- בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- כתבי הרמב"ם
- מורה נבוכים
חלק א - דעת ה' א-ל עולם
כתבות בנושא חלק א - דעת ה' א-ל עולם
מתחדשים באמונה!
בלימוד היומי באמונה מתחילים ללמוד "תפארת ישראל" למהר"ל. זה הזמן להצטרף!
יהיו משחקי מחשב בעולם הבא?
חבר שלי מאוד אוהב לשחק במחשב ואני מנסה לשכנע אותו שגם בעולם הבא יהיה לו מחשב לשחק, אני צודק?
מה לומדים מהשמש?
מה אנחנו יכולים ומה איננו יכולים להבין? מה הקשר לשמש? עלינו להבין שדווקא הצמצום וההגבלה של האלוקות בעולם מאפשרים לנו לקבל ולהשיג אותו. צפו ברב זלמן ברוך מלמד בשיעור קצר על התפילה.
איך אני אדע מה הייעוד שלי בחיים?
איך אני יודע שאני בדרך הנכונה בשבילי? אולי אני אעבור את כל החיים ולא אמלא את הייעוד שלי? הרב יעקב כהן מרגיע.
סדרה בנושא חלק א - דעת ה' א-ל עולם
קריאה אחת ארוכה בשם ה' א-ל עולם
שיעור 98 - ח"א, השלמת פרק עו[2], ועימו השלמת ח"א וסיכומו
תחילה, למדנו את דרכם השלישית של ה"מדברים" לשלילת הגשמות ואת חתימתו של הרמב"ם לפרקי ה"מדברים" ולאגרתו הראשונה מספר המורה. אחר, עם השלמת פרק עו וח"א כולו, סיכמנו את החלק בכללו, ואת חטיבת "פרקי דרך ההוכחה" בפרט(פרקים סז-עו), ועיינו בתכניו המרכזיים של ח"א ובמבנהו ובמקומו ביחס לכלל ספר המורה כולו.
אחדות ה' וכל יכולתו
שיעור 96 - ח"א, פרק עה
למדנו את חמשת הדרכים שהביא הרמב"ם בשם ה"מדברים" להוכחת אחדות ה', ומדוע לדעתו דרכים אלו כולן הן אינן מוכרחות (א. המניעה ההדדית, ב. השונות, ג. הרצון הא-להי, ד. הכרח לפועל אחד ואפשריות השאר, ה. מוגבלות היכולת הא-לוהית). מתוך דיון זה הגענו לדיון עמוק יותר בעניין תפיסת מוחלטות היכולת הא-לוקית, והצגנו בעניין הבדל בין שיטת הרמב"ם ורוב הראשונים לבין שיטת המהר"ל, הרמח"ל ורבינו הראי"ה.
שלילת הגשמות ל"מדברים"
שיעור 97 - ח"א, פרק עו[1], פסקאות 1-8
למדנו את שתי הדרכים הראשונות (מתוך השלוש) שלפיהן ביססו ה"מדברים" את שלילת הגשמות מהבורא, ואת דחיית הכרחיותן על ידי הרמב"ם (דרכיהן שלמדנו הן: א. מחמת היות הגוף מורכב מאטומים רבים, בעוד כבר הוכחה אחדות הבורא. ב. נמעות הדומות בין הבורא לבריאה).
אינסוף נפשות ואינסוף בזה אחר זה
שיעור 95 - ח"א, השלמת פרק עד[3], פסקאות 18-25
למדנו על הדרך השביעית של ה"מדברים" לאישוש חידוש העולם, סיימנו את הפרק, וסיכמנו את 7 ראיותיהם לחידוש שנתבארו בו. בכלל הדברים נגענו בנושא העמוק של הגדרת מהות הנפש הנשארת לאחר מות הגוף, שהרמב"ם הוצרך להתייחס לזה מעט, וכן בויכוח העמוק על אפשרות המצאות אינסוף בזה אחר זה ל"מדברים", לרס"ג וחוה"ל ולרמב"ם.
אפשריות הטבע והכרעתו על ידי הבורא
שיעור 94 - ח"א, פרק עד[2], פסקאות 10-17
למדנו את הדרכים החמישית והשישית של ה"מדברים" להוכחת חידוש העולם. בדרך החמישית - דרך הייחוד - למדנו כיצד מציאות הבחנות שונות בטבע שלא ניתן לתת להם סיבה טבעית כל שהיא מדוע נעשו כפי שהן ולא אחרת - מלמדת על "מייחד"-"בורא" חיצוני לבריאה שגרם שיהיו כפי שהן. למדנו גם כיצד השתמש הרמב"ם בעיקרון זה לביסוס חידוש העולם אך בלא הכחשת הסיבתיות הטבעית, שלא כ"מדברים''. ובדרך השישית דחה הרמב"ם יומרה להמצאת דרך חדשה והראה שיסודה אינו אלא הדרך החמישית הידועה, והראה גם כשלים נוספים שנכללו בה.
סוגי אינסוף
שיעור 92 - ח"א, השלמת פרק עג[6], פסקאות 55-64
למדנו את ההנחות האחת עשרה והשתיים עשרה של ה"מדברים" ועימם סיימנו וסיכמנו את עיקרי הפרק. בהנחה האחד עשר למדנו על סוגי האינסוף ואלו מהם אפשריים במציאות לפי הפילוסופים ולפי ה"מדברים". ובהנחה השתיים עשר למדנו על גבולות החושים ותעתועיהם וכיצד השתמשו ה"מדברים" בעובדה זו להעמדת שיטתם.
שכל ודמיון, אפשרות והכרח, חופש א-לוהי וטבע
שיעור 91 - ח"א, המשך עג[5], פסקאות 47-54
השלמנו את עיוננו בהנחה העשירית של ה"מדברים" ש"כל מדומה אפשר". הרמב"ם האריך להבחין בין שכל לדמיון, האריך להוכיח שאין לסמוך על הדמיון בהכרת המציאות לאשורה והסיק מכך על הצורך לבחון ולהכיר את המציאות ע"י השכל בדווקא. לאחר בירור יסודי זה הוא חדר לעומקו של הויכוח בין הפילוסוף ל"מדבר" ולמורכבות שיש בהכרעה באותו ויכוח. ובסיום דבריו, רמז הרמב"ם לדעתו שלו הממצעת בעניין, שאינה לא כדברי זה ולא כדברי זה, ואנו השתדלנו לבארה יחד עם השוואה לדברי חכמים נוספים מחכמי ישראל שעסקו בסוגיה עמוקה זו.
''כל מדומה – אפשר''
שיעור 90 - ח"א, המשך פרק עג[4], פסקאות 37-46
הרמב"ם מלמד כי ההנחה העשירית של ה"מדברים" ש"כל מדומה אפשר" הטוענת כי אין בעולם כל חוקיות טבעית כלל - היא התכלית שאליה כיוונו ה"מדברים" בכל תפיסת העולם שאותה ציירו בתשע הנחותיהם הקודמות. בכלל הנחה זו, התחלנו לעסוק גם בדברי הרמב"ם ובשיטתו עצמו ביחס לאפשריות ולחוקיות שבטבע, וביחס בין הנס והטבע ובין השכל והדמיון לשיטתו. הבחנות יסודיות אלו יתבררו בע"ה בשיעור הבא.
מוחלטות פועל ה' המעדירה את פועל האדם
שיעור 89 - ח"א, המשך פרק עג[3], פסקאות 27-36
השלמנו את לימוד הנחת היסוד השישית של ה"מדברים" והנובע ממנה, והמשכנו ולמדנו את הנחותיהם השביעית, השמינית והתשיעית. בהנחות אלו פגשנו בצורה יותר מעמיקה את השקפת עולמם של ה"מדברים" וקיצוניותה בעניין ביטול הבחירה החופשית, וביטול הטבע והסיבתיות לחלוטין, בעניין מציאותם של ההעדרים ובשלילת המהות והייחוד מכלל הנבראים. יחד עם הדברים דיברנו על היחס בין דעת חוה"ל ואחדים מחכמי ישראל שאימצו חלק מיסודות ה"המדברים" ועל ההבדלים שעדיין נשמרו ביניהם.
בריאה מתמדת ושלילת הסיבתיות
שיעור 88 - ח"א, המשך פרק עג[2], פסקאות 15-26
המשכנו בלימוד הנחות היסוד של ה"מדברים" והנובע מהן, ולמדנו את ההנחות הרביעית, החמישית והשישית שעל ידן הוצגה בפנינו תפיסת עולם המרוקנת מסיבתיות לחלוטין. לדעתם העולם כולו, על כל כלליו ופרטיו - נברא בכל רגע מחדש ע"י הבורא בלבד (בלא אמצעים ובלא שום חוקיות) מאטומים זהים בעלי חומר אחיד ובעלי מקרים שונים, ומיד הכל בטל ושב לאפיסה והעדר, ושוב נברא ברגע הבא לפי רצון הבורא. במבט זה הגיעו ה"מדברים" למבוקשם - לומר שהבורא הינו הפועל היחידי, שאין שום סיבה ושום גורם לשום דבר זולת רצונו.
האטומיזציה של ה''מדברים''
שיעור 87 - ח"א, תחילת עג[1], פסקאות 1-14
תחילה הוספנו הערה על חשיבותה של ההכרה שנתבארה בפרק הקודם (עב) על דימוי היחס של הבורא לעולם כיחס הנשמה אל הגוף ועל מקורו ברס"ג בברכות דף י, והדגשתו אצל הראי"ה קוק (ב''אורות התחיה'', א). אחר, ניגשנו ללימוד פרק עג המבאר את 12 הנחות היסוד של המדברים שבאמצעותם הם מוכיחים את חידוש העולם, מציאות הא-ל, אחדותו ושלילת גשמותו. הספקנו ללמוד על שלושת ההנחות הראשונות שלהם, על הנובע מהן ועל ההשגות של הרמב"ם עליהן.
א-ל עולם חי העולם
שיעור 86 - ח"א, השלמת פרק עב[3], פסקאות 16-27
תחילה השלמנו את דברי הרמב"ם על ההקבלה בין מבנה העולם למבנה האדם. אחר, למדנו מדוע דווקא האדם שנחן בכח שכלי המנהיג את כל פעולותיו זכה לתואר "עולם קטן" לפיו שיכלו המנהיג את נפשו וגופו מקביל להנהגת העולם וכל חלקיו על ידי הא-לוה, ולבסוף עמד הרמב"ם על דיוקה של ההשוואה - במה הדימוי מדויק ובמה לא. עם סיום הפרק עמדנו על חשיבותו ומשמעותו לתפיסה עמוקה בדעת ה' והשלמנו עימו את חמשת פרקי המבוא לדרך ההוכחה.
גלגל בעולם ולב באדם
שיעור 85 - ח"א, המשך פרק עב[2], פסקאות 10-15
הרמב"ם למד ולימד על מבנהו האורגני של העולם כ"אדם גדול" מתוך השוואת הגלגלים בעולם ללב באדם. וערך השוואה ולמידה על היחס האורגני שבין הגלגלים ליסודות מתוך הכרת היחס האורגני שבין הלב לשאר אברי האדם. (הספקנו ללמוד בשיעור זה שש מתוך שבע השוואות שערך הרמב"ם בין הנ"ל).
המבנה האורגני של הגלגלים והיסודות
שיעור 84 - ח"א, תחילת פרק עב[1], פסקאות 1-9
בראש פרק עב טוען הרמב"ם כי היקום כולו הוא מערכת אורגנית אחת עם יחסי גומלין והשלמה בין פרטיה, והוא הולך ומבאר את טענתו ע"י תיאור מפורט של מהות הברואים לסוגיהם השונים, את חוקי הטבע שלהם ותכונותיהם ואת ההשפעה ההדדית שלהם אלו על אלו. באופן מיוחד מתמקד הרמב"ם בתיאור מערכת ה"גלגלים" השמימיים וחוקיהם לעומת "ארבעת היסודות" וטבעיהם, ובהשפעת הראשונים על האחרונים.
על מקומו של המדע העתיק, ועל סודות הסתרים האמיתיים במשנת הרמב"ם
שיעור 83 - ח"א, מבוא לפרקים עב-עו
לפני כניסתנו ללימוד פרק עב שבחלק ראשון של מו"נ - עצרנו והרחבנו במבוא חשוב והכרחי על התועלות בלימוד כל תיאור המדע העתיק ודרכי הראיות הכלולות בו, שעוסק בו הרמב"ם בפרקים הבאים באופן אינטנסיבי, על אף שבזמנינו כבר עבר תוקפו מבחינות רבות. מנינו חמש תועלות גדולות שיש לנו מתוך לימוד פרקים ועניינים אלו ברמב"ם (א. הבנת הרמב"ם בצורה שיטתית ומעמיקה. ב. לימוד עקרונות מחשבתיים יסודיים שעדיין שרירים וקיימים. ג. מסקנות אמוניות יסודיות העומדות גם כשדרך הוכחתן פגה. ד. לימוד דרכי הבירור והויכוח הרצויים. ה. כלים יסודיים להתמודדות ודרכי יישוב בין תורה למדע). כמו כן, בתוך הדברים העמקנו התבוננות במבנה "פרקי דרך ההוכחה" והראינו כי מלבד המסגרת והמסר הגלוי שבהם - שהוא להוכיח את מציאות ה' ואחדותו - בא הרמב"ם לרמוז ולפתוח לנו צוהר לסתרי "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה" החבויים בכתבי הקודש ובספרי רבותינו.
דרך ההוכחה של הרמב''ם לעיקרי האמונה
שיעור 82 - ח"א, השלמת פרק עא[3], פסקאות 10-24
הרמב''ם לימד על דרכם של ה''מדברים'' להסביר את המציאות כך שתתאים לדעותיהם, וטוען כי השקפת עולמם בנויה על ''היפוך עולם'' ו''שינוי סדרי בראשית'' וע''כ הוא מסתייג מדרך ההוכחה הרעועה שלהם הבנויה על הנחות עולם הפוך. בניגוד אליהם רוצה הרמב''ם להגיע להוכחה מוחלטת ושלימה למציאות ה' ולכן הוא רוצה להוכיחה גם בלא תלות בעניין חידוש העולם וגם בהנחה שמקבלים את טבע העולם לפי מדע הפילוסופיה של ימיהם. בהמשך לזה מסרטט הרמב''ם בפנינו את מהלך הדברים שהוא הולך להסביר בכל הפרקים הבאים וכיצד יבסס ויוכיח את האמונה ועיקריה לפי דרכו.
גרגירי ליבה של סוד המתפוצצים לכמה דרכים
שיעור 81 - ח"א, המשך פרק עא[2], פסקאות 4-9
תחילה דיברנו על מסורות הסוד שהילכו ונודעו בישראל בתקופת הראשונים ועל דרכו של הרמב"ם בעניין ומה לדעתו יש לרחק ומה לקרב. אחר, לימדנו הרמב"ם על ארבעת השלבים שבהם התפתחה תורת ה"כלאם" ובהם ניכר עד כמה יצירת אסכולה זו מגמתית מיסודה ולא אובייקטיבית. ובכלל הדברים מצאנו התייחסות נדירה של הרמב"ם עצמו על היחס והקרבה שישנם בין דבריו במו"נ לדברי ריה"ל בכוזרי וכמו לשאר חכמי ספרד בענייני אמונה ומדע שהיו באותם הימים.
"וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר"
שיעור 80 - ח"א, תחילת פרק עא[1] וקבוצת ''פרקי הכלאם''
תחילה דיברנו על טעם מיקומם והקשרם של פרקים סח-ע לפי הבנתנו כחלק ממבוא "פרקי דרך ההוכחה" (ולא כחלק מ''פרקי התארים''). אחר, החלנו בלימוד פרק עא בו החל הרמב"ם ללמד על חוכמות אומתנו הקדומות בסיתרי התורה ודרכי אימות האמונה שאבדו בגלותנו ושהוא נדרש לבארם מחדש בזמנו כפי כוחו (והראינו שכדברי הרמב"ם בדיוק כתבו גם ריה"ל לפניו והרמב"ן אחריו). כמו כן, לימד על הרמב"ם, בדרך אגב, על הטעם שלא נכתבה התושבע"פ בדורות ראשונים, ולמד בק"ו ממנה על הבעיה בלכתוב את סתרי התורה, מה שגרם (היינו העובדה שהדברים לא נכתבו), גם לקיום הצרה שכבר יועדה מראש ע"י הנביא לאובדנם בגלות.
"סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת" – על הרוכב ועל המרכבה
שיעור 79 - ח"א, פרק ע המונחים רכב ומרכבה
כחלק מפרקי המבוא ל"פרקי דרך ההוכחה", גם בפרק ע הרמב"ם מוסיף ללמדנו על יחסו של הבורא לבריאה, והפעם בדגש על השפעת הבורא על הבריאה כולה על ידי הגלגל המקיף העליון ובאמצעותו. והיינו הן בעצם יצירתו עם הכוחות הכלולים בו המשפיעים חיים וצורות לבריות שתחתיו והן בהנעתו התמידית המשפיעה גם היא על כל שאר הבריאה שתחתיו, על תנועותיה ועל הרכבותיה. הרמב"ם התאמץ להראות כיצד דברים אלו נרמזו בכתובים ואף חכמינו ז"ל רמזו במדרשיהם לתכנים העמוקים הללו.
מגמת הבריאה כולה להידמות לבוראה
שיעור 78 - ח"א, השלמת פרק סט, פסקאות 9-12
אחר שלמדנו על בחינת היות ה' פועל העולם ומקיימו, הוספנו ולמדנו גם על בחינת היותו תכליתו האחרונה של העולם כולו ושל כל פרט מפרטיו, וכיצד שאיפתם כולם היא ההשתלמות וההידמות ליוצרם. כמו כן, לימדנו הרמב"ם על תלות קיום הבריאה בבוראה והשיג בתוקף על אלו מתוך ה"מדברים", שסברו שקיומו של עולם ייתכן בעצמו בלא תלות בבורא.
הבנה מעמיקה כיצד ה' פועל ומקיים את המציאות כולה על כלליה ופרטיה
שיעור 77 - ח"א, תחילת פרק סט, פסקאות 1-8
אחר שעסקנו בפרק סח באחדות ה' עצמו, ניגש הרמב"ם לבאר בפרק סט את היחס שבין ה' לבריאה כולה, ומבאר שלא די בהגדרתו כ"פועל העולם" אלא גם כ"צורתו" ו"תכליתו", והיינו שהוא אף מקיימו ומניעו לשלמותו. מדובר בפרק יסודי מפרקי המבוא(א,סח-עב) ל"פרקי דרך ההוכחה"(א,סח-ב,ב), והספקנו ללמוד ממנו את בחינת היות הבורא גם "פועלו" וגם "צורתו" של העולם, כמשמעותם הפילוסופית, ודלא כדרכם של ה"מדברים" בעניין.
אחדות הבורא, נצחיות האדם וזהות השכל, המשכיל והמושכל בפועל
שיעור 76 - ח"א, פרק סח
פתחנו בטעם מדוע הקדים הרמב"ם את "פרקי טוהר ההשגה"(א,א-סז) ל"פרקי דרך ההוכחה"(א,סח-ב,ב), ובמבוא למהלך פרקי "דרך ההוכחה" העומדים לפנינו (וביארנו שכבר מפרק סח בא הרמב"ם להציג את היחס בין ה' לעולם לפי הפילוסופים, ולאפוקי מהשקפת העולם לפי ה"מדברים"). אחר, נגשנו ללימוד העיון החשוב שבפרק סח - שהשכל, המשכיל והמושכל אינם שלושה דברים אלא לפני ההשכלה, בהיותם בכח, אבל אצל כל משכיל בפועל (אדם, מלאך, או להבדיל: אצל הבורא) - שלושתם אינם אלא שלושה שמות למציאות אחת. הדגשנו את חשיבות הבנת הדברים הן לשם הבנת אחדות הבורא והן לשם הבנת נצחיות האדם.
עומק טוהר השגת ה' בשמות ה' ובתיאור אופן פעולתו בכתבי הקודש
שיעור 75 - ח"א, סיכום חטיבת הפרקים סא-סז
עם השלמת קבוצת הפרקים סד-סז סיכמנו אותם ועמדנו על עניינם, הקשרם וסיבת ביאורם במקומם. שייכנו אותם לחטיבה אחת הכוללת את פרקים סא-סז, שעניינה לבאר את עומק הדיוק וההתאמה בין משמעות שמות ה' ותיאור אופני פעולתו שבכתבי הקודש ובין כל עומק טוהר ההשגה שלימדנו הרמב"ם בכל הפרקים הקודמים (א-ס). כמו כן, המשכנו וחילקנו על פי דרכינו את כלל חלקו הראשון של המורה ל"פרקי טוהר ההשגה" (א-סז) ופרקי דרך ההוכחה (א,סח-ב,ב), ועמדנו על טעם הדבר כעת, בעומדנו בדיוק בין שני חלקים כוללים אלו, וביארנו כיצד שניהם אינם אלא קריאה אחת ארוכה "בשם ה' א-ל עולם".
"וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱ-לֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱ-לֹהִים הוּא"
שיעור 74 - ח"א, השלמת פרק סו ופרק סז
תחילה הוספנו לעיין במשמעות עובדת היות הלוחות "כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" לפירוש הרמב"ם שהוא שימוש בלשון בני אדם לעובדת יצירתם בחפץ ה' בלא אמצעי (כעין הנאמר בשמיים שהם "מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ", ובמקביל: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ"), ולפי פירוש אונקלוס שה' כתבם על ידי אמצעי נברא אלהי ומופלא המכונה "אצבע ה'" (וחלקנו והקשינו על מי פרש בכוונת הרמב"ם שה' כתב את הלוחות על ידי משה), ואחר, למדנו את משמעות שביתת ה' והתייצבות הטבע לאחר ששת ימי הבריאה לעומת יצירתו בתהליך שאינו טבעי בששת הימים עצמם.
הרצון והחפץ, ה"מאמר", ה"דיבור" ו"מעשה" ה' בכתבי הקודש
שיעור 73 - ח"א, פרקים סה ותחילת סו, פסקאות 1-2
למדנו את פרק סה ותחילת פרק סו על משמעות "דיבור" ו"מאמרות" המיוחסים לה' בכתבי הקודש שעניינם בריאה או מסירת ידע א-להי נבואי בדרכי הנבואה השונות, ושהם מכלל הפעולות הא-לוקיות הנובעות מעצמותו בלא אמצעי ובלא דבר הנוסף עליה. לאור הבנה מעמיקה זו ביאר הרמב"ם מהם ה"מאמרות" (="ויאמר", "יאמר") שנאמרו במעשה בראשית, מהו שהשמיים וכתב הלוחות הם "מעשה אצבעותיו" (שהם בדומה לאומרו "בדבר ה' שמיים נעשו"), ומהו "מעשה א-לקים" שנאמר במעשה הלוחות. וכל זה יחד עם כוונת התורה להעביר בלשון בני אדם את המסרים שהבריאה והנבואה הינן מאיתו, שלשם כך צריך היה לתאר את פעולות הבורא וציווייו כעין פעולות מלכי בשר ודם, בכדי להדריך למציאותן של הפעולות הללו בצורה שתתיישב בלב ההמון כולו.
משמעויות שמות ה' וכבוד ה' לכוזרי ולרמב"ם
שיעור 72 - ח"א, השלמת פרק סג ופרק סד
עם השלמת לימוד משמעויות שמות ה' שהזכיר הרמב"ם בסוף פרק סג – ערכנו השוואה קלה בין דברי הכוזרי לדברי הרמב"ם במשמעויות אותם השמות והדגשנו את השווה והשונה ביניהם. אחר, למדנו את פרק סד על משמעויות "שם ה'" ו"כבוד ה'" בהקשריהם השונים שבהם הם נזכרו בכתבי הקודש ("שם": שם, עצמות, ו"כבוד": אור נברא, עצמות ויחס ועדות הנבראים על שלמותו, חכמתו ויכולתו של ה').
תחילת שליחותו של משה ומשמעות השם "א-היה אשר א-היה"
שיעור 71 - ח"א, תחילת פרק סג
בכדי לבאר את משמעות השם "א-היה אשר א-היה" מלמדנו הרמב"ם את הקשר בו הוא נאמר, ומבאר מדוע הניח משה שישראל ישאלוהו תחילה "מה שמו?" (-שכוונתם שילמדם מי הוא ושיוכיח להם תחילה את מציאותו) עוד לפני בקשתם שיוכיח את עובדת שליחותו ע"י ה' ע"י המופתים, ומדוע סבר משה שלא יאמינו לדבריו גם אחרי שהבטיחו ה' "ושמעו לקולך" (ומבאר הרמב"ם שתחילה לימדו ה' את משמעות השם המלמד על אמיתת הימצאו של הקב"ה ושעל זה הבטיחו תחילה "ושמעו לקולך", ולפיכך הוצרך למופת אחר להוכיח אף את אמיתת שליחותו אליהם, שאת זאת טרם הוכיח).
יחסו של הרמב"ם לקמעות, לצירופי השמות ולפעולותיהם
שיעור 70 - ח"א, השלמת פרק סב
אחר שהרמב"ם לימדנו את דרכו העמוקה בהבנת השמות בני י"ב ומ"ב האותיות הוא שב להשיג הבנות שיטחיות הרווחות ביחס אליהם כאילו הם צירופי אותיות חסרי משמעות המחוללים מופתים במבטא ובכתב בלבד אף בלא כל חכמה, הבנה, הכנה, טהרה וכו' המהווים אצלו תנאים עיקריים והכרחיים לזה. לצד דברי הרמב"ם הצגנו גישות נוספות בעניין פעולת השמות וצירופיהם, כאלה הקרובות לרמב"ם ואף רחוקות ממנו, שמהם בא הרמב"ם להוציא. וכמו כן, השתדלנו לבאר לפי יכולתנו את ייחסו של הרמב"ם לספר יצירה ולספר שיעור קומה, השייכת לעניין הפרק לעניות דעתנו.
על שם בן י"ב ועל שם בן מ"ב אותיות
שיעור 69 - ח"א, תחילת פרק סב, פסקאות 1-5
תחילה הוספנו לעיין במשמעות השם המפורש להרמב"ם ולשאר המפרשים' ואחר המשכנו לפרק סב בו לימדנו הרמב"ם גם על השמות בני השתים עשרה וארבעים ושתים האותיות. למשנו שם על השימוש בהם בעבר וכיצד אירע שפסק, על משמעותם ועל ההכנה והטרה הנדרשת להשגתם, ועלה השלמות העליונה שזוכה לה הזוכה להשיג את סודות משמעויותיהם האמיתיות של השמות הללו.
השם המפורש ומשמעות "צלם אלוקים" שבאדם
שיעור 68 - ח"א, פרק סא
פתחנו את השיעור בהברקה בסוד הצלם שבאדם ותכליתו בהתדמותו לבורא כפי היכולת, לפי רבינו הרמב"ם, ואחר המשכנו בלימוד פרק סא על עניינו ומשמעותו של השם המפורש. הדגשנו שלשם כך הוצרכנו לעבור את כל תהליך טוהר המחשבה בדעת ה' שהילכנו עד כה בד' שלביו, שאחריו אנו עולים להבין על פיו מהו השם המפורש, ולהבין נכונה את משמעות שמות ה' ואופן תיאור פעולותיו שבכתבי הקודש. עוד עיינו בהדגשתו של הרמב"ם שעיקר המשמעות של השם המפורש מבטא את חיוב המציאות של ה' עצמו לעומת משמעויות שאר השמות המתייחסים לפעולותיו ויחסו לבריותיו, והשווינו לדברי הרמב"ם פירושים אחרים לפיהם גם שהם הוי"ה מתייחס לפעולתיו ולא לעצמותו.
מדרגה חדשה בהשגה ובהידמות לה'
שיעור 67 - ח"א, סיכום פרקי שלילת התארים, נ-ס
הילכנו צעד אחר צעד וסיכמנו פרק אחר פרק בפרקי המונחים נ-ס, וביארנו את מהלכם. חילקנו אותם לשלושה שלבים בשלוש קבוצות פרקים (נ-נד: האמנה והבנה ראשונית של הכרח שלילת התארים ושל האפשרות לתאר את פעולותיו בלבד, ולא את העצמות, נה-נח: רמת הבנה מעמיקה יותר בהכרח שלילת התארים עד ההגעה לשיא טוהר האמונה, נט-ס: פרקי ביאור אופני ההשגה, יישומה ומדרגותיה לפי הכרח השלילות שנתברר), וביארנו את מיקומם בכלל החלק הראשון של המורה - כחטיבת פרקים רביעית שבתוך מהלך פרקי טוהר השגת ה', שהם פרקים א-סז בחלק א, (פרקים אלו כוללים חמש חטיבות. 1(א-ז): שלילת תבנית הגוף, 2(ח-כח): שלילת מושגי המקום, 3(כט-מט): שלילת היפעלויות נפשיות, 4(נ-ס): שלילת התארים, 5(סא-סז): משמעות שמות ה' אחרי השלילות). כמו כן, הוספנו והראינו את המסר האגבי והחשוב ביותר שהובא בכללם של הפרקים הללו, שהוא ההידמות לה' בשיא שלמותה, בחכמה ובמעשה, שהיא תכלית האדם המממש את צלמו, והוא ה"חכם וטוב" שהוא תכלית המציאות.
משל הספינה ומשל הפיל המעופף
שיעור 66 - ח"א, פרק ס
בסיום פרקי התארים הרמב"ם הרחיב וביאר במשלים את השלמות והטוב שיש בהליכה בדרך התארים השוללים וכמה שמחה צריכה להיות להולך בדרך אמת זו, וכמו כן הרמב"ם ביאר את הסכנה, האשליה והחיסרון הגדול שיש בהליכה בדרכם של מייחסי התארים החיוביים לבורא. לשם כך השתמש הרמב"ם בפרקנו בשני משלים. את הטוב ודרך ההתקדמות שיש בדרכו - לימד במשל ה"ספינה", ואת החסרון הגדול שבדרכם של בעלי התארים החיוביים – הראה הרמב"ם ע"י משל "הפיל המעופף".
דרך השבח האמיתית האידיאלית
שיעור 65 - ח"א, השלמת פרק נט
בסוף פרק נט הרמב"ם לימד על המסקנה המתחייבת מתורת התארים השוללים בדרך השבח הראויה - "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם... וְדֹמּוּ" (תהילים ד,ה), והיינו - להעצים את השבח בדעה עמוקה ונכונה ולמעט בביטויים שאינם מדויקים. והוא מה שלימדו דוד ושלמה "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה" (תהילים סה,ב), "אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ... לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים, כִּי הָאֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים" (קהלת ה,א), וזהו העולה ממעשה דר' חנינה (בברכות לג,ב) שהוכיח את החזן שהרבה בשבחים מדעתו: "סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך?!", שאין להרבות בתארי חיוב מדעתנו, שאינם אלא גנאי לו, ובהקשר זה הרמב"ם ביקר פיוטים שונים מן המצויים בימיו, שנאמרו בצורה שאינה מרבה כבוד שמיים.
מדרגות שונות בהשגת ה'
שיעור 64 - ח"א, תחילת פרק נט, פסקאות 1-7
הרמב"ם לימד על חילופי המדרגות השייכות בהשגת ה' גם לאחר ההבנה המוכרחת לא ניתן להשיג בו שום השגה חיובית, לימד כיצד כל השולל יותר משיג יותר, וכמה חכמה רבה וכמה מדרגות יש בזה, וכמה גדול המרחק ביניהן. בשולי הדברים הוספנו את דברי הרמב"ם על מדרגות ההשגה שיש בפעולות האלוקיות ובאופן הנהגתו את האדם על ההידמות להן שבודאי שיש בכל זה הבדלי מדרגות גדולים מאוד הן בהשגה והן ברמת ההידמות, (וכמו כן ביארנו מדוע שתי התשובות נצרכות ומדוע כל אחת נאמרה במקומה, זו בפרק נד וזו כאן בפרק נט).
שיא טוהר האמונה ושלילת החסרונות וההגדרות מהבורא
שיעור 63 - ח"א, פרק נח
אחר ההבנה שבהכרח לא ניתן לתאר את הבורא בתארים החיוביים השונים שנתבארה בפרקים הקודמים, מלמד הרמב"ם בפרקנו שבעצם רק הגדים ותארים שוללים של שלילת הגדרות, תכונות גשמיות וחסרונות של הנבראים - נכונים הם ביחס לבורא ורק הם אינם לוקים בחוסר דיוק מסוים ביחס למשמעותם המילולית. בפרק שלמדנו הרמב"ם האריך לבאר כיצד גם התארים השוללים מייחדים ומקרבים להשגת ה', ומדוע רק בהם ניתן לתארו נכונה.
על "מצוי", "אחד", ו"קדמון", ועל השגה עמוקה יותר מכל מה שניתן לבטא
שיעור 62 - ח"א, פרק נז
אחר שהרמב"ם לימד על ההכרח שלא לייחס לבורא את התארים: "חי", "חכם", "יכול", "רוצה" כמשמעותם הנתפסת בהשגת האדם (בפרק נו), הרמב"ם מוסיף (בפרק נז) ודורש רמת הפשטה עמוקה יותר המחייבת שלא ליחס לבורא אפילו את התארים "מצוי", "אחד", ו"קדמון" כמובנם של המושגים הללו אצלנו. הרמב"ם מלמד ומראה כיצד רמה זו מכריחה הבנה מעמיקה שלא ניתן לבטאה במילים, מחמת שהמילים צרות מלבטאה על עומקה כראוי.
"וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ"
שיעור 61 - ח"א, פרקים נה-נו
בפרק נה לימד הרמב"ם על הצורך לשלול מה' גשמיות, הפעלות, העדר (ומציאות שלמות בכח שאינה בפועל), וכל דמיון והשוואה לבריותיו, ולימד על הצורך בהכרה מעמיקה של מדעי הטבע והלוגיקה לשם רכישת ודאות בכל זה. כל זה מהווה הקדמה לפרק נו. בפרק נו מתוך הבנה מעמיקה מהי דומות ומהם התנאים ליחס בין שני עצמים מראה הרמב"ם שדבריהם של מייחסי תארי החיוב לבורא סותרים את עצמם, וממילא מתבאר ההכרח שבשלילת תארים אלו מן הבורא.
ביאור מדת "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים", וביאור פרשת "נקרת הצור" להרמב"ם
שלישי, ב שבט התש"ף
פתחנו בהשלמת לימוד פרק נד שבסופו ביאר הרמב"ם בהסבר מחודש את מידת "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים". אחר, עיינו בדרכים שהרמב"ם לימד בפרק להכיר דרכם את ה' שהם ג' מבטים בפעולותיו (א. בכלל הבריאה על מהותה וחוקיה בכלליה ובפרטיה, ב. בהנהגתו את האדם, ג. ובציוויי התורה שנתן ה' לאדם), ולבסוף סיימנו בהתבוננות בכלל פירושו של הרמב"ם לפרשת "נקרת הצור", ובדיון עד כמה הרמב"ם רואה בכולה רמזים למראה שכלי ומה אירע שם במציאות הממשית, והאם התלוותה לאותה השגה גם ראייה וחוויה חושית (ונקטנו בעניין גישה מעט שונה מהמובא במהדורת מו"נ של "מפעל משנה תורה" בה אנו לומדים).
על ההנהגה האלוקית, ההידמות וי"ג מדות הרחמים להרמב"ם
שיעור 59 - ח"א, המשך פרק נד
המשכנו בלימוד פרק נד המלמד על חוסר האפשרות להשיג את ה' בעצמו, ומאידך על האפשרות להכיר את פעולותיו ואת דרכו הנהגתו את בני האדם, ועל התכלית האנושית הנגזרת מכך – להידמות להנהגה האלוקית כפי היכולת. כחלק מהעניין הרחיב הרמב"ם לבאר מה עניינם של י"ג מידות הרחמים שהן תארי פעולותיו של ה' ולא תכונות נפשיות כשלנו חלילה, והוספנו הבנה בפרשייה הנשגבה של הדו-שיח בין משה וה' ומעמד ההתגלות המופלאה בנקרת הצור, המתוארת בסוף פרשת כי תשא.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
