תאכלו לבריאות

מצווה שלא לאכול יותר מדי
שאלה: האם מותר לאדם על פי ההלכה להרבות באכילה?

תשובה: אסור לאדם להרבות באכילה יתירה, ושני טעמים לאיסור: הראשון, משום שיש בכך סכנה בריאותית. השני, משום שיש פגם מוסרי בכך שאדם נגרר יתר על המידה אחר התאווה הגשמית. נרחיב תחילה בצד הבריאותי, ובעזרת ה' בהמשך נעסוק בצד המוסרי.

מצווה לשמור על הבריאות

רביבים (717)

הרב אליעזר מלמד

add_alert

207 - להוציא את החמץ מהמצה

208 - תאכלו לבריאות

209 - אכילה בקדושה כיצד

טען עוד

שמירת אורח חיים בריא יש בו מצווה, והרי זה בכלל מה שהורתה התורה (דברים כח, ט): "והלכת בדרכיו". ה' ברא את גופנו שיהיה בריא, ועלינו ללכת בדרכיו ולשמור את גופנו בבריאותו, ולא לאכול מאכלים שיפגעו בבריאותנו.

ויש בקיום אורח חיים בריא גם הכנה לקיומן של כל המצוות, שאם יהיה האדם בריא ומאוזן בגופו ובנפשו, יוכל ללמוד תורה בצלילות הדעת, ויוכל להיות חרוץ ונמרץ בקיים המצוות, ויוכל להיות שמח באמונתו ונינוח וטוב לבריות. אבל אם יהיה חולה, מלבד מה שיתקצרו ימיו וימעט בעבודת ה' - גם בעודו חי יהיה טרוד במיחושים וכאבים, ולא יוכל להפנות את לבבו לכל האתגרים החשובים שהועיד הבורא לאדם. וזהו שנאמר (משלי ג, ו): "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך". וכן אמרו חכמים (אבות ב, יב): "וכל מעשיך יהיו לשם שמיים". וכן מסופר על הלל הזקן, שכשהיה יוצא לטפל בצרכי גופו, היה אומר שלצרכי מצווה הוא יוצא, שכן בגופו הוא עומד לפני ה' ומקיים את מצוותיו, ועל כן מצרכי מצווה שיהיה הגוף נקי (אבות דר' נתן נו"ב ל).

וכן כתב הרמב"ם (דעות ד, א): "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או יידע והוא חולה, צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים המחלימים" (וכן שם ג, ג).

הסכנה הבריאותית
הסכנה הבריאותית באכילה מרובה ידועה, וכפי שכתב הרמב"ם (הל' דעות ד, ב): "לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו, אלא יפחות כמו רביע משביעתו". ואחר שפירט הרמב"ם איזה מאכלים מזיקים לבריאות, הוסיף וכתב, שיותר חשוב להימנע מאכילה מרובה, מפני שהיא הגורמת לעיקר המחלות, יותר מאשר אכילת מאכלים שאינם בריאים. וכך כתב שם (ד, יד-טו): "כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה, ואינו שבע, ומעיו רפים, אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק, ואפילו אוכל מאכלות הרעים... ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות. והוא עיקר לכל החולאים. ורוב החולאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים". וכך גם מוסכם על חכמי הרפואה בימינו, שאכילה יתירה מזיקה מאוד לבריאות.

עצה טובה למניעת אכילה מופרזת
לקראת סוף הארוחה לקיים הפסקה של כעשרים דקות, ורק לאחר מכן, אם יהיה לו צורך, ימשיך לאכול. שכן פעמים רבות בעוד האדם אוכל, תאבונו נמשך והוא סבור שעדיין לא אכל כפי צורכו. אבל אם יפסיק למשך זמן מה, גופו יתחיל לעכל את מה שאכל, וממילא ירגיש תחושת שובע. אפשר באותו זמן ללמוד תורה על השולחן. ואפשר לפני ההפסקה לברך ברכת המזון, ואח"כ אם ירצה להמשיך לאכול, יברך מתחילה על כל מה שיאכל.

אמנם אף שהצעה זו נראית קלה, קשה מאוד ליישמה, כי בעוד האדם נמצא בתוך אכילתו, רצונו להמשיך לאכול חזק מאוד, וצריך כוח רצון רב להפסיק בעודו רוצה להמשיך לאכול. אבל אומרים שאם מתרגלים לכך, הדבר הולך ונעשה קל יותר.

האם צריך לשמור על הוראות הבריאות של חז"ל והרמב"ם
שאלה: האם צריך לדקדק לאכול על פי הדרכותיהם של חז"ל והרמב"ם (הל' דעות פרק ד), שפירטו את רשימת המאכלים הבריאים ולעומתם רשימה של מאכלים שגורמים למחלות, או שמא צריך לנהוג כפי המקובל על רופאי זמננו?

תשובה: הולכים לפי הדרכת הרופאים בזמננו, וכפי שכתב רב שרירא גאון, שחז"ל לא התכוונו בהדרכותיהם הרפואיות לקבוע הלכה, אלא רק להדריך את העם לשמוע בעצת מומחי הרפואה שבאותם הימים. ואם מומחי הרפואה יאמרו אחרת, כמותם צריך לנהוג. וזו הסיבה שהרמב"ם עצמו שינה בכמה דברים מההדרכות המובאות בחז"ל (למשל בעניין הקזת דם), שכן הרמב"ם עצמו היה רופא דגול, והדרכות שלא נראו נכונות בעיניו לא כתב, ולעומת זאת הכניס הדרכות נוספות שהיו חשובות לדעתו. וכך כתב בנו של הרמב"ם בתשובה. ודברים אלו הביא הרב רבינוביץ' בהרחבה בפירושו 'יד פשוטה' לרמב"ם (בפתיחה לפרק ד' מהלכות דעות. וכך כתבו עוד ראשונים ואחרונים, ומהם: תוס' מו"ק יא, א, יש"ש חולין ח, יב).

כיצד יתכן שנשתנו ההוראות הרפואיות
שאלה: כיצד יתכן שההוראות הרפואיות השתנו, האם זה אומר שחז"ל או הרמב"ם טעו?

תשובה: כבר כתבתי שהם לא התכוונו לקבוע בזה הלכה, אלא להורות כפי המקובל על מדע הרפואה בימיהם. וממילא אין מדובר כאן בדברי אלוקים חיים, שהאמת שבהם היא מוחלטת ואינה משתנה לעולם. אלא ההוראה התורנית המוחלטת היא לנהוג על פי הרופאים המומחים שבאותם הימים. ואף שברור שבכל חכמה אנושית יש טעויות, מכל מקום ברור שהרופאים יודעים יותר טוב כיצד לשמור על הבריאות, והנוהג על פיהם ישמור יותר על בריאותו, ולכן ההדרכה ההלכתית מורה לנהוג על פי הדרכתם, כפי הידוע להם באותו הזמן.

וחשוב להוסיף כי מסתבר שיש מאכלים שהיו בריאים בעבר, וכיום הם אינם בריאים, ויש מאכלים שלא היו בריאים בעבר וכיום הם בריאים. כי תנאי החיים השתנו באופן ניכר: מאכלים שהיו נוטים להתקלקל ללא מקרר, ואכילתם היתה מסוכנת, נחשבים היום בריאים, הואיל וניתן לשומרם כראוי. ויש מאכלים שבזמנים של חוסר מזון נחשבים בריאים מאוד מפני השומן והסוכר שבהם, ובזמנים שיש עודף מזון הם מזיקים מאוד.

ההדרכה הרפואית המקובלת כיום
כיום ההדרכה המקובלת היא לצמצם עד כמה שאפשר באכילת מאכלים מעובדים כמו סוכר, מרגרינה, מלח, קמח לבן ושומן רווי. בין המאכלים המאופיינים במרכיבים אלו: משקאות קלים, נקניקים, בורקסים ועוגות. מנגד, מומלץ להרבות באכילת ירקות ופירות, בשתיית מים ובפעילות גופנית. ומעל הכול, החשוב ביותר הוא שלא לאכול יותר מדי.

האם יש איסור לאכול מאכלים מזיקים
שאלה: הואיל וידוע שמאכלים עתירי שומן טרנס וסוכר, כדוגמת בורקס מיצים ממותקים מזיקים לבריאות. מדוע הרבנים אינם מפרסמים שיש איסור גמור לאוכלם?

תשובה: אף שיש להשתדל לאכול מאכלים בריאים בלבד, מכל מקום אין באכילת מאכלים שאינם בריאים איסור גמור, ולכן האוכל אותם צריך לברך עליהם. ואם היה איסור לאוכלם, על פי ההלכה (שו"ע או"ח קצו, א) אסור היה לברך עליהם, שהיאך יודה לה' על הנאה שבאה לידו באיסור. ואם יבוא לברך, תהיה ברכתו כניאוץ ופגיעה בכבוד שמיים. ולא שמענו מי שטען שאין לברך על בורקס או משקאות קלים. ואף הרמב"ם בהלכותיו (דעות פרק ד), שכתב מהם המאכלים הרעים ושאין ראוי לאוכלם, לא כתב זאת כאיסור גמור (עיין אג"מ חו"מ ח"ב עו, ונשמת אברהם חו"מ קנה, ב, בדברי הרש"ז אויערבאך).
אמנם מאכלים שגורמים לסכנה תוך זמן קצר, בוודאי אסור לאוכלם, והחוטא ואוכלם לא יברך עליהם. למשל, חולה מסוכן שהרופאים הורו לו להקפיד על דיאטה חמורה, שאם לא כן יש חשש שימות תוך זמן קצר - אסור לו לאכול את המאכלים המזיקים לו.

ההדרכות הרפואיות אינן מוחלטות
שאלה: אם ידוע על מאכלים מסוימים שאינם בריאים, גם אם הסכנה הנשקפת מהם היא לטווח ארוך, מדוע אין איסור גמור לאוכלם?

תשובה: משום שכפי הנראה הדברים הללו אינם מוחלטים, ומסתבר שגם מאכלים שנחשבים רעים, בכמות קטנה, למי שממעט באכילה, אינם מזיקים. ועוד, שישנם עניים שאין באפשרותם לקנות מאכלים בריאים, שהם בדרך כלל יקרים יותר, ואם נאסור עליהם את המאכלים הרעים, יינזקו יותר, שייחלשו וייחלו מחוסר מזון. שהרי כל מזון, גם זה שאינו בריא, במצב מסוים הוא מועיל ומוסיף בריאות.

בנוסף לכך, האנשים שונים זה מזה בתכונותיהם הנפשיות והגופניות, ויתכן שרק לחלק מהאנשים מאכלים אלו מזיקים, אבל לאחרים אינו מזיק. וכן ישנם עוד גורמים שמשפיעים על הבריאות, ויתכן שרק בצירוף גורמים נוספים יש באותו מאכל נזק רב, וללא צירופם אינו מזיק כל כך. בנוסף לכך, גם מצב הרוח משפיע על הבריאות, ויתכן שמי שהתרגל לאכול מאכלים מסוימים, אם יתחיל בדיאטה קשה, ידוכא כל כך עד שהדיכאון עצמו יגרום לו למחלות קשות יותר.

ההדרכה הראויה
לפיכך, אף שצריך אדם להתאמץ מאוד לאכול מאכלים בריאים ולהימנע מאכילת מאכלים מזיקים, וכן ראוי לחנך את הציבור לתזונה בריאה ואורח חיים בריא, מכל מקום אין לעשות זאת ביד חזקה, כי אין בזה איסור גמור.

וכן מי שהשמין יתר על המידה, אף שהוא צריך להשתדל מאוד לרדת במשקל, כדאי שיעשה זאת בעדינות ובהדרגה. כי אם ינהל מלחמת חרמה נגד גופו ותאבונו, יש לחשוש שדיאטה מחמירה מדי תגרום נזק חמור יותר לבריאותו הגופנית או הנפשית.