ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- י"ז בתמוז
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
הרמב״ם כותב כי בעת הגאולה "כל התעניות האלה עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה". שנאמר בזכריה (ח) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ". החתם סופר כותב שהם יהיו ממש אסורים בעשיית מלאכה כמו חג. בטורי אבן כתב שהם לא יהיו יום טוב כמו חג אלא כמו פורים. יהי רצון שיהיה במהרה בימינו.
מתי הצומות בטלים ומתי הם מתקיימים
הגמרא אומרת שהצומות לא בטלים לגמרי ולא קיימים לגמרי. "בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם – יִהְיֶה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה'. יֵשׁ גְּזֵירָה – צוֹם', אֵין גְּזֵירָה וְאֵין שָׁלוֹם. רָצוּ – מִתְעַנִּין, רָצוּ – אֵין מִתְעַנִין" (ר"ה יח). לדעת רש"י פירוש "שלום – שאין יד הגויים תקיפה על ישראל", וזה קיים כבר היום ולפי זה היום לא צמים. רוב הפסוקים פסקו כמו הרמב"ן ששלום זה הקמת בית המקדש, שבימיו ״לא יישא גוי אל גוי חרב״ ולא שלום שחותמים ומפירים. ולכן היום מתענים כי הציבור קיבל על עצמו את הצומות הללו.
צומות, לתיקון שנאת חינם
קיבלנו על עצמנו את הצומות הללו כי עדיין אין גאולה שלימה. ואין גאולה בגלל עבירות שבין אדם לחברו. כך עונה ישעיה הנביא לשאלת עם ישראל "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע?". תשובת ה' הייתה שאתם צמים וגם רבים איש עם רעהו. "הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע, לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם" (ישעיהו נח).
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (712)
הרב שמואל אליהו
743 - פרשת בלק תשפ"ו – בית כנסת בהר הבית
744 - פרשת פנחס תשפ"ו – צומות, לתיקון קלקולי דורנו
טען עוד
אגרא דתעניתא – צדקתא
לכן אמרו חכמינו (ברכות ו ע"ב) שעיקר התענית היא לפי ערך הצדקה והחסד שעושים בה "אגרא דתעניתא – צדקתא". וכן כתב השו"ע (יו"ד רנו ב): "בתענית – מחלקים מזונות לעניים. וכל תענית שאכלו העם ולנו ולא חלקו צדקה לעניים – הרי אלו כשופכי דמים. במה דברים אמורים, כשלא נתנו להם הפת והפירות, אבל אם אחרו המעות או החיטים – אינם כשופכי דמים". ומובא בשם השל"ה הקדוש לתת צדקה כערך האוכל שהאדם אוכל ביום (של"ה תענית נר מצוה ד"ה אמרו הקדמונים. וראה בפמ"ג משב"ז ס"ק ג').
קריאת הרבנים לעצור את ההתפרעות ברחובות
בימינו היינו אומרים שהצום הוא לכבות אש שנאת חינם בתוכנו. כך עשו הרבנים החשובים שקראו לא לחסום כבישים. בניהם הגאון הרב דב לנדאו שליט"א מנהיג הציבור הליטאי. וכן כתב הראשון לציון הרה"ג יצחק יוסף שליט"א ביחד עם הרה"ג מסעוד בן שמעון שליט"א ואיתם גם זקן מועצת חכמי התורה הרה"ג משה מאיה שליט"א. "באזהרה כפולה ומכופלת לבני הישיבות להימנע מפעולות מחאה שאינה כדרכה של תורה, ולא ירדו בשום אופן לכביש לחסימת כבישים חלילה. העצרת תתוחם בזמן ברור ומייד לאחר סיומה יתפזרו כולם לביתם ויקדשו שם שמים". "כל מיני סוגי מחאות אחרות שלא שמענו מרבותינו מצוקי ארץ זכותם יגן עלינו, אינם דרכנו, והרבה פעמים מחאות אלו, גורמים חילול השם רחמנא ליצלן".
לשון הרע ומחלוקת בעם ישראל – סכנה ללוחמים
חשוב מאוד לזכור שהמחלוקת מסכנת את הלוחמים. במיוחד כאשר חיילים נלחמים בחזיתות השונות ומוסרים את נפשם להצלת המדינה, חובה לסייע להם. כך כתוב בגמרא ירושלמי (פאה א, א) וכן במדרש (ויקרא רבה כו, ב) "דורו של דוד כולם צדיקים היו, ועל ידי שהיו בהם דילטורין היו יוצאין למלחמה ונופלין. דורו של אחאב, עובדי עבודה זרה היו, ועל ידי שלא היו בהם דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין".
מהלכות הצום
מתי מתחיל הצום?
כתוב בגמ' (תענית י"ב.) "תנו רבנן: עד מתי אוכל ושותה – עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי. רבי אליעזר בר שמעון אומר: עד קרות הגבר". והגמרא מביאה את דעת אביי שהגומר סעודתו בלילה וסילק הכלים – קיבל עליו תענית ואסור עוד לאכול. ודעת רבא שהישן – אינו אוכל כי כבר קיבל עליו תענית. אבל מתנמנם – לא קיבל תענית. וכן פסק בשו"ע והוסיף כי מי שעשה תנאי לפני השינה שלא מקבל עליו את הצום, יכול לאכול בבוקר לפני עלות השחר.
אמנם לפי הזוהר הקדוש המובא בכה"ח (פ"ט ס"ק כ"ח) אסור לאדם לאכול בבוקר לפני התפילה (ויקהל רט"ו:) כי בלילה הוא טועם טעם מוות, והסטרא אחרא עדין שולטת עליו עד אחרי התפילה. וכן כתב בעץ חיים (שער מ"ט פרק ד') ומשמע דאין חילוק בין אחר חצות או קודם חצות, אלא כל שישן שנת קבע על מיטתו, כיון שנסתלקה ממנו בחינת הנשמה ולא נשאר כי אם בחינת הנפש – אסור לאכול עד אחרי עלינו לשבח (עיין מג"א ס"ק יד. ברכי יוסף בשיורי ברכה א'). ואין הבדל בין מי שעשה תנאי למי שלא עשה תנאי (כה"ח תקס"ד ס"ק ז' משנ"ב ס"ק כ"ח) וראוי להזהר כן אם אינו מוכרח. וכתב הבן איש חי (נצבים א), "מי שישן – לא יאכל אחר שינה, ורק משקה של קהוו"א – מותר קודם עמוד השחר".
עננו מליל הצום
מרן השולחן ערוך (או״ח סימן תקס״ה סעיף ג) כתב על עננו "ובארבע צומות גם היחיד אומרו בכל תפלותיו" והבין בעל המשנה ברורה כי גם בליל התענית אומרים עננו בערבית למרות שלא צם עדיין, כיון שהוא יום צום. "בכל תפלותיו — ואפילו בתפלת ערבית שקודם התענית, דעצם התענית מתחיל מבערב." ואין נוהגין כן. אבל לא עושים שמחה בליל התענית כי עצם התענית כבר התחיל.
מי שאכל בטעות או במזיד – לא נשבר הצום
מי שאכל שלא בהיתר בתענית ציבור בין בשוגג בין במזיד – חייב להמשיך להתענות ולהשלים את התענית עד סופה. שכך כתב השו"ע (סי' תקס"ח סעי' א'): "נדר להתענות יום זה ושכח ואכל – משלים תעניתו. והוא הדין אם היה תענית חלום, או שהיה תענית ציבור, או שהיה יום ידוע לו להתענות ביום שמת בו אביו או רבו". ובמשנ"ב (ס"ק א'), כתב: "ושכח ואכל – ואפילו הזיד ואכל הרבה – לא יאכל יותר", וכ"כ כה"ח (ס"ק ה').
מי שאכל בטעות או במזיד – יכול לומר עננו
מי שאכל בטעות או במזיד. כתב הכה"ח (ס"ק ח'): "ונראה דבתענית צבור אף על פי שאכל יכול לומר עננו כדאמרינן סימן תקס"ה דשייך לומר עננו ביום צום התענית הזה כיון שתקנו חכמים להתענות בו. אבל אם הוא תענית יחיד אף על פי שמחוייב להשלים כל שאכל כשיעור שהיה מאבד תעניתו אם לא נדר יום זה לא יאמר עננו (נהר שלום אות א', משנה ברורה אות ג').
שכח וברך – לא יאכל
שכח ובירך על מאכל ביום התענית. יש אומרים שיאכל מעט כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. וסברתם היא שאיסור ברכה לבטלה הוא מדאורייתא ואיסור אכילה בתענית מדרבנן, ויבוא איסור דאורייתא וידחה איסור דרבנן. ויש אומרים שלמרות שברך לא יאכל. ויש לתלות את המחלוקת במחלוקת הראשונים האם ברכה שאינה צריכה היא מדאורייתא או מדרבנן, שדעת הרמב"ם בהל' ברכות (פ"א הלכה ט"ו): "כל המברך ברכה שאינה צריכה – הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא, ואסור לענות אחריו אמן". וכן פסק השו"ע (סימן רט"ו סעיף ד').
אולם דעת תוספות (ר"ה ל. ד"ה "הא") והרא"ש (פרק ראשון של קידושין), הביאם המג"א שם (ס"ק ו') שאיסור זה אינו מהתורה אלא מדרבנן והפסוק הוא רק אסמכתא בעלמא. לדעתם אם ברך לא יאכל, שהרי ברכה שאינה צריכה היא איסור דרבנן, וגם הצום כן. לכן לא יאכל, וכך פסק מרן הרב אליהו זצוק"ל שלא לאכול אפילו אם ברך בטעות (מאמר מרדכי תענית ה).
צחצוח שיניים
בשו"ע (תקסז) "השרוי בתענית יוכל לטעום כדי רביעית, ובלבד שיפלוט; וביום הכפורים ובתשעה באב, אסור: הגה – ויש מחמירין בכל תענית צבור, והכי נוהגין". אמנם לדעת השו"ע בארבע תעניות יכול לטעום פחות מרביעית ואחר כך יכול לפלוט.
והקשה המגן אברהם על מה שכתב אחר כך בשו"ע "מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית בתענית ציבור – לא כשר למעבד הכי; אבל בתענית יחיד שרי, כיון שפולט; ואפילו יש במים שרוחץ יותר מרביעית". וענה כי השו"ע אוסר בארבעת התעניות לשטוף את הפה רק אם מדובר ביותר מרביעית מים.
לכן כתב המשנ"ב (תקס"ז י"א): "ובמקום צער – יש להתיר רחיצת פה במים בכל תענית ציבור רק שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה שלא יבא לגרונו. ואפילו בט' באב – יש להתיר כשהוא לו צער גדול. וביוה"כ – יש להחמיר גם בזה". וכן כתב בכה"ח (ס"ק י"ד).
כעס, טיול, תספורת, מלאכה
צריך ביום התענית להתרחק מאוד מן הכעס. ואף על פי שמן הדין מותר לטייל בימי תעניות אלו, מכל מקום אותם אנשים המבלים את יום התענית בטיול או עסוקים בדברים בטלים, תפסו את הטפל (תענית) והניחו את העיקר, שמטרת התענית הוא לתקן את מעשינו שלא ימשיכו להיות כמו בעבר.
עם זאת מותר לעשות מלאכה בארבע תעניות הציבור הללו, כן מותר להסתפר בצום גדליה ובתענית אסתר, אך בעשרה בטבת ובי"ז בתמוז – יש להחמיר אם לא במקום הצורך, כגון שצריך לטוס וכדו'. כמו כן, מותר להסתפר ביום עשרה בטבת שחל ביום שישי.
רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המטה
רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המטה – מותרים בצום גדליה, י' בטבת, י"ז בתמוז ובתענית אסתר. כן הביא הב"י (תק"נ) את דברי הר"ן בשם הרמב"ן שמעיקר הדין כל ארבעה צומות הללו הם תקנת נביאים וכולם כתשעה באב. אלא שעכשיו אנו צמים בארבע תעניות אלו רק בגלל שכך נהגו וקיבלו. וכל הקבלה הייתה לצום רק מהבוקר ולא לאסור את כל הדברים הללו, אלא רק אכילה ושתיה.
הרוצה להחמיר
ומי שהוא בעל נפש – יחמיר בכולן כמו בתשעה באב אך לא יחמיר בנעילת הסנדל כיון שעלול להראות משונה בעיני הבריות. ולגבי רחיצה – אין להחמיר אלא במים חמים דווקא, אבל לא במים קרים. וכשחל עשרה בטבת ביום שישי – אין להחמיר ברחיצה במים חמים מפני כבוד שבת.
כן כתב השו"ע (סי' תק"נ סעי' ב') שצמים בארבע הצומות רק מהבוקר. ומותר באכילה ושתייה בלילה. וכתב בשער הציון (שם ס"ק ט): "ועיין באליה רבה בשם השל"ה דבעל נפש – צריך להפסיק גם מבעוד יום". וכן כתב כה"ח (ס"ק י"ד) בשם השל"ה (דף קצ"ט ע"ב).
הפטורים
חולה שאין בו סכנה
כתב בשו"ע (סי' תקנ"ד סעי' ה'): "חיה (יולדת) כל שלשים יום, וכן חולה שהוא צריך לאכול – אין צריך אומד אלא מאכילין אותו מיד, דבמקום חולי לא גזרו רבנן". וכתב הכה"ח (ס"ק ל'): "וכן חולה שהוא צריך לאכול וכו'. כלומר שהוא חלוש וחש בגופו אף על פי שאין בו סכנה מאכילין אותו, ואין צריך אומד כמו ביום הכפורים (מאמר מרדכי אות ב', משנה ברורה אות י"א).
וכן הדין באדם שמותר לו לצום מבחינה רפואית אך חייב לבלוע כדורים לרפואה – מותר לו לבלוע כדורים אלה. ואם צריך- יקח אותם עם מעט מים או מעט אוכל.
מעוברות ומניקות לא קיבלו עליהן
איתא בתוספתא (תענית פ"ב הלכה י"ב): "העוברות והמיניקות מתענים בט' באב וביום כיפור, ובג' תעניות של צבור ושאר תעניות לא היו מתענות, ולא שיענגו את עצמן בתפנוקין אלא שאוכלות ושותות כדי קיום הולד", וכן כתב השו"ע (תקנ"ד סעי' ה'): "עוברות ומניקות – מתענות בט' באב כדרך שמתענות ומשלימות ביו"כ, אבל בג' צומות אחרים – פטורים מלהתענות ואף על פי כן ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ובמשתה, אלא כדי קיום הולד". והסביר המשנ"ב (ס"ק ב') הטעם שפטורות: "דבשעה שרצו וקבלו עליהן להתענות הקלו לכתחילה עליהן" וכ"כ כה"ח (ס"ק ד'),
וברמ"א (סי' תק"נ סעי' א'): "מיהו עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה – אין להתענות, ואפילו אינן מצטערות – אינן מחוייבות להתענות אלא שנהגו להחמיר. ודוקא בג' צומות, אבל בט' באב – מחוייבות להשלים". וכתב על כך הכה"ח (ס"ק ח'): "אלא שנהגו להחמיר – דוקא באין מצטערות, אבל במצטערות הרבה – אסורות להתענות. מטה יהודה, חיי אדם שם", וכן כתב במשנ"ב (שם ס"ק ה'): "ואם הם חלושות – נראה דאין להם להחמיר".
תקנת מעוברות ומינקות במקום חם
כתב מו"ר אבא זצוק"ל "הסבא של הסבא של מור דודי הרב יהודה צדקה, הרב הגאון רבי צדקה חוצ'ין הראשון, כתב הלכה שאסור למעוברות ומניקות לצום בתשעה באב, וזו תקנה שתקן במקומו כיון שהחום היה גדול מאוד ובשבילן היה בזה סכנה וצער גדול מאוד. והיו מקומות בחו"ל שאסרו על הנשים להתענות ואפילו בריאות לגמרי שמא ימצאו עצמן יום אחד חלשות ויחששו להקל על עצמן.
מאימתי מעוברת
יש עניינים שאשה נחשבת מעוברת רק אחרי שהוכר עוברה, דהיינו שלושה חודשים (יו"ד קפ"ט ל"ג). וכתב המשנ"ב (או"ח תק"נ ס"ק ג') "עוברות ומניקות וכו' – ומסתברא דעוברת מיקרי משעה שהוכר הולד כדקי"ל לענין ווסתות. ומכל מקום אפשר דאפילו לאחר ארבעים יום ליצירת הולד נמי הוי ליה בכלל מעוברת לענין זה אם מרגשת צער, אבל בבציר מהכי נראה דהויא לה ככל הנשים לכל דבר אם לא שמצטערת הרבה, ואם מרגשת חולשה אין להחמיר בה כלל" (כ"כ בכה"ח ס"ק ה').
רופא – להציל אחרים
רופא שעליו להשתתף בעריכת ניתוח או בטיפולים רפואיים אחרים ביום התענית, ויש חשש שדעתו לא תהיה מיושבת עליו – מותר לו לאכול כרגיל, אפילו בתשעה באב. וכן רופא כונן שיודע שאם לא יאכל לא יהיה ערני, וכשיקראו לו לא יהיה לו פנאי לאכול – מותר לו לאכול ביום התענית. שהרי אדם מחלל שבת בשביל להציל מישהו אחר, לכן מותר לאכול כדי להציל חיים, אפילו בספק (עיין בשו"ת חתם סופר ח"ו, ליקוטים סימן כ"ג).
קטן
קטן אינו מתענה באף אחת מתעניות הציבור שגזרו חכמים. אמנם, אם יש בו דעת להתאבל – מחנכים אותו להתענות מעט עם הציבור ומאחרים את שעת הארוחה שלו בכמה שעות לפי כוחו ובריאותו. ויש שנהגו כן רק בתשעה באב וביום הכיפורים. אך בשאר צומות לא נהגו לחנך קטנים להתענות אפילו תענית שעות, וטוב לאחר זמן סעודתם (כה"ח תקנ"ד ס"ק כ"ג). ראוי לחנך את הקטן שיש לו דעת, להתאבל, שלא לאכול מעדנים ביום התענית כדי שיתאבל עם הצבור. אמנם, קטן שאינו מבין – מותר להאכילו מעדנים.
קטן שהגדיל בתענית שנדחתה
נשאל בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' תכ"ו) על ילד שנעשה בר מצוה בעשירי באב ובאותה שנה ט' באב חל בשבת ונדחה ליום ראשון כלומר לעשירי באב, אם חייב לצום. וכתב והסביר כי אם עיקר חיוב התענית הוא בשבת ויום ראשון הוי תשלומין על שבת – הרי הקטן פטור, כי היה פטור בשבת. אבל אם אין נוהגים דברים שבצנעא בשבת, וממילא נמצא שכל עיקר החיוב הינו רק ליום ראשון וכיון שאז הוא גדול הרי הוא בכלל החיוב.
המותר – יאכל בצנעא
המותר באכילה לא יקל לאכול בראש כל חוצות אלא רק בצנעא בתוך ביתו. במקומות רבים מצינו בחז"ל שחששו למראית עין שלא יראה האדם כאילו עובר על איסור ואפילו איסור דרבנן או מבטל תקנת חכמים (וראה ברמ"א יו"ד סי' פ"ז סעי' ד' ובנו"כ שם). ולכך אף שפטור הוא מן התענית, אין לו להקל לעצמו לאכול או לשתות בפרהסיא מפני הרואים שיחשבו שהוא פורץ גדר ומבטל תקנת חכמים לצום ביום זה.
אמנם חייל שנמצא במשימה מבצעית או בכוננות וחושש שלא יהיה מיושב בדעתו – מותר לו לאכול, ובפרט שיש בזה חשש ברור ונראה לעין של פיקוח נפש. חיילים אלו יכולים לשתות גם בפרהסיא, ובפרט בצום י"ז בתמוז ותשעה באב כיון שיש חשש שהחום יזיק להם. כן הדין בחייל שצריך לעשות תרגילים מעייפים וכדו' שקשה לעשותם בתענית – מותר לו לאכול.
לא צריך לשיעורין
בין בתעניות הקלות יותר ובין בתשעה באב, אדם שמותר לו לאכול – אינו צריך לאכול "לשיעורים" כמו ביום כיפור, אלא אוכל כדרכו (כה"ח ס"ק ל"א) "חולה שנתרפא אך חלוש מאד אינו צריך אומד, ואם הוא מצטער הרבה וחושש שיחזור חליו, יאכל ואין צריך שיעור רק שלא יאכל מעדנים" (מזבח אדמה, מחזיק ברכה בקונטריס אחרון אות א', כסא אליהו אות ג', זכור לאברהם שם). והטעם הוא שבשעה שקיבלו על עצמם את התעניות, לא קיבלו על החולה ואפילו שאין בו סכנה, ולכן אין להחמיר ולשתות לשיעורין.
קלקול חשבונות בשעת החורבן
מתי נפרצו חומות ירושלים?
הפסוק אומר כי חומות ירושלים נבקעו "בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ: וַתִּבָּקַע הָעִיר וכו'" (מלכים ב פרק כה ג-ד). וכן בירמיהו (לט ב. נב ו) "בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר". אם כן למה צמים בי"ז בתמוז? עונה הגמרא תענית בבלי "אמר רבא לא קשיא, כאן בראשונה כאן בשניה. דתניא בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז, בשניה בשבעה עשר בו" (תענית כח/ב).
וכתב השו"ע בשם הרמב"ן "אע"ג דכתיב בקרא: בחדש הרביעי בתשעה לחודש הובקעה העיר, אין מתענין בט' בו אלא בי"ז, מפני שאף על פי שבראשונה הובקעה בט' בו, כיון שבשניה הובקעה בי"ז בו, תיקנו להתענות בי"ז בו משום דחורבן בית שני חמיר לן" (שו"ע תקמט ב).
ולא צמים ביום תחילת המצור של הרומאים בירושלים
ושואל התשב"ץ (חלק ב סימן רעא) אם חורבן שני חמיר לן. למה צמים בעשרה בטבת שבו החל המצור על ירושלים בחורבן בית ראשון, ולא צמים ביום שהרומאים החלו את המצור על ירושלים בחורבן בית שני? ועונה כי אנחנו מתענים רק בחודשים שבהם תיקנו לנו הנביאים צום על פי חורבן בית ראשון, וכיון שהנביאים תיקנו צום בחודש תמוז, אפשר להזיז את היום של הצום לפי חורבן בית שני. אבל על המצור בבית שני לא קבעו צום כי הוא לא התחיל בחודש טבת. לכן אנחנו לא צמים בחודש שבו התחיל המצור בבית שני, כי רק מה שהנביאים גזרו בחורבן ראשון, קיים לדורות.
קלקול חשבונות בתאריך הפריצה לעיר
על השאלה ששאל התלמוד הבבלי עונה התלמוד הירושלמי תשובה אחרת (תענית פרק ד הלכה ה) "אמר רבי תנחום בר חנילאי קילקול חשבונות יש כאן". שכאשר נבקעו חומות ירושלים טעו בני ירושלים לחשוב שהתאריך הוא ט' תמוז ולא שמו לב שהתאריך האמיתי הוא י"ז בתמוז. "ופליג אש"ס דידן ורוצה לומר דמתוך טרדתם טעו בחשבונם". ואע"פ שירמיהו שכתב את ספרו ואת ספר מלכים (ב"ב טו.) ידע שבני ירושלים טעו בחשבונם, "ולא רצה הפסוק לשנות מכמו שהיו סבורים" (תוס' בבלי שם).
קלקול חשבונות בתאריך חורבן הבית
הגמרא בירושלמי מביאה עוד קלקול חשבונות אחר שהיה בעת החורבן "וַיְהִי בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יחזקאל כו). ומדבר שם על חורבן בית המקדש שהיה בט' באב ולא באחד לחודש אלול או א' לחודש אב. וגם כאן לא רצה יחזקאל לשנות את התאריך לתאריך האמיתי, והשאיר אותו בטעות כמו שהיו סבורים.
קלקול החשבונות הוא חלק מהחורבן
כל זה מפני שקלקול חשבונות התאריכים הוא חלק מהחורבן. או בגלל שעם ישראל באותם ימים שכחו את התאריך העברי וספרו את הימים לפי תאריך לועזי ולכן טעו. או בגלל שעם ישראל לא קלט באותם ימים מה קורה בעולם. שאם היו מבינים מה קורה בעולם לא היו מורדים בה'. שכאשר מלך אשור כובש את מלכות ישראל ומגלה את עשרת השבטים, היו צריכים אנשי יהודה להתעורר ולתקן את מעשיהם. שהרי "אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים: וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה" אבל הם ממשיכים בניצול וברשע כאילו לא קרה כלום "כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם: שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם". על זה בוכה ישעיהו. איך הם רואים את כל החורבן הזה ולא מתעוררים.
הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט
כך קורה 123 שנים אחרי שעלה נבוכדנצר מלך בבל והגלה את יכניה מלך יהודה לבבל. נענשים קשות וממשיכים לעשות הרע בעיני ה'. "הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ". ועל יהויקים המלך אמר כן, שרוצה בית יפה "הָאֹמֵר אֶבְנֶה לִּי בֵּית מִדּוֹת וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים, וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי וְסָפוּן בָּאָרֶז וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר". אבל לא משלם לפועלים את שכרם. "כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם עַל בִּצְעֶךָ וְעַל דַּם הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ וְעַל הָעשֶׁק וְעַל הַמְּרוּצָה לַעֲשׂוֹת" (ירמיה כב). על זה אומר ירמיהו אל תחשבו שההפקרות הזו תמשיך ולא תענשו. אבל הם לא מבינים מה קורה וממשיכים במעשיהם הרעים.
בגאולה – תיקון חשבונות ותאריכים
בפרשת בא שמתוארת שם יציאת מצרים הם מצטווים "החודש הזה לכם ראש חודשים". גאולה מתבטאת בזה שיש לך לוח שנה מדויק. אדם שמחובר לזמן, מחובר למה שהקדוש ברוך הוא עושה. באביב העצים יוצאים מהאדמה ופורחים ונותנים פירות, יש לנו פריחה יפה ומשמחת. גם אתה תצא מהכלא שלך במצרים תפרח ותוציא פירות. על זה נאמר "שמור את חודש האביב" בהקשר לפסח ולגאולה. תשמור על פסח שתמיד יהיה באביב.
סיפור
צדיקים בחינת בית המקדש
סילוק צדיקים כמו חורבן בית המקדש. הלב פצוע והכאב עמוק מאד. "כי גדול כים שברך" (איכה ב', י"ג). חז"ל מלמדים אותנו ש"קשה מיתתם של צדיקים לפני הקדוש ברוך הוא יותר מחורבן בית המקדש". וכן אומר השל"ה הקדוש: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, ח') הצדיקים הם הבתי מקדשות על כן לא אמר בתוכו, רק בתוכם. אמרו רז"ל מסכת ראש השנה: "כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי" זה צום גדליה, ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו.
סילוק צדיקים יותר מחורבן בית המקדש. ובאיכה רבתי מצינו "שסילוקם של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר ממאה תוכחות חסר שתיים שבמשנה תורה, ומחורבן בית המקדש. בתוכחות כתיב: 'והפלא ה' את מכותיך' ובחורבן בית המקדש כתיב: 'ותרד פלאים' אבל בסילוקם של צדיקים כתיב ביחזקאל (ב', ח'): 'לכן כה אמר ה' הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא' וכל כך למה? 'ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר' עכ"ל.
הנה בתוכחות לא כתיב רק פלא אחד, ובחורבן בית המקדש שתיים כי פלאים – תרתי, משמע, ובסילוקן של צדיקים כתיב שלוש פלאות, ואין זה סותר למה שאמרנו לעיל "ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו", ובמדרש זה משמע שהוא ביותר. כי הנה הצדיק הוא גם כן בית המקדש ממש, כמו שנאמר בשמות: "ושכנתי בתוכם". כי הנה היו שני מקדשות שחרבו וכל אחד הוסיף יגון ואנחה, כי לאחר חורבן בית שני נסתלקה שכינה ביותר למעלה, ואין לנו אלא התורה הזאת. וסילוק הצדיק הוא חורבן שלישי. וזהו עניין שתי פלאות במקדשות כי היו שתים, ובצדיק שלוש, כי הוא חורבן השלישי.
צדיקים – נוכחות השכינה בתוכנו. צריכים אנו להבין עד כמה השבר הוא גדול. הצדיקים, הם הם בית המקדש של הדור, הצדיקים הם הנוכחות של השכינה הקדושה בקרבנו. הצדיקים, זככו את עצמם בטהרה ובקדושה, מסרו נפשם על התורה ועל התפילה ועל עם ישראל. וזכו ששכינה תהיה שוכנת בתוך לבבם, ומתוך לבבם תאיר היא את אורה הגדול על כלל עם ישראל. ביתה ומקומה של השכינה הקדושה הוא בלב הצדיקים, אוהבי עם ישראל המוסרים עצמם למען עם ישראל, למען תורת ישראל, למען ארץ ישראל.
שאלות
לא על הלחם. האם מותר לפתוח את הצום לפני ערבית? אני מסיים לעבוד מאוחר ואוכל להתפלל ערבית רק לאחר מכן.
אפשר לאכול לפני ערבית, אבל לא לחם. אלא אם כן יש מי שמזכיר לך להתפלל אחרי הארוחה.
צום פרטי. כל פעם אחרי שאני עובר עבירה אני מנסה להבטיח לעצמי שזה לא יקרה יותר, אבל אני לא מצליח להתגבר והעבירה לא יוצאת לי מהראש, וקשה לי להניח את העבירה בצד, ללמוד מהטעות, ולהמשיך הלאה. מה אני יכול לעשות כדי להיפטר מזה?
א] ללמוד יותר מוסר באופן כללי ובפרט על העבירה הזאת. ב] לקבל על עצמך שבכל פעם שאתה עובר את העבירה אתה צם יום שלם. בלי לוותר על זה לעולם. כך תוכל להתחיל לשלוט על עצמך.
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
קילוף פירות וירקות בשבת
הנאה ממעשה שבת
האם מותר לפנות למקובלים?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
איך עושים קידוש?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
ארץ ישראל ומצוותיה מצוות יישוב הארץ ותהליך הגאולה
מתוך עיון במשנת הרצי"ה ובמשנת הרב יששכר טייכטהל הי"ד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה השקפת עולם ואמונה
אמונה י"א - י"ב
השיעור עוסק בהשקפת העולם הישראלית, הרואה בעולם החומרי הנוכחי מצב זמני, חסר ומקולל מימי חטא אדם הראשון, שעתיד להגיע לתיקון ולגאולה שלמה. בנוסף, השיעור מנתח את התפתחות האמונה בעם ומסביר כיצד האדם נדרש לזקק את תפיסת האלוהות מתיאורים גשמיים וילדותיים כדי להגיע להבנה רוחנית, עמוקה וטהורה יותר.
תשובה התשובה בהשקפתו הגדולה של הרב זצ"ל
הקדמה: חשיבות הספר "אורות התשובה" | חידוש הראי"ה במבט על התשובה | העמקה ביסוד שהעולם שב לשורשו – נפילת העולמות | שלושת מעגלי התשובה | חשיבות המבט הגדול לדורנו | הכרחיות התשובה | תשובה מאהבה | התבוננות בעולם | כח הרצון וחשיבותו | עיקר האדם – רצונו | הרצון – בלתי מוגבל | הרצון עצמו פועל | הדרכות מעשיות: רצון דרצון, הפער הרצוי
ארץ ישראל ומצוותיה מצוות יישוב הארץ ותהליך הגאולה
מתוך עיון במשנת הרצי"ה ובמשנת הרב יששכר טייכטהל הי"ד
למה מצוות יישוב הארץ כל כך מרכזית? | האם מצוות יישוב הארץ נוהגת בזמן הזה? | שלוש השבועות | רבנו חיים בתוס' כתובות | השמטת הרמב"ם, מגילת אסתר | האם אנו בתהליך גאולה? | הגאולה לא צריכה להיות נסית? | הדור לא ראוי? | התהליך נעשה על ידי כופרים? | יש חשש שיתקלקלו בארץ מה'ציונים הכופרים'? | האם בסוף המדינה תונהג בדרך התורה? | היחס למדינת ישראל
פנחס מהות התפילה וסוד המנהיגות
שיחת מוצ"ש פרשת פנחס
הרב בוחן את משמעותה העמוקה של התפילה כתחליף לקורבנות, תוך הדגשה על פי הזוהר שדווקא "תפילת העני", הבאה מתוך לב נשבר וענווה, היא התפילה הרצויה והגבוהה ביותר לפני בורא עולם. בנוסף, הרב מסביר שמנהיג אמיתי נמדד ביכולתו להרגיש את רוח העם, להתחבר לרצונות הפנימיים של הציבור ולהוביל אותו מתוך מסירות נפש ואמונה.
יסודות התורה והאמונה משיח בן יוסף, מקורו ומשמעו
הארכנו לבאר את עניינו של משיח בן יוסף לפי הדעות והמסורות השונות, וביארנו מדוע הרמב''ם השמיטו ולא כללו לא בין עיקרי האמונה ולא בכל כתביו. עוד ציינו שלושה פירושים שפרש בענינו מרן הרב, הראי''ה קוק זצ''ל, בשלוש רבנויותיו בזוימל, בבויסק וביפו. ולבסוף למדנו על חשיבות היסודות שלימד מרן הראי''ה בעניינו של משיח בן יוסף, וכיצד הם עומדים בעצמם, אפי' בלא קשר לתלייתם כפירוש למהות משיח בן יוסף.
פנחס פרשת פנחס – זה הזמן שלך
מדוע מקפידה התורה על זמנים ומועדים? למה חובה לקחת הזדמנויות בזמן ולא לאחר? התזמון האלוקי ומשמעותו האישית והלאומית
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א הצימאון לאלוקים
דרך הקודש ג' פסקה י - י"ב
הקדושה מתגלה בנשמתו של האדם בצימאון לאור ה', ומי שיש לו צימאון כזה צריך להכיר את תכונתו ולנהל את חייו על פייה. אסור לכבות את הצימאון הזה. אך צריך לדעת לאזן את הצימאון הזה בחיבור לשכל.
מאמר שלישי אור החיים - מדרגת החסיד האמיתי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
הרב עוסק בפירושיו המעמיקים של אור החיים הקדוש למידת יראת השמים ולמדרגתו הגבוהה של ה"חסיד", אשר אינו מסתפק בקיום מצוות מתוך חובה ופחד, אלא פועל מתוך אהבה טהורה במטרה לעשות נחת רוח לבוראו. כמו כן, מובאים בשיעור סיפורים על שקידתו העצומה בתורה והסבר עמוק על כך שנשמתו מהווה בחינה של נשמת משיח המצויה בכל דור.
י"ז בתמוז איך חלה תענית?
למה חייבים לקבל תענית? ולמה דווקא מבעוד יום, הרי אפשר לאכול עד עלות השחר? על הקדושה שבתענית ומשמעותה, ועל סדר התענית אצל חז"ל ובזמננו.
י"ז בתמוז כוח הראייה בחודש תמוז
שיחה כללית
הרב מנתח את הקשר העמוק בין חטא העגל לחטא המרגלים, תוך הדגשה כיצד שניהם נובעים מקלקול כוח הראייה המיוחס לחודש תמוז. בנוסף, מוסבר כי ימי בין המצרים נועדו לתיקון הפגם הזה, במטרה להשיב את החיבור האמיתי בין עם ישראל, ארץ ישראל וקבלת התורה כסם החיים.
האור החיים הקדוש משנת אור החיים הקדוש
השיעור עוסק בגישתו הרוחנית העמוקה של אור החיים הקדוש כלפי לימוד התורה, תוך פירוט שלוש ההכנות הנדרשות להשגת אורה: פרישות מהחומר, עמל עצום וחיפוש האמת, ויראת שמיים טהורה. בנוסף, מוסברת כמיהתו העזה לגאולת השכינה, שהובילה לעלייתו ההיסטורית לארץ ישראל והקמת ישיבת "כנסת ישראל" בירושלים מתוך דבקות ואהבת השם.
האור החיים הקדוש משנת אור החיים הקדוש
השיעור עוסק בגישתו הרוחנית העמוקה של אור החיים הקדוש כלפי לימוד התורה, תוך פירוט שלוש ההכנות הנדרשות להשגת אורה: פרישות מהחומר, עמל עצום וחיפוש האמת, ויראת שמיים טהורה. בנוסף, מוסברת כמיהתו העזה לגאולת השכינה, שהובילה לעלייתו ההיסטורית לארץ ישראל והקמת ישיבת "כנסת ישראל" בירושלים מתוך דבקות ואהבת השם.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת פנחס
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ. - איזה חסרון מצא הקב"ה במה שמיעט את הירח עד שנזקק לכפר על כך | וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ - לכאורה אין מקומו כאן כי אם בפרשת קֹרַח | וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה פ מה הטעם שיש כאן פרשה פתוחה והפסק אע"פ שהיא באמצע הפסוק | וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה - מדוע התורה כופלת את דבריה הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה | משה רבינו אמר לקב"ה שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח - מאין למד רבי יונתן בן עוזיאל מהפסוק שהכוונה לפנחס ועוד!
רביבים בין מלאכת החיים להלכות אבלות
מעבודתו של יעקב אבינו בחריצות רבה אצל לבן הארמי, עלינו ללמוד שיש ערך גדול לעבודה | חכמים אמרו שבזכות שעבד בחריצות, חייו של יעקב אבינו ניצלו | צריך ללמד את הילדים שחשוב מאוד שכל אדם יעבוד ויפרנס את משפחתו | החובה ללמד את הילדים אומנות שיתפרנסו ממנה היא מהתורה | תיקנו חכמים שלא להסתפר ולא לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב | יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, ובתוכם יוצאי מרוקו וג'רבה והנוהגים על פי האר"י, נוהגים להחמיר באיסור תספורת בכל שלושת השבועות
פנחס איש אשר רוח בו
על רקע רוחות הבחירות, פרשת השבוע מזכירה לנו שמנהיגות אמיתית אינה נמדדת רק בחזון או ביכולת ביצוע, אלא בהקשבה עמוקה ובמסוגלות הייחודית "להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד"
