ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- דברים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
ר' שמעון בן אברהם
ניגוד חריף יש בין פסוק זה לבין מה שהעיד משה בעצמו על עצמו בזמן שביקש הקב"ה להקדישו לנביא. וכך אמר אז משה: "לא איש דברים אנוכי... כי כבד פה וכבד לשון אנוכי". כיצד א"כ הפך משה מ"לא איש דברים" לבעל ספר "אלה הדברים"?
על כך עונה המדרש במשל:
לאדם שהיה מוכר ארגמן... הציץ המלך ושמע את קולו. קרא אותו ואמר לו: מה אתה מוכר? אמר לו: לא כלום. אמר לו: אני שמעתי את קולך, שהיית אומר, הרי ארגמן. ואתה אומר, לא כלום?! אמר לו: מרי, אמת, ארגמן הוא, אלא אצלך אינו כלום. כך משה: לפני הקב"ה, שברא את הפה ואת הדיבור, אמר לו: "לא איש דברים אנוכי". אבל אצל ישראל כתיב בו: "אלה הדברים".
כאשר עומד משה לפני הקב"ה ומשווה את עצמו אל מה שנדרש ממנו, כאשר הוא יודע כי כבד פה וכבד לשון הוא מצד עצמו - הוא אומר: "לא איש דברים אנוכי". אבל כאן עומד הוא לאחר שקיבל עליו את שליחותו של הקב"ה, שהוא אשר "שם פה לאדם". עתה יודע הוא כי "איש דברים" הוא - לא מכוח עצמו אלא מכוחו של הקב"ה. ועל כן תחילת הנאום של "אלה הדברים" הוא "ה' א-להינו דיבר אלינו בחורב לאמור...".
דברי שלום (תשנ"ט)
לאחר שנסתיימה ההקפה של ארצות אדום ומואב, מודיע הקב"ה למשה כי החל מעתה מצווה הוא לכבוש את ארץ ישראל. "ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון... החל רש והתגר בו מלחמה".
למרבה הפלא, משה רבנו אינו מבצע את ההנחיה. במקום לפתוח במלחמה, פותח הוא במשא ומתן לשלום. ואכן בעלי המדרש, ואף הפרשנים, תמהים על התנהגותו של משה: מדוע עבר על מצוות ה'? ואף אם נאמר שהציווי לפתוח בשלום - שנאמר להלן בפרשת שופטים - אמור גם במלחמת מצוה, הרי שם מדובר על שלום של קבלת ריבונות ישראל ושבע מצוות בני נוח, ולא במעבר שקט גרידא!
מן הסיבה הזאת מפרש הרמב"ן, שאכן מלכתחילה לא רצה משה רבנו לכבוש את עבר הירדן, ולא רצה אלא מעבר. ואילו הציווי הא-להי לפתוח במלחמה בא רק לאחר שנתקבלה תשובתו השלילית של סיחון. לפיכך שני הפסוקים של הציווי הם הקדמה לכל הסיפור שבהמשך, וזהו אותו הציווי המופיע בפסוקים שלאחר מכן.
מלבד הדוחק שיש בדרך שבה מבאר הרמב"ן את סדר הפסוקים והמאורעות, עיון במדרשי חז"ל מראה שרובם ככולם מפרשים אחרת. לדעת חז"ל, המובאת גם ברש"י, הציווי הא-להי קדם לשליחתם של מלאכי השלום. מלאכים אלו נשלחו ביוזמתו של משה, למרות אותו ציווי. אך הקב"ה, לא זו בלבד שאינו מתרעם על כך, אלא להיפך, הוא מסכים עמו.
מדוע נהג כך משה? רש"י מבאר על פי המדרש, שזהו פירוש הביטוי "ממדבר קדמות" - מהנהגתו של הקב"ה, שקדם לעולם, ומנתינתה של התורה, שקדמה לעולם. משני מקורות קדומים אלו למדנו להקדים שלום אפילו למלחמת מצוה. הנהגת ה' מתבררת ביציאת מצרים. למרות שידע הקב"ה בוודאות שפרעה לא ישמע - שלח אליו את משה לנהל משא ומתן. כך היה גם במתן תורה. למרות שידע הקב"ה בוודאות שאף אחד מן העמים לא ירצה לקבל את התורה, פנה אל כל אחד מן העמים וניהל עמו משא ומתן על נתינת התורה.
גם כאן נהג משה בדרך זהה. הציווי הא-להי, לא זו בלבד שהיה חד-משמעי בחיובו, הוא אף לא הניח מקום לספק שאכן כך יתרחש בפועל. משום כך פונה משה ומציע לסיחון את הצעת השלום הנדיבה ביותר שיכול היה להציע. הוא ידע בוודאות שה' יקשה את רוחו ויאמץ את לבבו. דווקא משום כך, לא חשש מלהציע הצעת שלום הנוגדת במפורש את הציווי הא-להי. ורק משקיבל תשובה שלילית שלוותה בכינוס הצבא ובהכרזת מלחמה - יצא להילחם בו.
לקח מוסרי גדול יש כאן לתחומים רבים של החיים. מאבקים רבים נכונו לו לכל אדם ואדם. לא מעטים הם רשעים ובעלי אגרוף, עושי עוול ורומסי צדק. אין ספק כי כל אדם היכול להילחם ברשעה, נתבע לנהוג כך בכל כוחו. אבל לפני צאתו למאבק - צודק והכרחי ככל שיהיה - טוב יעשה אם יפתח בדברי שלום, גם אם להם שום סיכוי להשפיע (עי' משנה ברורה, סי' א' סעי' א', בה"ל ד"ה ולא).
פנו וסעו לכם (תש"ס)
"פנו וסעו לכם, ובואו הר האמורי ואל כל שכניו... ראה נתתי לפניכם את הארץ. בואו ורשו את הארץ...". דברים אלו של משה רבנו, חותם נעים מונח בהם. הביטוי "בואו ורשו" אינו נשמע כקריאה למלחמה עקובה מדם אלא כהזמנה למסע טיולים. יתירה מזאת. נחמה לייבוביץ' ע"ה עמדה על הביטוי "לך" או "לכם", שפירושו הוא דבר נעים ומועיל לאדם ולא דבר הנכפה עליו מבחוץ לטובת המצווה. כאשר הקב"ה אומר לאברהם אבינו: "לך לך מארצך" - מפרש רש"י על המקום: "להנאתך ולטובתך", כלומר: לך למען עצמך, לטובתך. גם בפרשת המרגלים אומר הקב"ה למשה: "שלח לך ", ואף שם מפרש רש"י: "לדעתך", כלומר, למען האינטרסים שלך. גם הציווי שנאמר לאברהם אבינו: "ולך לך אל ארץ המוריה" - מתברר בדיעבד כדבר שבא לטובתו של אברהם. כאן מצווה הקב"ה: "פנו וסעו לכם ". ואף כאן עלינו לפרש: "להנאתכם ולטובתכם". וכך יתפרש גם הפסוק בהמשך: "רב לכם סוב את ההר הזה, פנו לכם צפונה".
תמוהים הם הדברים, לכאורה. הרי ארץ ישראל מלאה היתה בשבעה עממים גיבורים וחזקים, וביניהם ילידי הענק. האם כיבוש הארץ הוא כל כך קל ופשוט? הרי בכל מקום למדנו כי ארץ ישראל נקנית בייסורים, ובלי נכונות לעמוד בייסורים לא ניתן לקנות את הארץ קנין אמיתי!
שתי תשובות ניתן לענות על שאלה זו. הראשונה מתבססת על דיוק בפסוקים. הציווי המקורי הוא: "פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי...". ובהמשך, בקדש ברנע, נאמר: "באתם עד הר האמורי". היכן הוא "הר האמורי"? רש"י מפרש: "דרך ערד וחרמה", שהוא השער הדרומי של ארץ ישראל. הנצי"ב מסביר, שאילו זכו ישראל ולא חטאו בחטא המרגלים, היו נכנסים לארץ דרך הר האמורי, מבלי לסבוב את ארץ אדום. דרך זו - קלה היא בהרבה. אילו היו הולכים בה, ייתכן שלא היו נדרשים לעמוד במלחמה כה קשה, כפי שהיתה בימיו של יהושע בן-נון. אך משחטאו בחטא המרגלים ולא זכו להיכנס לארץ בדרך הקלה, המשולה לטיול, נאלצו לקנות את הארץ בדרך הקשה, תוך שהם סובבים את ארץ אדום ומגיעים לארץ ממזרח.
על תשובה זו ניתן להוסיף עוד נופך. כאשר עבד יעקב אבינו ברחל אמנו שבע שנים, נאמר: "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". האהבה מעמידה את הקשיים באור אחר לגמרי. אצל האוהב, כל מחיר אינו יקר מדי כדי להשיג את ידה של רעייתו. כך גם ביחס לארץ ישראל. אם עם ישראל היה מקיים את הציווי "פנו וסעו לכם" ומרגיש עד כמה אהובה ויקרה היא המתנה שהוא מקבל מאת הקב"ה, היה מוכן לשלם תמורתה כל מחיר. או אז - גם אם היה מתייסר בייסורים קשים - היה מרגיש כמי שהקב"ה מזמין אותו ואומר לו: "בואו ורשו את הארץ". ומשלא זכו למדריגה זו של אהבת הארץ, ואף מאסו בארץ חמדה, ממילא הפכו אותם קשיים להיות ייסורים של ממש. ועם זאת מקובלנו, שלאחר שארץ ישראל נקנית בייסורים, בכך היא נקנית קנין ממשי.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע

החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.

עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה

קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.













