^ 1. שו"ע או"ח תרד, א.
^ 2. ראה יומא פא: "תני חייא בר רב מדפתי, 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה' וכי בתשעה מתענין והלוא בעשור מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".
^ 3. תרד, א ברמ"א.
^ 4. שו"ת רעק"א מהדו"ק סימן טז.
^ 5. תרה, א.
^ 6. תרו, א.
^ 7. סוטה ח:
^ 8. יערות דבש, דרשה ראשונה.
^ 9. תרו, ד.
^ 10. לעומת זאת, ברכת 'ברוך שפטרני מעונשו של זה' שמברך האב כשבנו נעשה בר-מצווה, אומר הגר"א, שכיון שהיא מוזכרת במדרש יברך בשם ובמלכות.
^ 11. תרז, א.
^ 12. יומא פז.
^ 13. הובא בר"ן יומא דף ו מדפי הרי"ף, ד"ה ת"ר מצות.
^ 14. יומא פו:
^ 15. תרז, ב.
^ 16. תרח, א.
^ 17. עיין תרח, ג.
^ 18. תרי, ד.
^ 19. שו"ע או"ח סימן תריב, א.
^ 20. תריב סעיף ה.
^ 21. יומא פג.
^ 22. תריב, ו.
^ 23. שם סעיף ט.
^ 24. שם סעיף י.
^ 25. שם.
^ 26. ליתר הבהרה והבנה בדין זה, עיין לקמן בפסקים ייחודיים הל' יוה"כ, סעיף ב.
^ 27. הלכות מאכלות אסורות, יד, יד.
^ 28. כך ביאר ה'נזיר' הירושלמי, הרב דוד כהן זצ"ל את הקשר בין 'וחי בהם' ולא שימות בהם, שבקריאת התורה, למנחה של יוה"כ, שעה בה עלולים להיות מסוכנים מחמת התענית, להוציא מדעת הקראים שטענו שאין פיקוח נפש דוחה יוה"כ.
^ 29. תריב, י ברמ"א.
^ 30. תריג, א.
^ 31. סימן ד סעיף ב. וכידוע הרב בעל התניא היה מקובל גדול, שהרי ספר התניא כולו חכמה פנימית, וכן בשו"ע עצמו מביא הרבה פעמים את דעת הזוהר, ולמרות זאת פסק כנ"ל.
^ 32. תריג, י ובמשנ"ב ס"ק כו.
^ 33. תריד, ב.
^ 34. פרק יוה"כ ב: בדפי הרי"ף, ד"ה 'ומיהו'.