ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לעודד שדכנים טובים ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה הבית היהודי נישואין וזוגיות לקראת הנישואין Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

סיון תשס"ח

לעודד שדכנים טובים


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב

מכתב אודות רווקות ושידוכים
אל כבוד הרב אליעזר מלמד שלום! אני עוקבת אחרי מאמריו של הרב המתפרסמים ב"בשבע" והייתי מעוניינת להגיב.
הרב כתב על עניין גיל הנישואין והצורך בהקדמתו, כי בגיל מבוגר קשה יותר למצוא ולהחליט, ועל הגורמים להתאחרות גיל הנישואין (שרות לאומי, לימודים...) ועל צמצום הצאצאים ככל שהגיל מתאחר.
אני חושבת שישנה נקודה נוספת ומרכזית שכבוד הרב לא הזכיר. אני (כבת 22) ורבות מחברותי (שאף גדולות ממני) היינו רוצות ואף שמחות להתחתן כבר בגיל 18, ואנו עדיין עושות מאמצים על מנת למצוא את זיווגינו. אך בציבור שלנו העניין קשה שבעתיים, מכיוון שאנו כל הזמן נתונות לחסדי קרובינו וחברותינו, שאולי יעלה על דעתם להכיר לנו מישהו. אני אישית מכירה בנות רבות, מוצלחות וטובות, שכבר הגיעו לגיל שלושים ועדיין רווקות, לא בגלל שהן דחו את גיל הנישואין אלא מכיוון שפשוט אנשים לא חשבו להכיר להם. לכן אני יושבת וקוראת את מאמרך על מספר הבחורים המצטמצם עם עבור השנים, ועל אובדן השנים הטובות שעוברות על הרווקות המבוגרות בלא בן זוג ובלא ילדים שיכלו ללדת, ותחושת חוסר אונים עוטפת אותי ודמעות זולגות מעיני. במיוחד הכאב גובר כשאני חושבת על הבחורות הנהדרות שכתוצאה מכך שאין להן חוג חברים נרחב מתפספסות למרות שרצונן להתחתן גדול...

אולי כדאי להאיר את עיני הציבור הדתי לאומי על עניין המעורבות ההדדית בנושא השידוכים, מכיוון שהציבור שלנו הוא אולי היחיד שאין לו גוף מרכזי שמטפל בעניין, ולכן רבים וטובים נופלים בשוליים בזעקה חרישית ופונים בייאושם לאתרי אינטרנט שונים להיכרויות, ובכך נכנסים לסיכונים רבים [אני מכירה סיפורים רבים על פגישות מהאינטרנט שהובילו לעוגמת נפש רבה] או לשדכנים שאיש לא שמע עליהם, או "לרבנים מקובלים" שונים ומשונים שיתנו להם רמז מתי יזכו... לעניות דעתי פתרון לכך יהיה בהתעוררות כללית של הציבור ולקיחת אחריות על העניין. שכל אחד יקדיש מספר דקות ביום, יצא מפרטיותו ויפשפש בקרוביו ומכריו, כי בסופו של דבר "כולנו שדכנים".
אשמח אם הרב יעלה נקודה זו בדבריו ובכך תעלה מודעות הציבור ונזכה להיות יותר כלליים ושותפים לבניית בתים בישראל ובכך יובא פתרון לבעיות שהרב העלה.
בתודה, וחזק וברוך לכבוד הרב.

תוספת קצרה
בעז"ה עוד ארחיב בנושא חשוב זה בשבועות הקרובים. בינתיים אוסיף רק הערה קצרה, כי "גוף מרכזי" כמעט ולא יועיל לשידוכים. מפני שכדי להצליח בשידוך צריך להכיר באופן אישי את החתן והכלה, ורצוי אף את משפחתם. ההתאמה החיצונית שנראית מתוך תשובות לשאלון אינה משקפת את מלוא האישיות, ועל כן הסיכוי להצליח לשדך בדרך זו נמוך ביותר. 1
על כן האחריות לשידוכים היא על חברים ומכרים, כפי שצוין ברגש רב במכתב. בנוסף לכך, נכון שכל קהילה תעודד אדם אחד או שניים לעסוק באופן קבוע בשידוכים. שמעתי על מספר קהילות שעשו כך, וזכו לברכה גדולה. בישוב אחד הצליחו במשך שנה לשדך כתשעים אחוז מהרווקים שרצו להתחתן.

מותר להיפגש לצורך נישואין בתשעת הימים

וכיוון שעסקנו במצוות בניית המשפחה, אזכיר שאלה אקטואלית, שרווקים מרבים לשאול בימים אלו (תשעת הימים), האם מותר להיפגש לשם נישואין בתשעת הימים.
תשובה בתשעה באב עצמו שנוהגים כאבלים - אסור, אולם בשאר הימים מותר, ואף מצווה, כמו בשאר ימות השנה.
ויש להוסיף כי התקשרות בני הזוג לשם נישואין יש בה משום תיקון חורבן בית המקדש. שכן אמרו חכמים (ברכות ו, ב): "כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר (ירמיה לג, י-יא): כֹּה אָמַר ה': עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה. קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה... כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר ה'". ואם כך אמרו על המשמח חתן וכלה, על אחת כמה וכמה שעצם הנישואין הם נדבך בבניין ירושלים והמקדש.

לחזק ידי עושי מצווה - שדכנים טובים 2
ענייני שידוכים
בעקבות הדברים על השידוכים שהובאו לפני יותר מחודש, קיבלתי מכתב נוגע ללב, אולם ענייני המלחמה (מלחמת לבנון השנייה) דחקו את הנושא החשוב הזה, ועתה הנני חוזר לעסוק בו. זה לשון המכתב:

לכבוד הרב מלמד שלום וברכה!
לפני כשבוע כתבה אל הרב בחורה על נושא השידוכים. ברצוני לחזק את דבריה. אני אם לשתי בנות בגילאים הרלוונטיים. כואב הלב לראות איך בנותיי רוצות לצאת, להפגש ולהתחתן, אך יושבות חודשים ללא הצעות.
לצערי בחברה שלנו, הדתית לאומית, המודעות להצעות על ידי חברים אינה גבוהה. זאת אני שומעת מהרבה הורים סביבי. ההוראה צריכה לבוא באופן חד משמעי מראשי הישיבות ומן הרמי"ם, שעל כל זוג שנישא להתאמץ לעזור לחבריהם. שכל זוג שמתחתן יקבל על עצמו להוציא מספר מסוים של זוגות לפגישות. אני מודעת למצבנו הקשה מבחינת המלחמה כרגע, אך דוקא במצב זה עלינו לבנות את עם ישראל, ואיך, אם לא על ידי בניית משפחות?
בגלל קירבתי לנושא אני פוגשת גם חברות של בנותיי שעושות דברים קשים בגלל לחץ, יש ביניהן שאפילו הסכימו להתארס עם חילוני העיקר לא להישאר לבד.
לעניות דעתי זהו צו השעה לעשות תכנית חרום דתית המונהגת על ידי רבנים בשיתוף עם בעלי רעיונות המקורבים לנושא ומסוגלים לתת פתרונות הולמים לפתרון המצב הכואב, בו ישנם בחורים וישנן בחורות, אך אין בידם להיפגש ולהתחתן. כי מה לעשות והם זקוקים לידי מתנת בשר ודם בנוסף לעזרת הקב"ה.
אני מבקשת שלא לפרסם את שמי.

לא כל אחד מסוגל להיות שדכן
המצוקה מובנת. גם הטענה כלפי החברות שמתחתנות ושוכחות את חברותיהן מובנת, הלא הן יודעות שחברותיהן רוצות להתחתן, ממתינות וממתינות ולא מקבלות שום הצעה, מדוע הן לא נעזרות בבעליהן ומציעות לחברותיהן הצעות ראויות. אכן לפעמים מדובר בעצלות, ולעיתים אף באגואיזם. אולם פעמים רבות החברות אינן יודעות להתאים שידוך.
מלאכת השדכנות היא חכמה המצריכה כשרון מיוחד, לקלוט את האופי היחודי ולקלוע אל רצונו, ואחר כך להטעים את ההצעה כראוי בפני בני הזוג. באופן חלקי כשרון זה קיים אצל רבים, ועל כן כאשר מזדמנת להם היכרות עם בחור ועם בחורה שהם מבינים שיש ביניהם התאמה, גם אם לא נעים להם ליטול את התפקיד השדכני, עליהם להזדרז במצווה ולהציע את השידוך. אבל אין טעם שהם יעסקו בזה באופן שיטתי, מפני שאם הם אינם ממש מוכשרים לכך, ברוב רובם של המקרים הם יכשלו. ולכן הקריאה הפומבית לכל הצעירים הנישאים להציע שידוכים לא תתמודד עם עיקר הבעיה.
הפתרון נעוץ בעידוד המוכשרים לשדכנות לעסוק במצווה הגדולה הזו.
ואל נאמר, ומה אכפת לנו שכולם יציעו הצעות, אם יצליחו - מוטב, ואם לא יצליחו - לא נורא. מפני שכל פגישה שאינה מצליחה יוצרת שחיקה בנפש. כבר פחות מצפים ומתרגשים לקראת הפגישה הבאה, וכשפחות מתרגשים פחות מצליחים להתקשר, וכך פעמים שהצעה שהיתה יכולה להצליח לו היו ניגשים אליה ברעננות רגשית, נכשלת מפני היאוש שנצטבר בנפש בעקבות פגישות מרובות ותקוות מרובות שנסתיימו באכזבה.

לפטור את הזוגות מהצעות סרק
היה אחד, איש יקר וטוב, שסיפר לי שהוא מתאמץ מאוד במצווה זו, וכבר חמישים זוגות הוא הפגיש. אמנם בינתיים עוד לא ראה ברכה בעמלו, כלומר אף זוג עוד לא התחתן, אבל לכל הפחות הוא ציין בסיפוק "אני משתדל". אמרתי לו, בנימוס, מתוך ידידות, אם אתה כל כך לא מצליח, אולי מוטב שתניח לצעירים ואל תטריחם בפגישות מיותרות. אדם זה מוכשר בכמה תחומים, אבל בתחום השדכנות הוא כנראה לא מוכשר.

לפעמים צריכים טפשות
ואף על פי כן חובה לסייג את הדברים, יש הצעות שלכאורה אין בהם הגיון, וכל שדכן סביר לא היה מעלה בדעתו להציע לאנשים אלו להיפגש. ואע"פ כן היה איזה תם שכנגד ההיגיון הציע להם להיפגש, ולמרבה הפלא הם נישאו וחיים באושר. זה קורה כי האדם מורכב מאוד, ופעמים שעל פי ההגיון הוא נתפש באופן מסוים, ובאמת יש בו צדדים נוספים כמוסים, שההגיון הרגיל אינו מצליח להבינם, ודווקא מי שאינו מבין הכל, אבל יש לו כוונות טובות, תופס את אותו צד ייחודי, מכוון אליו ומצליח.
ואף על פי כן, עלינו לפעול על פי השכל שה' חנן אותנו, מפני שפעמים רבות מהצעות לא מתאימות יוצאות צרות. במקרה הטוב, הם רק מבזבזות את זמנם של הנפגשים ויוצרות שחיקה בנפשם. במקרה הרע, אם בני הזוג נמצאים בתקופה שהם מאוד רוצים להתחתן, יש חשש שכמעט כל הצעה תתקבל על ידם, בלא שיקול דעת, ולבסוף הם יצטרכו להתגרש.
אלא שטוב לדעת כי לפעמים דווקא מתוך סכלות מסוימת מגיעות הצעות טובות. ואמנם אם מקבלי ההצעה ילכו להתייעץ עם חכם, יקבלו את ההדרכה הרגילה והצודקת, שעדיף לקבל הצעה הגיונית יותר. אבל לפעמים מן השמים מסייעים לאדם לקבל הצעה מאיזה טיפש, ומסייעים לו שבדיוק באותו זמן לא יתייעץ עם חכם, וכך הוא נפגש עם השידוך הראוי לו.
וכן במקרים שרואים שכל ההצעות ההגיוניות אינן מצליחות, יש יותר מקום לפתוח את הראש לכיוונים נוספים, פחות הגיוניים. ופעמים שבעלי הבנה מעמיקה במיוחד, יודעים להבין את הטעם שבאותן הצעות "לא הגיוניות".

לעודד שדכנים
אבל, כאמור, רוב רובן של ההצעות המוצלחות מגיעות מאנשים שמוכשרים לכך, ועל כן צריך לעודדם לעסוק בשדכנות. העידוד צריך לבא על ידי הוקרת טובה, וגם על ידי תשלום מכובד. וכך מקובל בישראל, ששכר השדכנות הוא השכר הכשר ביותר. וכפי הנראה אמרו כך כדי לעודד שדכנים לעסוק במצווה, וגם מפני ההכרה כי אכן מלאכתם דורשת חכמה ותושיה, ויש לשלם על כך.

מעלת השדכן

העוסק בשדכנות דבק במידותיו של הקב"ה, 3 עושה חסד גדול ונעשה שותף להקמת משפחה בישראל, וזכות כל הצאצאים שייוולדו להם לדורי דורות עומדת לו. ורבים מגדולי ישראל היו מטריחים עצמם לעסוק בשידוכים, ומהם שאף התפרנסו משדכנות. וכך מספרים על המהרי"ל שלא היה משתמש במעות שהיו נותנים לו לאות הוקרה עבור פעולות טובות שעשה, חוץ ממעות שקיבל עבור שדכנות, והיה אומר שכסף השדכנות כסף כשר.

סיפור על ה'חתם-סופר'
מספרים על ה'חתם-סופר', שהיה חרד מאוד מיום הדין, ופעם בערב יום הכיפורים אחר מנחה שלח את משמשו שיקרא לאחד מתלמידיו המופלגים, וכשבא לפניו הציע לו להשתדך עם בחורה יתומה, בעלת מידות טובות, שתוכל לעשות את בעלה מאושר, אבל אין מי שישתדל להשיאה. וכשהסכים הבחור, היתה שמחה וצהלה על פניו, ואמר זכות מצווה זו אני נוטל עמי ליום הדין (חוט המשולש).

שכר שדכנות
שכר השדכנות משלמים עבור שידוך שהצליח, אבל עבור הצעה שלא הצליחה אין משלמים שכר טרחה, ואפילו לא עבור ההוצאות הכספיות שהשדכן הוציא (הנישואין כהלכתם ד, לז, עפ"י מרדכי וב"י).
בעבר היה צריך לשלם לכל מי שעשה שידוך, ואפילו אם במקצועו לא היה שדכן. ואפילו אם בא להציע את השידוך ביוזמתו, בלא בקשה מצד המשפחה (שו"ת מהר"ש ענגל ג, טו).
ומקובל היה לומר, שאם התגלעו קשיים בשלום בית או בלידת בנים, זה משום שלא שילמו לשדכן את שכרו כראוי.
וכיום רבים מאלה שאינם מתפרנסים משדכנות, אינם מבקשים שכר עבור שידוכים. ובמקום שידוע שאינם תובעים שכר על כך, אין חיוב לשלם להם. ואף על פי כן ראוי שהמשתדכים יעשו כל מאמץ לשלם למשדך, בכסף או במתנה חשובה, עבור פועלו הטוב. 4

לא להיפגע מהצעות שידוכים
עוד כדאי לדעת, שלעיתים עולה בדעתו של אדם להציע הצעה לחבירו, אך הוא חושש שההצעה לא תיראה מספיק מכובדת בעיניו, ועל כן הוא נמנע מלהציעה. ואכן ידוע, כי הכבוד מוציא את האדם מהעולם. וכך גם בשידוכים. מי שמכבד את עצמו יותר מדאי, משתדל להיפגש עם בנות מכובדות שאינן מתאימות לו, ואכן הן תמיד מסרבות להמשיך להיפגש עמו, ומנגד כשמציעים לו בנות שמתאימות לרמתו, הוא נעלב ואינו מוכן להיפגש עמהן. וכך הוא נותר לבדו, עם כבודו המפוקפק.
ואמנם לפעמים החברים או השדכנים מציעים הצעה שאינה מתאימה, ואף על פי כן צריך להיזהר שלא להיפגע. אלא יש לדחותה בנימוס, בלא לגרום למציע אי נעימות. שהואיל וההצעה באה מלב טוב, אין לפגוע במציע. ואם יפגע בו, יגרום לכך שלא ירצה להציע לו הצעה נוספת, שאולי כן תתאים.

אחריות הקהילה
בנוסף לעידוד הפרטי שעלינו להעניק לשדכנים הטובים, ראוי שגם כל קהילה תעודד את המתאימים לכך לעסוק בשידוך בני הקהילה. כיום כשאמצעי התחבורה והתקשורת נוחים ומרובים, ישנן כמה סוגי קהילות. בנוסף לקהילות שנוצרות סביב מקום מגורים ובית כנסת, ישנן קהילות שנוצרות סביב רעיון משותף, או ישיבות מסוימות, או שאיפות דומות. וכאשר יודעים למקד את הבחורים והבחורות בקהילות המתאימות להם, קל לשדכם.
רבים מאוד טועים בדבר זה. פונים לשדכנים שונים, מקהילות שונות, ולא מבינים מדוע אותם שדכנים לא מצליחים לעזור להם. הם אינם מבינים שרק שדכן שמכיר את הקהילה של הבחור או הבחורה יוכל להציע להם הצעות ראויות. זו הסיבה לכך, שבחורים ובחורות שאינם מקושרים לקהילה, מתקשים להינשא.
כאן המקום לשבח מספר אולפנות ותיכונים, שמינו מורה שתעסוק באופן קבוע בליווי הבוגרות במציאת שידוך, וברוך ה', מורות אלו שמכירות את הבוגרות ואת הכיוון המתאים לכל אחת מהן, יכולות להדריכן כראוי במציאת זיווגן.

המשך בענייני שידוכים 5
תגובות רבות הגיעו בעקבות המאמר "לחזק ידי עושי מצווה", ואזכיר כמה מהן. אחד שאל: הלא לכל האנשים יש כשרון להתחבר עם אנשים, ומדוע שלא כולם יהיו שדכנים. עובדה היא שרוב הזוגות השתדכו על ידי מכרים, ולא על ידי "השדכנים המקצועיים", שמכסים את כל גווני הציבור וכל הקהילות, וגובים סכומי כסף גדולים מתחילה, "ולא תמיד" מצליחים לעזור. לכן צריך לעודד כל אדם לשדך את מכריו, בלי לחלק בין אלה שיודעים כביכול לשדך לאלה שלא יודעים. לכל היותר ייפגשו גם עם הצעות סרק, העיקר שייפגשו
תשובה:נכון שרוב הזוגות השתדכו על ידי אנשים שאינם "שדכנים מקצועיים", אבל אם נבדוק נמצא כי יש שהצליחו לשדך כמה זוגות, ויש שאחר נסיונות רבים בקושי הצליחו לשדך זוג אחד. ועל כן כתבתי שאת אלה שהצליחו לשדך כמה זוגות, ונתגלה שיש להם כשרון לכך, צריך לעודד לעסוק במצווה הגדולה הזו.
ומתוך אלה שיש להם כשרון, יש לעודד במיוחד את האנשים שמעורים בתוככי הקהילות, מכירים את המשפחות, יודעים ורגילים לשוחח עם הצעירים, כל אחד בקהילתו, שהם יחלצו חושים ויעזרו לרווקים המעוניינים להינשא.

להתייעץ
מכתב נוסף: "הרבה פעמים נדמה לי שאנשים פוסלים הצעות או פוסלים אנשים שכבר נפגשו איתם בגלל חוסר ניסיון. שמעתי כל כך הרבה סיפורים, על אנשים שנפרדו בגלל סיבות לא מהותיות. נראה לי שחוסר הניסיון וחוסר ההכוונה בנושא גורמים לכך שסיבות אלו יראו קובעות ומהותיות.
אם הם היו מתייעצים עם אדם גדול, הוא היה משכנע אותם לא לרדת מהעניין. מניסיוני למדתי, שהרבה פעמים התייעצות עם הרב של הבחור (ולפעמים גם עם אנשים נשואים) מאד עוזרת ומאד פוקחת את העיניים. לפעמים רק צריך שמישהו יגיד שהחיים הם לא סרט, שלא אמורים להרגיש אהבה לוהטת כבר בפגישה הרביעית, ושאפשר להתגבר על פער המנטליות שיש בין אשכנזים לספרדים... אבל לפעמים זה יותר מזה, ורבנים כל כך עוזרים!!.

הבעיה היא שהרבה פעמים אין מישהו קרוב להתייעץ איתו (לא תמיד נוח לדבר על ההתלבטויות עם ההורים או עם החברים), וכל כך הרבה בנות מתביישות להתקשר לרב של הבחור איתו הן יוצאות (ואם אני מבינה נכון, גם לבנים לא תמיד קל להתייעץ). אין לי פתרון, כל מטרתי היא להעלות את הבעיה והלוואי ולרב יהיה פתרון.
תגובתי: הדברים נכונים, ואין לי אלא לפרסמם.

שדכנים לקהילות
"בקרוב אהיה בעזרת ה' בת 23. כבר שנתיים וחצי שאני נפגשת עם בחורים. הרב דיבר במאמרו על עניין הקהילה (בין קהילה על בסיס מקומי ובין על בסיס רעיוני). הנקודה הזאת, קרובה אלי מאוד ומתסכלת מאוד. חשוב לי להוסיף את נקודת מבטי: אחרי שכבר "עברתי" כמה בחורים, אני כבר יודעת איזה ישיבות מתאימות לי, ויותר קל לי למקד את הכיוון שאותו אני מחפשת. אבל, אין לי מושג איזה שדכנים עובדים עם בחורים מהישיבות האלה, ואיך מגיעים אליהם.
אפשר לראות הרבה פרסומים של שדכנים או מוסדות שידוכים המיועדים ל"ציבור הדתי לאומי", אבל הם לא ממוקדים על קהילה מסוימת, וקשה מאוד להצליח למצוא דרכם שידוך.
האם בכל ישיבה יש שדכן? אם כן, איך מגיעים אליו? אם לא, חבל מאד מאד!!
כנ"ל במוסדות הלימוד לבנות. (לאו דוקא מוסדות דתיים, יש המון בנות תורניות באוניברסיטה!!)".
תגובתי: דברייך צודקים, אולם יש להוסיף, אין צורך דווקא בשדכן רשמי של ישיבה או קהילה, אפשר לפנות גם לאדם מרכזי או למי שמעורה בישיבה או בקהילה המתאימה, ולבקש ממנו הצעה. אולי זה לא כל כך נעים, אבל זה כדאי מאוד.



^ 1. יש להעיר גם על המשפט - "שהציבור שלנו הוא אולי היחיד שאין לו גוף מרכזי שמטפל בעניין". אין שום ציבור שיש לו גוף מרכזי שמטפל בעניין. יש קבוצות שבהם מעמד השדכן גבוה יותר אבל אין גוף ציבורי.
^ 2. פורסם בתאריך יא אלול תשס"ו.
^ 3. וכן מסופר במדרש (בר"ר סח, ד): שאלה מטרונה אחת את רבי יוסי בר חלפתא: לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה: לששה ימים. אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו? אמר לה: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני... אמרה לו: וזוהי כל אומנתו? אף אני יכולה לעשות כן! כמה עבדים כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן! אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.
מה עשתה? נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות, הכריזה: פלוני ישא את פלונית, ופלונית תינשא לפלוני, זיווגה את כולן בלילה אחד. למחר באו כולם לפניה, זה פצוע בראשו וזה בעינו, זה רגלו שבורה וזה ידו. אמרה להם: מה קרה לכם? זו השיבה לה, אני רוצה להינשא לזה, וזה שנתת לי אינו טוב לי. וזה אמר לה אני רוצה לזו, וזו שנתת לי אינה טובה בעיני. מיד שלחה והביאה לרבי יוסי בר חלפתא, אמרה לו: אין אלוהים כאלוהיכם, אמת היא תורתכם, נאה ומשובחת.
המשיך רבי יוסי להסביר לה, שכל עיסוקו של הקב"ה בזה, להתאימם באופן שירצו ויחשקו זה בזו וזו בזה. ולפעמים לשם כך הוא מוריד לזה או מעלה לזו, והכל כדי שיזדווגו בשמחה. נמצא שהעוסק בשידוכים דבק במידתו של הקב"ה, וזוכה על כך לשכר גדול.
^ 4. אמנם היו רבנים שלא רצו לקבל שכר שדכנות, ואמרו כי שכרם הוא שהזוג חי חיים טובים. ואולי מפני שהתייחסו לתלמידים כאל בנים, וכמו שאדם אינו לוקח שכר שדכנות מבנו כך לא רצו לקחת מתלמידיהם.
^ 5. פורסם בתאריך כא אלול תשס"ו.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il