קיצור תולדות חייו של הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל

הרב נולד בירושלים בכד אייר תרע"ד. דור שישי בירושלים וחניך ישיבותיה. בצעירותו למד בישיבת עץ חיים ולאחר מכן בישיבת חברון בראשות הרב משה מרדכי אפשטיין והרב יחזקאל סרנא. התפרסם כעילוי, חדשן ושקדן נפלא.
לאחר נישואיו היה מגיד שיעור קבוע בישיבת מרכז הרב בירושלים. עמד בקשר של משא ומתן בע"פ ובכתב עם הרב איסר זלמן מלצר, שהדפיס בספרו אבן האזל חילופי שו"ת איתו, עם החזון איש מבני ברק, עם רבה של ירושלים הרב צבי פסח פרנק עם הרב מבריסק ועם הרב דובער וינפלד מטשבין.
בשנת תשט"ז התמנה הרב שפירא ע"י הרב יצחק איזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי לישראל, לדיין בבית הדין הרבני בירושלים, ומשנת תשל"א הוא שימש כאב"ד שלו. משנת תשל"ד שימש דיין בבית הדין הרבני הגדול ובשנת תש"ם נבחר כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.
הוא נודע בגדלותו בתורה, במידותיו התרומיות ובגישתו העניינית לכל נושא. נסיונו העשיר בהעמדת תלמידים, בפסיקה, כדיין מובהק ובמתן שיעורי תורה שימשו לו לעזר רב עם הבחרו לרב הראשי בא' ניסן תשמ"ג.
כחמישים שנה משמש בישיבת מרכז הרב בהרבצת תורה בשיעורים קבועים ובדאגה לצרכיה של הישיבה ותלמידיה הרבים. מאז פטירת מרן ראש הישיבה, הרב צבי יהודה הכהן קוק, בשנת תשמ"ב, הוא משמש כראש הישיבה. ביתו פתוח לכל מי שזקוק לליבון נושאים תורניים וציבוריים, לעצה ולעידוד. תלמידיו הרבים נמצאים בכל איזורי הארץ. רבים מהם רבנים או דיינים, ומחנכים העוסקים בחינוך בכל שכבות הציבור. הרב עודד הקמת ישיבות נוספות ע"י תלמידיו, ופעל לביסוסן וקידומן.
הרב שפירא פרסם עוד בצעירותו מאמרים רבים בנושאים תורניים שכונסו בשלשת חלקי הספר 'מנחת אברהם', פסקי הדין שלו בשלושים שנותיו בבתי הדין הם שם דבר במקוריותם ובהגיונם ע"פ דין תורה. שמו הולך לפניו מנעוריו כתלמיד חכם מובהק בכל חדרי התורה. מסיבה זו הוא נבחר לפני כ-60 שנה כחבר במחלקת החקיקה שבמכון הרי פישל ואח"כ מבקר ראשי של אוצר הפוסקים.

באתר ישיבת מרכז הרב סופר עוד, כי הרב פעל למען הארכת כהונתם של הרבנים הראשיים, הרב שלמה גורן זצ"ל ויבלחט"א הרב עובדיה יוסף, ולא עלה על דעתו כי הוא עצמו יבחר לכהונה רמה זו. ניסיונו העשיר בעבודתו בישיבה ובבתי הדין עמדו לו בפעילותו העניפה בהרמת קרנה של הרבנות הראשית לישראל. במסגרת פעילותו כרב ראשי חיזק את מערכת הרבנות הראשית לישראל במספר תחומים: הרחבת הפיקוח על הכשרות, קידום מעמד הרבניים והדיינים, יצירת קשרים הדוקים עם גדולי הרבנים בגולה ומענה לשאלות מרובות שעלו על הפרק. כן יזם הקמת כוללים ברחבי הארץ, שאברכיהם נשלחו לפעילות תורנית וחינוכית בחוץ לארץ.