פרשני:בבלי:עירובין כה ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין כה ב

חברותא[edit]

ודחינן: לעולם, אף רבה מודה דאי עבידא הקירוי, כי אכסדרה שגגה ישר ולא משופע, הכי נמי דאמרינן: פי תקרה יורד וסותם, ורבה, דלא אמר גבי קרפף מקורה "פי תקרה יורד וסותם" מכל צידיו.
הכא במאי עסקינן דעבדה לקירוי כי אורזילא (כגג של יציע) שהגג משופע עד סופו ואין לו פה (עובי בגובה הקירוי), ואין שייך "פי" תקרה יורד וסותם.
אמר רבי זירא: אף שגבי קירוי הקרפף סבירא לי דאין אוירו מייתרו, הני מילי התם דאיכא למימר: פי תקרה יורד וסותם.
ומכל מקום מודינא בקרפף בית סאתים (בצמצום) שנפרץ במלואו לחצר (מוקפת לדירה), שאסור.
מאי טעמא?
הואיל ואויר חצר מייתרו לקרפף ועושהו יותר מבית סאתים, וכדמפרש לקמן.
ותמהינן עלה: מתקיף לה רב יוסף: ולמה יאסר הקרפף, והרי עד שלא נפרץ היה מותר לטלטל מקרפף לחצר, ואם כן לא נפרץ הקרפף למקום האסור לו אלא למקום המותר לו, וכי אויר המותר לו אוסרו?!
ואם משום שעכשיו גדל הקרפף שנוסף לו אויר החצר וכדקאמרת: אויר חצירו מייתרו, הרי החצר מוקפת היא לדירה, ואיך תייתר לקרפף?!
אמר ליה אביי לרב יוסף: כמאן אמרת דנפרץ הקרפף למקום המותר לו?
כרבי שמעון (דלעיל דף כג: ולקמן דף פט.)?! דהוא סבר שקרפף וחצר רשות אחת הן, דאילו לרבנן קרפף וחצר שתי מיני רשויות הן, ואסור היה לטלטל מקרפף לחצר, והשתא דנפרצו זה לזה הוי ליה רשות שנפרצה למקום האסור לה (וכעין הא דאמרינן לעיל דף כג:).
לרבי שמעון נמי אסור הכא לטלטל, דהא איכא אויר מקום המחיצות שנפרצו, וניתותרו על הקרפף, והוה ליה היקף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, וניחא שפיר דברי רבי זירא.
וכי הא דאמר רב חסדא: קרפף שנפרץ במלואו לחצר, חצר מותרת וקרפף אסור, ועל כרחך, טעמיה, משום דאמרינן אויר מקום מחיצות מייתרו לקרפף.
דאי לא תימא הכי, אלא טעמא דקרפף אסור משום דנפרץ במלואו לחצר האסור לו, דסבירא ליה לרב חסדא כרבנן דקרפף וחצר שני מיני רשויות הן.
וחצר מאי טעמא מותרת?
משום דמיירי שהקרפף צר מן החצר, ונמצא, שאף שהקרפף נפרץ במלואו, החצר לא נפרצה במלואה משום דאית ליה גיפופי (כתלים משני צדי הפירצה) העודפים על הקרפף ולפיכך מותרת היא (ומיירי, שאין הפירצה רחבה יותר מעשר אמות שיעור "פתח").
הא ליכא למימר הכי.
דהיכי אמר רב חסדא בסתם: חצר מותרת וקרפף אסור? והא זמנין דמשכחת לה איפכא, שהקרפף רחב מן החצר. ובאופן זה, אדרבה, קרפף מותר וחצר אסור?!
אלא על כרחך, כך היא פירושה של מימרת רב חסדא: שהיה הקרפף רחב בית סאתים בצמצום ונפרץ במלואו לחצר שהיתה רחבה ממנו ואינה פרוצה לקרפף (כיון שיש לה גיפופי).
ורב חסדא לא סבר כרבנן שיהיה הקרפף נאסר משום רשות הפרוצה במלואה למקום האסור לה (שאם היה סובר כרבנן, משכחת לה נמי איפכא, כדאמרן).
וטעם הדין שקרפף אסור וחצר מותר משום דאמרינן: זה (הקרפף) אויר מחיצות מייתרו, וזה (החצר המוקף לדירה) אין אויר מחיצות מייתרו.
כלומר: אין תוספת מקום המחיצות אוסר בו, שהרי מוקפת היא לדירה, ולפיכך מותרת היא.
ההוא בוסתנא (פרדס נטוע אילנות, ואינו מקום דירה) שהיה רחב יותר מבית סאתים, אלא דהוה סמיך לגודא דאפדנא (למחיצת הטרקלין - ריטב"א) שהיא היתה לבוסתן אחת ממחיצותיו, ועל שם ההוא גודא שהיה בו פתח פתוח לצד הבוסתן, הוקף הבוסתן, וכיון שכן חשוב הבוסתן כמוקף לדירה, ומותר לטלטל בו.  75 

 75.  כן פירש רש"י. ובריטב"א כתב: שכיון שכותל האפדנא הוקף לדירה בתוכו, חשיב נמי הבוסתן כמוקף לדירה, כיון שאחת ממחיצותיו הוקפו לשם דירה.
נפל אשיתא ברייתא דאפדנא (נפלה אותה גודא שהיתה המחיצה החיצונה של האפדנא), ועדיין נשארו מחיצות הפנימיות של האפדנא, ונמצא שמוקף הבוסתן באותן מחיצות פנימיות.
סבר רב ביבי למימר: ליסמוך (להסתמך) אגודא גוויאתא (על אותן מחיצות פנימיות) ולהתיר הבוסתן בטלטול.  76 

 76.  וכתב הריטב"א על פי דרכו: שהיה סבור רב ביבי, שכשם שהמחיצה החיצונה הועילה לבוסתן מחמת היותה מוקפת לדירה בתוך האפדנא, הוא הדין המחיצה הפנימית שהוקפה לדירה - שעכשיו היא מחיצת הבוסתן - מועלת לבוסתן לעשותו מוקף לדירה.
אמר ליה רב פפי: וכי משום דאתו (שבאת) ממולאי (מבית עלי הכהן, שנגזר עליהן שימותו בקיצור "וקיטוע" שנים) אמריתו מילי מולייאתא (אומרים אתם דברים קטועים שאין להם רגלים)?!
הא ליכא למיסמך על אותן מחיצות פנימיות, דהנך מחיצות לגואי עבידן (המחיצות עשויות לפנים האפדנא) לבראי (לבוסתן החיצוני) לא עבידן, והוה ליה היקף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה.  77 

 77.  וכתב הריטב"א על פי דרכו, דהכי פירושו: דאין דומה כותל הפנימי לכותל החיצון. כי הכותל הראשון נעשה בתחלה גם לצורך הבוסתן להיות חוצץ בין הטרקלין והבוסתן, וכיון שנעשה לדירה מפני צורך האפדנא, הרי נעשה לדירה גם לבוסתן. אבל הפנימיים לא נעשו כלל לצורך הבוסתן, כי אחר שנעשה הכותל החיצוני נעשו הכתלים הפנימיים. וכיון שכן, משנפל הכותל החוצץ בין האפדנא והבוסתן אין הבוסתן נכשר במחיצות הפנימיות, דהוה ליה כהוקף ולבסוף פתח, דאינו מכשיר.
(שמועת "אבוורנקא" מתבארת על פי פירוש שני של רש"י).
ההיא אבוורנקא (כמין קובה) דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה (בפרדסו, כדרך המלכים) ולא היה הבוסתן מוקף לדירה. אמר ליה ריש גלותא לרב הונא בר חיננא: ליעביד מר תקנתא שנוכל לטלטל מפתח הבוסתן ועד הקובה שבפנים, כיון דלמחר נאכול נהמא התם (כי בדעתו לאכול פת בקובה בשבת).
אזל רב הונא בר חיננא, עבד כעין שביל מפתח הבוסתן ועד לקובה, כשמשני צדיה מחיצות העשויות קנה קנה פחות משלשה טפחים בין זה לזה, דהוה ליה מחיצה מדין לבוד.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת עירובין בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א |