פרשני:בבלי:בבא בתרא טו ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא טו ב

חברותא[edit]

ומתרצת הגמרא: אימא, אין כונת הברייתא שנולד בשעה שנכנסו למצרים ונסתלק כשיצאו, אלא כונת הברייתא לומר שמספר שנות חיי איוב היה כמספר השנים שעברו משעה שנכנסו ישראל למצרים ועד (שעה) שיצאו. שהם מאתים ועשר שנים. ולעולם היה איוב מעולי גולה.
ועניין זה, שאיוב חי מאתיים ועשר שנים, מבואר להדיא בספר באיוב. כי בפרק מ"ב פסוק י' נאמר: 'ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה' והיינו שאיוב קיבל מהקדוש ברוך הוא כפול מכל הטוב שהיה לו לפני שבאו עליו יסורים.
כגון, שנתן לו הקדוש ברוך הוא ארבעה עשר בנים תחת השבעה שהיו לו קודם (כמבואר ברש"י פרק מ"ב פסוק י"ג).
ובכלל זה נוסף לאיוב עוד שנות חיים כפול מהשנים שחי עד שקיבל את יסוריו. ואם כן כשכתוב לאחר מכן (פסוק ט"ז) 'ויחי איוב אחרי זאת מאה ארבעים שנה', למדנו שבשעה שבאו עליו יסורים היה בן שבעים.  32  ועל זה כפל לו הקדוש ברוך הוא וקיבל עוד מאה וארבעים שנה, נמצא שכל שנותיו של איוב היו מאתים ועשר שנים (שבעים לפני היסורים, ומאה ארבעים לאחריהם)  33 .

 32.  רבינו גרשום הוכיח זה מדכתיב באיוב פרק ט"ו פסוק י' 'גם שב גם קשיש' ואין שב פחות משבעים שנה כדכתיב 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה'.   33.  רש"י. והקשו התוס' אם כן מה קמשמע לן הברייתא, הלא פסוקים מפורשים הם כמו שפירשנו. ותירצו התוס' דלולי דברי הברייתא היה מקום לומר שהקדוש ברוך הוא כפל לאיוב את עשרו ואת יופי בנותיו, אבל לא כפל את שנותיו, וקא משמע לן הברייתא דגם שנותיו נכפלו. ויש לציין דאף שהתוס' לא הזכירו שכפלו לו את בניו, מכל מקום מבואר ברש"י באיוב פרק מ"ב פסוק י"ג שהקדוש ברוך הוא כפל לו גם את בניו.
מיתבי, שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם ואלו הן: בלעם ואביו בעור  34 , ואיוב  35 , וכן ארבעת רעי איוב אליפזהתימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי, ואליהוא בן ברכאל הבוזי. ומברייתא זו מוכח שאיוב היה גוי, וקשה על רבי יוחנן ורבי אלעזר שאמרו דאיוב מעולי גולה היה ובית מדרשו בטבריה  36 .

 34.  כתבו התוס' שהמקור לכך דאביו של בלעם היה נביא, הוא על פי הגמרא במגילה (טו - א) דכל ששמו ושם אביו מוזכר בנביאות, בידוע שהוא נביא בן נביא, ובלעם הוזכר בתורה עם שם אביו שנאמר 'בלעם בן בעור'. ובמהרש"א הקשה על תוס' (וקושיתו תובא להלן הערה 36) וכתב דכלל זה שנאמר בגמרא במגילה דכל מי שמוזכר שם אביו בנביאות בידוע שאביו גם היה נביא, הוא רק על נביאי ישראל. ולכן פירש המהרש"א דהמקור שאביו של בלעם היה נביא הוא מהפסוק (במדבר כ"ד, ג) 'נאם בלעם בנו בעור' ודרשינן במדרש 'בנו הוא בנביאות'. ועיין באור החיים במדבר כ"ב פסוק ה' על הפסוק 'בלעם בן בעור' שפירש דמה שהוצרכו להזכיר שם אביו להודיעך זריזותו של בלק כדי לקלל את ישראל, ולכן אמר לשלוחיו בלעם בן בעור, כדי שלא יתחלף להם לבלעם אחר.   35.  הרמב"ן בפירושו לאיוב (כ"ג, י"ב) כתב שאיוב היה חכם ומקובל יודע סוד האלוקות והיחוד. אבל הרמב"ם במורה נבוכים (ג' כ"ב) כתב 'והנפלא שבזה העניין שלא תאר איוב בחכמה ולא אמר איש חכם או מבין או משכיל, אבל תארו במעלות מדות ויושר פעולות, שאילו היה חכם לא היה מסופק עליו ענינו'.   36.  הקשה המהרש"א לפי ההוה אמינא שכל הנביאים המוזכרים בברייתא היו מאומות העולם, אם כן קשה דהלא אליהוא בן ברכאל הוזכר בשם אביו, ובגמרא במגילה טו - א מבואר דכל ששמו ושם אביו מוזכר בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא, כמו שהביאו התוס' בד"ה בלעם, ואם כן נמצא שאביו של אליהוא גם היה נביא ומדוע לא מנוהו כאחד מנביאי אומות העולם. ולכן כתב המהרש"א דכלל זה נאמר רק בנביאי ישראל, אך בנביאי אומות העולם גם אם מוזכר הנביא בשם אביו אין זה ראיה שאביו היה נביא, ושלא כהתוס' הנ"ל, ועיין לעיל הערה 34.
ומתרצת הגמרא: וליטעמיך, שאתה סובר שכל הנביאים המנויים בברייתא היו מאומות העולם, נמצא שאליהוא בן ברכאל לאו מישראל הוה אלא גוי היה.
וזה לא יתכן, דהא כתיב 'ממשפחת רם', ומכך שיחסו הנביא בשם אביו ובשם משפחתו, יש ללמוד שיהודי היה.  37 

 37.  על פי רש"י בפירוש הראשון. והביא רש"י פירוש נוסף דיש אומרים דממשפחת רם היינו ממשפחת אברהם. ועיין רש"י איוב פרק ל"ב פסוק ב' 'ממשפחת רם, אברהם, שנאמר האדם הגדול בענקים, זה אברהם. ובמהרש"א פירש דשם זה 'אליהוא בו ברכאל' הוא שמות שקרויים בהם ישראל.
וקשה כיצד הוא מנוי בברייתא יחד עם נביאי אומות העולם, אלא בהכרח, שכונת הברייתא דאליהוא אינבוי אינבי, התנבא לאומות העולם, אף שהוא עצמו היה יהודי.
הכא נמי יש לומר, איוב אינבוי אינבי (לאומות העולם), אך הוא עצמו היה יהודי.
ומקשה הגמרא: לשיטתך, שלא כל שבעת הנביאים בברייתא היו מאומות העולם, אלא שהם התנבאו לאומות העולם, קשה, וכי אטו כולהו נביאי מי לא אינבויי לאומות העולם?
הלא אף שאר נביאים התנבאו לאומות העולם, ומה יחודם של נביאים אלו יותר משאר הנביאים.
ומתרצת הגמרא:
התם שאר הנביאים עיקר נביאותייהו לישראל, ואילו הכא שבעת הנביאים המנויים בברייתא עיקר נביאותייהו לאומות העולם!
מיתבי קושיה נוספת על הסוברים שאיוב מישראל היה:
שנינו בברייתא, חסיד היה באומות העולם ואיוב שמו  38 , ולא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו  39 , הביא הקדוש ברוך הוא עליו יסורין התחיל מחרף ומגדף  40  כלפי מעלה, ולכן כפל לו הקדוש ברוך הוא שכרו בעולם הזה שהגיע לו עבור חסידותו (כדי) לטרדו מן העולם הבא  41  משום שחירף וגידף  42 . הרי מבואר להדיא בברייתא דאיוב מאומות העולם היה.

 38.  מבואר כאן שאיוב היה חסיד ואחר כך חרף וגדף. והנה, באיוב פרק א' פסוק א' נאמר 'איש היה בארץ עוץ איוב שמו, והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלה -ים וסר מרע' ופירש רש"י שם 'תם וישר, אבל בדברים שבינו לבין קונו לא היה צדיק:. ', אך בביאור הגר"א על משלי נחלק עליו וכתב דהיה צדיק גם בינו לבין קונו, ולכאורה משמעות דברי הברייתא כאן מוכח כהגר"א, וצ"ע.   39.  וצריך ביאור, דהרי כשנולד עדין לא היה מגיע לו שכר, ושכרו מגיע לו על מה שעשה בעולם הזה (עיין בהערה הבאה), ואם כן מהו שאמרו 'ולא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו'. וביאר החתם סופר דהרי איוב היה בן שבעים שנה כשבאו עליו היסורים, ואז היה ראוי למות ולהכנס לעולם הבא לקבל שכרו, אלא דעל ידי הסתת השטן ומשום חטאו ששתק בעצת פרעה יסרו הקדוש ברוך הוא, ולא עמד בנסיון ונתחדש לו עוד עולם חדש בעולם הזה והיינו עוד מאה ארבעים שנה כדי לקבל בהם מה שהיה ראוי לו לקבל בעולם הבא. ולפי זה פירש החתם סופר דמה שאמרו 'לא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו' היינו העולם החדש שנתחדש לו לאחר שחי שבעים שנה, ולא קיבל איוב את אותם שנים אלא כדי לקבל שכרו לטרדו מהעולם הבא כיון שחירף וגידף.   40.  המהרש"א ביאר ענין זה, דהנה חסידי ישראל אינם מקבלים שכרם בעולם הזה שהוא עולם עובר, וכל מטרתם בעולם הזה אינה אלא לעבוד את הקב"ה. מה שאין כן חסידי אומות העולם הקדוש ברוך הוא משלם להם שכר על מעשיהם הטובים בעולם הזה, כמו שכתוב 'ומשלם לשונאיו אל פניו'. ואיוב אף שחסיד היה לא התנהג הקדוש ברוך הוא עמו כמו עם חסידי ישראל אלא לא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו. וכדי שלא יהרהר בעל דין בזה מדוע איוב שונה מחסידי ישראל לכן הביא עליו הקב"ה יסורים, ואז התברר ההבדל בינו לבין חסידי ישראל, דחסידי ישראל הקב"ה מביא עליהם יסורים כדי למרקם לעולם הבא ומקבלים עליהם, כגון אברהם שעמד בעשרה נסיונות וכן בשאר צדיקי ישראל, אבל איוב הביא עליו הקב"ה יסורים כדי למרק עוונותיו בעולם הזה ולתת לו שכר לעולם הבא, התחיל לחרף ולגדף ולהרהר אחר מדות השם, לכן כפל לו הקב"ה שכרו בעולם הזה כדי לטורדו לעולם הבא. עין שם עוד.   41.  ומבואר שאם לא היה מחרף ומגדף היה מקבל שכר לעולם הבא אף שהיה גוי, ודבר זה מבואר על פי דברי הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ח' הלכה י"א 'כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא:. '.   42.  הקשה ה'בן יהוידע', הרי פסוק מפורש אומר (יחזקאל פרק י"ד פסוק יד) "והיו שלשת האנשים האלה בתוכה, נח דניאל ואיוב, המה בצדקתם ינצלו נפשם:. ', הרי שאיוב נמנה עם נח ודניאל שצדיקים גמורים היו, ועין שם שתירץ זה על דרך הסוד.
ומתרצת הגמרא:
דבר זה אם היה איוב מישראל או מאומות העולם תנאי היא נחלקו בזה תנאים, ואף שמהבריתות דלעיל מוכח שאיוב מאומות העולם היה, מכל מקום תנאים אחרים סוברים שאיוב מישראל היה - דתניא, רבי אלעזר אומר איוב בימי בתקופת 'שפוט השופטים' היה, שנאמר באיוב פרק כ"ז פסוק י"ב דאיוב אמר לרעיו: 'הן אתם כולכם חזיתם מהו סופם של רשעים, וכיון שכן למה זה הבל תהבלו' להיות רשעים. - ודורש רבי אלעזר ממה שנאמר 'הבל תהבלו' דאיוב היה בימי שפוט השופטים, דאיזה דור שכולו הבל שגם הטובים שבדור הם 'הבל' ואינם כלום, הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים!  43  כמבואר להלן שהנשפט היה מוכיח את שופטו, שגם ביד השופט היו עוונות רבים.

 43.  בהגהות היעב"ץ כתב 'אי אפשר לומר שכל דורותיהם של שופטים כולם היו הכל הבל, שהרי בודאי כל השופטים בכלל צדיקים גדולים היו ומהם נביאים לא נמצא בהם דופי:. אף בשאר אנשי דורם ודאי היו נמצאים כשרים רבים', ולכן כתב היעב"ץ 'אלא ודאי על אותו דור בלבד שנאמר בו שפוט השופטים אמרו כן'. ועיין לקמן מה שנביא על דברי הגמרא 'איזהו דור ששופט את שופטיו': ובתורת חים להלן כתב דמה שאמרו דורו של 'שפוט השופטים' אין זה ה'שופטים' שנתמנו פרנסים על העם, שהרי כל השופטים היו צדיקים גמורים. אלא הכונה לדיינים שבדור, שהדיינים שבדור היו מקולקלים. ודייק זה התורת חים מהלשון 'שפוט השופטים' ומדוע לא כתוב 'שופטים' סתם, אלא בהכרח שאין הכוונה לשופטים הידועים אלא לדיינים שבדור. החתם סופר להלן (ד"ה טול קסם) ביאר באופן שונה. דוודאי היו כל השופטים צדיקים גמורים, אלא שלא השגיחו על ישראל בהשגחה הראויה, ועל כן לא היה דורם יפה, וזהו שאמרו דור שכולו הבל.
רבי יהושע בן קרחה אומר, איוב בימי אחשורוש היה. שנאמר באיוב פרק מ"ב פסוק ט"ו 'ולא נמצא  44  נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ', ודורש רבי יהושע בן קרחה: איזהו דור שנתבקשו בו נשים יפות, הוי אומר זה דורו של אחשורוש!

 44.  הגר"א הקשה כיון דבימי אחשורוש היה אם כן מדוע אמר הפסוק שלא נמצא נשים יפות כבנות איוב, והרי היתה אסתר. ותירץ דרבי יהושע בן קרחה לשיטתו במגילה דף יג - א דאסתר ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה, נמצא שבנותיו של איוב היו יפות יותר מאסתר, אלא שעליה היה משוך חוט של חסד. המהרש"א כאן הקשה אם בנותיו של איוב היו היפות ביותר בכל הארץ מדוע לא נטל אחשורוש את בנות איוב. ותירץ על פי הגמרא במגילה יב - ב דכל מי שהיה לו בת היה מחביאה מפני אשורוש, ולכן י"ל דגם איוב החביא את בנותיו. ואפשר לתרץ על פי דברי הגר"א הנ"ל דאף שבנות איוב היו היפות ביותר בכל הארץ, מכל מקום לא היה עליהם חוט של חסד, ואחשוורוש העדיף את אסתר שהיה עליה חוט של חסד יותר מיפיין של בנות איוב.
ומקשה הגמרא: ואימא כיצד אתה למד מכך שאיוב בימי אחשורוש היה, הלא אפשר לומר דאיוב היה בימי דוד, דהרי כתיב גבי דוד (שמלכים א' פרק א' פסוק ג' 'ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל'  45 .

 45.  הקשה מהרש"א אם איוב היה בימי דוד מדוע לא הביאו מבנותיו למלך שהרי לא היה כמוהן ביופי כמפורש בפסוק. ועי"ש שהביא את דברי הגמרא במגילה יב - ב דכל מי שהיה לו בת הביאה לפני דוד, ואם כן מדוע לא הביא איוב את בנותיו. וכתב המהרש"א דאין הכי נמי מטעם זה יכלו להוכיח דאיוב לא היה בימי דוד, אלא דגם בלא זה הגמרא דוחה שפיר.
ומתרצת הגמרא: אין להקיש את הפסוק באיוב 'ולא נמצאו נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ' לפסוק שנאמר גבי דוד 'ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל' משום דהתם גבי דוד נאמר 'בכל גבול ישראל', ואילו הכא באיוב נאמר 'בכל הארץ'.
רבי נתן אומר, איוב בימי מלכות שבא היה (בתקופות שלמה המלך), שנאמר (איוב פרק א' פסוק ט"ו) 'ותפל שבא ותקחם' כאשר החלו היסורים לבא על איוב, בישר המלאך לאיוב שצאנו ומשרתיו נשבו על ידי מלכת שבא, ומוכח שאיוב היה בימי מלכת שבא.
וחכמים אומרים, איוב בימי כשדים בזמן נבוכדצאר היה, שנאמר באיוב פרק א' פסוק י"ז 'כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים' - ומכך שחיל כשדים בא על איוב, למדו חכמים שאיוב בימי נבוכדנצאר היה  46 .

 46.  עיין רש"י דמאן דאמר בימי מלכת שבא היה סובר שבאו עליו גם חיל כשדים, ומאן דאמר בימי כשדים היה סובר שבא עליו גם חיל מלכת שבא.
ויש אומרים  47 , איוב בימי יעקב היה, ודינה בת יעקב נשא  48 . שהרי כתיב הכא באיוב (פרק ב' פסוק ט - י) 'ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלה - ים ומת, ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי', וכתיב התם בבראשית (פרק ל"ד פסוק ז' ' ... כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב'. ודרשינן גזירה שוה מלשון 'נבלה' שנאמר בדינה, ללמדך דאיוב אמר לדינה 'כדבר אחת הנבלות תדברי', נמצא שבימי יעקב היה.  49  עתה חוזרת הגמרא לפרש את מחלוקת התנאים האם איוב היה מישראל או מאומות העולם.

 47.  אף שבכל מקום 'יש אומרים' הכוונה לרבי נתן, מכל מקום פה אין זה רבי נתן, שהרי רבי נתן כאן סובר איוב בימי מלכות שבא היה. תוס'.   48.  בילקוט על הפסוק באיוב (פרק ו' פסוק י"ד) 'למס מרעהו חסד' מבואר שדינה נשאה לאיוב וגיירה אותו.   49.  פירש המהרש"א דלשון 'נבלה' נאמר על נקבה הנבעלת בזנות, וכיון שאמר לה 'הנבלות' בה"ה הידיעה, משמע שדיבר על מעשה הנבלה המוזכר ראשונה בתורה והוא מעשה דינה. בחידושי הגאונים בספר 'עין יעקב' הקשה כיצד יתכן לומר שאיוב נשא דינה והלא מבואר בפסוק (ב' ט') דאשת איוב הסיתתה אותו 'ברך אלה -ים ומת' וכיצד יתכן שדינה שנתגדלה בבית יעקב אבינו תסית את בעלה שלא יחזיק בתמימותו, עי"ש.
וכולהו הני תנאי,  50  כל התנאים שנחלקו לעיל באיזה זמן היה איוב, כולם סבירא  51  דאיוב מישראל הוה כמו שיבואר להלן, לבר, חוץ מיש אומרים, שאמרו איוב בימי דינה היה.

 50.  התוס' הביאו גירסת רבינו חננאל דגרס 'כולהו תנאי ואמוראי מודו דאיוב מישראל היה', אך ר"י דחה גירסה זו, שהרי רבא לעיל וודאי סובר דאיוב מאומות העולם היה, שהרי רבא סובר דאיוב בימי מרגלים היה ומשה אמר למרגלים לבדוק האם איוב שמגין על דורו חי, ומבואר שאיוב מאומות העולם היה.   51.  לפנינו 'סבירא להו', והב"ח מחק מילת 'להו'.
דאי סלקא דעתך שכל אותם תנאים דלעיל סוברים איוב מאומות העולם הוה, אין זה יתכן, שהרי לפי כל אותם תנאים איוב היה לאחר פטירת משה. ובתר דשכיב משה, מי שריא האם שרתה שכינה על אומות העולם?! והלא אמר מר, בקש משה שלא תשרה שכינה על אומות העולם, ונתן לו. שנאמר בשמות (לג טז) שמשה רבינו ביקש מהקב"ה 'ונפלינו אני ועמך', שלא תשרה שכינה על אומות העולם, ובזה עם ישראל יהיה מובדל משאר העמים.  52  ולאחר מכן אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם פסוק י"ז) 'גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה'  53 . נמצא דאיוב שנביא היה ושרתה עליו שכינה בהכרח מישראל הואxxx

 52.  הנה בפסוק כתוב 'ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך' ופירש רש"י בחומש, ו'במה יודע אפוא:. הלא בלכתך עמנו' זוהי בקשה ראשונה, דבקש משה שהקדוש ברוך הוא ילך עמם. ובקשה נוספת ביקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם וזהו 'ונפלינו אני ועמך' שנהיה מובדלים בדבר הזה. - והוא על פי הגמרא בברכות ז - א. אך מדברי רש"י כאן על פי פירוש הב"ח נראה, ששאלת 'ונפלינו אני ועמך' היא על שני הבקשות, שמשה רבינו בקש שעם ישראל יהיו מובדלים מהאומות בכך שהקב"ה ילך עמהם ובכך שלא תשרה שכינה אלא על נביא מישראל.   53.  וזהו שאמרו כאן 'ונתן לו': על פי רש"י בברכות ז - א ד"ה ג' דברים, וכן פירש רש"י בחומש שם. והוסיף רש"י שם דנבואת בלעם אינה על ידי השראת השכינה אלא נופל וגלוי עינים כשומע על ידי שליח. ועיין מהרש"א.
אך לדברי היש אומרים הסוברים איוב בימי דינה היה, אין ראיה שאיוב מישראל הוא, שהרי תקופה זו הייתה לפני תקופת משה, ואז שרתה שכינה גם על אומות העולם  54 :

 54.  בפשטות אין ראיה מוכרחת דלשיטת היש אומרים לא הוה מישראל, אלא דאין ראיה דהיה מישראל. אבל ביד רמ"ה כתב דלשיטתם על כרכך מאומות העולם היה, שהרי ד' רעיו לכולי עלמא מאומות העולם היו, ואם איוב מישראל הוא מדוע לא היה לו חברים רק מאומות העולם, ובהכרח שהיה מאומות העולם. ודבריו צע"ג שהרי בסוגיתינו מבואר להדיא דאליהוא ישראל הוה, וצע"ג. ועי"ש מה שכתב עוד. ועיין במהרש"א.
אמר רבי יוחנן, דורו של איוב שטוף בזמה היה. שנאמר (איוב כז יב) 'הן אתם כולכם חזיתם, ולמה זה הבל תהבלו'. וכתיב בשיר השירים 'שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך', ולשון 'ונחזה בך' הוא לשון זימה, מענין הסתכלות בנשים (וכונת הפסוק על דרך המשל, לומר שכך אומרים עובדי כוכבים לישראל: שובו לתורתנו ותזנו עמנו  55 ).

 55.  על פי רש"י. אבל בשיר השירים שם פירש פסוק זה באופן אחר לגמרי.
ולומדת הגמרא בגזירה שוה, מלשון 'ונחזה' שנאמר במשלי ללשון 'חזיתם' שנאמר באיוב, שהכונה ב'חזיתם' היא לזימה, וזהו שאמר איוב לרעיו אתם כולכם 'חזיתם', היינו כולכם שטופים בזימה  56 .

 56.  על פי רבינו גרשום.
ומקשה הגמרא: אימא אולי מה שאמר איוב לרעיו "כולכם חזיתם", אין הכונה לענין זנות, אלא חזיתם בנבואה, שהרי מצאנו בנבואה לשון 'חזון', דכתיב 'חזון ישעיהו בן אמוץ'!? ומתרצת הגמרא: אם כן, שהכונה חזיתם בנבואה, 'למה זה הבל תהבלו', למה לי  57 ? מדוע המשיך איוב ואמר להם על מחזה הנבואה 'הבל תהבלו'.

 57.  לשון זה 'למה לי' צריך ביאור, דהלא השאלה שלשון זה מיותר ואינו צריך, אלא הקושיה היא מדוע אמר איוב זה הרי אין זה נכון לומר 'הבל' על נבואה. ולכן פירש המהרש"א דגם לפי הצד שזה בנבואה אין זו נבואת אמת אלא נבואת שקר, וזהו שאמר איוב לריעיו, חזיתם כולכם בנביאות הבל, ומקשה הגמרא אם כן למה לי המילה 'למה' הבל תהבלו, הלא מלה זו מיותרת, דעיקר כוונת איוב היתה למה אתם מתנבאים נבואת שקר שהיא הבל. ומכך הסיקה הגמרא שכוונתו הייתה לומר להם שהם שטופים בזמה, ולמה תוכיחו אותי בדברי הבל הלא אין אתם ראויים להוכיח.
ואמר רבי יוחנן, מאי דכתיב במגילת רות 'ויהי בימי שפוט השופטים', מהי הכפילות 'שפוט השופטים'?
אלא הכונה היא לדור ששופט את שופטיו.  58  שהיו השופטים עצמם מקולקלים, וכאשר שפטו, היה פתחון פה לנשפט לומר לשופט הלא אתה עצמך אינך נקי ואיך תשפוט אותי?

 58.  הקשו התוס' דהלא אמרינן בתמורה דף טו - ב 'כל האשכולות (- איש שהכל בו) שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר לא היה בהם שום דופי', ואם כן כיצד יתכן לומר דבשופטים היה דופי. והנה שם בתמורה איתא עוד, 'משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות איש שהכל בו' והקשה בשיטה מקובצת שם, כיצד יתכן לומר שעד זמן זה היו כולם 'איש שהכל בו' והלא מבואר כאן דהדור כולו היה הבל, ותירץ דמה שאמרו איש שהכל בו היינו בתורה בלבד: ולפי דבריו צריך לומר דגם מה דאמרינן לעיל 'איזהו דור שכולו הבל' אין הכונה לתורה, דבתורה היו אנשי אשכולות, וצ"ע. ועיין בתורת חים שתמה על קושית התוס' שהרי בהמשך הסוגי' במגילה מבואר להדיא דמה שאמרו שלא היה בהם דופי היינו בתורה, אך עדיין יתכן שהיה בהם דופי של חטא. עיין שם שהאריך. וכבר הבאנו לעיל הערה 43 את שיטתו דאין הכונה כאן לשופטים הידועים שנתנמנו פרנסים לעם, אלא לדיינים שבדור. ועיין לעיל בהערה שם מה שהבאנו בשם החתם סופר. ובעיקר קושית התוס' עיין עוד במדרש רות ובמפרשים שם וכן בילקוט האזינו רמז תתקמ"ו עין שם.
ואם אומר לו השופט טול קיסם מבין עינך, הסתלק ופרוש מעבירה קטנה ששיש בידך (עבירה קטנה משולה לקיסם דק), אומר לו ענה הנשפט לשופטו, עד שאתה מוכיח אותי לפרוש מעבירה קטנה שבידי, טול אתה קורה מבין עיניך  59  תפרוש אתה מעבירה חמורה שיש בידך, (עבירה גדולה משולה לקורה).  60 

 59.  כך הוא הגירסה לפנינו, ובמסורת הש"ס הביא גירסה 'מבין שיניך' ועיין בהערה הבאה.   60.  וברבינו גרשום פירש שטול קיסם מבין עיניך היינו, תחזיר גזילה מתחת ידך, והוא משיב לשופט אני גזלתי קיסם שהוא מעט ואתה גזלת קורה גדולה. ויש להוסיף על דבריו, דהנה גרסת העין יעקב שהביא המסורת הש"ס היא 'טול קיסם מבין שיניך' ופירש החתם סופר דהוא משל על הגזל, והביא שם פירוש רש"י בשיר השירים (פרק ד' פסוק ב') על הפסוק 'שיניך' עיין שם.
וכן אם אמר לו השופט 'כספך היה לסיגים' (שהוא לשון הפסוק בישעיה א כב, ופירושו שהיו עושים מעות נחושת ומצפים אותן בכסף כדי להונות בהן.  61  ואם היה השופט אומר לנשפט 'כספך היה לסיגים', אמר לו, ענה הנשפט את הסיפא של הפסוק 'סבאך מהול במים'. גם אתה עוסק בהונאה שהרי יינך  62  מעורב במים, ואתה מוכרו לאנשים בהונאה.

 61.  על פי רש"י בישעיה שם.   62.  סבאך הוא יין, כמו שנאמר אל תהי בסובאי יין. רש"י.
אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
כל האומר, מלכת שבא אשה היתה, אינו אלא טועה.
אלא מאי מלכת שבא? מלכותא דשבא!  63 

 63.  הקשה המהרש"א כיצד יתכן לומר שמלכת שבא אינה אשה, והלא מכל הפסוקים שנאמרו על מלכת שבא מוכח שהייתה אשה וכן כתוב שם בסיום הענין 'ותלך היא ועבדיה' ומשמע שאשה הייתה, והוסיף המהרש"א להקשות: לפי תירוץ הגמרא שהכוונה למלכות שבא, מדוע דווקא מלכות זו כונתה בלשון נקבה. ולכן פירש המהרש"א דוודאי מלכת שבא הייתה אשה, וכוונת הגמרא לומר דכל האומר שמלכת שבא הייתה אשת המלך ולא הייתה המלכה בעצמה אינו אלא טועה, אלא היא עצמה הייתה מלכת שבא, וסיים המהרש"א 'וכן עוד היום יש מלכויות שאשה מולכת שם'.
עתה מתחילה הגמרא לפרש את הפסוקים בתחילת ספר איוב.
נאמר באיוב (א' פסוקים ו' ז') 'ויהי היום, ויבאו בני האלהים להתייצב על ה', ויבא גם השטן בתוכם, ויאמר ה' אל השטן: מאין תבא? ויען השטן, משוט בארץ ומהתהלך בה'  64 !!!

 64.  על פי גירסת מסורת הש"ס.
ומפרשת הגמרא את הפסוקים:
אמר השטן לפניו, לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם, שאמרת לו 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה', ואפילו הכי, אף על פי שהבטחת לו את הארץ, בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה (עד שקנה בד' מאת שקל כסף), לא הרהר אחר מדותיך  65 !!!

 65.  המהרש"א הוסיף שמהפסוק 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, למדו בפרק המוכר את הבית דקרקע נקנית על ידי שהולכים בה לאורך ולרוחב, נמצא דכשאמר הקב"ה לאברהם 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה' בזה עשה אברהם קנין, ואף על פי כן לא הרהר אחר מדות ה' כשלא מצא מקום לקבור את שרה אשתו עד שהוצרך לשלם כסף, ועיין במהרש"א עוד תוספת דברים בזה.
וזהו שאמר השטן לקדוש ברוך הוא 'ומהתהלך בה' - אני בא מאותו שאמרת לו "התהלך בארץ"  66 .

 66.  על פי רש"י
וממשיכה הגמרא לפרש את המשך הפסוקים. (פסוק ח').
'ויאמר ה' אל השטן, השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע'.
אמר רבי יוחנן, גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם.  67 

 67.  הקשה הריטב"א, שאפשר דלכך נאמר באברהם רק 'ירא אלהים' משום ששבח זה נאמר בפניו ואומרים רק מקצת שבחו של אדם בפניו, ותירץ דאם משום כך לא היה לו לקצר כל כך ולכתוב רק 'ירא אלהים'. אך המהרש"א פירש, שודאי אברהם היה גדול מאיוב, ומי לנו גדול מאברהם שנאמר בו אברהם אוהבי, והטעם שנאמר באיוב יותר מאברהם, משום שאברהם נאמר שבחו בפניו, ואומרים רק מקצת שבחו של אדם בפניו, ואילו השבח של איוב נאמר שלא בפניו ולכן נאמר בו יותר מאברהם. ועי"ש שביאר לפי זה מהלך דברי הגמרא.
דאילו באברהם כתיב 'כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה', ואילו באיוב כתיב 'איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע'. הרי שבאיוב נאמר יותר ממה שנאמר באברהם  68 .

 68.  החתם סופר ביאר מדוע לא נאמר באברהם 'וסר מרע' משום שפירוש 'וסר מרע' הוא שהיצר הרע הנקרא 'רע' סר ממנו, ואיוב שעזרו הקדוש ברוך הוא סר מיצר הרע, אבל אברהם לא עזרו הקדוש ברוך הוא והיה הרע רודפו יום יום ועמד בנסיון עד שבסוף ימיו אחר כל הנסיונות נאמר בו (לקמן יז - א) שלא שלט בו יצר הרע.
עתה מפרשת הגמרא מה שנאמר באיוב 'וסר מרע':
מאי וסר מרע? אמר רבי אבא בר שמואל: איוב ותרן בממונו היה, שהרי, מנהגו של עולם הוא, מי ששוכר פועל למלאכה מועטת ורוצה לתת לו חצי פרוטה בשכרו, מנהג העולם נותן חצי פרוטה לחנוני, שקונה בעל הבית אצל החנוני ככר או ביצים בפרוטה, ומתחלק בזה עם הפועל. ואילו איוב, ויתרה לחצי הפרוטה, ונתן לפועל משלו, שהיה רע בעיניו לדקדק בדבר קל שאינו נחשב 'ממון'  69 .

 69.  רבינו גרשום פירש לשון 'סר מרע' דאיוב סר מדרכי רעיו שנהגו כמדת בני אדם.
וממשיכה הגמרא לפרש את המשך הפסוקים. (פסוק ט')
'ויען השטן את ה', ויאמר, וכי החנם ירא איוב אלהים, הלא אתה סכת בעדו הגנת עליו  70  ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב, מעשה ידיו ברכת, ומקנהו פרץ בארץ' -

 70.  על פי המצודות, ועיין רש"י שם.
מאי 'מעשה ידיו ברכת'?
אמר רבי שמואל בר רב יצחק, כל הנוטל פרוטה מאיוב, מתברך!  71 

 71.  בבראשית רבה (ל"ט י"א) נאמר: 'אמר רבי יצחק ואף לאיוב עשה כן שנאמר 'מעשה ידיו ברכת' לא נטל אדם פרוטה מאיוב והוצריך ליטול ממנו פעם שניה' (מפני שכבר נתברך מהפרוטה הראשונה).
מאי 'ומקנהו פרץ בארץ'? אמר רבי יוסי בר חנינא: מה שכתוב מקנה בארץ, פירושו הוא, מקנהו של איוב פרצו גדרו של עולם, מנהגו של עולם זאבים הורגים העזים, ואילו במקנהו של איוב, העזים הורגים את הזאבים.  72 

 72.  מה שלא פירשו כפשוטו דמקנהו התרבה בארץ, פירש המהרש"א שבכל מקום שכתוב בו 'פרץ' מלשון ריבוי הרי צמוד לו לשון ריבוי, כגון 'ויפרוץ לרוב' או 'כן ירבה וכן יפרוץ', וכאן, כיון שלא הוזכר לשון ריבוי, דרשו דהכונה לפריצת והריסת גדר ומנהגו של עולם.
וממשיכה הגמרא לפרש את הפסוקים:
אמר השטן לקדוש ברוך הוא (פסוק י"א):
'ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו, לאיוב, ואז נראה  73  האם אז לא על פניך יברכך האם לא יחרף ויגדף כלפי מעלה  74 .

 73.  על פי הרמב"ן בפירושו לאיוב שם.   74.  מבואר כאן שהשטן ביקש להביא יסורים על איוב כדי להוכיח שאין הוא כאברהם אבינו, והקשה הגר"ח שמואלביץ (שיחות מוסר ה' ל"ג) דהרי בגמרא בסוטה דף י"א - א מבואר שיסורי איוב באו עליו כעונש על כך ששתק בעצת פרעה. וביאר שם דאין זה סותר כי משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, וביסורין היה גם מן העונש על ששתק, וגם מן הנסיון, ואם לא היה מגיע לו עונש לא היו באים עליו יסורים רק כדי לנסותו.
וממשיך הנביא 'ויאמר ה' אל השטן, הנה כל אשר לו בידך, רק אליו, אל איוב עצמו, אל תשלח ידך. וגו',
ויהי היום, ובניו ובנותיו של איוב אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור, ומלאך בא אל איוב ויאמר: הבקר היו חורשות והאתנות רעות על ידיהם'.
מאי "הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם"?


דרשני המקוצר[edit]

מסכת בבא בתרא בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א | דף קה ע"א | דף קה ע"ב | דף קו ע"א | דף קו ע"ב | דף קז ע"א | דף קז ע"א | דף קז ע"ב | דף קח ע"א | דף קח ע"ב | דף קט ע"א | דף קט ע"ב | דף קי ע"א | דף קי ע"ב | דף קיא ע"א | דף קיא ע"ב | דף קיא ע"ב | דף קיב ע"א | דף קיב ע"ב | דף קיג ע"א | דף קיג ע"ב | דף קיד ע"א | דף קיד ע"ב | דף קטו ע"א | דף קטו ע"א | דף קטו ע"ב |דף קטז ע"א | דף קטז ע"ב | דף קיז ע"א | דף קיז ע"ב | דף קיח ע"א | דף קיח ע"ב | דף קיט ע"א | דף קיט ע"ב | דף קכ ע"א | דף קכ ע"ב | דף קכא ע"א | דף קכא ע"ב | דף קכב ע"א | דף קכב ע"ב | דף קכב ע"ב | דף קכג ע"א | דף קכג ע"ב | דף קכד ע"א | דף קכד ע"ב | דף קכה ע"א | דף קכה ע"ב | דף קכו ע"א | דף קכו ע"ב | דף קכו ע"ב | דף קכז ע"א | דף קכז ע"ב | דף קכח ע"א | דף קכח ע"ב | דף קכט ע"א | דף קכט ע"ב | דף קל ע"א | דף קל ע"ב | דף קלא ע"א | דף קלא ע"ב | דף קלב ע"א | דף קלב ע"ב | דף קלג ע"א | דף קלג ע"ב | דף קלד ע"א | דף קלד ע"ב | דף קלה ע"א | דף קלה ע"ב | דף קלו ע"א | דף קלו ע"ב | דף קלז ע"א | דף קלז ע"ב | דף קלז ע"ב | דף קלח ע"א | דף קלח ע"ב | דף קלט ע"א | דף קלט ע"ב | דף קמ ע"א | דף קמ ע"ב | דף קמא ע"א | דף קמא ע"ב | דף קמב ע"א | דף קמב ע"ב | דף קמג ע"א | דף קמג ע"ב | דף קמד ע"א | דף קמד ע"ב | דף קמה ע"א | דף קמה ע"ב | דף קמו ע"א | דף קמו ע"ב | דף קמז ע"א | דף קמז ע"ב | דף קמח ע"א | דף קמח ע"א | דף קמח ע"ב | דף קמט ע"א | דף קמט ע"ב | דף קנ ע"א | דף קנ ע"ב | דף קנא ע"א | דף קנא ע"ב | דף קנב ע"א | דף קנב ע"ב | דף קנג ע"א | דף קנג ע"א | דף קנג ע"ב | דף קנד ע"א | דף קנד ע"ב | דף קנה ע"א | דף קנה ע"ב | דף קנו ע"א | דף קנו ע"ב | דף קנז ע"א | דף קנז ע"ב | דף קנח ע"א | דף קנח ע"ב | דף קנט ע"א | דף קנט ע"ב | דף קס ע"א | דף קס ע"ב | דף קסא ע"א | דף קסא ע"ב | דף קסב ע"א | דף קסב ע"ב | דף קסג ע"א | דף קסג ע"ב | דף קסד ע"א | דף קסד ע"ב | דף קסה ע"א | דף קסה ע"ב | דף קסו ע"א | דף קסו ע"ב | דף קסז ע"א | דף קסז ע"ב | דף קסח ע"א | דף קסח ע"ב | דף קסט ע"א | דף קסט ע"ב | דף קע ע"א | דף קע ע"ב | דף קעא ע"א | דף קעא ע"ב | דף קעב ע"א | דף קעב ע"ב | דף קעג ע"א | דף קעג ע"ב | דף קעד ע"א | דף קעד ע"ב | דף קעה ע"א | דף קעה ע"ב | דף קעו ע"א | דף קעו ע"ב |