ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
בשער לו אות ז הוא דן בשאלה מהו דינו של בשר שהוסר מהאש ונחתך בסכין חלבית. לכאורה אם הסכין חלבית, גם אם היא בת יומה, על פניו דין הבשר שהוסר מהאש והונח על כלי אחר הוא ככלי שני. אך הוא פוסק אחרת, ומבאר: דינו של בשר זה הוא ככלי ראשון. מדוע?
בפעמים הקודמות התייחסנו לשיטת בעלי התוספות, האומרים שמה שהופך את הכלי הראשון לכלי שני הוא הדפנות: אמנם יתכן שברגע נתון מאכל המונח בכלי שני יהיה חם יותר ממאכל הנמצא בכלי ראשון. אך דפנות הכלי הראשון היו על מקור החום, והדפנות ישמרו על חומו. ההיפך קורה בכלי שני: הדפנות קרות, ומקררות את המאכל.
נגענו בפעם הקודמת בשאלה מהו המוקד – החום שנשמר בכלי הראשון, או הקור שמשפיעות דפנות הכלי השני על המאכל. למדנו שם שיש נפקא מינה בין שני אלה: עירוי. בזמן העירוי, דפנות כלי אינן שומרות על חום המאכל. אך המאכל טרם הושפע מהדפנות הקרות של הכלי השני.
לכאורה בדבר גוש המצב דומה: מצד אחד, אין לגוש דפנות שישמרו על החום שלו. מצד שני, הוא גם אינו נוגע בדפנות הכלי השני, כך שהעברתו לכלי אחר אינה גורמת לו להתקרר מהר יותר.
לכאורה אפשר ללכת מכאן לשלושה כיוונים אפשריים:
חמדת השבת (102)
הרב בצלאל דניאל
123 - מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
124 - האם גוש מאכל שומר על חומו
טען עוד
כפי שלמדנו בפעם הקודמת, מעיקר הדין פסקנו כשיטת ראשוני ספרד, ומכאן נוצרה מחלוקת:
נשוב לדברי האיסור והיתר הארוך: הוא כותב שדינו של הבשר שהורידו מהאש כדין כלי ראשון, מפני שאין דפנות שמקררות אותו. המהרש"ל (בספרו ים של שלמה על חולין, פרק ז סימן מד) פוסק כדבריו.
מדוע? מפני שהעברת החתיכה ממקור החום למקום אחר אינה מגורמת לקירור של רוב מוחלט של החתיכה. אם כך, העברתה לכלי אחר אינה מצדיקה התייחסות כאילו היא ירדה במידת חומה. אם כך, מעמדה כ"חמה בחום כלי ראשון" ראוי להישמר.
בדרכי משה סימן קה ס"ק ה הרמ"א חולק על המהרש"ל, ואומר שיש הבחנה קטגורית בין כלי ראשון וכלי שני: מעת שהמאכל הוסר ממקור החום, דינו ככלי שני, ואינו מבשל. הרמ"א פוסק כך למעשה (יורה דעה סימן צד סעיף ז) – שאם חתך בשר שנמצא על מקור החום (הכבוי) בסכין חלבית, חוששים לבליעה בכל החתיכה, אך אם חתך אחרי הסרתה מהאש די לקלף מהבשר את השכבה של הבשר שבאה במגע עם הסכין.
מדוע הרמ"א מתייחס לבשר ככלי שני, הרי לכאורה הבשר לא התקרר משמעותית אחרי שסר מהאש?
לכאורה הרמ"א מבין את הלמדנות בדיוק הפוך: כאשר מדובר בחתיכה, בגוש, אין כלי השומר על החום של החתיכה. אם כך, אם החתיכה על המנגל, ועכשיו כיבינו את המנגל. לכאורה החתיכה תתקרר מהר יותר מתבשיל בתוך סיר, מכיוון שאין כלי השומר על חומו. לכאורה המשמעות היא שגם אין הצדקה מספקת להתייחס למצב הנוכחי ככלי ראשון. סביר שנחמיר ונתייחס לחתיכה הנמצאת על מקור החום (הכבוי) ככלי ראשון, אבל זה עצמו חידוש. קל וחומר שאם החתיכה יושבת על מגש אפייה בתנור, ואחרי האפייה אנו מוציאים את המגש מהתנור, אין דפנות השומרות על החום של החתיכה. היה מקום להתייחס לכך ככלי שני. אנו מחמירים בכדי שלא יטעו בכך, אך כמובן שמעת שהחתיכה עזבה את הכלי הראשון אין סיבה להמשיך להחמיר.
יש מקום לומר שהאיסור והיתר והמהרש"ל אומרים שכאשר מדובר בדבר מוצק, גוש, אין צורך בדפנות חיצוניות: המאכל עצמו שומר על חומו. קשה לקור לחדור את השכבה החיצונית של המאכל ולקרר אותו. נראה שהש"ך (סימן קה ס"ק ח) הולך בדרך זו, שכן הוא פוסק את דבריהם, אך מחלק בין 'גושים' של אורז ודוחן, ובין חתיכת בשר: לחתיכת בשר אכן יש מסה המאפשרת את שמירת החום בעזרת השכבה החיצוני, אך לאורז אין מסה שתאפשר את שמירת החום של כל 'גוש' ו'גוש'.
אם זאת הטענה, ראוי לבחון אותה מציאותית. אמנם הכלי השני הוא קר, וזה משפיע על המשקה. אך מצד צפיפות המסה של המאכל, נוזלים נמצאים בצפיפות גבוהה בהרבה מצפיפות של מוצק. למים לוקח הרבה יותר זמן להתקרר מכיוון שחלקיקי המים שלידם ממש ממש צמודים אליהם. אם הנושא הוא שמירת החום, לכאורה בנוזלים אפקט שמירת החום גבוהה משמעותית. יתכן והטענה היא שהקור שהדפנות גורמות משמעותי יותר מצפיפות החומר של הנוזל.
על דברי הרמ"א יש מקום להעיר: הרמ"א מוכיח את דבריו מדברי הרשב"א והר"ן, שרואים בדבריהם שאינם מבחינים בין העברת מאכלים לחים ומאכלים יבשים לכלים אחרים. אך ראוי לעיין היטב בראיותיו, שהרי הרשב"א כתב מפורשות שהבחנתו בין כלי ראשון ושני, לעניין איסור והיתר, היא הבחנה מציאותית, המתמקדת בשאלה אם המאכל חם או לא, ולא בשאלה באיזה "כלי" הלכתי המאכל נמצא. כלומר, יתכן ואין שיטה בראשונים האומרת את מה שאומר הרמ"א: שההבחנה בין כלי ראשון ושני מבוססת על חום הדפנות (כפי שראינו בפעם הקודמת שפסקו הפוסקים), ומאידך בדבר גוש מקלים להתייחס למעבר כמעבר לכלי שני.
(הב"ח (סימן קה ס"ק ה) פוסק מצב ביניים: הוא אוסר את הסכין, אך אינו אוסר את הבשר. כלומר, מבחינה עקרונית נשמע שגם הוא מסכים עם הרמ"א שדין בשר שהוסר מהאש הוא כדין כלי שני).
הט"ז (סימן צד ס"ק יד) מציע פשרה מסוימת: אם חתך בסכין, החיתוך עצמו מייצר חום כלשהו, ולכן יש להחמיר שדינו ככלי ראשון. אך אם ערבב (חתיכות קטנות של בשר וכדו') ללא חיתוך ניתן להתייחס לחתיכות ככלי שני.
בעזרת ה' בפעם הבאה נסיים את הדיונים העיקריים בגדרי כלי ראשון ושני לעניין העברת טעם.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
ברוך שעשה לי נס במקום הזה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה מברכים על פיצה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
אנחנו קודש למענך
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מחיר המחלוקת והפרדת הקהילות
רעיון הפרדת הקהילות הועלה לראשונה בגרמניה, בקהילות שבהן הרוב הרפורמי קיפח את זכויות המיעוט הדתי | הנצי"ב שלל את רעיון הפרדת הקהילות, שכן "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה" | לפני כשש שנים הבעתי עמדה זו, שלפיה אסור להחרים מנהיגי קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות | עתה יצא הספר שמבאר ביסודיות כי אכן עמדתו של הנצי"ב הייתה נגד פגיעה באחווה עם קבוצות שאינן נוהגות כהלכה, ובכללם רפורמים | כיום אפשר להיווכח כי אכן שיטת החרמות והפרדת הקהילות הובילה לאיסורים חמורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת בלק
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל - כּוּלָּם חָזְרוּ לִקְלָלָה, חוּץ מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מה הטעם שבחר הקב"ה דווקא בברכה זו שתישאר לעד ולא בשאר הברכות. ועוד מניין לו דדווקא ברכה זו לא חזרה לעולם ולא אחרת | כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי - מה הטעם דכתיב גַּם מה בא לרבות, מה הטעם דכתיב אֹתְכָה בה' הול"ל אוֹתְךָ, מה הטעם דכתיב וְאוֹתָהּ בכתיב מלא ו' | אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם - מדוע הכתוב קורא לבלעם אַנְשֵׁי דָמִים בלשון רבים, ולא 'איש דמים' דבר נוסף הטעון ביאור היכן מצאנו שבלעם היה גם 'איש מרמה'. ועוד !
אחדות ומחלוקות להיות עמוד שדרה
משנתו של הראי"ה קוק קוראת לציונות הדתית לחדול מתפקיד המקף המחבר האנמי ולתפוס את מקומה כעמוד התמך האמיתי של החברה. תפקיד היסטורי זה דורש ממנה לחבק את הציבור החרדי בשעתו הקשה ולחבר את כל קצוות האומה מתוך אחריות מנהיגותית
בלק פרשת בלק – הנחל הישראלי
מה טובו אוהליך יעקב כנחלים נטיו? מה הקשר בין אוהל לנחל? על איזה נחלים מדובר? ומה יש לנו ללמוד מכך על האוהל הישראלי בדורנו
מאמר שלישי זהירות החסיד במצווות
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ט' - י"א
תיאור עבודת החסיד וההקפדה על קיום פרטי כל המצוות.
יסודות התורה והאמונה ימות המשיח והשיאים המצופים שבאחריתם
המשכנו להתקדם ביסודות השייכים להשגחה. אחר שלמדנו בשיעור הקודם על עולם הנשמות, תחיית המתים והעוה''ב, המשכנו בשיעור זה להבהיר את עניין ימות המשיח. לשם כך חילקנו בימות המשיח בין ראשיתם לאחריתם. על ראשיתם הרחבנו שהאמונה בהם היא יסוד תורה המפורש בה בפרשת נצבים ובברכות בלעם, ודיברנו על ההשלכות המעשיות וההלכתיות המתחייבות בשלב זה. התייחסנו גם לויכוח עם סאטמר בנושא נקיטת היוזמה בקידום השלב הזה. אחר, התייחסנו גם למחלוקות שישנם על אופיים של אחריתם של ימות המשיח, ועל מציאות הניסים ושינויי הטבע בשאותה התקופה העתידית המאושרת.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן הקודש כצורה לחומר
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ה'
החומר צריך להיות איתן ומוכשר ועל גביו יכול לבור הקודש בצורה שלמהשמתאימה לעולם שלנו, קודש תנועתי ומשתלם
תורה והלכות ציבור סמכויות בתי הדין
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
סמיכת חכמים | חידוש הסמיכה | שלא תנעול דלת | שליחותיהו
מידות הראי"ה האמונה שבאפיקורסות
אמונה ט' - י'
השיעור עוסק בשתי פסקאות המציגות את גווניה הקיצוניים של האמונה, החל מדרגתה העליונה ועד לנקודת הכפירה. הפסקה הראשונה מתארת את "האמונה הגדולה" של הצדיק, המתגלה תחילה בדמיון הקודש, עולה אל השכל ומתממשת בפועל ככוח רוחני עצום המשפיע לטובה על העולם כולו. לעומתה, הפסקה השנייה מבהירה כי האמונה הטבועה בלב ישראל היא כה שורשית ועצומה, עד שגם האפיקורסות הישראלית מכילה אור וקדושה פנימיים העולים על כל אמונות הגויים.
כללי מלאכות שטיפת כלים בשבת
השיעור מנתח לעומק את הלכות שטיפת כלים בשבת, תוך התמקדות במחלוקת היסודית בין הרמב"ם לראב"ד האם מקור האיסור הוא משום "מתקן כלי" או משום "טורח" משבת לחול. דרך מקרים מעשיים – כמו שטיפה כשכבר יש כלים נקיים בארון, השריית כלים במים או סידור הבית – נבחנים הגבולות שבין צורך שבת להכנה לחול. השורה התחתונה היא שכל שטיפה שמשרתת את השבת עצמה (עבור סעודה נוספת או כדי למנוע בלגן שמפריע באמת לעונג השבת) – מותרת, אך כל פעולה שנועדה להכין את הכלים ליום חול – אסורה.
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
