ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- עקב
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אסתר בת רחל
מה עיקר הנסיון של עם ישראל בארצו, לעת הזאת? הנסיון הוא אם מאמינים אנו בלב שלם שאנו מקיימים מצוות ה' בישיבתנו כאן; ואם מאמינים אנו שה' יושיע בידינו שנוכל להמשיך לגור כאן.
המלחמה שלנו פנים ואחור הוא ראשית נגד הערבים העוינים, המאיימים עלינו ברצח וכליה, ושולחים טרוריסטים ומתאבדים כדי להרוג כמה שאפשר יותר יהודים. ולעומת זאת יש לנו מלחמה רוחנית נגד התבוסתנים, נגד הבלתי מאמינים בה' ובתורתו, נגד אלו "ישראליים" הסבורים שהערבים הם הבעלים החוקיים בארצנו ושאנו בני ישראל פלשנו לארצם שלא בצדק ושלא ביושר.
הודות לכך יש לנו שלושה מוקדים של פעילות אינטנסיבית ביחסי חוץ של ממשלת ישראל. [א] "מפת הדרכים" כדי למסור לאש"ף את חלק הלב של א"י, יש"ע וכן מזרח העיר ירושלים, [ב] לפתוח בשיחות עם חמא"ס לשמור על "סטטוס קוו" שאנו לא נמשיך ב"חיסולים" ופעולות צה"ל, והם יחדלו או לכל הפחות יצמצמו היריות בקסאמי"ם על שדרות ועוד ישובים במערב הנגב. וכך ויתרנו ברצון על חלק הדרומי של ארצנו. כלול בזה יחס של אי התערבות בבנייה בלתי חוקית של אוכלוסיות ערבים בנגב ובגליל, שיתפשטו ויתרחבו ויתבססו ככל מאוייהם. [ג] לפתוח בשיחות גישור עם הרודן מסוריה, כדי להעניק לו את רמת הגולן (ולעקור משם רבבות יהודים) למרות שיש בזה סיכון ממשיי ביותר לבטחונם של היהודים בטבריה ובקעת בית שאן, כי הם למעלה ואנו למטה. וכל ילד בן עשר מבין הסכונים המלחמתיים של מצב כזה לאוכלוסיה הנמצאת לרגלי ההר.
וכל הזמן משרתים אנשי תקשורת שלנו לתבוסתנים, ומחדירים לנו מסר של שקר "כבר נסינו את הכל. ואין עצה אלא לוותר להם, ולקוות שהכוחות השפויים שבין הערבים יעלו לשלטון, וירסנו את האלמנטים הפראיים שלהם". וכפי האוירה הציבורית שנוצרה בארץ, אם היהודים הנהרגים הם במספר מצומצם, רק כעשרה לכל שנה [נניח], זה סבל סביר ואין לצאת על זה למלחמה. הרי אם נצא למלחמה, מסבירים המלומדים שבין אנשי השכנוע, ימותו חיילים במספר גדול מזה, ואיזה טעם והגיון יש לזה? וכך העם בציון מדוכא בעצב, בייאוש, בתסכול, באפס אונים. כי החדירו לנו הפוליטיקאים שבשלטון כי אין לנו ברירה אחרת, אלא להשלים עם העוולה.
מה החסרון שלהם? שאין לתבוסתנים אמונה בדברי הקב"ה. הרי על מצב כזה של כניסת עם ישראל לארץ ישראל, על מלחמה ועל קשיים, ועל מסירות נפש, וגם על מצבי לחץ, כבר הודיעה לנו התורה מראש! מה כתוב בתחילת פרשתנו היום? (דברים ז, יז-כג)
(יז) "כִּי תאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי, אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם?:
(יח) לא תִירָא מֵהֶם זָכור תִּזְכּור אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אלוהיך לְפַרְעה וּלְכָל מִצְרָיִם:
(יט) הַמַּסּות הַגְּדולות אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאותות וְהַמּופְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרועַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ ה' אלוהיךָ כֵּן יַעֲשֶׂה ה' אלוהיך לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם:
(כא) לא תַעֲרוץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אלוהיך בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא:
(כג) וּנְתָנָם ה' אלוהיך לְפָנֶיךָ, וְהָמָם מְהוּמָה גְדולָה עַד הִישָּׁמְדָם":
(יח) לא תִירָא מֵהֶם זָכור תִּזְכּור אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אלוהיך לְפַרְעה וּלְכָל מִצְרָיִם:
(יט) הַמַּסּות הַגְּדולות אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאותות וְהַמּופְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרועַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ ה' אלוהיךָ כֵּן יַעֲשֶׂה ה' אלוהיך לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם:
(כא) לא תַעֲרוץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אלוהיך בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא:
(כג) וּנְתָנָם ה' אלוהיך לְפָנֶיךָ, וְהָמָם מְהוּמָה גְדולָה עַד הִישָּׁמְדָם":
רבנו יונה ("שערי תשובה", ח"ג פסקא לב) הביא פסוקים הנ"ל בחשבונו של המצוות שנצטוינו בהן, והוסיף פסוק "כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם" (דברים כ, א) הוזהרנו בזה שאם יראה האדם כי צרה קרובה, תהיה ישועת ה' בלבבו ויבטח עליה, כענין שנאמר 'אך קרוב ליראיו ישעו' (תהלים פה, י) וכן כתוב 'מי את ותיראי מאנוש [שהוא] ימות" (ישעיה נא, יב) עכ"ל.
הבדל יש בינינו לבין הציבור החילוני שבארצנו, שאנו מאמינים בכל מה שהתורה מלמדת, ובכל מה שהתורה מבטיחה, כי דבר ה' הוא. היודע שהקב"ה ברא את העולם, ושהוא כל יכול, והוא שליט בכל המעשים, איננו מפחד משום קרוץ חומר, משום בן אנוש. בעיה זו שבימינו היא אותה הבעיה של המרגלים שהיו בימי משה רבנו ודור המדבר. גם הם נבהלו "אפס כי עז העם"! וכלב התווכח איתם "אך בה' אל תמרודו!". מה הוא המרד? מבאר רמב"ן (על במדבר יד, ט) כדלהלן:
"כי יראתכם לחוזק העם היושב בה, הוא מרד בהשם הנכבד. כי לא בכוחכם [שלכם] יצאתם ממצרים, [אלא] כי יד ה' עשתה עמכם להפליא. והוא הבטיח אתכם שיורישם מפניכם. אם כן תאמינו ותצליחו" עכ"ל.
מוזכר שוב בתהלים (קו, כד) מפני איזה טעם נכשלו. "וימאסו בארץ חמדה, לא האמינו לדברו". הסיבה למאיסה זו היא הכפירה בדבר ה'. כי לפי שכל פשוט, אם אנו מעט, והם רבים, וגם כל העולם (מערב ומזרח) נגד מדינת ישראל, הא כיצד נישרד? יש רק עצה להיכנע. אבל לאלו שמאמינים בהקב"ה ובהבטחותיו, התמונה שונה לחלוטין. ממש להיפך. הקב"ה יכול להציל תולעת אחת על פסי הרכבת, גם כאשר רכבת עמוסה סחורות דוהרת על פסי הרכבת ומתקרבת לתולעת. פשוט עיקום אחד בפסים יכול להסיט גלגלי הרכבת הצידה, וכל הקרונות יפלו על צידיהם בקרקע הסמוך, ואותה תולעת תמשיך ליהנות מאור השמש. ועל זה עודד אותנו ה' "אל תיראי תולעת יעקב" (ישעיה מא). כך הפסוקים בנידון:
(יד) אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקב וכו' אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם ה' וְגואֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:
(טו) הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת, תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדוק וּגְבָעוֹת כַּמּוץ תָּשִׂים:
(טז) תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם, וְאַתָּה תָּגִיל בַּה', בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל:
(טו) הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת, תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדוק וּגְבָעוֹת כַּמּוץ תָּשִׂים:
(טז) תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם, וְאַתָּה תָּגִיל בַּה', בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל:
אנו דבקים בה'. ארצנו היא המסוגלת לגרום לנו קירבת ה'. המצוה בפרשתנו " ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו " (דברים יא, כב) עלינו לקיים זאת במה שאנו יושבים כאן בבטחון גמור.
יש מקור נאמן לכך שהדבקות בה' נקנית בארץ הקודש. כך לשון ר' נתן (תלמיד מובהק לר' נחמן מברסלב): "כי א"י שם עיקר הדבקות בהקב"ה. ועל כן אמרו כל הדר בא"י כאילו יש לו אלוק" ("ליקוטי הלכות", או"ח ברכת הריח, הלכה ג פסקא ו').
וכן כתב "כלי יקר" (תחילת פרשת לך לך) "כי שם יגיע אל דבקות השכינה". וכן כתב ספר הכוזרי (חתימת הספר, דף רלד) "הלב לא יזך, והכוונה לא תהיה כולה קודש לה', כי אם במקום ההוא". וכן כתב מהר"י אברבנאל (על אבות, חמישי, סוף פסקא "גלות באה לעולם", עמ' שמד). ובזה מוסבר שאין לנו לזוז מכאן. ואין לנו להיות מושפעים במורך לב מהכפרנות של התבוסתנים בעמנו המחלישים את הציבור בדיבורי הסתה של ויתור על ארצנו. אנו מאמינים בני מאמינים (שבת צז.)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
