פסק דין: טענת בר מצרא בזוג שקנה דירה | הרב יואב שטרנברג | בית המדרש

מדורים
הלכה פסוקה

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
קניה ומכירה

3 דק' קריאה

תיאור המקרה:התובע גר בדירה בקומה ראשונה. נודע לו כי הבעלים של הדירה מתחתיו מוכר את דירתו לזוג - הנתבעים.
התביעה: התובע טוען שהוא בר מצרא, ולכן תובע מבית הדין לחייב את המוכר למכור לו את הדירה, ולא לנתבעים. לטענתו, הוא זקוק לדירה משום שדירתו צפופה והוא היה שמח להרחיב את דירתו.
תשובת הנתבעים:ראשית, הנתבעים טוענים, שאם לא יוכלו לקנות דירה יצטרכו לחפש דירה בשכונה אחרת, ואולי אף בעיר אחרת, ואם כן הם יפסידו הרבה מאוד מכך, ואין בכך משום עשיית הישר והטוב. שנית, טוענים הנתבעים, שהם שמעו על הדירה המדוברת מהתובע בעצמו, ולכן הוא איבד את טענת בר מצרא שלו.
פסק הדין :בית הדין קבע שעל הנתבעים להסתלק מהחוזה, והתובע יוכל להיכנס במקומם באותם תנאים. עם זאת, מאחר שישנם פרטים שעדיין לא נסגרו בחוזה, והמשא ומתן עלול להימשך זמן רב ולגרום הפסדים למוכר, קבע בית הדין שעל התובע לסיים את המשא ומתן תוך מספר ימים מצומצם, ואף להפקיד את התשלום הראשון עד לתאריך זה.
הנימוקים:בגמרא במסכת בבא מציעא (קח.) מובא דינא דבר מצרא, שעל פיו, כאשר נמכרת קרקע, לבעל הקרקע הסמוכה (=המצרן) עומדת זכות ראשונים לקנות את אותה הקרקע. ככלל, זכות זו היא גם בשלב שקודם המכירה, וגם אם הקרקע כבר נמכרה לאחר, שאז יכול המצרן לתבוע את הקונה לקבל את הקרקע במקומו, ונמא הקונה נעשה כשלוחו של המצרן. יסוד זכותו של המצרן נלמד מהפסוק 'ועשית הישר והטוב'.
אמנם בשו"ע (חושן משפט סימן קעה סעיף מז) נפסק: "המוכר לאשה... אין בו משום דינא דבר מצרא".

הלכה פסוקה (260)

הרב ש.ב.ורנר

56 - מקח טעות ואונאה במכירת רכב

57 - פסק דין: טענת בר מצרא בזוג שקנה דירה

58 - טענת בר מצרא כשלקונה נגרם הפסד

טען עוד

דהיינו, שאם אשה קנתה קרקע, ואחר כך בא המצרן ורוצה להוציא מידה את הקרקע, אין לו זכות לכך. הטעם הוא, שכיוון שאין דרכה של האשה לטרוח בענייני משא ומתן, אם כבר קנתה, מידת היושר היא שהקרקע תישאר ברשותה, על מנת שלא תצטרך לטרוח אחר קרקע נוספת.
לאור זאת, נחלקו הראשונים בשאלה, האם אשה נשואה, שיש לה בעל שטורח עבורה, גם כן אינה מחויבת להעביר את הקרקע למצרן? הרי"ף (מובא בעיטור אות מ - מכירת קרקעות) כתב שלאשה נשואה אין חיוב להעביר את הקרקע למצרן, ואילו הרשב"א (שו"ת חלק ג סי' קסז) והריב"ש (שו"ת סי' שסט) כתבו שיש לה חיוב ככל קונה.
גם לדעות שבאופן עקרוני באשה נשואה אין חיוב, יש לדון מה הדין כאשר האשה קונה בנכסים הנתונים לשליטת הבעל - נכסי מלוג, שהרי בנכסים אלו הבעל הוא שטורח ולא האשה. מלשון הסמ"ע (סקפ"ג) משמע, שבנכסי מלוג בוודאי שהאשה מחויבת להעביר למצרן, וכן משמע גם מדברי ערוה"ש (אות ל).
הריב"ש (שם) מציין, שלא זו בלבד שלאשה שקנתה נכס יש עדיפות על המצרן, אלא גם לבעלה שקנה עמה. בטעם הדין נחלקו האחרונים. לדעת הסמ"ע (סקפ"ו), הטעם הוא שהרי סוף סוף קנו ביחד. אבל מדברי הגר"א משמע, שהטעם הוא שלבעל יש זכות פירות בחלקה של האשה, ולכן הבעל נחשב מצרן מחמת נכסי אשתו, וכדבריו מבואר בריב"ש עצמו. ואם כן, הריב"ש סובר שגם באשה נשואה, וגם אם קנתה מנכסי מלוג שלה, עדיין יש לה עדיפות על המצרן.
על פי טעמו של הגר"א עולה, שכל זמן שהזוג הקונה עוד לא קנה את הדירה, כמו בנדון דידן שחוזה המכר עוד לא נכתב, אין לבעל עדיפות על המצרן, שהרי זכותו נובעת רק מכך שהוא מצרן בנכסי אשתו.
נמצא, שגם לדעות הראשונים הסוברות שגם לאשה נשואה יש עדיפות על המצרן, שיטת הסמ"ע וערוך השולחן שזה רק בנכסים שאין לבעלה רשות בהם ולא יטרח בהם. וגם לדעת הריב"ש הסובר שעדיין יש לה עדיפות על המצרן, זה דווקא אם כבר קנתה את הנכס, אבל קודם שקנתה - המצרן עדיף.
לגבי טענתם של הנתבעים, לפיה אין להם מקום אחר לגור, כתב הרמ"א (חושן משפט סימן קעה סעיף מט): "אם הלוקח לית ליה ארעא, ודחיקא ליה שעתא, והמצרן אין צריך לה רק להרווחא בעלמא, יש אומרים דלית ביה משום דינא דבר מצרא, ויש חולקים. ומדברי מוהר"ם נראה כסברא ראשונה".
כלומר, יש עדיפות לקונה שאין לו היכן לגור על פני מצרן שרק רוצה להרחיב את הנכס שלו. אמנם, בנדון דידן גם לתובע וגם לנתבע יש דירות, ושניהם טענו כי הם סובלים מצפיפות, ועל כן, נשאר המצרן עדיף על הקונה.
ביחס לטענתם של הנתבעים שהיות שהם שמעו על הדירה מהתובע, אין לו יותר זכות בר מצרא, כתב בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קעה סעיף כט): "בא הלוקח ונמלך בבן המצר, ואמר לו הרי פלוני בן המצר שלך רוצה למכור לי שדה זו, אלך ואקח ממנו, ואמר ליה לך וקח, לא איבד זכותו".
ולכן גם אם טענתו של הנתבע, שהתובע הוא שהפנה אותו למוכר, נכונה, אין הדבר פוגע בזכותו של המצרן.

קניה ומכירה

הלכה פסוקה