פרשני:בבלי:עירובין מט ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין מט ב

חברותא[edit]

ג. וקטן אם יכול להיעשות שליח לערב עליו עירובי חצירות, שאם העירוב משום קנין הוא, הרי אין הקטן בר קנין. אבל אם העירוב משום דירה הוא, אין הקטן עושה כלום שהפת עצמה שהיא נתונה בבית עושה כל החצר לרשות אחת.
אמר ליה אביי לרבה:
לדידך דאמרת עירוב משום דירה - קשיא מהברייתא דמייתינן בסמוך!
ולשמואל דאמר עירוב משום קנין - נמי קשיא!
הא תניא:
חמשה שגבו את עירובן בחצירן המשותפת, כשהם מוליכין את עירובן למקום אחר, אחד מוליך על ידי (רש"י) כולן. כלומר:
א. אם רצו לערב עם חצר אחרת להתיר לטלטל מזו לזו, נותנין אותו עירוב שגבו בחצר האחרת והרי הן מעורבין בכך.
ב. אם רצה אחד מבני החצר, נותן עירוב משלו בחצר האחרת, ומועיל לערב כל שאר בני החצר, שהואיל והוא כבר עירב עם חביריו קונה לצורך כולן. (נתבאר על פי משמעות רש"י; ומשמע מדבריו דגריס לברייתא באופן אחר).
ומדינא בתרא דברייתא תיקשי לשמואל: הוא ניהו דקא קני, ותו - שאר בני החצר - לא קנו, והאיך נתערבו?!
ותיקשי לדידך: הוא ניהו דקא דייר, ותו לא?!
אמר ליה רבה:
לא לדידי קשיא! ולא לשמואל קשיא!
דלהכי מהני עירובו של זה לחוד, משום דשליחות דכולהו קא עביד.
והדרינן לפלוגתא דרבי שמעון וחכמים במשנתנו, ואמרינן:
אמר רבה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב:
הלכה כרבי שמעון שאמר: הן החיצונות מותרות באמצעית, והן האמצעית מותרת בחיצונות!
מתניתין:
מי שבא בדרך בערב שבת, ורואה שעוד מעט חשכה לו ותכנס השבת, ורוצה ללכת ברגליו בשבת לביתו, והיה מכיר אילן או גדר - שנמצאים במרחק של פחות מאלפים אמה ממקומו, ומהאילן או הגדר יש פחות מאלפים אמה להגיע לביתו - ואמר: שביתתי תחתיו של אילן או גדר זה! ולא הניח שם פת - לא אמר כלום, כיון שלא הגדיר וסיים באיזה מקום תחתיו של האילן רוצה הוא לקנות שביתה. ובגמרא נחלקו אמוראים בטעם דין זה.
אבל אם סיים והגדיר, וכגון שאמר: שביתתי בעיקרו של האילן (במקום יציאתו מן האדמה), קנה שביתה בעיקרו של אילן, ומהלך ממקום רגליו ועד עיקרו של אילן אלפים אמה.
ומעיקרו של אילן ועד ביתו מהלך עוד אלפים אמה, שהרי מקום שביתתו הוא בעיקרו של האילן, ושרי להלך משם לכל רוח אלפים אמה.
נמצא מהלך משחשיכה ארבעת אלפים אמה.
אם אינו מכיר אילן או גדר או שאינו בקי בהלכה לידע שמועיל לקנות שביתה באופן כזה, ואמר "שביתתי - במקומי", זכה לו מקומו, וקנה לו שם שביתה  64 .

 64.  ואין אומרים שזו שביתה בטעות היא, ויכול להכנס לעירו, שהרי אילו היה יודע שיש שם אילן או גדר שיועיל היה קונה לו שביתה שם. מאירי.
ומותר להלך משם אלפים אמה לכל רוח, עגולות. כלומר: מותר להלך בתוך עיגול שמרכזו הוא המקום שקנה בו שביתה וקוטרו ארבעת אלפים אמה, דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס.
וחכמים אומרים: מרובעות כטבלא מרובעת שאורכה ורוחבה ארבעת אלפים אמה, כדי שיהיה נשכר לזויות. שהרי מותר ללכת ממרכז הטבלא (שם קנה שביתה) עד לסוף הקרן שבזוית הריבוע, שהוא מהלך של יותר מאלפים אמה, ונמצא משתכר את הקרן שבזוית.
וזו היא שאמרו: העני (ולאו דוקא עני, אלא אף זה שבא בדרך עני הוא), מערב ברגליו.
כלומר: קולא היא שמקילים אנו על העני שיערב בלא פת אף שאין זה עיקר עירוב (על פי רש"י בגמרא).
ובגמרא יתבאר: אם בבא זו קאי על מי שמערב ברגליו ממש ואומר "שביתתי במקומי", או על מי שהיה מכיר אילן או גדר ואומר "שביתתי תחתיו"  65 .

 65.  נחלקו הריטב"א והבית יוסף בדעת רש"י לענין בא בדרך דחשבינן ליה כעני, דרש"י כתב במשנתנו בד"ה וזהו שאמרו העני מערב ברגליו: כגון זה שהוא בא בדרך ואין עמו פת, ולמד מזה הבית יוסף דתרתי בעינן, שיהא בדרך ואין עמו פת, אבל אם יש עמו פת בדרך, אינו כעני; ואמנם הריטב"א לקמן נא: ד"ה אבל במקום כתב: "והוי יודע שעני ועשיר האמורים בענין זה לא עני עני ממש, ולא עשיר עשיר ממש, אלא שכל עיקר יציאתו לא היתה לקנות שביתה, אלא מקרה הוא שהיה לו, מפני שחשכה לו בדרך - זהו הנקרא עני. ואפילו בשיש לו פת בסלו. דכיון דרובם אין להם פת בסלם תו לא פלוג רבנן ונתנו להם רשות לערב ברגליהם כדי שיוכל לאכול את פתו. וכל שעומד בעירו ובא לקנות שביתה במקום אחר, זה הנקרא עשיר לענין זה, ואפילו בשאין לו פת בסלו, דרוב היושבים בביתם או היוצאים מביתם מערב שבת לקנות שביתה יש להם פת או שום אוכל אחר בסלם לערב, וכיון שכן תו לא פלוג בהו רבנן וכו', וכן נראה עיקר מלשון רש"י בשמועתנו דוק ותשכח".
אמר רבי מאיר (אינו בא לחלוק על תנא קמא, על פי הגמרא ורש"י שם): אנו אין לנו להקל לערב באופן זה, אלא אם הוא עני (בין שהוא עני ממש, בין שבא בדרך), אבל עשיר לא.
רבי יהודה אומר: אחד עני ואחד עשיר יכולים לערב כן.
ולא אמרו חכמים מערבין בפת, אלא כדי להקל על העשיר היושב בביתו שלא יצא ויטרח ויערב ברגליו, אלא ישלח את פתו על ידי שליח, ולא להחמיר שלא יהא אדם יכול לערב בלא פת.
ובגמרא יתבאר האם מחלוקתם היא באומר "שביתתי במקומי", או במכיר אילן ואומר "שביתתי תחתיו".
גמרא:
והוינן בה: מאי הוא פירושא דמתניתין, שהאומר "שביתתי תחתיו של אילן - לא אמר כלום"?
אמר רב: לא אמר כלום כל עיקר!
כלומר: אין לו שביתה תחת האילן כלל (מהטעם שיתבאר בגמרא בסמוך); ולא עוד, אלא אף במקום שהוא נמצא בו אינו קונה שביתה, כדרך שהיה קונה אם לא היה רוצה לקנות שביתה במקום אחר.
והטעם: לפי שעקר דעתו ולבו מן המקום ששבת בו.
ונמצא, שאפילו לתחתיו של אילן הנמצא בתוך אלפים אמה לא מצי אזיל שהרי לא קנה שביתה כלל, ולא יזוז מארבע אמותיו.
ואילו שמואל אמר: קנה שביתה תחת האילן.
ומה שאינו מותר להלך לביתו, הוא משום שלא הגדיר מקום מסוים תחת האילן, ונמצא שכל המקום שתחת האילן הרי הוא ב"ספק מקום שביתתו". ומלשון המשנה "ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה" משמע שדוקא מעיקרו יש אלפיים אמה, אבל מקצה נופו של אילן (בצידו הרחוק מביתו) יש יותר מאלפים אמה.
וכיון שאפשר שקנה שביתה תחת נופו בצידו הרחוק מביתו, אינו יכול ללכת לביתו הרחוק ממקום שביתתו יותר מאלפים אמה.
ועל כן, מה שאמרו במשנה "לא אמר כלום" היינו דוקא שאינו יכול ללכת לביתו וכפי שנתבאר, אבל לתחתיו של האילן כולו מצי אזיל, אם כל נופו של האילן הוא בתוך אלפיים אמה מן המקום בו הוא נמצא. שהרי לדעת שמואל קנה שביתה במקום כל שהוא תחת האילן (רק שאין אנו יודעים היכן קנה בו שביתה).
וכיון דאיכא ספיקא היכן הוא מקום שביתתו מתחת לאילן, נעשה תחתיו של אילן כמו "חמר - גמל" (משל הוא לאדם המוליך חמור וגמל, שהחמור הולך לפניו והאדם מנהיגו, והגמל מאחריו והאדם מושכו, וצריך לפנות לפניו ולאחריו).
שהספק היכן הוא מקום שביתתו שתחת האילן מושך אותו גם לפניו וגם לאחריו.
כיצד: אם היה ביתו לצפונו של האילן, ואילו המקום שעומד בו עתה הוא לדרומו של האילן.
ורוחב נופו של האילן הוא שלשים אמה.
והיה סוף הנוף של האילן שמצפון, כלה בסוף אלפיים אמה מן המקום בו הוא עומד עכשיו בצד דרומו של האילן.
אך לצד ביתו לא היה כל רחבו של האילן בתוך אלפיים אמה, אלא רק מצפון נופו של האילן ועד ביתו היה אלפיים אמה, ואילו מדרומו של האילן ועד ביתו היה יותר מאלפיים אמה.
הרי אם בא למדוד את האלפיים אמה מן האילן לצד ביתו מן הצפון (כלומר: שרוצה לדון שקנה את השביתה בצפונו של האילן, הקרוב לביתו, ומשם למדוד תחום שבת) ולהכנס לביתו - מודדין לו את אלפיים האמה מן צד האילן הדרום, הרחוק יותר מאלפיים אמה מביתו, ואסור הוא ליכנס.
כי לחומרא אנו דנים שמא קנה שביתה בדרומו של האילן.
ומאידך, אם בא למדוד - את האלפיים האמה שיש לו ממקום שביתתו שתחת האילן לצד המקום בו הוא עומד עכשיו - מן הדרום (כלומר: שרוצה לדון שקנה שביתה בצד הדרומי של האילן הקרוב למקום בו הוא עומד, ולמדוד משם תחום שבת), ובא לומר שעומד הוא עכשיו רחוק ממקום שביתתו אלפיים אמה פחות שלשים אמה, שהוא שיעור רחבו של נוף האילן (שהרי כל האילן עומד בתוך שיעור של אלפיים אמה), וכיון שכן יכול הוא לילך שלשים אמה ממקומו לצד ההפוך, שכנגד האילן - מודדין לו לחומרא מן קצה הנוף הצפון, הרחוק ממנו אלפיים אמה מכוונות.
מפני שאנו אומרים אולי שם קנה לו שביתה, וכיון שכן אסור לו לילך אלא אל האילן, ואפילו לא צעד אחד לעבר הצד שכנגד האילן.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת עירובין בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א |