פרשני:בבלי:עירובין לו ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין לו ב

חברותא[edit]

דאי סלקא דעתך "תחילת היום קונה עירוב", אם כן, כיון שבתחלת היום כבר אינו טבל, אי אמר "עירבו לי בזה" - אמאי לא אמר כלום?!
ועל כרחך דתנא דהך מתניתין סבירא ליה, ש"סוף היום קונה עירוב" ועדיין טבל הוא  106 .

 106.  ומיהו רבא גופיה סבירא ליה שתחלת היום קונה עירוב, ומהאי טעמא הוא דפריך לעיל לרב נחמן, וכדאמרן, תוספות.
אמר ודחי ליה רב פפא: אפילו תימא "תחילת היום קונה עירוב" נמי לא מהני, דבעינן סעודה הראויה "מבעוד יום", וליכא, שעדיין מבעוד יום של ערב שבת טבל הוא.
מתניתין:
מתנה אדם על עירובו, כלומר: מניח אדם, אם ירצה, שני עירובין, אחד לסוף אלפיים אמה למזרח ביתו, ואחד לסוף אלפיים אמה למערב ביתו, ומתנה ואומר:
אם באו (יבואו) מחר נכרים מן המזרח ואהיה צריך לברוח מפניהם לצד מערב, יקנה לי בבין השמשות עירובי שבמערב, לנוס למערב העיר.
ואם יבואו מן המערב, יקנה לי עירובי לנוס למזרח.
ואם באו (לכאן ולכאן) (מכאן ומכאן - הגירסא במשניות) - למקום שארצה אלך. כלומר: שיקנה לי בין השמשות העירוב כך שבאותו צד שארצה לילך, שם אלך.
ואם לא באו לא לכאן ולא לכאן, הריני כבני עירי!
והטעם בכולה מתניתין הוא משום דאמרינן "יש ברירה", שיתכן לעשות מעשה שחלותו תחול עתה, אלא שבירור החלות יהיה למחר, והיינו, שלמחר יתברר איזה עירוב קנה לו עתה בין השמשות.
וכן מתנה על עירובו ותולה אותו בביאת חכם, משום שרוצה לילך חוץ לתחום ללמוד תורה מפיו, ועכשיו אינו יודע להיכן יבא, ולמחר יוודע לו על ידי אנשים שיבואו משם לכאן (על ידי עירוב תחומין שיניחו), ואומר:
אם בא (יבא) למחר חכם מן המזרח - עירובי למזרח.
ואם יבא מן המערב - עירובי למערב.
בא, אם יבואו שני חכמים, אחד לכאן ואחד לכאן - למקום שארצה אלך.
לא יבאו לא לכאן ולא לכאן - הריני כבני עירי!
רבי יהודה אומר: אם באו שנים, אחד מכאן ואחד מכאן, והיה אחד מהן רבו, הרי אף על פי שאמר "למקום שארצה אלך", לא אמרינן דלאיזה מקום שירצה לילך ילך, משום "דקים לן בגוויה, דבשעת קניית עירוב דעתיה למקני ליה ההוא עירוב דלצד רבו, ומיהו איהו הוא דלאו ידע לאיזה מן הצדדין יבא, והשתא דידע - להתם ליזיל" (לשון רש"י).
אבל תנא קמא סבירא ליה, שאפילו היה אחד מהן רבו, לאיזה שירצה ילך.
ואם היו שניהן רבותיו - אפילו היה אחד מהם רבו המובהק (תוספות) - למקום שירצה ילך  107 .

 107.  ונראה מדברי רש"י שבגמרא, דטעמיה דרבי יהודה: משום דלא שייך לומר ברירה, היכא דמסתברא דאתמול טפי הוה ניחא ליה ברביה.
גמרא:
כי אתא רבי יצחק מארץ ישראל לבבל, אייתי ברייתא בידיה דתני בה איפכא כולה מתניתין (שכתובים בה כל אופני המשנה - בהיפוך):
ברישא, בנותן עירובו מפני הנכרים, תניא: מתנה על עירובו שיהא יכול לילך לאותו צד שמשם באים הנכרים.
ובסיפא, בנותן עירובו מפני חכם, תניא: מתנה, שיהא יכול לילך לצד שכנגד ביאת החכם, שאם יבא מן המזרח יהא עירובו למערב.
ותמהינן: קשיא נכרים דמתניתין אנכרים דברייתא, וקשיא חכם דמתניתין אחכם דברייתא?!  108 

 108.  וכתב הריטב"א: "פירוש, קשיא צורת לשון המשנה לצורת לשון הברייתא. דאילו בעיקר דינא, הכל יוצא לדרך אחד".
ומשנינן: נכרים אנכרים לא קשיא!
הא - דמתניתין שהוא בורח מהנכרים - בפרהגבנא (גובי מיסים) שנס הוא מהם.
הא - דברייתא שיוצא הוא לקראתם - במרי דמתא (ראשי העיר) שצריך לילך לפייס אותם, או לצעוק עליהם. (וביארו התוספות לקמן דף פב א, דדבר מצוה היא (שהרי אין מערבין אלא לדבר מצוה), שהולך לצורך בני עירו, ומפקח על עסקי רבים).
חכם אחכם לא קשיא: הא - חכם שמזכיר המערב שבמתניתין בדבריו - במותיב פירקי (דורש ברבים) שאותו הוא רוצה לשמוע.
והא - חכם שמזכיר המערב שבברייתא בדבריו - במקרי שמע (מלמד תינוקות להתפלל). שבאים שניים, אחד תלמיד חכם הדורש ברבים והאחר מלמד תינוקות להתפלל. והוא רוצה ללכת לשמוע את התלמיד חכם הדורש ברבים, ולכן הוא אומר את דבריו על צד השלילה, שאינו רוצה ללכת לקראת המלמד להתפלל, אלא לצד הדורש ברבים  109 .

 109.  ראה רש"י ריטב"א וגאון יעקב. (וראה בתורת חיים בשם הערוך ביאור אחר, והוא: דבברייתא בא רק "מקרי שמע", ובורח הוא ממנו כיון שאין צריך לחכמתו, ודרכו של המקרי שמע לבקש ממון, ולכן בורח ממנו. וראה מה שכתב הרשב"א).
שנינו במשנה: רבי יהודה אומר: אם היה אחד מהן רבו הולך אצל רבו, ואם היו שניהן רבותיו למקום שירצה ילך:
ומפרשינן: ורבנן, דפליגי - מאי קא סברי?
זימנין דניחא ליה בחכם שהוא חבריה, טפי מרביה (אם מפני שהטבע נמשך לפנים חדשות, אם מפני שהוא בוש מרבו לשאול, ומחבירו אינו בוש, מאירי), ושפיר יש לומר ברירה, דאמרינן דאתמול בשעת קנית העירוב היה דעתו לחבריה ולא לרביה, כיון דחזינן השתא שרוצה לילך לחבריה ולא לרביה.
אמר רב על סיפא דדברי רבי יהודה בהיו שניהן רבותיו:
ליתא למתניתין, דקאמרה בדעת רבי יהודה שלמקום שירצה ילך, וחל עירובו בכניסת השבת לפי מה שבורר לו למחר בשבת!
והראיה דליתא: מברייתא דתני לה איו (שם חכם)!
דתני איו: רבי יהודה אומר: אין אדם מתנה על שני דברים כאחד, לומר: בא לכאן ולכאן - למקום שארצה אלך, דאין ברירה.
אלא, רק על אחד ואינו יודע להיכן יבא, יכול להתנות (רש"י).
ולפיכך אינו מתנה, אלא: אם (כן) בא חכם למזרח עירובו למזרח, ואם בא חכם למערב, עירובו למערב.
ותמהינן: אבל לכאן ולכאן - לא?!
מאי שנא לכאן ולכאן דלא מהני, משום דאין ברירה "דכי בריר למחר, אמרינן: שמא אתמול כי קנה עירוב לאו דעתיה אהך (חכם) הוה, אלא אאידך" (רש"י), אם כן גם כשמתנה על אחד שאינו יודע להיכן יבא, שיהיה עירובו למזרח אם יבא למחר משם, ויהא עירובו למערב אם יבא למחר משם, נמי אין ברירה, "כי כשאמר למזרח או למערב נמי דעתו שיחול לאחד מהם, ולמחר יתברר לאיזה רוח יבא החכם ואנו צריכים לדון כאלו נתברר היום, וחל בו העירוב בין השמשות" (ריטב"א).
אמר משני רבי יוחנן: בברייתא דתני איו, לא מיירי שהדבר מוטל בספק בבין השמשות מהיכן יבא החכם. אלא מיירי דכבר בא חכם "לאותו צד והיה הדבר מבורר בעצמו בשעת קניית העירוב, ובבירור חל העירוב לאלתר לאותו צד, אלא שזה לא היה יודע, וכל כי האי גוונא ליכא למימר ברירה וביאתו של מחר גילוי מילתא בעלמא הוא" (ריטב"א)  110 .

 110.  ומבואר שם: דאפילו לא בא עדיין בערב שבת, אלא שעומד במקום שאי אפשר לו לבוא אלא מצד אחד, וכגון שצד אחר הוי לגבי הרב חוץ לתחום, נמי מהני העירוב. וראה שם שביאר: למה לא מפרשינן ברייתא בכי האי גוונא.
והשתא הדרינן להא דאמר רב דליתא למתניתין דידן דתנן אליבא דרבי יהודה דסבר יש ברירה, מכח ברייתא דאיו משמיה דרבי יהודה.
ותמהינן: אדרבה, נימא: דליתא לברייתא דתני איו מכח מתניתין?!
ושנינן: לא סלקא דעתך לדחות הברייתא, דהא שמעינן ליה לרבי יהודה - במקום אחר - דלית ליה ברירה, וכדתני איו משמיה.
דהכי (תנן) (תניא): הלוקח חבית יין (שיש בה מאה לוגין) מבין הכותים (קודם שגזרו על יינם, רש"י), וסתם כותין אינן מפרישין תרומה ומעשר, ואין לזה כלים להפריש לתוכן תרומה ומעשר;


דרשני המקוצר[edit]

מסכת עירובין בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א |