פרשני:בבלי:עירובין לד א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין לד א

חברותא[edit]

ותיקשי: לרבי ירמיה הסובר שאומרים "הואיל" - אמאי צריך כלל הולכת עירוב למקום השביתה?
נימא: כיון דאי בעי המערב לאמטויי, להביא את העירוב למקום שרוצה לקנות בו שביתה, מצי יכול הוא ממטי ליה להביאו, אם כן, מדין "הואיל" נאמר: אף על גב דלא אמטייה לעירובו למקום שביתתו - כמאן דאמטייה דמי, נחשב כאילו הביאו לשם, ושפיר הוי הוא ועירובו במקום אחד.
וכמו שאמר רבי ירמיה בענין הכלכלה, שהואיל ויכול לנטותה, הרי אפילו אם לא נטה אותה, חשיב כאילו נטה אותה, ומדין "הואיל" נחשב שהוא ועירובו במקום אחד. הוא הדין במי שיכול להביא את עירובו למקום שביתתו דיו שיכול לעשות זאת, כדי שיחשב שהוא ועירובו במקום אחד, ואינו צריך להוליך בפועל את העירוב למקום השביתה  72 .

 72.  כן פירש רש"י. והתוספות תמהו: הא בעינן שבבין השמשות, שהוא שעת קניית עירוב, יהא מצי לאמטויי. וכאן הרי אינו יכול להוציא העירוב מביתו, ולהביאו בבין השמשות לסוף אלפיים, משום איסור הוצאה. וראה מה שצידדו התוספות ליישב שיטת רש"י, ומה שתמהו על זה. וראה עוד בריטב"א, שתמה: מה ענין לדמות הולכת עירוב לאידך דרבי ירמיה. דאילו בדרבי ירמיה העירוב מונח קרוב במקום השביתה. ואי משום דאיכא חילוק רשויות, שהוא ברשות הרבים והעירוב ברשות היחיד, הרי יש ב"הואיל" דרבי ירמיה לעשות הכל כמקום אחד. אבל בזה, שהככר בכאן, והעירוב קונה בסוף אלפיים אמה, האיך יהא כח ב"הואיל" לעשות כאלו הככר במקום השביתה לקנות לו שם שביתה. וראה ביאור התוספות בסוגיא, (ואף על תוספות תמה הריטב"א כעל רש"י), וראה ביאור הריטב"א בשם הראב"ד.
אמר משני רבי זירא: הא דאצרכו רבנן לכל המערבין להוליך עירוב למקום שביתתן, הוא גזירה, משום יום טוב שחל להיות לאחר השבת.
שאם לא יהיה עירובו בערב יום טוב במקום שביתתו, אי אפשר לומר "הואיל", דכיון דשבת היא, לא מצי לאמטויי, וליכא "הואיל".
(השמועה הבאה מתבארת על פי פירושו השני של רש"י).
איתיביה לרבי ירמיה דאמר "הואיל":
מי שנתכוון לשבות ברשות הרבים, והניח עירובו חוץ לארבע אמותיו (שיש לכל נותן עירוב, כדרבא לעיל דף לב ב) בכותל.
אם הניחו למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב. דהא מצי להביאו למקום שביתתו על ידי הולכת פחות פחות מארבע אמות. שאף שאסור מדרבנן, כיון דשבות היא לא גזרו עליו בין השמשות, וכדעת רבי.
אבל אם הניחו בכותל למעלה מעשרה טפחים דהוי רשות היחיד, אין עירובו עירוב, דהא לא מצי ליטלו מרשות היחיד, ולהביאו לרשות הרבים  73 .

 73.  וכתב הריטב"א: הא דאמרינן דאף שהניחו חוץ לארבע אמות ממקום שביתתו הוי עירוב, היינו דוקא באופן "שיש ממקום שביתתו עד הכותל שום דף וכיוצא בו שמצרף הכל ועושה אותו כמקום אחד, וכפי מה שכתבנו לעיל" (לב ב, והובא לעיל ריש דף לג א).
אבל אם נתכוון לשבות בראש השובך או בראש המגדל (ארון גדול), והניח עירובו בכותל הסמוך למגדל או לשובך, הוי דינא איפכא:
אם הניחו למעלה מעשרה טפחים - עירובו עירוב. לפי שגם המגדל והשובך הם רשות היחיד  74 .

 74.  ומיירי "שהמגדל אצל הכותל ויכול להביאו אצלו" (אבל אם היה רחוק, היה אסור משום "מושיט". רשב"א בהבנת רש"י).
ואם הניחו בכותל למטה מעשרה טפחים, כלומר: שהניחו מעל הטפח התשיעי, שהרבים מכתפין עליו, דהוי רשות הרבים (וכדאמרן לעיל דף לג א) - אין עירובו עירוב, משום דלא מצי להביאו את העירוב מרשות הרבים לרשות היחיד.
וקא סלקא דעתין דמיירי במגדל שיכול לנטותו, ולפיכך תמהינן על רבי ירמיה:
ואמאי אין עירובו עירוב, כשהניחו לעירוב מעל הטפח התשיעי?
והרי (הכי) (הכא) נמי, נימא: הואיל ויכול לנטותו למגדל ולהביאו לתוך עשרה טפחים, ואז יהיה למגדל דין כרמלית, כיון שהוא בתוך עשרה טפחים ורוחבו ארבעה.
והרי אם יטה את המגדל אל תוך הגובה שלמטה מעשרה טפחים ויביא אליו את עירובו, הוי ליה מביא מרשות הרבים (בטפח התשיעי) אל המגדל שהוא עתה כרמלית, וליכא אלא משום שבות (שאינו אסור בין השמשות, וכרבי), ומצי אכיל ליה לעירוב במקום שביתתו, במגדל.
ואם כן תיקשי: לרבי ירמיה ליהוי עירובו עירוב מדין "הואיל ובידו לנטותו"?!
אמר משני רבי ירמיה: הכא במגדל מסומר (הקבוע במסמרות בכותל) עסקינן, שאין יכול לנטותו.
רבא משני ואמר: אפילו תימא במגדל שאינו מסומר.
והכא, במגדל ארוך הרבה יותר מארבע אמות (רש"י) עסקינן.
דאי ממטי ליה פורתא, שאם יטה אותו הצידה, ויקריבנו אפילו מעט אל מתחת לעשרה טפחים, הרי מחמת אורכו של המגדל - נפיק ליה (ב"ח) יצא ראשו של המגדל חוץ לארבע אמות ממקום עירובו.
דהיינו, שיהיה המרחק ממקום העירוב שבכותל עד ראש המגדל, שהוא מקום שביתתו, יותר מארבע אמות. ואם ירצה להביא את עירוב ממקומו בכותל אל ראש המגדל, הוה ליה מעביר ארבע אמות ברשות הרבים, ואינו רשאי להביאו אליו.
ולפיכך אינו עירוב  75 .

 75.  וכתב הריטב"א: כאן חוזר בו רש"י ממה שפירש לעיל - ד"ה למטה מעשרה, ולעיל דף לג א ד"ה והוא - דיכול להביאו פחות פחות מארבע אמות. אלא סבירא ליה דעל שבות כי האי גוונא גזרו אפילו בין השמשות ואפילו לרבי. וברש"י הוסיף: "אי נמי (יש לפרש פירושא אחרינא): (שאם יטנו) נמצאת שביתתו (שבראש המגדל) מתרחקת מארבע אמותיו הראשונות (ששבת בהן) ואין זה מקומו". והוסיפו התוספות על דברי רש"י: "והוי כאילו מסיר כל המגדל ממקומו הראשון ומעמידו חוץ לארבע אמות, דהשתא (אם היה עושה כן) שביתתו (תהיה) בקרקעית המגדל שהיה בתחלה (כלומר: במקום שהיה המגדל, ולא בראש המגדל שקבע שם שביתתו, כיון שנתרחק ארבעה. ושוב לא יועיל מה שיכול להביאו לראש המגדל, שהרי אין זה מקום שביתתו), והואיל ואי שקיל ליה כוליה (כלומר: וזה לא נאמר, שהואיל ואם היה מסיר המגדל - והיתה נעשית שביתתו בקרקע - היה יכול להביא לשם, שהרי אין זה רשות היחיד), הא ודאי לא אמרו". ולפירוש זה, "חוץ לארבע אמות" אינו ביחס לעירוב, אלא ביחס למקום השביתה המקורי. וראה במהרש"א שדקדק מלשונם, שהפירוש הראשון אינו מרש"י, והסכים כן כיון שהוא סותר לדעת רש"י לעיל, ובמהר"ם יישב שלא יסתרו דברי רש"י אף לפירוש הראשון, ראה שם.
ואכתי מקשינן לרבי ירמיה דסבירא ליה "הואיל" (על פי משמעות תוספות בד"ה אי):
היכי דמי הא דאמרינן שבנתכוון לשבות במגדל ונתנו בכותל בטפח התשיעי אינו עירוב, הואיל ואין יכול להביאו מן הכותל - שהוא רשות הרבים - לראש המגדל?
אי דאיכא במגדל כוותא (חלון), ומתנא (חבל) יוצא מן חלון המגדל, והעירוב קשור בחבל, והחבל נתון בידי האדם המערב, הנמצא במגדל בבין השמשות, וקונה בו שביתה.
אם כן, אף שהעירוב ברשות הרבים ליהוי עירובו עירוב. משום דלייתיה שביכולתו של המערב להביא את העירוב אל מקום שביתתו שבראש המגדל בכוותא ומתנא.
כלומר: במתנא, בחבל - דרך הכוותא, החלון.
שהיות והעירוב אגוד הוא בידו, יכול הוא להביאו אליו למרות שהוא נמצא ברשות היחיד והעירוב ברשות הרבים. ואין כאן איסור הוצאה מדאורייתא אלא שבות בעלמא (כדתנן לקמן דף צו ב), ולא גזרו עליו בין השמשות, וליהוי עירובו עירוב?!  76 

 76.  וכתב רש"י: ואתיא כרבי, דסבירא ליה דלא גזרו על שבות. והיינו, דרישא דברייתא על כרחך כרבי אתיא.
ומפרשינן: הכא מיירי דלית ליה כוותא ומתנא  77 .

 77.  וכתב הריטב"א: לפירוש רש"י "כוותא" בכדי נקט לה. שאף בלי חלון יכול להביאו לראש המגדל. ובתוספות רבינו פרץ הקשה מטעם זה על פירושו של רש"י. וראה בתוספות שכתבו דאין אומרים שיביא עכשיו חבל, "דכולי האי ודאי לא אמרינן: הואיל", ומיהו לא פסיקא להו דבר זה.
שנינו במשנה: נתנו בבור, אפילו עמוק מאה אמה, עירובו עירוב:
ומפרשינן: האי בור - דקאי היכא (היכן הוא עומד)?
אילימא דקאי ברשות היחיד ונתכוין לקנות בו שביתתו, אם כן הוא (שביתתו) ברשות היחיד, ועירובו - שהוא בבור שיש בעומקו עשרה וברוחבו ארבעה - נמי ברשות היחיד הוא, ומאי קא משמע לן דמהני?!


דרשני המקוצר[edit]

מסכת עירובין בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א |