^ 1. בסיכום דעות אלו, ראה: בירור הלכה, פסחים, עמ' רנא; אוצר מפרשי התלמוד, פסחים, חלק ד, עמ' תלב.
^ 2. ראשונים נוספים גורסים בתוספתא: "שלא יישנו", ללא התוספת: "וישאלו". רש"י לפסחים נ ע"א, ד"ה שלא; רי"ף, כג ע"ב רא"ש לפסחים, פרק י, סימן כב; מרדכי לפסחים קט ע"א, ועוד.
^ 3. יתכן שמכאן המקור למנהגנו כיום שהקטנים "גונבים" את האפיקומן, וזה הוא שמחזיק אותם עירניים. ראה שו"ע, או"ח, סימן תעב, בחק יעקב, ס"ק ב. כך כתב גם הרב יקותיאל כהן, הגדת הגאונים והרמב"ם, עמ' מו, אם כי הוא מציין שאין נוהגים כך בחסידות בעלז, וכן אינו במנהגי תימן וחלק מהספרדים. ראה עוד: הרב חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב, חלק ו, עמ' קיא–קיז, וחלק ח עמ' פב–פד, בשם ר' חיים מבריסק, שאצלו לא נהגו לגנוב אפיקומן, מאחר שדינו כקרבן מדרבנן, וצריך שמירה בקדשים, וקטן לאו בר שמירה הוא.
^ 4. על כך שמהתלמוד הירושלמי נעדר המושג "היכרא לתינוקות", עמד בהרחבה גם: שמא יהודה פרידמן, תוספתא עתיקתא – מסכת פסח ראשון, רמת גן תשס"ג, עמ' 435–446. ראה עוד: הרב מרדכי ברויאר, "היכרא לתינוקות", פרקי מועדות, חלק א, עמ' 171–192.
^ 5. המנגינה הידועה של "מה נשתנה" מטעה ומבלבלת. יש החושבים שהקושיה מסתיימת בכל פעם לאחר המשפט: "שבכל הלילות אנו עושים כך וכך?", והתשובה היא: "הלילה הזה אנו עושים אחרת". ואין זה נכון. אלו הן ארבע שאלות חסרות תשובה, הנסובות על העובדה שבכל הלילות אנו עושים כך וכך, ובלילה זה אנו עושים אחרת. בשם נחמה ליבוביץ', הגדת נחמה, ירושלים תשס"ג, עמ' 39, מובא ההבדל שבין "שאלה" ל"קושיה": "שאלה" היא בקשת מידע, בעוד ש"קושיה" מצביעה על בעיה הדורשת פתרון שיש בו הבנה ואבחנה (אצלנו: בין ליל הסדר ללילות האחרים בשנה).
^ 6. על שאלת הטיפש בירושלמי, ראה: שאול ליברמן, הירושלמי כפשוטו, עמ' 521–522.
^ 7. לקמן בהערה' 25 ציינו מקורות מהגאונים והראשונים, המבינים אף הם שהאב הוא ששואל את שאלות "מה נשתנה".
^ 8. דוד הלבני, מקורות ומסורות, פסחים, עמ' תקעט–תקפא, טוען שהברייתא והמשנה חלוקים: לדעת המשנה, הבן החכם שואל מדוע מוזגים כוס שני, ואביו עונה לו בנוסח של "מה נשתנה". אם עדיין לא הבין הבן את התשובה, עונה לו האב בנוסח אחר. להבנת הברייתא, יש להקפיד על נוסח "מה נשתנה", ואם אין לבן דעת – אחר שואל, אשתו או שהוא שואל לעצמו. לכן לא נזכר בברייתא שהאב מלמד את נוסח "מה נשתנה". לפי הסבר זה של שני המקורות, מנהגנו כיום, שהקטנים הם ששואלים, הוא כדעת הברייתא. אולם לנו נראה שאין כלל מחלוקת בין הברייתא והמשנה. המטרה העיקרית – להבנת שני המקורות – היא לגרום לקטנים להתעניין במתרחש, ולפיכך אין כל תועלת בכך שהאב ישאל לעצמו את נוסח "מה נשתנה", אם הבן לא שאל כך מעצמו; אדרבה, יילמד האב את בנו לשאול! גם שמואל וזאב ספראי, הגדת חז"ל, עמ' 31, הערה 59, כתבו שדברי הלבני אינם משכנעים.
^ 9. ראה בהרחבה: הרב יששכר תמר, עלי תמר, פסחים, עמ' שה.
^ 10. סדר השאלות שונה במספר נוסחאות, ויש נוסחאות בנות שלוש שאלות ולא ארבע. בזמן המקדש היו שואלים על הצלי. ראה: הרב מנחם מנדל כשר, הגדה שלמה, עמ' 112–117; יוסף תבורי, פסח דורות, עמ' 361–363; שמואל וזאב ספראי, הגדת חז"ל, עמ' 26, 64–65, 113–114, 226.
^ 11. ראה דברים דומים שכתב אחי הראי"ה קוק, הרב שאול חנה קוק, עיונים ומחקרים, חלק א, עמ' 149–151. עוד על פירוש הראי"ה קוק, ראה: הרב יעקב פילבר, "כנגד ארבעה בנים", לאורו עמ' קיג–קיט.
^ 12. על נוסחאות שונות בשאלות ארבעת הבנים, ראה: הרב מנחם מנדל כשר, הגדה שלמה עמ' 120–123, ובפירוש ההגדה עמ' יט–כו; דניאל גולדשמיט, הגדה של פסח ותולדותיה, עמ' 22–29; אהרון שמש, "כנגד ארבעה בנים דברה תורה", סידרא, יד (תשנ"ח), עמ' 131–136; שמואל וזאב ספראי, הגדת חז"ל, עמ' 119–124; מנחם בן ישר, "כנגד ארבעה בנים דיברה הברייתא", שנה בשנה (תשס"ב), עמ' 82-73.
^ 13. קליות ואגוזים מופיעים פעמים רבות כדבר האהוב והחביב על תינוקות וילדים קטנים. ראה: מכילתא דרשב"י יב, לט; משנה בבא מציעא ד, יב (ס ע"א); כתובות נ ע"ב; שמות רבה ג, ד, ועוד.
^ 14. ראה תוספתא עתיקתא (לעיל, הערה 4), עמ' 442–443.
^ 15. כך כתב גם הסמ"ג עשין מא; הר"ן והנימוקי יוסף בחידושיהם לפסחים; טור או"ח סימן תעג. אך ראה: רבינו דוד כאן; ומהר"ל גבורות ה' פרק נ; מהרי"ל סדר ההגדה אות טז; ב"ח, פרי חדש וחת"ס באו"ח סימן תעג.
^ 16. ראשונים רבים מעירים על כך שנוהג זה היה קיים בימיהם, כאשר לפני כל אחד מהמסובים היה מונח שולחן קטן; "אבל שלנו, שהן גדולים, איכא טורח גדול בעקירתו, נהגו לסלק הקערה לצד אחד" (תוס' לפסחים קטו ע"ב, ד"ה למה). ראה עוד: בירור הלכה, פסחים, עמ' רסא–רסב; אוצר מפרשי התלמוד, פסחים, ד, עמ' תרס–תרסו; דניאל שפרבר, מנהגי ישראל, חלק ו, עמ' מא–מב, וחלק ז, עמ' תכ.
^ 17. בחלק ניכר מהנוסחאות לא מופיעות המילים: "אמר לו: פטרתן מלומר מה נשתנה". ראה: הרב מנחם מנדל כשר, "באור מעשה רב נחמן", הגדה שלמה, עמ' 33–35.
^ 18. הרב עובדיה מברטנורא, בפירושו לפסחים י, ד, מעיר שבכל הספרים לא כתוב "וכאן", אלא "וכן". הרב שלמה בעדני, בפירוש מלאכת שלמה שם, כותב, שאין זה משנה כל כך מאחר שבנוסחאות המשנה המילה "כאן", נכתבת לעיתים ללא האות אל"ף. על נוסחאות כתבי היד של המשנה: "וכאן" או "וכן", ראה: יוסף תבורי, פסח דורות, עמ' 71–73.
^ 19. הלכות חמץ ומצה ז, ג.
^ 20. הלכות חמץ ומצה ח, ב.
^ 21. יש גורסים אחרת בדברי הרמב"ם: "ואומר לקורא". רבינו מנוח מוחק את המילים "ואומר הקורא". ראה: רמב"ם מהדורת פרנקל, שינויי נוסחאות. על הרמב"ם ראה עוד: חתם סופר, הערות לשו"ע, או"ח סימן תעג, ז; הרב עמרם בלוהם, שו"ת בית שערים, סימן רכב. אחרונים נוספים הסבירו כדרכנו את שיטת הרמב"ם: הרב חיים מבריסק, הגדה של פסח מבית לוי, ירושלים תשמ"ג, עמ' פ; מו"ר הרב צבי יהודה קוק, לנתיבות ישראל, ב, עמ' קח – לפיו יש לבאר כך גם את גירסת המשנה עפ"י ראשונים רבים: "וכאן הבן שואל", בשונה מהגירסה: "וכן הבן שואל". הרב יקותיאל כהן, הגדת הגאונים והרמב"ם, עמ' מד–מו; הרב מיכל זלמן שורקין, "בדין כאן הבן שואל-ומה נשתנה", הררי קדם, חלק ב עמ' קעו-קעז.
^ 22. דבר דומה מצינו בגמרא סוכה מב ע"א: "היודע לישאל ברשות היחיד – ספקו טמא, ברשות הרבים – ספקו טהור". רש"י, ד"ה והיודע לישאל, כותב: "שאם שואלים אותו נגעת בטומאה לא נזהר ובא ליגע בטהרות נוטל ידיו". הרב יעקב עמדין, בהגהותיו שם, כותב שיש לגרוס: "להישאל". אמנם הגירסה שהיתה לפניו היתה: "לשאל". מכל מקום, כאשר כתוב "לישאל" – הכוונה היא לבניין נפעל: "להישאל".
^ 23. אמנם ניתן לפרש: "לא ייפטר (=הבן) ממה נשתנה (=שבנוסח המשנה)", למרות שכבר שאל שאלות אחרות. ראה לקמן הערה 27.
^ 24. כך הסביר זאת מו"ר הרב צבי יהודה קוק, לנתיבות ישראל, ב, עמ' קז.
^ 25. ראה: תשובות הגאונים, גנזי שכטר, ח"ב, עמ' 159; תשובות הגאונים, שערי תשובה, סימן רפז; סדר רב עמרם גאון, עמ' קיג; סידור רס"ג, עמ' קלו; הגדת רב נטרונאי גאון, עמ' תתקפו; מהרי"ץ גיאת, עמ' קב, בשם רב נטרונאי; תלמידי רש"י, מחזור ויטרי, הלכות פסח, סימן נא ו-סט; רא"ש לפסחים, הלכות פסח בקצרה, ובשו"ת הרא"ש כלל יד, ה; ספר המנהגות (ר' אשר מלוניל), כו ע"א, ועוד. דניאל גולדשמיט, הגדה של פסח ותולדותיה, עמ' 10–11, מביא מקורות נוספים, הסבורים שהאב שואל את שאלות "מה נשתנה". הרב מנחם מנדל כשר, "מי שאומר מה נשתנה", הגדה שלמה, עמ' רב–רד.. הרב יששכר תמר, עלי תמר לפסחים, עמ' שו, מציין שלושה מנהגים בדבר בקהילות ישראל: א. מנהג ספרד ותימן, שהבן אינו שואל את שאלות מה נשתנה המנוסחות, אלא האב. ב. מנהג אשכנז, שהבן הוא השואל והאב הוא המשיב. ג. מנהג בבל ובוכרה ועוד מעדות המזרח, שהבן הוא השואל והאב חוזר ושואל ומשיב. שלום חדד, ילקוט מנהגים (עורך: א' וסרטייל), ירושלים תשל"ז, עמ' 324 מעיד שבג'רבה נהגו ש'מה נשתנה' איננו נשאל ע"י קטן בדוקא, אלא מפי אחד המסובים ראה עוד: בירור הלכה, פסחים, עמ' רסב. שמואל וזאב ספראי, הגדת חז"ל, עמ' 31–32, 112–113, כותבים אף הם, שמהגאונים ומהרמב"ם עולה שעורך הסדר הוא השואל את שאלות "מה נשתנה", אך הם מציינים גם גאונים אחרים, שלדעתם הבן הוא השואל. לדברינו ניתן להבין מהמקורות המובאים בבירור הלכה ובהגדת חז"ל, שהבן שואל את שאלות מה נשתנה הספונטאניות, ולאו דווקא את אלו המנוסחות במשנה. עמרם ינאי, "מה נשתנה", עלון שבות, 106 (אדר ב' תשד"מ), עמ' 26–37.
^ 26. כך הבינו את דברי הרשב"ם: שו"ת עמק יהושע, א, סימן יא; דברי צבי על שו"ע, או"ח, סימן תעג במג"א ס"ק כו. לעומת זאת, הרב עובדיה יוסף, "אם שאלת תינוק פוטרת מ'מה נשתנה' ", חזון עובדיה, סימן כב, עמ' של–שלו, כתב שלדעת הרשב"ם צריך האב לחזור ולשאול את שאלות "מה נשתנה" שבמשנה. אבל לא נראה כך מדברי הרשב"ם, וכפי שהסברנו. הרב צבי יהודה קוק, לנתיבות ישראל, ב, עמ' קח, כותב שהסבר זה מתאים לגירסה המופיעה ברשב"ם במשנה פסחים קטז ע"א, בשם ר' יעקב בן יקר: "וכן הבן שואל". כרשב"ם כתבו גם: רי"ד, הגדה של פסח (תורת חיים), עמ' כד–כו; הרוקח, הלכות פסח, סימן רפג; תניא רבתי, סימן מז; שבלי הלקט, סדר פסח, סימן ריח, בשם הרי"ד; ריא"ז, פסקים ג, ט. מהרי"ל, הלכות ההגדה, טו ע"א, מספר על חמיו שנשאל ע"י בתו "למה הגבהת את הקערה" – התחיל "עבדים היינו", ולא אמר מה נשתנה. כך פסק הרמ"א בשו"ע, או"ח, סימן תעג, ז, עפ"י המהרי"ל. אך ראה בהגהות מהר"י בכרך לפסחים קטו ע"ב, ולעומתו הרב נפתלי הכהן שוורץ, שו"ת בית נפתלי, סימן מז.
^ 27. לעיל (הערה 23) הסברנו אחרת את כוונת התוספות. ראה אוצר מפרשי התלמוד, פסחים, חלק ד, עמ' תרסד–תרסה.
^ 28. כך כתבו: שו"ע בעל התניא, או"ח, סימן תעג, מ; הרב יחיאל מיכל אפשטיין, ערוך השולחן, או"ח, סימן תעג, כא; הרב עובדיה יוסף, "אם שאלת תינוק פוטרת מ'מה נשתנה' ", חזון עובדיה, סימן כב, עמ' של–שלו. מסקנתו היא שאף אם שאל הבן על עקירת השולחן ומזיגת הכוס השניה, צריך הקורא לשאול מה נשתנה; ורק אם שאל את כל שאלות מה נשתנה המנוסחות בהגדה, אין צורך לחזור ולומר מה נשתנה, אלא ניתן להתחיל מיד ב"עבדים היינו". יש להעיר, שמסקנה זו מהווה פשרה בין דעות הראשונים החולקות, אך אין דעה כזו בראשונים. ראה עוד: הרב יצחק מירסקי, הגיוני הלכה, חלק א עמ' 37–47.
^ 29. ראה הסברו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, טוב רואי לפסחים, עמ' 354–355.
^ 30. לנתיבות ישראל, ב, עמ' קז–קט.
^ 31. על ההבדלים בין ארבעת הבנים בנוסח המכילתא והירושלמי על פי דברי השל"ה, ראה: הרב דוד גבריאלי, "כנגד ארבעה בנים – תלמודה של ארץ ישראל", לכתך אחרי במדבר (לזכרו של אלקנה גובי ז"ל), גוש קטיף תשס"ג, עמ' 95–110. ראה עוד: הרב עוזי קלכהיים, "'וכאן הבן שואל'- המענה לבנים בדרכי נעם של ארץ ישראל", ראשית- מדרשת עפרה, 12 (תשמ"א), עמ' 19-14.
^ 32. מיד לאחר שאלות "מה נשתנה" פותחים ב"עבדים היינו", שהיא גנותם של ישראל. על אמירת "עבדים היינו" מיד לאחר אמירת שאלות "מה נשתנה", ראה במאמר: "סיפור יציאת מצרים כ'הקהל' משפחתי".
^ 33. הראי"ה קוק, אורות התורה, יג, ו.
^ 34. הראי"ה קוק, אורות הקודש, ב, עמ' תכג.
^ 35. הראי"ה קוק, "מאמר הדור", עקבי הצאן, עמ' קי.
^ 36. שם עמ' קיא.