פרשני:בבלי:עירובין ס א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין ס א

חברותא[edit]


ואם אירע ששכחו  ולא עירבו בני מרפסת עם בני חצר.
אם יש לפניהם לפני המרפסת, לרגלי הסולם העולה מהחצר למרפסת, "דקה", צורת הפתח נמוכה בגובה ארבעה - הסתלקו בכך בני המרפסת מהחצר, ולכן המרפסת אינה אוסרת את החצר.
ואם לאו - אוסרת המרפסת את החצר, כיון שדיירי המרפסת יוצאים דרך החצר למבוי.
אלמא, יש על הסולם תורת פתח להחמיר, ואין עליו תורת מחיצה להקל.
ומשנינן: הכא במאי עסקינן - בדלא גבוה מרפסת מהחצר עשרה טפחים, ולכן אין כאן מחיצה.
ותמהינן: אם כן, שהמרפסת פתוחה לחצר בלי מחיצה, ואי לא גבוה מרפסת עשרה, כי קא עביד דקה - מאי הוי!? והרי אין מחיצה לאורך כל המרפסת בינה ובין החצר!
ומשנינן: במגופפת, שאכן יש סביב המרפסת מחיצות בגובה עשרה, אלא שיש בה פתח עד עשר אמות.
דכיון דעביד לפני הסולם "דקה" - איסתלוקי איסתלוק ליה בני המרפסת מהכא.
אמר רב יהודה אמר שמואל: כותל שבין שתי חצירות, שרצפה שריצף אותה בסולמות הסמוכים לכותל - אפילו רצופים הסולמות ביתר מעשר אמות - תורת מחיצה עליו.
רמי ליה רב ברונא לרב יהודה, בהיותם ב"מעצרתא" דבי רב חנינא:
וכי מי אמר שמואל שסולם תורת מחיצה עליו?
והאמר רב נחמן אמר שמואל: אנשי מרפסת ואנשי חצר ששכחו ולא עירבו, אם יש לפניה דקה ארבעה - אינה אוסרת המרפסת את החצר.
ואם לאו - אוסרת!
ומוכח שאין לסולם (המדרגות) שבין החצר למרפסת תורת מחיצה.
ומשנינן: הכא במאי עסקינן - דלא גבוה המרפסת עשרה מעל החצר.
ותמהינן: ואי לא גבוה מרפסת עשרה - כי עביד "דקה" מאי הוי? והרי אין הדקה מהווה מחיצה?
ומשנינן: הכא במאי עסקינן, בחצר מגופפת במחיצה, ויש במחיצה פירצה עד עשר אמות. דכיון דעביד דקה לפני הסולם של המרפסת - איסתלוקי איסתלק בני המרפסת מהכא, מהחצר.
הנהו בני קקונאי דאתי לקמיה דרב יוסף.
אמרו ליה: הב לן גברא העמד לנו אדם דליערב לן מאתין, שיערב לנו עירוב לעירנו, שהיא עיר של רבים ונעשית של יחיד, והרי היא צריכה שיור.
אמר ליה רב יוסף לאביי: זיל ערב להו, וחזי, אך ראה לעשותו כראוי, כדי דלא מצווחת עלה, שלא יבואו בטענות (צווחות) בבי מדרשא על עירובך.
אזל הלך אביי, חזא להנהו בתי וראה כמה בתים דפתיחי לנהרא שהם פתוחים לכיוון הנהר, ולא לכיוון עיר.
אמר אביי: הני, בתים אלו, הפתוחים לנהר - להוי שיור למתא, יהוו את הבתים שצריכים לשייר ללא עירוב.
הדר, חזר בו אביי מרעיונו זה, כי אמר אביי הרי "אין מערבין את כולה" תנן. מכלל, שהבתים שמשייר צריכים להיות בתים כאלו דאי בעי לעירובי - מצי מערבי, אלא שעתה הוא משיירם.
ובתים אלו, שאין להם פתח לעיר, אינם יכולים לערב עם בני העיר, וממילא אין הם ראויים להיות "שיור" לעיר.
אלא, איעביד אעשה להו לבתים אלו כווי, חלונות לכיוון העיר, דאי בעו שאם ירצו לעירובי דרך חלונות - מצו מערבי, יוכלו לערב דרך החלונות.
הדר אמר: לא בעי, אין לי צורך לעשות להם חלונות.
דהא רבה בר אבוה מערב לה לכולה לכל שכונותיה של העיר "מחוזא" - ערסייתא ערסייתא, שכונה שכונה לחוד, ולא היה מערבם יחד משום החריץ שהיה ביניהם, שבו היו שמים את פירא, הפירות דבי תורי, עבור השוורים.
והיה מערב כך את כל שכונותיה של מחוזא, דכל חד וחד מהשכונות שלא עירבה עם שאר השכונות הוי "שיור" לחבריה, בכך שלא עירבו אותן יחד.
ואף על גב דאי בעו לערובי בהדי הדדי - לא מצו מערבי בגלל החריצים שביניהם. ומוכח שגם שכונה שאינה יכולה להתערב עם חברותיה נחשבת כ"שיור".
הדר אמר אביי: לא דמי העיר שלפנינו למחוזא.
התם - אי בעי בני השכונות הנפרדות לערובי, מערבי דרך גגות הבתים.
ואילו הני בתים שפתחיהם לכוון הנהר, לא מצי מערבי כלל.
הילכך נעבדן להו כווי חלונות שבאמצעותם אפשר להם לערב עם בני העיר.
הדר אמר: כווי נמי לא בעי.
דההוא בי תיבנא בית תבן דהוה ליה למר בר פופידתא מפומבדיתא, ושויה שיור לפומבדיתא.
אמר אביי: היינו דאמר לי מר רב יוסף: חזי לחזור על כל צידי היתר המבוי שיהיו כהלכתם, דלא מצווחת עלה בבי מדרשא.
שנינו במשנה: אלא אם כן עשה חוצה לה כעיר חדשה.
תניא, אמר רבי יהודה: עיר אחת היתה ביהודה ו"חדשה" שמה, והיו בה חמשים דיורים אנשים ונשים וטף. ובה היו משערים חכמים, והיא היתה שיור.
איבעיא להו: אותה שכונה "חדשה" שאין מערבים אותה עם העיר משום שיור - מהו לערב אותה לעצמה כולה, ללא שיור?
ותמהינן: מאי שנא השכונה ה"חדשה" מהעיר?
והרי כי היכי דאיהי הויא שיור לגדולה בכך שלא התערבה עמה - גדולה נמי, שלא מערבים אותה עמה, הויא שיור לקטנה.
אלא: הכי קא מיבעיא לן: לערב עיר שלימה שהיא כעין העיר "חדשה", שהיא עיר קטנה בעלת חמישים דיורים בלבד, שאין בעיר הזאת שכונה נוספת - מהו? האם גם בה גזרו שבלי שיור אין מערבין? פליגי בה רב הונא ורב יהודה.
חד אמר: בעיא שיור, וחד אמר: לא בעיא שיור.
שנינו במשנה: רבי שמעון אומר: שלש חצירות הם שיור.
אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כרבי שמעון.
רבי יצחק אמר: אפילו בית אחד וחצר אחת.
ותמהינן: חצר אחת בלי בית סלקא דעתך שמהוה שיור, והרי אינה דירה.
ומשנינן: אלא אימא: בית אחד בחצר אחת.
אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבי יצחק - גמרא שקיבלה בקבלה, או סברא היא?
אמר ליה: מאי נפקא לן מינה?
אמר ליה: וכי גמרא גמור לימוד הגמרא - זמורתא, כזמר בעלמא, תהא? והיינו, שחשוב לדעת אם הענין הוא דבר שבא בקבלה או מסברא.
מתניתין:
מי שהיה בשדה בשעת כניסת השבת במזרח העיר, ואמר לבנו: ערב לי בצד מערב העיר.
או שהיה בשדה במערב העיר, ואמר לבנו: ערב לי במזרח. הרי:
אם יש הימנו ולביתו אלפים אמה, וממנו לעירובו שבצד הנגדי של העיר יותר מכאן - הרי כיון שאינו יכול להגיע ממקומו למקום העירוב, לא חל העירוב.
ולכן - הרי הוא מותר לתחום של ביתו, כאילו לא עירב, ואסור לתחום עירובו, לפי שלא הועיל לו עירובו, המרוחק ממנו יותר מאלפיים אמות, כלום.
היה ממנו לעירובו אלפים אמה, ולביתו יתר מכאן - חל העירוב.
ולכן - אסור הוא לתחום ביתו, ומותר לתחום עירובו.
הנותן את עירובו בעיבורה באמצעה של עיר שהוא גר בה - לא עשה ולא כלום.
נתנו חוץ לתחום, אפילו אמה אחת קנה לו שם עירובו מקום שביתה,


דרשני המקוצר[edit]

מסכת עירובין בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א |