פרשני:בבלי:בבא בתרא נג א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא נג א

חברותא[עריכה]

אבל אם עושה הלוקח את החזקה שלא בפניו של המוכר,  1  כי אז צריך המוכר למימר ליה ללוקח "לך חזק וקני".

 1.  ביאר הרשב"ם: אם בא להחזיק שלא בפניו של המוכר, כגון בעיר אחרת, או אפילו באותה העיר שלא מדעתו של מוכר, אינה חזקה אלא אם כן אמר לו המוכר ללוקח "לך חזק וקני", ואפילו אם נתן לו מעות לא קנה במעות, כגון בעיר שכותבין שטר, שאין הכסף מועיל עד שיחזיק או עד שיכתוב שטר, אלא אם כן פירש שקונה בכסף קנין גמור.
בעי רב: במתנה היאך הוא הדין, האם גם בה צריך לומר לו "לך חזק וקני"; או שמא אם אך נתרצה הנותן לתת לו את השדה במתנה, והלך המקבל והחזיק בה - קנאה?
אמר תמה שמואל: מאי תבעי ליה לאבא (מה מקום יש לרב - ששמו אבא - להסתפק בדבר)!? והרי הדברים קל וחומר שבמתנה צריך לומר לו "לך חזק וקני" -
השתא, ומה מכר דקא יהיב ליה זוזי (שדעתו של הלוקח ליתן לו כסף על המכירה)  2  ואין המוכר מפסיד, מכל מקום אי אמר ליה המוכר ללוקח "לך חזק וקני" - אין (אכן קנה), אי לא אמר לו כן - לא.

 2.  כן פירש הרשב"ם בפירוש ראשון; ובפירוש שני פירש, שכבר נתן לו כסף, ובמקום שכותבים שטר שאינו קונה בכסף, וכמבואר לעיל ברשב"ם הובא בהערות.
מתנה - שהנותן מפסיד - לא כל שכן שיהא צריך לומר לו "לך חזק וקני", ומשום שיש לחוש: שמא עד שהלך זה לעשות חזקה, כבר חזר בו הנותן!?
ורב שנסתפק בדבר, סבר, כי מאן דיהיב מתנה, הנותן מתנה, כיון שמחמת חיבה הוא נותן, בעין יפה יהיב, בעין יפה הוא נותן. וכיון שנתרצה לתת לו את השדה במתנה, שוב אין צריך לומר לו במפורש "לך חזק וקני".  3 

 3.  ביאר הרשב"ם את דעתו של שמואל: היכא אמרינן בעין יפה הוא נותן, הני מילי לאחר שהחזיק ונתקיימה המתנה, כי אז אנו אומרים שבעין יפה נתן לו מכל וכל, ולא שייר לעצמו כלום במתנה, וכגון מה שאמרו לעיל נא ב, גבי בעל הנותן מתנה לאשתו, שלא השאיר לעצמו פירות, כי בעין יפה הוא נותן, אבל כל זמן שאנו מסתפקים אם כבר החליט סופית לתת את המתנה, אין לנו לומר שנתן את שלו במתנה, עד שיפרש ויאמר "לך חזק וקני" ; וראה גם בתוספות ד"ה אמר.
ועתה שבה הגמרא לדברי המשנה, לדין ששנינו בה: נעל, גדר ופרץ כל שהוא, הרי זו חזקה".
וכמה הוא כל שהוא? כדשמואל!
דאמר שמואל: גדר גדר, שהיה לה גדר בנויה על שפת השדה, ולא היה בה גובה עשרה טפחים, והשלימו המחזיק לגובה עשרה טפחים, שבגובה זה לא יוכלו זרים לעלות על המחיצה וליכנס לשדה -
ופרץ (או שפרץ) פרצה (פתח) בגדר, שהרחיב את הפירצה כדי שעל ידי ההרחבה יכנס דרכה אדם שיש לו שייכות לשדה, ויצא בה, הרי זו חזקה.
ומקשינן: האי גדר שהשלימו לעשרה שהוא נחשב עשיית גדר "כל שהוא" - היכי דמי!?
אילימא דאף מעיקרא לא הוו סלקי לה, והשתא נמי לאחר שהשלים את הגדר לא סלקי לה, (שמא נפרש: בתחילה היתה הגדר גבוהה פחות מעשרה טפחים, ומכל מקום לא היה אפשר לטפס על הגדר, וכגון שהיתה עשויה בשיפוע או בנויה על מקום מדרון, ואף כשהשלימה לעשרה אי אפשר לטפס עליה), כך אי אפשר לומר, דאם כן:
מאי עבד (מה הועיל)!? וכל בנין בלא צורך אינו חזקה.
ואלא תפרש, דמעיקרא הוו סלקי לה (קודם שהגביהה היה אפשר לטפס וליכנס לחצר) על כל פנים בדוחק, והשתא משהגביהה לא סלקי לה כלל; אף כך אי אפשר לומר, דאם כן:
הרי טובא עבד (הועיל הרבה בהגבהתה)!? ואין זה נקרא "כל שהוא".
ומשנינן: לא צריכא, דמעיקרא הוו סלקי לה ברווחא, והשתא קא סלקי לה בדוחקא, (קודם שהגביהה היה אפשר לטפס עליה וליכנס לחצר בקלות, ועל ידי ההגבהה עדיין אפשר לטפס וליכנס, אלא שהטיפוס והכניסה הם בדוחק), וכי האי גוונא נקרא הגדר "גדר כל שהוא".  4  תו מקשינן: האי פירצה כדי שיכנס ויצא בה, שהיא פירצה "כל שהוא", היכי דמי!?

 4.  הוסיף הרשב"ם ביאור: וסתם "השלימו לעשרה" מעיקרא סלקי לה ברווחא והשתא סלקי לה בדוחקא, ולכן נקט שמואל שיעור זה.
אילימא דאף מעיקרא קודם שהרחיב את הפתח הוו מצו עיילי בה (היה אפשר ליכנס לשדה) דרך הפירצה הקיימת, כך אי אפשר לומר, דאם כן:
מאי עבד (מה הועיל), ואין זו חזקה!?
ואלא תפרש: דמעיקרא לא הוו עיילי בה כלל, והשתא על ידי הרחבת הפתח קא עיילו בה (אפשר ליכנס לחצר); אף כך אי אפשר לומר, דאם כן:
הרי טובא עבד!? ואין זה נקרא: "פרץ כל שהוא".  5 

 5.  כתב הרשב"ם: לא יכלה הגמרא לפרש, שבתחילה לא היה אפשר ליכנס כלל ועכשיו בדוחק, משום שאם כן טובא עבד שהרי עשאה פתח.
ומשנינן: לא צריכא, דמעיקרא הוו עיילי בה בדוחקא, והשתא עיילי בה ברווחא, (דרך הפירצה הקודמת היה ניתן ליכנס לחצר בדוחק, והוסיף הוא על הפתח עד שניתן ליכנס דרכה בריוח).  6 

 6.  כתב הרשב"ם, שאף "נעל כל שהוא", היינו שסתם פירצה מיותרת בסתימה כל שהיא, כך, שמתחילה היה אפשר ליכנס ברווחא, ועל ידי הסתימה אי אפשר ליכנס דרכה אלא בדוחק ; "אי נמי שקבע מנעול בדלת לנעול בו, דהיינו בנין; אבל סגר את הדלת ונעל במפתח בנכסי הגר אינה חזקה, דאין זה אלא עושה מצוה לשמור בית חבירו, ומבריח ארי מנכסי חבירו הוא, כדלקמן בשמעתין (בעמוד זה, וראה שם בהערות) ", וראה עוד בדבריו בסוף ד"ה והשתא קעיילי; וראה עוד מה שנחלקו הרשב"ם והתוספות אם מסירת מפתחות מידי המוכר לקונה, קונים.
אמר רב אסי אמר רבי יוחנן:  7 

 7.  כתב הרשב"ם שכל השמועה מכאן ואילך עוסקת בקניית שדה של נכסי הגר, והוא הדין לקונה שדה מחבירו.
אם נתן צרור בחור שהיה בגדר שדהו של גר (והועיל  8  לשדה בנתינת הצרור, כדמפרש ואזיל), או שנטל צרור מהגדר שבשדה (והועיל): הרי זו חזקה לקנות את השדה על ידי זה.

 8.  מדברי הרשב"ם נראה שלא גרס "והועיל".
ומקשינן: מאי "נתן", ומאי "נטל"!?
אילימא: נתן צרור וסכר מיא מינה, נטל צרור ואפיק מיא מינה (בנתינת הצרור מנע שטפון מים לשדה, ובנטילתה הוציא מים מיותרים מן השדה) -
אם כן אמאי קנה, והרי האי מבריח ארי מנכסי חברו הוא, ואין זו חזקה לקנות על ידה!?  9  אלא, נתן צרור, היינו דצמד  10  ליה מיא (הצמיד את המים שבשדה שלא יצאו לחוץ כדי שירוו את השדה), וזה כמו משקה את השדה שהיא חזקה.

 9.  כתב הרשב"ם: "האי מבריח ארי: הא למה זה דומה למשיב אבידה, דכל ישראל מצווין להציל ממון חבריהם מן ההיזק; ואין קרוי חזקה אלא דומיא דגדר ופרץ, שעושה בו בנין או כל תיקון הצריך לו לשדה, כגון משקה מים או זומר או זורע או חורש", (ויש לדקדק בלשון הרשב"ם "או זומר", כי הרשב"ם לקמן נד א גבי "האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דדיקלא, קני", פירש: "קני: הדקל", משמע שהפשיחא אינה מועילה אלא לקנות את הדקל ולא את השדה, ואף ש"מהניא ליה הפשיחא כזימור בכרם" כלשון הרשב"ם שם). ומה שכתב הרשב"ם שהוא כמשיב אבידה, צריך ביאור: שהרי כתב הרשב"ם לעיל ששמועתנו עוסקת בנכסי הגר שהן הפקר! ? וראה גם בלשון הרשב"ם לעיל ד"ה והשתא קעיילי.   10.  כמו (במדבר יט טו): "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו", וכן בתהלים קו: "ויצמדו לבעל פעור" (וכן בבמדבר כה ג: "ויצמד ישראל לבעל פעור"), והיינו שחיבר המים שבתוכו שלא יצאו לחוץ, רשב"ם.
ונטל צרור, היינו דפתח ליה מיא (פתח פתח למים הבאים מן החוץ שייכנסו לשדה), וזה הוא משקה, שהיא חזקה.
ואמר עוד רב אסי אמר רבי יוחנן:
שתי שדות של גר הסמוכות זה לזה ומצר (הוא חריץ עמוק, או מחיצה גבוהה) אחד ביניהן: אם החזיק באחת מהן ונתכוין לקנותה לבדה ועל השניה לא חשב, קנאה לאותה שדה שהחזיק בה; אבל לא קנה את חברתה, היות ויש מצר ביניהן ולשתי שדות ייחשבו.  11 

 11.  כתב הרשב"ם: כגון דרפק בה פורתא כדלקמן (נד א וב), ומשמע מדבריו דכשרפק בה פורתא אליבא דרבי יוחנן קנה את כולה, וראה מה שנחלקו רב ושמואל לקמן נד א בשדה המסוימת במצריה, ורפק בה פורתא (ראה רשב"ם שם), אם קנה את כולה, וראה עוד לקמן נו א את שיטת רבי יוחנן בשדה שאינה מסויימת במצריה.

דרשני המקוצר[עריכה]