פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת דברים

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש דברים
דברים

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

12 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

בס"ד אב התשפ"ו מפטיר חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ (ישעיה א) פרשת דברים – שבת חזון עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל בפרשת דברים 105 פסוקים = צִיָּה וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְ-הֹוָה הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ. (ירמיה ב ו) בפרשה 2 מצוות לא תעשה (ספר החינוך) לא תעשה: שלא למנות דיין אדם שאינו חכם בדיני תורה אע"פ שהוא חכם בחכמות אחרות. • שלא יירא הדיין בדין מאדם רע. שבת חזון – שבת הסמוכה לתשעה באב קוראים 'שבת חזון' על שם ההפטרה חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ שמפטירים בה. והפטרה זו היא האחרונה משלוש הפטרות של פורענויות שקוראים בשלושת השבתות שקודם תשעה באב. ואילו בשבע השבתות שאחרי תשעה באב קוראים 'שבע דנחמתא' היינו שבע הפטרות של נחמה בשבע שבתות זו אחר זו. והמנהג שקורין למפטיר 'חזון' את גדול בית הכנסת. נוהגים רבים לקרוא פסוק אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טׇרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם מפרשת השבוע בניגון של 'איכה'. וכן נוהגים רבים שקוראים בניגון של איכה את כל ההפטרה חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ, ואחרים שקוראים רק את פסוקי התוכחה שבהפטרה זו בניגון של איכה. (ספר התודעה) רבים נוהגים לקרוא לחודש זה בשם 'מנחם אב', והוא בכדי להורות על נחמה שנזכה במהרה בימינו. ויש אומרים שהוא להורות על שמו של מלך המשיח, שנקרא 'מנחם' ונולד בחודש זה. וכן הובא בספר ערוך השולחן (אה"ע סימן קכז סעיף טז) שכך היה מנהגם בברכת החודש, וכן כותבים באיגרות. וטעם הדבר שקוראים וכותבים כן, שזה לשם נחמה, כשנזכה אם ירצה ה' במהרה בימינו אמן. ובספר עלי תמר (על הירושלמי ברכות יז ב) ביאר טעם נוסף לכך, על פי מה שאמרו בירושלמי ששמו של מלך המשיח הוא 'מנחם', וכי הוא נולד בחודש זה, ומפני כך מכנים חודש זה בשם 'מנחם אב' להורות על ציפייתנו לביאת משיח ששמו מנחם. (אוצר הסגולות) טעם נוסף – שנקרא 'מנחם אב' שמנחם את הא"ב, בשביל שכל הקינות באיכה הם באלף בי"ת, וידוע שכל הבריאה נבראה בא"ב, ואם כן כאשר תהיה הגאולה תהיה הנחמה על הא"ב. (טעמי המנהגים בשם רמתים צופים) עוד טעם – שכביכול הקב"ה מנחם את עצמו כמו אב שמנחם את עצמו. בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ (במדבר ל יז) דרשו חז"ל (כתובות מו:) כל שבח נעורים לאביה. (טעמי המנהגים בשם דביר המוצנע) שאלה – מה הטעם שנהגו להסיר את הפרוכת מלפני הארון קודש ביום תשעה באב. תשובה – שני טעמים בדבר. האחד – משום שכתוב (איכה ב יז) עָשָׂה יְ-הֹוָה אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ, (רמ"א או"ח תקנט ב) אמר הקב"ה למלאכי השרת, מלך בשר ודם כשהוא מתאבל על מת מהו עושה אמרו ליה, קורע שיראין שלו, אמר להו כך אני עושה, הדה הוא דכתיב בִּצַּע אֶמְרָתוֹ. (מדרש רבה) פירוש בִּצַּע מלשון קריעה וחתוך וכמו (איוב ו' ט') יַתֵּר יָדוֹ וִיבַצְּעֵנִי, אֶמְרָתוֹ מענין שפת הבגד, ותרגום עַל פִּי מִדּוֹתָיו (תהלים קל"ו) עַל אִמְרָא דִלְבוּשׁוֹי. ובגמרא ע"ז ל"ד א' חלוק לבן שאין בו אימרא. (תורה תמימה). הטעם השני – שאמרו בגמרא (גיטין נו:) שטיטוס הרשע נכנס להיכל וְנָטַל סַיִיף וְגִידֵּר אֶת הַפָּרוֹכֶת היינו תקע את חרבו בפרוכת וקרעה. (אוצר הסגולות) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב. (א א) סמוך למיתתו הוכיחן, וכן דרך הצדיקים להוכיח סמוך למיתתן, וכן מצינו ביעקב וכן מצינו ביהושע שלא הוכיח לישראל אלא סמוך למיתתו וכן שמואל ע"ה אמר (שמואל א יב) הִנְנִי עֲנוּ בִי, וכן מצינו בדוד ע"ה לשלמה בנו. (רבינו בחיי) כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מוֹכִיחוֹ וְחוֹזֵר וּמוֹכִיחוֹ. (רש"י) וכי לא נתנבא משה אלא אלו בלבד והרי כתב כל התורה שנאמר (דברים לא ט) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת ומה ת"ל אֵלֶּה הַדְּבָרִים, מלמד שהיו דברי תוכחות שנאמר (שם לב טו) וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט. (ילקו"ש רמז תשפ"ח) שאלה – צריך להבין למה חשש משה אם יוכיחם כמה פעמים. וגם אם אינם מקבלים תוכחה בפעם אחת מה יפעול אם יוכיחם קודם למותו פעם אחת, הלא סוף סוף לא יועילו ולא יתקנו את מעשיהם. תשובה – לפי שדרך האדם שכל זמן שיושב בשלום בלי צער וצרה לא ישים אל לבו שתבוא עליו רעה ח"ו, ואם הנביא מוכיח ומבשר את העם על הרעה העתידה, מ"מ אין נכנס אל לבם כל כך, אבל אם יראו לפניהם צער וצוקה מיד יפשפשו במעשיהם ותפעל התוכחה, כי אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל לשמוע לקול המוכיח, ולכן יעקב אבינו ע"ה לא הוכיח את בניו רק סמוך למיתתו, שחישב בדעתו שלא יקבלו תוכחתו ולא יכנס בלבם כל זמן שטוב להם, אבל סמוך למיתתו כשרואים שאביהם נפטר מהם אז יכנע לבבם ויעשו דבריו רושם ויכנסו באזניהם, ולמד משה רבינו ע"ה דבר זה מיעקב שהוכיח את בניו בעת הפרדו מהם, וז"ש שלא יהיה מוכיח וחוזר ומוכיח ולא תפעל כלום, משא"כ סמוך למיתתו, והשתא אתי שפיר המדרש אֵלֶּה הַדְּבָרִים, דקשה לו למה הוכיחן סמוך למיתתו, ומייתי על זה הקרא וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, ולכן ירא שיבעטו בתוכחתו, עד סמוך למיתתו בעת צער ויגון היה לבו בטוח שיאזינו וישמעו לו. ('כתב סופר' עה"ת) פרש"י - מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הוֹכִיחָן אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מוֹכִיחוֹ וְחוֹזֵר וּמוֹכִיחוֹ, וכו'. שאלה – והא קתני (בב"מ לא.) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים. ר"ל שאם הוכיח ולא קבל אפילו מאה פעמים חייב לחזור ולהוכיחו. (המאירי) תשובה – התם רוצה לומר שאם אדם רואה את חבירו שרוצה לעשות עבירה חייב להוכיחו אפילו מאה פעמים, עד שיזהרנו שלא יעשה עבירה, אבל הכא בעי למימר אין מוכיחין את האדם שלא יהא מוכיחו וכו', ר"ל שאין לו לאדם להזכיר לחבירו עבירות שעשה, כגון שיאמר לו עברת על כך וכך עבירות, אלא סמוך למיתה כדי שלא יתבייש ממנו, ובזה אין הקפד אם לא יוכיחנו יותר במה שכבר נעשה. (מושב זקנים) בַּמִּדְבָּר פרש"י - לֹא בַּמִּדְבָּר הָיוּ, אֶלָּא בְּעַרְבוֹת מוֹאָב; וּמַהוּ בַּמִּדְבָּר? אֶלָּא בִּשְׁבִיל מַה שֶּׁהִכְעִיסוּהוּ בַּמִּדְבָּר, שֶׁאָמְרוּ (שמות טז ג): מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ וגו'. שאלה – למה לא הזכיר החטאים לפי הסדר שהיו נעשים מוֹל סוּף היה לו להביא בראשונה וכן שאר החטאים ותו קשה לשון סוּף, ועוד קשה במה שאמר כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּשׁוּבָה, יָשִׁיב, מה תשובה שייך להשיב דהא אין כאן שום פלפול רק הזכרת חטאים שלהם. תשובה – לפי שהיה כאן משא ומתן בענין זה דהיינו בתחילה אמר בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה שיש קצת זכות לאלו השנים מחמת דוחק שלהם שהיה להם עניות בלחם, ומחמת שהיו טרודים ביצרם שבנות מואב הלכו ערומות לפניהם. ויבא השלישי דהיינו מוֹל סוּף ויכריע עליהם לבטל הזכיות שבשעת ירידתן לים היו מלאים כל טוב כסף וזהב ומזון ואפ"ה חטאו. ואח"כ אמר, בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן יש ג"כ זכות לכל אחד מהם שלא חטאו שם כלל ישראל רק המרגלים, ומה שאמרו בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל בזה יש זכות שלא חטאו נגד הקב"ה רק ביזוי המן. ויבא השלישי דהיינו וַחֲצֵרֹת ויכריע עליהם, דבמחלוקת קרח שהיו שם כלל ישראל וחטאו נגד השי"ת דכל החולק על רבו כאילו חולק על השכינה. וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל וזהב לא היה ריבוי ע"כ אמר גם כאן וְדִי זָהָב כלומר שזהב היה להם די צרכם ולא ריבוי נמצא שאין להם שום תירוץ על זה. ('דברי דוד' לרבי דוד הלוי מח"ס הט"ז) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל. אֵלֶּה ר״ת אבק לשון הרע דבזה נכשלים כולן כמ״ש (בב"ב קסד:) רוֹב בְּגָזֵל, וּמִיעוּט בַּעֲרָיוֹת, וְהַכֹּל בְּאֲבַק לָשׁוֹן הָרָע. ואין אדם ניצול בכל יום מאבק לשון הרע. פירוש אם לא ישגיח על זה מאוד יכשל חלילה. וזהו אֵלֶּה אבק לשון הרע, הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל והוכיח אותנו שכל אחד ואחד צריך להיזהר מאד בכל יום ויום שלא יכשל באבק לשון הרע. (עבד המלך בשם כסף נבחר) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל. (א א) שאלה – יש להבין מדוע כתב אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל, ולא אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל או אֶל יִשְׂרָאֵל. תשובה – אמרו ז"ל (מו"ק כא.) שכאשר התחיל משה לומר לבנ"י את דבריו הכתובים בחומש דברים, היה זה שלושה ימים לאחר מות אהרן אחיו, ושאלה הגמרא הלא א"כ משה היה אָבֵל, ואסור לאָבֵל לדבר בדברי תורה. ותרצו שכאשר רבים צריכים לאותו אדם, מותר לו לדבר בדברי תורה. וא"כ אף למשה רבים היו צריכים ולכן הותר לו לומר את 'משנה תורה'. לפי זה נבין את לשון הפסוק אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וקשה הלא היה אָבֵל ואָבֵל אסור בתלמוד תורה ומיישב הפסוק אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל, כיון שכל ישראל צריכים לו מותר לו לדבר בדברי תורה. (מדרש יהונתן) אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף וגו'. שאלה – מה הטעם שלא הוכיח את ישראל על ששה נִסְיוֹנוֹת שהיו להם קודם מתן תורה – אחד על הים, שנים במן, אחד בשלו, ושנים במים. מדוע כל אלו לא הוזכרו כאן. תשובה – אמרו ז"ל (יבמות צז:) גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דָּמֵי, נקי מכל חטא, וכיון שקיבלו ישראל את התורה נחשבו כגר שנתגייר, וכל עוונותיהן נמחקו. לכך הוכיחם משה רק על החטאים שחטאו לאחר מתן תורה. (פניני הגר"א) יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. (א יא) פרש"י - אָמַר לָהֶם: זוֹ מִשֶּׁלִּי הִיא, אֲבָל הוּא יְבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם )ספרי יא( מֹשֶׁה בגימטריא אֶל שַׁדַּי (345), אֶל שַׁדַּי במילואו כזה: אָלֶ"ף לָמֶ"ד שִׁי"ן דָּלֶ"ת יוֹ"ד, עולה אֶלֶף עם הכולל זהו מִשֶּׁלִּי. (לקוטי תורה דברים) הרי שברכם בכל לבבו ובכל נפשו בכל מה שנכלל בשמו, כך ראוי לאדם לאהוב את ישראל בגופו ובנפשו ומאודו. (אוצרות השל"ה) לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו. (א יז) פרש"י - שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה, שֶׁאִם קָדַם וּבָא לְפָנֶיךָ, לֹא תְּסַלְּקֶנּוּ לָאַחֲרוֹנָה. (סנהדרין ח.) שאלה – מה ההוה אמינא דיש להקדים הדין של מאה מנה לדין פרוטה. והשכל מחייב כן שהרי לעני חשיב. וכן קי"ל דאין מעבירין על המצוות. תשובה – משום דמעלת הדין והמשפט הוא לעשות שלום בין בעלי הדינים דעל ידי הדין תורה נפסק המחלוקת ביניהם, והנה בדין תורה של מאה מנה הוי המחלוקת ביניהם יותר גדולה מדין תורה של פרוטה ואם כן הוה אמינא דיש להקדים הדין תורה של מאה מנה כדי למהר לכבות אש המחלוקת הגדולה ואח"כ לכבות האש הקטנה, קמ"ל דלא. (פרדס שמאי) א"נ אולי יש לומר דסד"א דדין מאה יותר חשוב ואזי לא אמרינן אין מעבירין על המצוות, ודנים דין מאה מנה אע"פ שאינו ראשון. (רשימות שיעורים) דאיכא סברה למימר אם יש על ראובן דין על מאה מנה זילי נכסי לפי שעה דשמא יתחייב ואז אין לו לשלם ולכן אם מוכר קרקע קודם שנתברר דינו מוכרח שימכרנה בזול הרבה, כי הלוקחים יאמרו זה מוכרח למכור. ואם כן הוה סלקא דעתיה לאקדומי דאם יצא זכאי לא זילי נכסי. אי נמי סלקא דעתיה דאם יש לראובן תביעה של מאה מנה יטעון התובע להקדים דין זה על תביעה אחרת מועטת דשמא הנתבע יברח או יעשה הברחה לממונו ולכך ירצה להקדים דין זה לברר חובו. (בן יהוידע) וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. (א טז) פרש"י - אָמַרְתִּי לָהֶם: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין; אִם בָּא דִּין לְפָנֶיךָ פַּעַם אַחַת וּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ, אַל תֹּאמַר: כְּבָר בָּא דִּין זֶה לְפָנַי פְּעָמִים הַרְבֵּה, אֶלָּא הֱיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בּוֹ. (ספרי) אמרו רז"ל (סנהדרין ז:) לְעוֹלָם יִרְאֶה דַּיָּין עַצְמוֹ כְּאִילּוּ חֶרֶב מוּנַּחַת לוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו, וְגֵיהִנָּם פְּתוּחָה לוֹ מִתַּחְתָּיו. אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר ר"ת להב אש. שישער להב אש גיהנם שפתוחה תחתיו. (פני דוד) בדיין כתיב לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ (דברים א, יז) ואמרו רז"ל (סנהדרין ז.) דְּהַאי 'לֹא תָגוּרוּ' לִישְׁנָא דִּכְנוּשֵׁי הוּא לשון כינוס והתכנסות שֶׁנֶּאֱמַר 'אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל' (משלי י, ה). על כן דיין שהוא אוגר דבריו מפני איש לוקה ב'חרב' [210] שהוא מספר 'אוגר' [210] גם אם נוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין הרי הוא עושה חמס לכך יפול ב'גיהנם' [108] שעולה מספר 'חמס' [108]. מה שאמר הַחֶרֶב בֵּין יַרְכוֹתָיו, כי ידוע מה שאמרו רז"ל (פסחים קיט.) וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם (דברים יא, ו) זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. אם כן זה הדיין שנטל ממון של זה שלא כדין הרי זה קיצץ רגליו של זה לכן בדין הוא שתהיה החרב בין ירכותיו של הדיין לקצץ רגליו. ומה שאמר שֶׁיִּרְאֶה גֵיהִנֹּם פְּתוּחָה מִתַּחְתָּיו היינו שיראה עוונו עצום מאד שאין מספיקין בידו לעשות תשובה כדי שינצל מדין גיהנם אלא גֵיהִנֹּם פְּתוּחָה מִתַּחְתָּיו שתכף ומיד נופל בה ואין לו זמן בין הביניים שישוב בתשובה וינצל. (בן יהוידע - סנהדרין ז:) לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ (דברים א, יז) ר"ת לאמת. שכל מגמתם של הדיינים להוציא הדין לאמת. לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי ס"ת אוי. אוי לשופט שלא ידון כדין. כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים הוּא ס"ת יטמא. כי הדיין אם מטה הדין מטמא את הארץ. (נחל קדומים) וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב. (ב ח) שאלה – והא כתיב בדברי הימים (ב ח יז) אָז הָלַךְ שְׁלֹמֹה לְעֶצְיוֹן גֶּבֶר וְאֶל אֵילוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם בְּאֶרֶץ אֱדוֹם. משמע שהיו שייכים לישראל. תשובה – יש לומר שהיו של אחת מנשותיו של בנות אדום והיא נתנם לו לאחר זמן, אבל מתחילה לא היו שלו. (פענח רזא בשם רי"ח) שאלה – מה הטעם שתולה מואב בעשיו. תשובה – לפי שכשגלו ישראל וישבו עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל ובוכים, היו עמון ומואב מתלוצצים עליהם ואומרים להם - מה בכך שאתם יושבים על נהרות בבל הלא בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם (יהושע כד), אמרו להם אם כן שיש לנו לחזור ולשוב אל מקום אבותינו גם אתם באתם מלוט שהיה בסדום ואתם תהיו כסדום שנאמר (צפניה ב ט) כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה, לכך תולה מואב ועמון בעשיו. (רבינו אפרים) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ. (א כד) אמרו חז"ל (במד"ר טז טז) זה שאמר הכתוב (ישעיה מו, י) מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, שהכל צפוי היה לפני הקב"ה אשכול אוהבו של אברהם היה [שנאמר בראשית יד יג וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל] ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו. נַחַל אֶשְׁכֹּל – נחל אש כל, שנחלנו אש שבאה וכלתנו, שעל ידה כלינו במדבר ועתידין להפיל אש בבית המקדש מן השמים, שנאמר (איכה א יג) מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ, ולשרוף את בית המקדש שהיה כלול מכל, זהו אש כל. (שפתי כהן) וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כׇּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם. (ב טז) פרש"י - לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְזוּפִים, לֹא נִתְיַחֵד עִמּוֹ הַדִּבּוּר בִּלְשׁוֹן חִבָּה פָּנִים אֶל פָּנִים וְיִשּׁוּב הַדַּעַת. כל ארבעים שנה שהיו במדבר בכל ערב תשעה באב היה הכרוז יוצא ואומר צאו לחפור והיה כל אחד ואחד יוצא וחופר לו קבר וישן בו שמא ימות קודם שיחפור ולמחר הכרוז יוצא וקורא יבדלו חיים מן המתים וכל שהיה בו נפש חיים היה עומד ויוצא וכל שנה היו עושין כן ובשנת ארבעים שנה עשו ולמחר עמדו כולן חיים וכיון שראו כך תמהו ואמרו שמא טעינו בחשבון החדש חזרו ושכבו בקבריהן בלילות עד ליל חמשה עשר וכיון שראו שנתמלאה הלבנה בט"ו ולא מת אחד מהם ידעו שחשבון חדש מכוון וכבר מ' שנה של גזרה נשלמו קבעו אותו הדור לאותו היום יו"ט. (תענית ל : רש"י) שאלה – איך יתכן דמשה רבינו ע"ה וכל ישראל יסתפקו בטעות גדולה כזאת שהוא במשך ששה ימים. ומדוע לא נתייחד הדיבור עמו מיד כשכלתה הגזרה בעשירי באב. תשובה – לפי שהיה משה מתאבל על הגזרה שבעה ימים מן הט' עד ט"ו, ואין הנבואה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה, ומטעם זה לא נתייחד עמו עד ט"ו, ומעתה יהיו הכל שמחים כאחד, משה ובני ישראל. (רבינו בחיי) א"נ ודאי דמשה רבינו ע"ה וכל גדולי ישראל לא טעו ולא נסתפקו בשום ספק והיו יודעים האמת, אך השי"ת רצה לבלבל דעת העם שיסתפקו בטעות הזאת ולא יתברר אצלם הדבר אלא עד יום ט"ו בחודש כדי שיזכה יום זה לקביעות יו"ט ושמחה כי ודאי יום זה היה יום זכאי מטעם הידוע לפניו יתברך, ולכך זכה להיות בו כמה דברים טובים שמנו חכמים ואמרו ז"ל (תענית כט.) מְגַלְגְּלִין זְכוּת לְיוֹם זַכַּאי, וְחוֹבָה לְיוֹם חַיָּיב. וזכות ליום זכאי לא פירש מאי היא? אך הענין הוא זה שיום ט"ו באב הוא יום זכאי שזכה להיות בו כמה דברים טובים ולכן אל תתמה איך טעו העם בטעות כזאת במשך ששה ימים? כי אע"פ שמשה רבינו ע"ה וכל גדולי ישראל מגידים להם האמת לא היתה דעתם נוחה ועודם מסתפקים בלבבם וצר להם ולא נחה דעתם אלא עד יום ט"ו באב ועשאוהו יום טוב כי כל זה היה מאת ה' כי אֵין חׇכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְ-הֹוָה (משלי כא), מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל (ישעיה מד) דכך גזר השי"ת שיתבלבל דעתם ולא יצא הספק מלבם אלא עד יום ט"ו כדי שיקבעוהו ליו"ט. ואפשר כי משה רבינו ע"ה מאחר שידע כי מאת ה' יצא הדבר לבלבל דעתם הניחם נבוכים בספק זה שנפל בדעתם ולא מנע את הכרוז שהיה המנהג להכריז בכל ערב תשעה באב. (בן יהוידע - תענית ל:) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. (ישעיה א כז) מפטיר הנה אברהם אבינו כשראה ברוה"ק ובאיצטגנינות אשר אליעזר בן משק ביתו הדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים הוא יורש אותו. הנה אמר זה להש"י אשר הוא רואה כך ואמר איך יתכן זה כיון שהש"י הבטיח לו זרע. הנה באותו המעמד לא היה מובן הדבר כי הם ב' הפכיים, וע"כ שיבחו הכתוב וְהֶאֱמִן בַּי-הֹוָה אשר הוא כל יכול ויכולת בידו לאשר ולקיים כל הפכיים הגם שהשכל האנושי לא יוכל זה להשיג. ע"כ וְהֶאֱמִן חסר י' המורה על החכמה להורות שלא חקר בחכמה ובשכל איך יהיה זה אפשריית המציאות אבל האמין מבלי חכמה. כענין פֶּתִי יַאֲמִין לְכׇל דָּבָר (משלי יד טו). בהעדר החכמה והוא דרך האמונה אשר היא למעלה מן החכמה (שהיא י') והאמונה היא קיצו של י' וזהו שאמר וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה דכל מה שהאדם מאמין בדרך אמונה עפ"י התורה ולא תשיגנו השכל, זה מקרי כביכול שנותנים להשי"ת צדקה. וא"כ בדין ומשפט הוא שהש"י יעשה עמנו ג"כ צדק"ה ומתנת חנם יעשה ואפילו הרבו לפשוע ח"ו. הנה הדין והמשפט נותן שיעשה עמנו צדק"ה. וזהו צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. וזה שאמרו ז"ל (בב"ב י.) גְּדוֹלָה צְדָקָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הַגְּאוּלָּה, דאפילו ח"ו אינם ראויים וכדאים כיון שעושים צדקה היינו מאמינים אמונת אומן בדברים שאין השכל משיגו, רק הוא אמונת התורה וצדקה הוא מישראל, הנה המשפט נותן שיעשה עמנו צדקה ויגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו אמן. (בני יששכר אדר מאמר י) ידוע שהגלות מכונה בשם חֹושֶׁךְ והגאולה בשם אוֹר כמו שנאמר קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ (ישעיה ס, א) ואמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צח:) משל לתרנגול ועטלף זה מצפה לאור וזה מצפה לחושך, כך ישראל מצפים לגאולה שהיא אור אבל העכו"ם חפצים בחושך שהוא זמן הגלות ולזה אמר גְּדוֹלָה צְדָקָה שסגולתה לדחות המוות שהוא חושך ולעשותו מאור שהוא החיים וכמו בפסוק וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת, כן סגולתה לקרב הגאולה שהיא מאור ותדחה הגלות שהוא חושך. (בן יהוידע – בב"ב י.) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. הנה הקב"ה הבטיח לציון שתפדה אבל לא הבטיח באיזה דור ולכן צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה דהיינו בדין עבור ההבטחה, אבל וְשָׁבֶיהָ מי ישוב יהיה בִּצְדָקָה כי על זה לא הבטיח. (טעמא דקרא) שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]

רבנים שונים

שו"ת "במראה הבזק"
העברת מת לקבר הסמוך לבן זוגו
שבט תשפ"ב
לימוד יומי במשנה
מסכת פרה פרה ז משנה ה-ו
כח אייר תשפ"א
לימוד יומי במשנה
מסכת ברכות פרק ד משנה ד-ה
ג שבט תשפ"ב
הרב אברהם שפירא
לימוד יומי לזכרו של הרב אברהם שפירא-חשיבות ומשמעות התורה
חשוון תשפ"ג

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת נשוא וחג השבועות
רבנים שונים | סיון תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת בלק
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש בהר - בחוקותי
רבנים שונים | אייר תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת שלח
רבנים שונים | סיון תשפ"ו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

הלכות שלושת השבועות
הלכות שבוע שחל בו ט' באב
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תשס"ג
הלכות שלושת השבועות
הכנת בגדים לתשעת הימים
בית מדרש ג. אסף | תמוז תשע"ו
הלכות תשעה באב
הלכות תשעה באב
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
הלכות שלושת השבועות
תשעת הימים
הרב אליעזר מלמד | תמוז התשס"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

48 דק'
דברים
פרשת דברים – השם אוהב אותך
הרב יצחק חי זאגא | תמוז תשפ"ו
50 דק'
מלחמת "חרבות הברזל"
סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
הרב ש. יוסף וייצן | כ"ח תמוז תשפ"ו
חודשי השנה
לוח דינים ומנהגים לחודש מנחם אב
רבנים שונים
אחדות ומחלוקות
אחדות ישראל - ערך עצמי
ר' יונתן קורנבלום

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב שמואל אליהו
הרב חיים דרוקמן
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב ש. יוסף וייצן
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הרב מרדכי הוכמן
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
ר' יעקב כץ (כצל'ה)
הרב חיים אביהוא שוורץ

1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת דברים תשפ"ו – הלכות תשעת הימים
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – דברים
עלון מספר 610
עלון מספר 610
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
48 דק'
דברים
פרשת דברים – השם אוהב אותך
הדור שסרב להיכנס לארץ טען שהשם שונא אותו ומכאן יש ללמוד על חשיבות האמונה בטוב ד' ואהבתו והמנוע לכיבוש וישוב הארץ
הרב יצחק חי זאגא | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת דברים
איך יתכן דמשה רבינו ע"ה וכל ישראל יסתפקו בטעות גדולה כזאת שהוא במשך ששה ימים. מט' באב ועד ט"ו באב. ומדוע לא נתייחד הדיבור עמו מיד כשכלתה גזרת מתי מדבר בעשירי באב. שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה, שֶׁאִם קָדַם וּבָא לְפָנֶיךָ, לֹא תְּסַלְּקֶנּוּ לָאַחֲרוֹנָה. מה ההוה אמינא דיש להקדים הדין של מאה מנה לדין פרוטה. והשכל מחייב כן שהרי לעני חשיב. וכן קי"ל דאין מעבירין על המצוות. סמוך למיתתו הוכיחן. למה חשש משה אם יוכיחם כמה פעמים. וגם אם אינם מקבלים תוכחה בפעם אחת מה יפעול אם יוכיחם קודם למותו פעם אחת, הלא סוף סוף לא יועילו ולא יתקנו את מעשיהם.
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
אחדות ומחלוקות
אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.
ר' יונתן קורנבלום
חודשי השנה
לוח דינים ומנהגים לחודש מנחם אב
רבנים שונים
38 דק'
תפילה ובית כנסת
סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ח תמוז תשפ"ו
38 דק'
מאמר שלישי
המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ט תמוז תשפ"ו
50 דק'
מלחמת "חרבות הברזל"
סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.
הרב ש. יוסף וייצן | כ"ח תמוז תשפ"ו
31 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".
הרב הראל כהן | כ"ח תמוז תשפ"ו
13 דק'
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו
סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
ח"כ בצלאל סמוטריץ' | כ"ח תמוז תשפ"ו
15 דק'
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו
מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
הרב אריאל בראלי | כ"ח תמוז תשפ"ו
10 דק'
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו
אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ח תמוז תשפ"ו
12 דק'
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו
דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
הרב משה חביב | כ"ח תמוז תשפ"ו
21 דק'
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו
השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
הרב יעקב יהודה יקיר | כ"ח תמוז תשפ"ו
16 דק'
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו
השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
הרב רצון ערוסי | כ"ח תמוז תשפ"ו
12 דק'
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו
תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
הרב משה מאיר אבינר | כ"ח תמוז תשפ"ו
11 דק'
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו
השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
חה"כ שמחה רוטמן | כ"ח תמוז תשפ"ו
52 דק'
יסודות התורה והאמונה
חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.
הרב בן ציון אוריאל | כ"ז תמוז התשפ''ו
42 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.
הרב ש. יוסף וייצן | כ"ז תמוז תשפ"ו