ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אורות ישראל
- פרק ב'
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
על ידי תוספת שפע רוח הקודש באומה, יתגדל הקשר שיש בין הפרטים אל הכלל.
ככל שהכלל מצומצם יותר בתוכנו העצמי, קטֵנה יכולתם של הפרטים למצוא את עצמם בתוכו, והם צריכים לפנות לשם כך למקומות אחרים. לעומת זאת, ככל שהפרט מוצא את עצמו במובן חברתי, תרבותי, רוחני ונפשי, מתאים יותר אל הכלל, הקשר ביניהם מתחזק. כאשר הקשר חזק, היחיד מצד אחד ניזון מן הכלל ומקבל ממנו את מה שהוא רוצה, ומצד שני, הוא מסוגל גם לתרום יותר לכלל. שפע רוח הקודש המתווסף לכלל, כלומר, התגברות היכולת להעמיד חזון, מטרות ומגמות, מגבירה את מספר האפשרויות של הפרט למצוא את עצמו בכלל. כשאדם אומר שהוא מחפש תוכן ומשמעות בחייו, הוא בעצם מחפש אופק לשאוף אליו ודרך להתקדם בה. הוא מחפש דרך שבה הוא, עם החזון והכישורים שלו, יוכל לראות לנגד עיניו את דרך ההתפתחות של עצמו, את ההליכה אל עבר משהו גדול יותר, בעל יותר משמעות ועוצמה. הפירוש הפשוט של המשפט, הוא שכאשר החזון והדרך של הכלל גדולים יותר, פרטים רבים יותר יכולים להזדהות עמם, וממילא להתקשר אליו בקשר חזק.
אמנם, נראה שלמשפט ישנה גם משמעות עמוקה יותר, שכן הרב אומר: יתגדל הקשר שיש בין הפרטים אל הכלל. הקשר יהיה לא רק יותר חזק, אלא גם יותר גדול. גודל אינו רק מדד לעוצמה, אלא גם עניין איכותי. לעתים יכול להיות קשר מאד חזק, אבל אין בו גדולה רבה. למשל, בין ילד למשפחתו ולחברה שסביבו נוצר קשר חזק, מפני שהוא חש באופן ברור את הקרבה הנפשית וקרבת האופי לאנשים שבקרבם הוא נולד וגדל, ואת הדאגה שלהם כלפיו. אבל עם ההתפתחות והצמיחה של הילד, הדרישה שלו מן האנשים הקרובים אליו תהיה לא רק עוצמת קשר חזקה, אלא גם גודל של קשר. קשר חזק יכול להיווצר על ידי העבר, על ידי רגשות של תודה, הוקרה געגועים וקרבה. הוא יכול להיווצר אפילו על ידי ההווה, כאשר האדם יודע שהמסגרת מוכנה לתת לו גיבוי, לעמוד מאחוריו ולסייע לו בכל מה שהוא צריך. ברם, על אף המשקל הרב שיש לגיבוי, האהבה, החיבה והרצון לסייע, השאלה היא האם ישנו גם עתיד, במובן של אפשרות להתפתחות וצמיחה של היחיד בתוך הכלל, מתוך הזדהות עם המגמה שלו. כאשר מדברים על אנשים רבים ושונים, השאלה הרבה יותר מורכבת. באיזה אופן אפשר להבטיח שהרבה מאד אנשים פרטיים, שלכל אחד יש פוטנציאל של התפתחות, יביטו יחד אל נקודה אחת, אל מסגרת אחת, אל רעיון אחד, וכולם ימצאו בו את המזון, את המזור ואת האופק?
מסגרת העולם הזה, עולם החול, היא אמנם הכרחית, אך איננה מספיקה עבור כל האנשים הפרטיים. וזאת, מפני שהאדם אמנם מורכב מצרכים גשמיים ונפשיים, אבל גם משאיפות שהן תמיד אל מעבר למסגרת הקיימת, מעבר לעולם הזה. עצם המחשבה של האדם בכל מקום ובכל זמן על אלוהים, כלומר על הקודש, מצביעה על כך שהשאיפות עוברות את גבול עולם החול הקיים. רוח הקודש היא מהות רוחנית של הקשר עם היישות האינסופית האלוהית. היא נקראת רוח הקודש, מפני שהיא באה מחוץ לעולם החול, ממקום הקודש. זהו מקום המרכז את המחשבות הגדולות, את השאיפות העמוקות הכמוסות לצאת מהגבולות, מהמוגבלות. מכאן נולדת שאיפת האדם למצוא את האלוהים, וממנה, הניסיון למצוא את הנקודה במציאות, שיכולה אולי להוות את נקודת הקשר אליו, מעין חלון או סדק אל היישות העליונה שאינה חלק מהעולם הזה, כי אם מן העולם העליון. ההיסטוריה האנושית מלאה בניסיונות למצוא את הנקודה הזאת. חיפשו אותה בשמים, בבעלי חיים בעלי עוצמה רבה כמו נשרים, דובים או תנינים, בברקים וברעמים. אנשים תמיד מחפשים איזו תופעה, שייתכן והיא גילוי של משהו המגיע מעבר למסגרת שהאדם מצוי בה. חיפוש זה, הוא האחראי ליצירה הדתית האנושית.
אולם רוח הקודש האמיתית אינה מצויה בשמש, הירח, בעל החיים, העץ, ההר, או כל דבר אחר שעצרו בו והתפשרו עליו רק מפני הרצון למצוא כבר את מה שחיפשו. רוח הקודש האמיתית באה מעמקי התעלומה, היא קול המגיע מאלוהים שלא ניתן לתאר אותו, לא בגוף ולא בדמות הגוף משום סוג וצורה, ולא רק מענה לצורך הנפשי והשאיפה לצאת מן הגבולות. יש בה גם עוצמה רבה של אמת, אמת שאכן משנה את המציאות, העולם והפרטים. האישים הפרטיים בעלי השאיפות יודעים עמוק בתוכם, חלקם גם באופן מודע, שרק היישות האינסופית, שאי אפשר לתאר אותה בשום תואר הלקוח מן העולם המוגבל, היא האופק והמטרה שאליה שואף כל אדם. ורק שם, בנקודה בה מדובר על היישות האינסופית הבלתי מוגבלת, כל השאיפות כולן אכן יכולות לבוא לידי שלמות.
כלל ישראל, כנסת ישראל, זהו החלון, הסדק, חוליית הקשר שבין האלוהות העליונה האינסופית, לבין האדם הפרטי המסוים. ואף שהאדם נמצא במקום ובזמן מסוים, אף שיש לו מספר מוגבל של אפשרויות, שאיפתו תמיד גדולה יותר. התורה, המקדש, הקדושה, הנבואה והחזון, שאינם נחלת יחידים מסוימים אלא נחלת הכלל, הם המענה לשאיפותיו הכמוסות של כל יחיד ויחיד. רוח הקודש שבכלל מקרינה אל היחיד, מסמנת לו את דרכו, את מגמתו, את המשמעות והערך של קיומו. ולא זו בלבד, אלא כפי שנראה בפסקה ח', בקיומו, בחיים-חיותו, הוא זה שמגדל בפועל את הערך הזה על ידי עבודתו העצמית. על ידי ביטוי אישיותו, הוא מוסיף על רוח הקודש הזאת, הוא מראה בפועל כיצד הגדולה הזאת מתממשת במציאות, בחיים. מצד אחד, בלעדי העוצמה האינטלקטואלית הבלתי ניתנת לשיעור של התורה, לא היו יכולים לגדול גאונים וצדיקים נפלאים. ומצד שני, אנחנו לא היינו יודעים שיש עוצמה כזאת בתורה אלמלי עבודתם וגילויים את התורה הזאת, התורה שלהם, מתוך נפשם. יש כאן עבודה משולבת: הפרט בגדלותו מגלה את גדולת שפע רוח הקודש, וכל תוספת של רוח הקודש מגדלת אותו.
רוח הקודש כוללת לא רק את עצם קיום האומה, ואף לא רק את גילוי רוח הקודש אשר יצר את האומה בתחילת הופעתה על ידי האבות, גאולת מצרים ומתן תורה. היא כוללת גם אלף שנות נבואה - תוספת רוח הקודש במישרין, על ידי הנביאים שדבר ד' בפיהם. היא כוללת גם את שנות המקדש, מקום השראת השכינה. היא כוללת גם את שנות קיום הסנהדרין, שהיתה להם רוח הקודש בדמות סייעתא דשמייא ששום דין תורה לא יכול להתקיים בלעדיה. כידוע, שלושה מרכיבים צריכים להיות בדין: שניים מהם בדיין, שצריך להיות 'גמיר' - שלמד תורה, ו'סביר'- בעל כישרון וניתוח. כאשר אדם כזה בא ועוסק בדין ביראת שמים, יש סייעתא דשמייא. כשהקב"ה עוזר לו, בתוך הסברות השונות להכריע בעד הסברא המתאימה ביותר, וגם זו סוג של תוספת רוח הקודש. רוח הקודש באה לידי ביטוי גם במנהג, האינטואיציות הפנימיות שיש בקהל - "אם אין נביאים הן, בני נביאים הן" (פסחים סו.), ובניסים הגלויים והנסתרים. גם פלא מסירות הנפש של היחידים המתעלים אל דרגת הכלל במשך הדורות, אל מול הניסיונות הקשים והנוראים ביותר, הוא תוספת רוח הקודש של גבורה, אומץ לב ומסירות. 1
יתגדל הקשר שיש בין הפרטים אל הכלל, כשהפרט מוצא את עצמו בכלל פעם אחר פעם. כמובן שקיבוץ גלויות וחזרה לארץ ישראל זו תוספת של רוח הקודש. שכן, זו תוספת של רוח הגבורה, רוח השיבה והגעגועים אל המקור הקדום. החייאת הארץ, זוהי תוספת רוח הקודש על הכלל, והיא גם מחזקת באופנים שונים את הקשר שבין היחידים והכלל, מאחר ויותר יחידים מוצאים את עצמם, את עתידם ואת חייהם בתוכו. ישנן, אם כן, שתי רמות במשפט הזה: האחת - העצמה וחיזוק הקשר, והשנייה - התגדלות הקשר בקנה מידה איכותי, ליחיד וממילא גם לכלל.
^ 1. יש אמירה (שנכנסה גם לאחד השירים של אצ"ג) המבטאת את העניין הזה: היכולת להביט, על סף הגרדום, אל פני הדורות הבאים. מקורה בסיפורו של התליין שהוציא להורג את 'שני אליהו' - חכים ובן צורי, שהוציאו לפועל את גזר דין המוות על הלורד מוין הצורר ב-44' בקהיר, נתפסו ונידונו למוות. התליין סיפר, שכשהגיע להוציא אותם מתא הנידונים למוות, והם עמדו להיכנס לגרדום התלייה אחד אחרי השני, הם חייכו. הוא חשב שנטרפה דעתם, ושאל אותם "מה אתם מחייכים?!", והם ענו לו "אנחנו לא מחייכים אליך, אלא אל הדורות הבאים". אומץ כזה, גבורה כזאת, שלווה כזאת המתגלה אצל אנשים צעירים, נובע מפן של רוח הקודש, המעודדת ומסוגלת לתת עוצמה. כל התופעות האלה כולן - במשך כל הדורות, בתורה, בצדקות, בגבורה ובחסד, הן תוספת רוח הקודש על הכלל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
