכו נקרע (חולין מב). תפקידו של עמוד השדרה קריטי בחיות של כל בעל חיים, והוא מהווה את עמוד התמך והסמך של הגווייה כולה. הוא אחראי להעביר את הוראות המוח אל האיברים, ומערכת העצבים כולה נסמכת על עבודתו. מצד שני, הוא גם מהווה בריכוז העצמות שיוצא ממנו את הקו המרכזי שסביבו מתארגן הגוף לשני צדדיו, לימין ולשמאל.
לא להסתפק במקף המחבר
הרב קוק זצ"ל אכן היה עמוד השדרה של כלל ישראל, לא רק כמליצה אלא כתיאור מדויק למציאות. הרב התנגד לנטפלות "לקרן זווית מזרחית" (איגרות הראי"ה כ"ג תתקלד), כשהוא מתייחס לתנועת המזרחי שנטפלה לתנועה הציונית הכללית, ושאפה לכל היותר להיות משגיח הכשרות של הקטר הציוני. התפיסה שהרב קידם גם לא הסכימה להיות מה שלימים כונה "המקף המחבר" שבין שני צידי המתרס בחברה הישראלית – תפקיד אנמי של מי שמגשר בזוגיות העולה על שרטון.
כדי לקדם את תפיסתו, הרב קוק זצ"ל עבד במרץ על פיתוח תנועת דגל ירושלים. הציבור הדתי־לאומי על גווניו הרבים הוא במידה רבה מאוד פרי רוחו על ידי ספריו, בנו הרצי"ה, תלמידיו ותלמידי תלמידיו. כיוון שכך, ראוי לנו שנכיר מהו התפקיד שהרב ראה בו את תפקידו בזמן התחייה, ובשל איזו תפיסה מילא הוא את התפקיד הנשגב להיות עמוד שדרה לאומה כולה.
ג' קווים באומה
ידוע בספרות הפנימית כי למעשה האומה הישראלית אינה אלא הוצאה לפועל של נשמת אדם הראשון לאחר החטא: "והיינו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ואוקמוה רבנן, דלית אדם אלא ישראל, הדא הוא דכתיב 'ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם' (יחזקאל לד, לא) - אתם אדם ולא גויים" (זוהר חלק ג, דף רלח, עמוד ב). כלומר, כשנאמר "נעשה אדם" ביצירת אדם הראשון, זה כלל למעשה את כל נשמות ישראל שיבואו בעתיד.
אדם הראשון, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, כשל בתפקידו הגדול בעקבות חטא אכילת עץ הדעת, ומאז ישראל הולכים ומבררים ומעלים את המציאות, עד שזו תגיע לתיקונה ולהסרת זוהמת הנחש שבעקבות החטא.
רבותינו ביארו כי אדם הראשון מחולק מהותית לג' קווים שבנשמתו: ימין, שמאל ואמצע, כשמכל צד וקו יוצאות נשמות לאורך הדורות. כך למשל כתב רבי מנחם עזריה מפאנו לגבי צד ימין ושמאל של אדם הראשון: "והדוגמא באברהם ויצחק התלויים באיפתו של אדם הראשון לימינו ולשמאלו שכל אחד מחלקי האיפה הוא בעל קומה שלמה אצל עצמו" (יונת אלם מהדורא בתרא מכתב יד - חלק ג, פרק מא).
בתשובה ארוכה (משיב דבר, מד) הסביר הנצי"ב כי שלושת קווי האופי הללו מתבטאים בקיום התורה והמצוות: המיימינים – שעיקר עיסוקם ועניינם בעולם הוא אהבת ה' ודבקות. המשמאלים - שעיקר עניינם הוא הדעה והתוכן של התורה. ואלו השייכים לקו האמצעי שעיקר עניינם הוא המעשה. גם הרב קוק חילק את עבודת ה' לג' קווים אלו: הדבקים בגילוי אלוקות, העוסקים בגילוי חוכמת האלוקות, והמתרכזים בגילוי רצונו המתבטא במעשים (קובץ ז, קז).
באופן דומה הסביר מרן הרב קוק כי ג' הקווים הללו מצויים בג' מחנות שמתאבקים במחנה ישראל: הקודש, האומה והאנושיות: "שלושת הסיעות היותר רשמיות בחיי האומה אצלנו: האחת האורתודוכסית, כמו שרגילים לקראתה, הנושאת את דגל הקודש, טוענת באומץ, בקנאה ובמרירות, בעד התורה והמצווה, האמונה וכל קודש בישראל. השנייה היא הלאומית החדשה, הלוחמת בעד כל דבר שהנטייה הלאומית שואפת אליו... השלישית היא הליברלית, שהייתה נושאת את דגל ההשכלה בעבר לא רחוק ועדיין ידה תקיפה בחוגים רחבים, היא אינה מתכנסת בחטיבה הלאומית, ודורשת את התוכן האנושי הכללי של ההשכלה, התרבות והמוסר ועוד" (אורות התחיה יח).
הרב קוק מבאר כי אין שום אפשרות לאומה להתקיים כראוי בלי שכל כוח מהכוחות הללו יפתח את נטייתו, ויחד עם זאת ישלב ידיים עם שאר הכוחות למען הצלחת האומה: "כי הקודש, האומה והאדם יתדבקו יחד באהבה אצילית ומעשית, ויחד יתוועדו היחידים וגם הסיעות, שכל אחד מהם מוצא את כישרונותיו יותר מסוגלים לחלק אחד משלושת החלקים הללו, בידידות הראויה, להכיר בעין יפה כל אחד את התפקיד החיובי של חברו" (שם).
דגל ירושלים
את שילוב הכוחות הללו והשפעתם אלה על אלה למען תחיית האומה, תלה הרב קוק בתנועת 'דגל ירושלים' שעליה טרח במשך זמן ארוך. את מגמות התנועה פירט הרב בכמה וכמה מכתבים לגדולי ישראל ולתלמידיו. אפשר לסכם ולומר שמטרת 'דגל ירושלים' הייתה כפולה. מחד, לחבר את היהדות החרדית לרעיון ולמהלך הגדול של בניין ארץ ישראל ושאיפות הגאולה, ומאידך להעלות ולרומם את התנועה הציונית ממעמק השפלות שהיא יורדת אליו ולהאיר בתוכה פנימה אורות קדושים (בדרך התורה הגואלת, הקמת תנועת דגל ירושלים).
התפקיד שהרב ראה, אם כן, כחיוני להתפתחות האומה היה יצירת מעין גוף מתכלל, האוחז בשני קצות האומה – החילוניות והחרדיות, ומתוך כך מעלה אותם לגובה הראוי ומאחד את הכוחות לכלל אחד. הרב לא חשב לרגע לומר כי ישנו כוח באומה שייתכן ומתוך שהוא מפריע להתפתחות הגאולית, עלינו לזנוח אותו ולדחוק את רגליו. להפך, הרב טען כי כל מחנה צריך לפתח את כוחותיו במלוא עוצמתו האפשרית, וכל זאת מתוך מגמה לאיחוד הכוחות והעלאתם. למעשה הרב יצר ברוחו את עמוד השדרה שמחזיק את כל צדדי הגוף באחידות, זה שמזרים פולסים מחיים לכל איברי הגוף דרך החוט המצוי באמצעו.
ליטול אחריות, לחבר את חלקי האומה
הציונות הדתית, שמורה דרכה העיקרי הוא מרן הרב קוק זצ"ל, צריכה להבין כי תפקידה ההיסטורי הוא הרבה יותר מאשר לשמור על צד מסוים בהתפתחות הגאולית – התפתחות הארץ ויישובה. למעשה, הציונות הדתית היא כיום - וראוי שתבין זאת באופן מלא – עמוד השדרה של עם ישראל. אולי בשל כך ניתן למצוא בה עצמה מכל ג' הקווים – מה שמתבטא בפיזורה הפוליטי, דווקא בגלל שהיא עמוד אמצעי, עמוד תמך של האומה. המציאות המגוונת הזאת היא מה שמאפשר לה לחבר את כל חלקי החברה ולהעלות אותה. אנשי קו השמאל הליברלי הדתי־לאומי יכולים להעלות ולחבר אל הקודש והתחייה את הצד הליברלי שבציבוריות הישראלית. הצד החרד"לי, הנוטה על קו ימין וקרוב לצד החרדי, ראוי וצריך לחבר ולהעלות אל התחייה את החברה החרדית, וצד האמצע יכול לחבר את צאצאי התנועה הרוויזיוניסטית, אנשי הציונות העממית, אל הקודש.
בימים אלו ממש ישנה תסיסה עצומה בקרב אחינו שבציבור החרדי. התחושות שמסתובבות בקרב רבים מכל שכבות הגיל ובכל גוני החברה החרדית היא של עליהום ומלחמה. תחושה של הוצאה מקרב הכלל, כלל ישראל. יש לנו מחלוקת גדולה מאוד עם הציבור החרדי, ויש גם כאב אמיתי על מה שציבור יקר זה מדיר עצמו משדה הקרב ואינו נושא בנטל הכבד ביותר. ועם זאת, ולמרות כל הטענות הנכונות והכואבות, האחריות כיום מוטלת עלינו. ציבור יקר וקדוש, ציבור שנאמן לתורה ולמצוות, שדבר ה' מתנוסס בבתי מדרשו, מרגיש כי רוצים לקרוע אותו מהלגיטימיות הבסיסית והאזרחית.
הגיע הזמן שהציבור הדתי־לאומי יחוש בגודל תפקידו, יחבר ויאמץ את הציבור הזה אל חיקו. יחוש את כאבו ויילחם בניסיון להוציא את הציבור הזה אל מחוץ לחוק. לא מתוך תחושת נמיכות קומה חס וחלילה, ולא מתוך זניחת הצורך לחבר את הציבור החרדי אל מעשה התחייה הכולל גיוס לצבא. אלא שכל זאת יהיה רק מתוך תחושת אחריות, לא מתוך מאבק. מתוך הבנה כי כעמוד תמך ועמוד שדרה לכלל ישראל, חיבור כל חלקי האומה לגוף אחד שלם, שגוונים־גוונים לו, מוטל עליו.
"הלוא אם קטן אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה" (שמואל א טו, יז).
הכותב מכהן כר"מ בישיבת מעלות, וראש מיזם 'רבנן דאגדתא'
מתוך העיתון 'בשבע'
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך ללמוד גמרא?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
למה ללמוד גמרא?
הלכות יום טוב שחל במוצאי שבת
איך מותר להכין קפה בשבת?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מחיר המחלוקת והפרדת הקהילות
רעיון הפרדת הקהילות הועלה לראשונה בגרמניה, בקהילות שבהן הרוב הרפורמי קיפח את זכויות המיעוט הדתי | הנצי"ב שלל את רעיון הפרדת הקהילות, שכן "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה" | לפני כשש שנים הבעתי עמדה זו, שלפיה אסור להחרים מנהיגי קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות | עתה יצא הספר שמבאר ביסודיות כי אכן עמדתו של הנצי"ב הייתה נגד פגיעה באחווה עם קבוצות שאינן נוהגות כהלכה, ובכללם רפורמים | כיום אפשר להיווכח כי אכן שיטת החרמות והפרדת הקהילות הובילה לאיסורים חמורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת בלק
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל - כּוּלָּם חָזְרוּ לִקְלָלָה, חוּץ מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מה הטעם שבחר הקב"ה דווקא בברכה זו שתישאר לעד ולא בשאר הברכות. ועוד מניין לו דדווקא ברכה זו לא חזרה לעולם ולא אחרת | כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי - מה הטעם דכתיב גַּם מה בא לרבות, מה הטעם דכתיב אֹתְכָה בה' הול"ל אוֹתְךָ, מה הטעם דכתיב וְאוֹתָהּ בכתיב מלא ו' | אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם - מדוע הכתוב קורא לבלעם אַנְשֵׁי דָמִים בלשון רבים, ולא 'איש דמים' דבר נוסף הטעון ביאור היכן מצאנו שבלעם היה גם 'איש מרמה'. ועוד !
אחדות ומחלוקות להיות עמוד שדרה
משנתו של הראי"ה קוק קוראת לציונות הדתית לחדול מתפקיד המקף המחבר האנמי ולתפוס את מקומה כעמוד התמך האמיתי של החברה. תפקיד היסטורי זה דורש ממנה לחבק את הציבור החרדי בשעתו הקשה ולחבר את כל קצוות האומה מתוך אחריות מנהיגותית
בלק פרשת בלק – הנחל הישראלי
מה טובו אוהליך יעקב כנחלים נטיו? מה הקשר בין אוהל לנחל? על איזה נחלים מדובר? ומה יש לנו ללמוד מכך על האוהל הישראלי בדורנו
מאמר שלישי זהירות החסיד במצווות
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ט' - י"א
תיאור עבודת החסיד וההקפדה על קיום פרטי כל המצוות.
יסודות התורה והאמונה ימות המשיח והשיאים המצופים שבאחריתם
המשכנו להתקדם ביסודות השייכים להשגחה. אחר שלמדנו בשיעור הקודם על עולם הנשמות, תחיית המתים והעוה''ב, המשכנו בשיעור זה להבהיר את עניין ימות המשיח. לשם כך חילקנו בימות המשיח בין ראשיתם לאחריתם. על ראשיתם הרחבנו שהאמונה בהם היא יסוד תורה המפורש בה בפרשת נצבים ובברכות בלעם, ודיברנו על ההשלכות המעשיות וההלכתיות המתחייבות בשלב זה. התייחסנו גם לויכוח עם סאטמר בנושא נקיטת היוזמה בקידום השלב הזה. אחר, התייחסנו גם למחלוקות שישנם על אופיים של אחריתם של ימות המשיח, ועל מציאות הניסים ושינויי הטבע בשאותה התקופה העתידית המאושרת.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן הקודש כצורה לחומר
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ה'
החומר צריך להיות איתן ומוכשר ועל גביו יכול לבור הקודש בצורה שלמהשמתאימה לעולם שלנו, קודש תנועתי ומשתלם
תורה והלכות ציבור סמכויות בתי הדין
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
סמיכת חכמים | חידוש הסמיכה | שלא תנעול דלת | שליחותיהו
מידות הראי"ה האמונה שבאפיקורסות
אמונה ט' - י'
השיעור עוסק בשתי פסקאות המציגות את גווניה הקיצוניים של האמונה, החל מדרגתה העליונה ועד לנקודת הכפירה. הפסקה הראשונה מתארת את "האמונה הגדולה" של הצדיק, המתגלה תחילה בדמיון הקודש, עולה אל השכל ומתממשת בפועל ככוח רוחני עצום המשפיע לטובה על העולם כולו. לעומתה, הפסקה השנייה מבהירה כי האמונה הטבועה בלב ישראל היא כה שורשית ועצומה, עד שגם האפיקורסות הישראלית מכילה אור וקדושה פנימיים העולים על כל אמונות הגויים.
כללי מלאכות שטיפת כלים בשבת
השיעור מנתח לעומק את הלכות שטיפת כלים בשבת, תוך התמקדות במחלוקת היסודית בין הרמב"ם לראב"ד האם מקור האיסור הוא משום "מתקן כלי" או משום "טורח" משבת לחול. דרך מקרים מעשיים – כמו שטיפה כשכבר יש כלים נקיים בארון, השריית כלים במים או סידור הבית – נבחנים הגבולות שבין צורך שבת להכנה לחול. השורה התחתונה היא שכל שטיפה שמשרתת את השבת עצמה (עבור סעודה נוספת או כדי למנוע בלגן שמפריע באמת לעונג השבת) – מותרת, אך כל פעולה שנועדה להכין את הכלים ליום חול – אסורה.
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
כשרות הכשרת כלים בשר וחלב חלק ג'
השיעור דן באפשרות להסב כלי בשרי לחלבי או להפך, ומסביר כי לפי מנהג האשכנזים נהוג לאסור זאת לכתחילה מחשש לבלבול ולתקלות, בעוד שפוסקי הספרדים מתירים את הפעולה, לעיתים בהתניה של המתנת 24 שעות בין השימושים. למרות האיסור הכללי אצל בני אשכנז, חציו השני של השיעור מפרט שמונה מקרים חריגים שבהם מותר להם לשנות את ייעוד הכלי, כגון: הכשרת כלים לפסח, העברת כלי "פרווה" לבשרי/חלבי, כלי שלא היה בשימוש 12 חודשים, כלי שעבר בעלות, ובמקרים של שעת הדחק.
