מהות כנסת ישראל ותכונות חייה ט"ז

זהו משפט מאד קצר, אבל הוא דורש הסבר ארוך. ישנם עמים שונים, ובתוכם קיים גם עם ישראל. במציאות כזאת, עם ישראל נתבע לסוג מסוים של עבודה ודרך חיים. אבל משתמע מכאן שיהיה שלב אחר בהיסטוריה האנושית העולמית, שלב שבו לא תהיה יותר חלוקה לעמים, ואז יהיה סוג אחר של עבודה והתייחסות לכנסת ישראל, אותה המדרגה הרוחנית שממנה התחלנו בפרק הזה. כל זמן שיש חילוק עמים בעולם , צריכה להתבצע העלאת כנסת ישראל במדרגתה העליונה. כשישראל בגלות - שכינה בגלות, וגם הנוכחות האלוהית היא בהסתר פנים, ואינה ניכרת כל כך. אמנם גם בגלות יש מימד של קיום ניסי המעיד על משהו, אבל הוא מצריך יותר התבוננות ויותר ניתוח כדי להבחין דרכו בהתגלות האלוהית.

כדי להגביר את גילוי השכינה ולרומם את מעמדה, יש להעלות את כנסת ישראל ממצבה הירוד. מצב זה קשור בין השאר למצב הפוליטי של הגלות והפיזור, ולכן הפיתרון יהיה בעלייה מן הגלות, קיבוץ הגלויות והעמדת חיי האומה החומריים על צורתם המתוקנת. אבל כנסת ישראל נמצאת במצב ירוד לא רק מבחינה לאומית פשוטה של הימצאות בגלות. מדובר כאן גם על כנסת ישראל כמושג רוחני, הקשור (ואולי זו הסיבה לכך שהרצי"ה סידר את הפסקה הזאת לאחר פסקה טו) להופעת דבר ד' בעולם, ולעוצמת ההופעה הזאת באופן גלוי. הרב חזר ואמר שאנו זקוקים לא רק ל'תחיית החול' של כנסת ישראל, כלומר תחיית הגוף, אלא גם למושג נוסף שהוא חידש - 'תחיית הקודש'. עניינה של תחייה זו, הוא העלאת מושגי התורה שבכתב ותורה שבעל פה, שיש בהם מוסר וחזון, ערכים פילוסופיים גדולים וסודות התורה. כרגע, כל אלה רק טמונים באוצר שלנו, ועליהם לעלות מדרגה, לצאת מן ההסתר אל הגילוי ומן החושך אל האור. בדיוק כפי שיהודים מתאמצים לשנות את המצב הפוליטי בצורה מכוּונת ומודעת, ותוך שימוש באמצעים המודרניים המתאימים ביותר, כך עליהם לפעול גם ביחס לתחיית הקודש. גם עבודת הקודש יכולה וצריכה להיעשות על ידי מאמץ אינטלקטואלי מכוּון של תופשי התורה, וגם עליה להשתמש בכל האמצעים שהתרבות העולמית יכולה להעניק, למשל בשימוש במושגים מחשבתיים שהתחדשו, או בתחום המסגרות והארגונים, שכן אפשר להתארגן היום יותר מאשר פעם, ולהשיג הרבה יותר על ידי תיאום ושיתוף פעולה רציף. צריך לעשות הכל על מנת להגשים את המשימה הגדולה הזאת, ועל ידה להעמיד את התפישה היהודית מחדש.

כל זמן שיש חילוק עמים , יש גם חילוק תרבויות ותפישות רוחניות. ממילא, עבודתנו היא כעם בין העמים וכתפישת עולם בין התפישות, ולכן ראוי לה לתפישה רוחנית יהודית, להיות לכל הפחות במצב של עבודה אינטלקטואלית שאינו פחות משל התפישות הדתיות, המוסריות והפילוסופיות האחרות. היום, זאת היא מדרגת נקודת ציון. הרב עצמו, הבדיל בין "ציון" ו"ירושלים". מילת " ציון " מסמלת את מה שנעשה על ידי האדם, ומילת "ירושלים" את השלב הבא, השמיימי. מדרגת נקודת ציון , היא השלב הראשון הן לגבי הציונות הפוליטית הלאומית, והן לגבי התפישה הרוחנית. הדברים קשורים זה לזה, שכן בקוממיות לאומית פוליטית, נוצרות האפשרויות וההזדמנויות לקוממיות רוחנית יהודית. ראשית, בזכות קיבוץ הגלויות, שהוא קיבוץ הכישרונות והניסיון ההיסטורי של קהילות וגלויות שונות ביחד. ושנית, במצב כזה ישנה גם דרישה עמוקה יותר להתקדמות רוחנית, וצורך בחיפוש רוחני יותר מאומץ. ושלישית, התנאים הרבה יותר מתאימים לכך שהדרישה והחיפוש הזה יביאו לפיתרון כלשהו, או לפחות תיעשה בהם התקדמות משמעותית לקראת המצב הטוב יותר. זאת היא מדרגת נקודת ציון , ו השלב הבא הוא הנקודה האחרת, נקודת הקודש, נקודת ירושלים, כאשר יבואו כל העמים להשתחוות בבית המקדש, "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיהו נו, ז). כולם יוכלו לפנות למקום אחד, הן מבחינה לאומית פוליטית, והן מבחינה רוחנית דתית או מוסרית, ובכך יתבטלו החילוקים הרבים שביניהם. אז, תישאר כנסת ישראל היישות הלאומית הנפרדת היחידה. אבל נפרדותה לא תהיה על ידי קיום מתבדל ועויין, אלא (כפי שיתבאר בהרחבה בפרקים הבאים) כ"מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו).