עמוד ראשי: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 95: | שורה 95: | ||
id=mf-manualArticle| | id=mf-manualArticle| | ||
כותרת=פרשת השבוע| | כותרת=פרשת השבוע| | ||
תוכן=<div style="height:160px; overflow:hidden; text-overflow:ellipsis; margin-bottom:10px; white-space: normal; word-wrap: break-word; word-break: break-word;"> | תוכן=<div style="height:160px; overflow:hidden; text-overflow:ellipsis; margin-bottom:10px; white-space: normal; word-wrap: break-word; word-break: break-word; width:100%; box-sizing:border-box;"> | ||
{{:{{פרשת השבוע אוטומטית}}}} | {{:{{פרשת השבוע אוטומטית}}}} | ||
<div style="visibility:hidden; height:0;"><references /></div> | |||
</div> | </div> | ||
<div style="text-align:left; font-weight:bold;"> | <div style="text-align:left; font-weight:bold;"> | ||
| שורה 107: | שורה 108: | ||
id=mf-manualArticle| | id=mf-manualArticle| | ||
כותרת=דבר בעיתו| | כותרת=דבר בעיתו| | ||
תוכן=<div style="height:160px; overflow:hidden; text-overflow:ellipsis; margin-bottom:10px; white-space: normal; word-wrap: break-word; word-break: break-word;"> | תוכן=<div style="height:160px; overflow:hidden; text-overflow:ellipsis; margin-bottom:10px; white-space: normal; word-wrap: break-word; word-break: break-word; width:100%; box-sizing:border-box;"> | ||
{{:{{דבר בעיתו אוטומטי}}}} | {{:{{דבר בעיתו אוטומטי}}}} | ||
<div style="visibility:hidden; height:0;"><references /></div> | |||
</div> | </div> | ||
<div style="text-align:left; font-weight:bold;"> | <div style="text-align:left; font-weight:bold;"> | ||
גרסה מ־11:14, 2 בדצמבר 2025
|
|
ויקישיבה
ויקישיבה נכתבת ונערכת ע"י הגולשים וגם אתם יכולים לכתוב, להוסיף ולתקן ערכים בוויקישיבה,
רוצים לדעת איך? פשוט! עיינו כאן!
נא לעיין בויקישיבה:עקרונות עריכה לפני שמתחילים לערוך עמודים באתר.
בשיתוף עם אוניברסיטת בר אילן - פרוייקט השו"ת, ויקישיבה יצרה תבנית לקישור ציוני מקורות מאתר ויקישיבה לעמוד המכיל את הטקסט במקורו מתוך אתר "פרוייקט השו"ת". נשמח לכל עזרה של הגולשים בעדכון ערכים קיימים ובשימוש בתבנית לערכים חדשים.
לפרטים: תבנית:מקור.
מיזמים פעילים
עזרו לוויקישיבה להתפתח, תרמו לאחד מן הפרוייקטים הפעילים באתר:
ערכים מבוקשים- מקבץ ערכים חשובים שטרם נכתבו, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים אותם!
פרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לפירוש מאגרי מידע בתורה ויהדות של אתר ישיבה
דרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לעידוד כתיבה תורנית יוצרת של אתר ישיבה
חפשו ערכים בוויקישיבה:

אנציקלופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית החדשים בפרסום בלעדי בוויקישיבה. חפשו ערכים באנציקלופדיה התלמודית וויקישיבה:
מיקרופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית מקוצרים וערוכים לקהל הרחב. גרסה דיגיטלית מיוחדת בוויקישיבה.
מרחבים מיוחדים
מילון ויקישיבה - ביאור מושגים ע"פ חז"ל ופרשנים. בואו לתרום למאגר!
מילון הראי"ה - הספר מילון הראי"ה בעריכת הרב יוסף קלנר. מושגים בכתבי הראי"ה קוק מבוארים ע"י דברי הראי"ה בעצמו.
רשימת קטגוריות
ערכים על פי א"ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת
| ערכים חדשים |
| ערך אקראי |
|
סיפא
החלק האחרון של המשפט או של המשנה. לעתים הכוונה למשנה הבאה או למשנה שבהמשך הפרק. להבדיל מן "רישא" - החלק הראשון. ופעמים, להבדיל גם מן "מציעתא... להמשך הערך |
| הידעת? |
|
הלכה כבית שמאי לעולם הבא למרות שאין לכך מקור בגמרא, בזוהר או בכתבי הראשונים מקובל לומר שבעולם הבא תהיה הלכה כבית שמאי. מקור הדברים הוא מדברי הפרי צדיק על חנוכה הכותב: "הטעם שזכו בית הלל שהלכה כמותם ולא כבית שמאי, כי אין העולם מתקיים במדת הדין כי אם במדת החסד לכן הלכה כבית הלל שמדתם חסד ולא כבית שמאי שמדתם דין אבל לעתיד לבוא שהנהגת העולם תהיה במדת הדין כי היצר הרע יתבטל ושוב לא יהיה צורך להנהגת מדת החסד תהיה הלכה כבית שמאי שמדתם דין". |
| פרשת השבוע |
|
פרשת ויצא היא הפרשה השביעית של ספר בראשית. היא קרויה במילה הראשונה של הפרשה:" וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (כ"ח,י'). מעשיו של יעקב אבינו בחרן עומדים במרכז הפרשה. כאשר יעקב יצא מבאר שבע לחרן נאמר "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם (בבית אל) וַיָּלֶן שָׁם כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ " (י"א) - רבותינו פירשו: לשון תפילה...למדנו שתיקן תפלת ערבית[1]. הוא יצא לדרך בגיל 63 ונעצר בבית מדרשם של שם ועבר לתקופה של 14 שנים. נמצא הגיע לחרן כשהוא בן 77 [2] - 2,185 לבריאת העולם. עבד שבע שנים למען נשותיו, עוד שבע שנים בנה את משפחתו ונולדו לו 11 בנים ובת ולאחר שש שנה נוספות - סל הכל עשרים שנה, הוא בקש :"וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם-אָנֹכִי לְבֵיתִי" (ל',ל') ואכן בשנת 2,205 יעקב אבינו יצא חזרה לארץ כנען. מרכז הפרשה היא בבניית משפחתו של אבי האומה הישראלית, יעקב אבינו: מלאה אימנו נולדים לו : ראובן, שמעון, לוי, יהודה ולאחר שנתיים גם יששכר, זבולון ודינה אחותם. בינתיים השפחות של האימהות יולדות: בלהה - דן ונפתלי וזלפה - גד ואשר והבן האחרון הנולד בפרשה זו הוא יוסף הנולד לרחל אימנו. בפרשה הבאה יושלם מספר בני ישראל, כאשר יוולד לרחל אימנו בנימין. רש"י כתב על ד"ה "כָּל-הַנֶּפֶשׁ לְבֵית-יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים" (מ"ו,כ"ז). תוכן הפרשההפרשה מתחלקת לחלקים הבאים:
חלום יעקב
בתחילת הפרשה הקב"ה מתגלה ליעקב ומראה לו סולם שראשו מגיע השמיימה כאשר מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. במהלך החלום הקב"ה מחזק את רוחו של יעקב הבורח מאת עשיו אחיו ומבטיח לו שהוא ישמור עליו ויחזירהו בשלום למולדתו וירבה את זרעו ושהוא וזרעו יירשו את הארץ. בעקבות החלום, יעקב מקים מצבה במקום וקורא למקום בית אל מכיוון שהוא מבין כי מדובר ב"בית אלוהים" ו"שער השמיים". יעקב נודר נדר כי כאשר ישוב אל ביתו לאחר המסע לחרן הוא יעבוד את ה' במקום שבו הקים את המצבה ויפריש לקב"ה מעשר מכל רכושו. והיה זרעך כעפר הארץבפרשה, הקב"ה מברך את יעקב בזרע רב ועצום, אבל בניגוד לברכה לאברהם שהובטח לו זרע "ככוכבי השמיים", יעקב מקבל ברכה מעט אחרת-"והיה זרעך כעפר הארץ". ברובד הפשט שתי הברכות שוות ומדברות על זרע רב, אבל האם לא היה אפשר למצוא ברכה טובה יותר לריבוי צאצאים מאשר עפר? תוספות ברכות יז א מפרש את הברכה הנאמרת בתפילה "ונפשי כעפר לכל תהיה" ומסביר שאין הכוונה שעל האדם להיות שפל כלפי הכל, אלא להיפך יש בכך ברכה- "מה עפר אינו מקבל כליה לעולם כן יהי רצון שזרעי לא יכלה לעולם כמו שהוא אומר והיה זרעך כעפר הארץ". משמעות ברכת ה' ליעקב היא ברכת חיי הנצח לעם היהודי. במהלך ההיסטוריה אומות ועמים קמו ונפלו ורק העם היהודי, הנרמס כעפר, הוא שלבסוף שרד עם לימינו. באותו האופן, הרמב"ם באיגרת תימן, כתב ליהודים שנאלצו להתאסלם מפחד המוסלמים. הוא שולח להם שכשם שיעקב בורך "והיה זרעך כעפר הארץ" כן גם הם עתידים לגבור על אויביהם "כמו שהעפר באחריתו יעלה על הדורסים אותו, ויישאר הוא והדורסים אותו לא יעמדו". התחת אלוהים אנכילאחר שרחל לא מצליחה ללדת, היא פונה אל יעקב ומבקשת ממנו בפשטות שיתפלל עליה. אמנם, למרות המצב הקשה בו רחל הייתה, יעקב עונה לה קשות "התחת אלוהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן?!". חז"ל במדרש בראשית רבה עא ז גם תמהו על התנהגותו של יעקב ושאלו במדרש האם "כך עונים את המעיקות?!", ובאמת קשה להבין, מה היה רוגזו של יעקב? היא בסך הכל ביקשה שיתפלל עליה? לעשות את המעשה מתוך המניע הנכוןמי השילוח [3] מסביר שיעקב רצה לבחון האם רצונה של רחל לילדים היה מהמניעים הנכונים. קצת לפני שרחל פונה ליעקב כתוב בפסוק סיבה אחרת שעלולה להוביל לרצונה של רחל בילדים- "ותקנא רחל באחותה". רחל מקנאת באחותה ה"מוצלחת" שמצליחה ללדת כאשר היא נשארת עקרה. יעקב, שמודע לקנאה זו, רצה לבחון האם רצונה של רחל להביא ילדים הוא אכן למען האידיאל להקים את עם ישראל, או שמדובר בסך הכל ברצון לספק את הקנאה באחותה. לאחר שרחל הסכימה להכניס גם את אמתה בלהה, היא הראתה שאין מדובר בקנאה אלא בשאיפה אמיתית לבנות את עם ישראל. לאחר שהתברר רצונה של רחל, הגיעה לה גם הישועה והיא נפקדה. תכלית אף ללא הולדת ילדיםמנגד, בעל העקידת יצחק בראשית "שער-ט-(פרשת-בראשית) מפרש את העניין באופן שונה. לדבריו, יעקב כעס על העובדה שרחל תופסת את כל קיומה בהולדת הילדים ובלעדיהם חייה אינם שווים "הבה לי בנים ואם אין- מתה אנכי". בעל העקידה מסביר שיעקב רצה להוכיח לרחל שאף ללא גידול הילדים- יש לה קיום בפני עצמה. בדבריו, הוא מסתמך על המתואר בפרשת בראשית שכאשר אדם הראשון פוגש את אשתו- הוא קורא לה לראשונה אשה, ורק לאחר זמן, כאשר היא מתחילה ללדת ילדים, מתבטא בכך פן נוסף באישיות שלה והיא נקראת- חווה: אם כל חי. מכפילות השמות ניתן להבין שעל אף שהולדת הילדים מדגישה פן נוסף וחשוב באישיותה, עדיין אין זו כל מהותה והיא גם "אשה" אף לפני שהייתה "חווה". באותו האופן, יעקב מוכיח את רחל שיש לה אישיות ותכלית אף ללא ילדים, וכועס על רצונה למות בעקבות הקושי ללדת. שבת בית אלשבת פרשת ויצא היא השבת שבה היישוב בית אל הוא חוגג האת יום עלייתו לקרקע. בכך התקיימו דברי ירמיהו הנביא :"כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱ -לֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת... בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַםִ וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי-אָשִׁיב אֶת-שְׁבוּתָם נְאֻם -ה'" (ל"ב:ט', מ"ד). ד"ר חגי בן ארצי מהמרכז ללימודי יסוד באוניברסיטת בר-אילן כתב על הנושא: [ויקרא את שם המקום ההוא בית -אל] בעלון לפרשת השבוע. לפי חלום יעקב לעיר בית-אל יש מעמד מיוחד. כאשר יעקב מתעורר משנתו, הוא מתמלא ביראה וחרדה "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּ מָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה-נּוֹרָא הַמָּ קוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם -בֵּית אֱ -לֹקים וְזֶה שַׁעַר הַשָּמָיִם" ." (כ"ח,ט"ז-י"ז) הוא מדגיש את החשיבות מיוחדת למקום הזה, המהווה נקודת חיבור בין השמים לארץ, בין העולמות העליונים לעולמות הארציים. לדעת בן ארצי:"כך מבין יעקוב אבינו את משמעות המראה של הסולם, שבו מלאכי אלוקים עולים ויורדים בין שמים לארץ". עולה השאלה הלא כל התיאורים האלה - "בית א-לקים", "שער השמים", "מקום נורא" - מתאימים לירושלים ולהר המוריה, שעליו נעקד יצחק ועליו נבנה בית-המקדש, ולא לבית-אל הנמצאת מצפון לירושלים. הרי שלמה המלך בנאומו-תפילתו בחנוכת בית -המקדש חוזר ומדגיש שרק בית-המקדש בירושלים הוא המקום שדרכו עולה התפילה לשמים; זאת נקודת החיבור בין השמים לארץ: "לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל -הַתְּפִלָּה אֲ שֶׁר יִתְפַּ לֵּל עַבְדְּךָאֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה" ([[ספר מלכים]], א, ח',כ"ט-ל"ב). בן-ארצי מציע פירוש מקורי: "המיוחד בבית-אל מופיע כבר בהבטחה לאברהם אבינו. הקב"ה אומר לאברהם בבית -אל: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן -הַמָּקוֹם אֲשֶׁר -אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה ויָמָּה. כִּי אֶת-כָּל -הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד -עוֹלָם" (ספר בראשית,י"ג,י"ד-ט"ו). הרי בית-אל הם הגוש ההררי הגבוה ביותר במרכז ארץ-ישראל, 3 ומשם ניתן לראות את ארץ ישראל כולה:
רק בבית-אל הוא יכול להבין את משמעות ההבטחה "יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה". בשובו מחרן מקבל יעקב הבטחה חוזרת על ארץ -ישראל בבית -אל: "וְאֶת -הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲ רֶיךָ אֶתֵּן אֶת- הָאָרֶץ" (ל"ה,י"ב). קדושתה של בית-אל היא סמל וביטוי לקדושת הארץ, כי ממנה ניתן לראות את כל הארץ. לעומת זאת, הר המוריה הוא הר נמוך יחסית, המוקף בהרים גבוהים ממנו (הר הצופים, הר הזיתים והר ציון), שגם הם הנמוכים בהרי יהודה.והרי למדנו, ש"אין מתפללים אלא ממקום נמוך", בבחינת: "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'". קדושת ירושלים א"כ היא קדושת התפילה ועבודת ה', שלא נעשית במקום גבוה אלא דווקא במקום נמוך מתוך שפלות וענווה. ומסכם: "המפגש של הר המוריה והר בית-אל בחלומו של יעקב (עפ"י המדרש שמביא רש"י) מבטא, לדעתי, את המפגש בין קדושת הארץ וקדושת התפילה. אין קניין לעם-ישראל בארצו בלי התפילה ועבודת ה', שהמוקד שלהם הוא בירושלים, ואין משמעות לעבודת ה' של עם -ישראל בלי ארץ -ישראל, אותה רואים ואליה מתחברים מבית- אל. שכר הדודאיםמדרש רבה מבאר את עניין זכותם של הדודאים. קודם כל הוא קובע שראובן נשמר מן הגזל. ר' יהודה בר' סימון ... הכל מודים, שלא הביא אלא מן ההפקר. הוא הביא אותם לאימו לפני שטעם מהם. ואז רחל מבקשת מדודאים בטענה : "המעט קחתך את אישי" . על כך אמר ר' שמעון: "לפי שזלזלה בצדיק, לפיכך אינה נכנסת עמו בקבורה, הוא דהיא אמרה לה: לכן ישכב עמך הלילה, אמרה לה: עמך הוא דמיך, עמי לית הוא דמיך. ממשיך ר' אלעזר: זו הפסידה וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה. לאה הפסידה דודאיםונשתכרה ב' שבטים ובכורה. ורחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים ובכורה. ר' שמואל בר נחמן אמר: זו הפסידה דודאים, ונשתכרה שבטים, וקבורה עמו. רחל נשתכרה דודאים, והפסידה שבטים, וקבורה עמו: ובאה התוצאה: ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא אמר רבי אבהו: צפה הקדוש ברוך הוא, שלא היתה כוונתה, אלא לשם שמים להעמיד שבטים, לפיכך הוצרך הכתוב לומר: וישמע אלהים אל לאה. ותאמר "אלי תבא" : אמר רבי לוי: בא וראה מה יפה היתה סרסרותן של דודאים לפני מי שאמר והיה העולם, שע"י הדודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל, יששכר וזבולן. יששכר יושב ועוסק בתורה, וזבולן יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, והתורה רבה בישראל בני יעקבהמדרש [4]. מספר כי יוסף מת הראשון ולוי "האריך ימים מכולם".וכתוב [5]:"נמצאו כל השבטים שנולדו לשבע שנים, חוץ מבנימין"
תורשה וסביבה במעשה יעקב בצאן לבןהשיטה לפיה יעקב אבינו הרביע את צאן לבן כך, שבאופן טבעי, מוצדק וגלוי לעין, יהיה לו עדר צאן בעל תכונות ייחודיות, מעוררת עניין. נציג את שלבי הצגת הסוגיה ובהמשך את עיקרי [9] מאמרו של פרופ' יהודה פליקס המנסה להסביר מה אכן קרה, מנקודת ראות מדע הגנטיקה.
לפי תרגום יונתן בן עוזיאל :
לפי רש"י רבי עדיה גאון:
פרופ' פליקס מגדיר ביתר משמעות, בהכירו את האוכלוסייה של הבהמות בהווה:
דהיינו:
מסביר פרופ' יהודה פליקס: התוצאות שהתקבלו יכולות להיות מוסברות על ידי חוקי הגנטיקה כפי שהוגדרו על ידי גרגור מנדל. החוק הראשון קובע כי לתכונה - כמו צבע הבהמה - יש אפיונים אלטרנטיביים: אפיון אחד, דומיננטי - בולט לכל ואילו השני, רצסיבי - סמוי. במקרה שלנו: אצל הכבשים הצבע הדומיננטי הוא לבן ואצל העזים - שחורות. כאשר יעקב מציע ללבן כי הבהמות בעלי התכונות הדומיננטיות יהיו שלו הוא מקבל את ההצעה. אך יעקב עושה שימוש במידע נוסף: ידוע לו כי גם שהכבשים הלבנות והעיזים השחורות יולדות בדור הבאה בשיעור מסויים בהמות השונות מהן בצבעם - הרצסיבי - סמוי. כמו אצל בני-האדם, יש אפשרות כי להורים לבנים יוולד צאצא שחור אם בין האבות הקודמים היה הורה שחור. יתר על כן, קיים חוק גנטי נוסף, הנקרא "און-יתר להטרוזיגוט" - לפיו הבהמות שיש להן בנוסף לתכונה הדומיננטית, גם את התכונה הסמויה - העשויה להתגלות בדורות הבאים - יש להן פוריות יותר. לכך אולי התכוון מלאך האלוקים כאשר אמר ליעקב:" וַיֹּאמֶר, שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל-הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים, וּבְרֻדִּים" (ל"א,י"ב). פליקס מגדיר כי כל מלאכתו של יעקב הייתה :"רק לגלות בין הלבנים אותם בני המכלוא ורק להם עליך לאפשר להקים ולדות עם בני המכלוא. ומתוכם ייוולדו לך צאן טלואות". ולכן הוא נהג לאפשר לבהמות שבחר הריון ולאחרות - לא. וכך פעל :" וְהָיָה, בְּכָל-יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת, וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת-הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן, בָּרְהָטִים לְיַחְמֵנָּה, בַּמַּקְלוֹת. (תוצאה חיובית - יש הריון) וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן, לֹא יָשִׂים (תוצאה שלילית אין הריון}, (והתוצאה) וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן, וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב. (מ"א,מ"ב). הסיכום של פרופ' פליקס הוא שאם יעקב לא היה משתמש במידע שהיה לו רק 15% של העדר היה שלו. כאשר נקט בשיטה הייחודית, אחרי שבע עונות המלטה, הגיע עדרו של יעקב - לפי הערכתו - לשיעור של 39% מהעדר. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
פרשיות השבוע - חמשת חומשי התורה
ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה פרשת ויצא היא הפרשה השביעית בחומש בראשית אשר המדבר על יציאת יעקב אבינו מחרן. |
| דבר בעיתו |
מצות הדלקת נרות על פתחי הבתים בכל ערב משמונת ימי החנוכה. טעם המצוהבעקבות נס פח השמן קבעו חז"ל את ימי החנוכה, "ויען כי אירע הנס בנרות - תקנו להדליק נרות בכל לילה כדי להזכיר הנס" (לשון הטור או"ח ר"ס תרעא), בכדי "להראות ולגלות הנס" (רמב"ם פ"ג מהל' מגילה וחנוכה ה"ג), ובכך להודות לה' על הנס[1]. אך יש שהכתבו שהיום הראשון הוא זכר לנס אחר (ראה מועדים וזמנים להרב משה שטרנבוך שליט"א, ח"ב סי' קלח, עמ' עד-עה; וכן בערך קושיית הבית יוסף): נס הנצחון במלחמה או מציאת הפח. ויש שהסבירו בזה את הנהגת המהרש"ל לקנות בית-מנורה (- חנוכיה) חדשה ליום השני בכדי לברך גם בו שהחיינו, משום שהיום הראשון הוא זכר לנס הניצחון והיום השני זכר לנס פח השמן (פרי מגדים סי' תרעג אשל אברהם ס"ק יב; ועיין ודרשת בחגך - חנוכה, להרב אבישי נתן מייטליס שליט"א, עמ' ט-י). יש שכתבו שהדלקת נר חנוכה היא זכר לנס הניצחון במלחמה, שאין אין חובת הודאה על נס שנעשה לצורך המצווה ולא להצלתנו, אך אנו מדליקים נרות זכר לנס פח השמן, שבירר שהניצחון במלחמה היה דרך נס ולא בדרך הטבע (נר מצוה למהר"ל, ד"ה ועוד יש לומר). ויש שהסבירו שהדלקת נר חנוכה היא זכר להדלקת המנורה בבית המקדש[2] (הרמב"ן בתחילת פרשת בהעלותך - במדבר ח, ב; ועי' פסקי תשובות סי' תרע הערה 17). גדר המצווההגמרא (שבת כב:-כג.) דנה מהו עיקר מצות הדלקת נר חנוכה, האם "הדלקה עושה מצווה" (כלומר: המצוה היא עצם ההדלקה), או הנחה עושה מצווה (כלומר: עיקר המצוה להניח את הנר שידלק במקום המתאים). לפי הצד שהדלקה עושה מצווה - אין שום חיוב בהנחת הנר (כמובן שיש מצווה בהנחתו כשהוא עדיין אינו דלוק, בגלל הכשר מצווה), אלא שהדלקתו צריך להיות במקום, וכן צריך הנר יודלק ע"י ישראל המחוייב במצוות. ונחלקו הראשונים בגדר דין ההנחה (ריטב"א שם), יש שכתבו (רמב"ן שם, מאירי שם ועוד) שצריך להניחו כשהוא דלוק. ויש שכתבו (תוס' שם) שצריך להניחו ואח"כ להדליקו. גדרי החיוב
ברייתא זו[3], מבחינה בשלוש אופציות לקיום המצוה: (א) עיקר הדין, (ב) מהדרין, (ג) מהדרין מן המהדרין. יש לציין, שעם ישראל רובו ככולו נמנה על "המהדרין מן המהדרין"[4], ומקיים את מצות הדלקת נר חנוכה "מוסיף והולך" כבית הלל שהלכה כמותם בכל מקום[5] (עיין בבלי כתובות ס: ברכות יא. וע"ע עירובין ו: חולין מג:). הדברים מגיעים למידה זו שבטור ובשולחן ערוך (או"ח סי' תרעא סע' ב) כתוב:
שתי הרמות הראשונות: "נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד" - לא הובאו כלל, אלא ישר מופיע האופציה השלישית: "והמהדרין מן המהדרין... בית הלל אומרים מוסיף והולך". והאחרונים (אבי עזרי ריש פ"ד מהל' חנוכה) תמהו מאד על השמטה זו, שהרי מעיקר הדין אין חיוב להדליק אלא נר אחד בכל לילה, ובפרט שיש השלכות נוספות הלכה למעשה לעובדה שאין חיוב להיות "מוסיף והולך"[6] אפילו למהדרין. דין נר איש וביתוהאחרונים[7] חקרו בגדר מצות הדלקת נר חנוכה האם היא חיוב של החפצא - שיש חיוב שיהיה בפתח הבית נר חנוכה, או חיוב של הגברא הדר בבית לשים נר חנוכה בביתו[8]. לחקירה זו כמה השלכות:
דין המהדריןכבר הובא לעיל שהמהדרין מדליקים נר לכל אחד ואחד. ונחלקו הפוסקים בהידור זה[9], אם הכוונה שאחד מדליק נרות כנגד מספר בני הבית[10] (רמב"ם פ"ד מהל' חנוכה הל' א-ב), או שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק בעצמו (רמ"א סי' תרעא סע' ב). והאחרונים הציעו כמה אפשרויות בביאור מחלוקתם:
נשים בהידורבעיקר דין ההדלקה חייבות הנשים כמו הגברים, מפני שאף הן היו באותו הנס (שבת כג. שו"ע או"ח סי' תרהע סעיף ג). ולכן אם היא גרה לבדה עליה להדליק נר חנוכה, וכן אם בעלה איננו בבית היא מדליקה עבורו (ראה מ"ב סי' תרעז ס"ק ב, וכן סי' תרהע מ"ב ס"ק ט וביאור הלכה ד"ה אשה). אך ביחס לדין המהדרין המדליקין נר לכל אחד ואחד, ולדעת הרמ"א (הנ"ל) פירוש הדבר שכל אחד מבני הבית מדליק בעצמו[12], נחלקו האחרונים אם גם אשה מדליקה, ויש בזה כמה דעות:
דין מהדרין מן המהדריןנחלקו הראשונים האם דין מהדרין מורכב על דין המהדרין או לא, כלומר האם עליהם להדליק "פחות והולך" (- לבית שמאי) או "מוסיף והולך" (- לבית הלל) כמספר בני הבית או שעליהם להדליק רק כמספר הימים. שיטת הרמב"ם (פ"ד מהל' מגילה וחנוכה הל' א-ב) שצריך להדליק כנגד בני הבית, לדוגמא אם בני הבית עשרה, ביום הראשון ידליקו עשרה נרות, ביום השנים - עשרים, וכך הלאה, עד שביום השמיני ידליקו שמונים נרות. לעומת זאת, התוספות (שבת כא:) הקשו על שיטה זו, שלשיטה זו אין היכר במספר הימים, והעוברים ושבים שני יודעים כמה אנשים דרים בבית אינם יכולים לדעת לפי מספר הנרות באיזה יום מימי החג[18]. יש המסבירים את שיטת הרמב"ם שלדעתו אין ההידור בציון מספר הימים ע"י הנרות, אלא בריבוי אור, והמהדרין מדליקים נרות כנגד בני הבית, והמהדרין מן המהדרין מוסיפים עליהם בכמות הנרות (מנחת אשר, בראשית, סי' נד אות ג, עמ' שנה, וע"ש שכ"מ בחי' הריטב"א החדשים שם ובחי' הר"ן [המיוחסים לריטב"א] שם). שלא כדרך הפסיקה הרגילה בסוגיות אחרות[19], לגבי הדלקת נר חנוכה הספרדים נוהגים שאחד (- בעל הבית) מדליק נר ו"מוסיף והולך", ואפילו אם בני הבית רבים אינו מוסיפים נרות נוספים (שולחן ערוך או"ח תרעא, ב), ואילו האשכנזים נוהגים שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק ו"מוסיף והולך", אך הם מדקדקים שכל אחד ואחד יניח את נרותיו במקום מיוחד כדי שיהיה היכר כמה נרות מדליקין (רמ"א שם). אך בתקופות מסוימת, רבים מבני אשכנז, נהגו (כבני ספרד) שרק אחד מבני הבית מדליק (ערוך השולחן שם אות ט). טעמם של זקני ארץ ישראל צידןבגמרא (שבת שם) מובא מחלוקת בטעמי בית הלל ובית שמאי:
הרי"ף (שם - ט: לדפי הרי"ף) הביא את הסיפור על שני הזקנים בצידן. ותמהו שהרי הרי"ף דרכו להשמיט את המשא ומתן והאגדתות, ולהביא רק את הנוגע להלכה, ומדוע כאן הביא את הסיפור הזה, ומה ניתן ללמוד ממנו להלכה? ומצאנו בזה כמה הסברים:
סדר ההדלקההבא לסדר את החנוכיה עומד בפני התלבטות: היכן עדיף שיקבע את הנר ביום הראשון, והיכן יקבע את הנר השני ביום השני, ומאיזה נר עדיף להתחיל להדליק. ואף שבכל דרך שינהג יקיים את המצווה כ'מהדרין מן המהדרין', המנהג המובחר ביותר הוא לקבוע את הנר ביום הראשון בצד ימין של החנוכיה (ימינו של המדליק שעומד מול החנוכיה), מפני שיש להעדיף תמיד את צד ימין על שמאל. וביום השני יוסיף עוד נר לשמאלו, ואחר שיברך ידליק תחילה את הנר הנוסף ואחריו את הנר שלימינו. שני טעמים לכך: א) מפני שעדיף להתחיל בנר הנוסף שמבטא את התגדלות הנס. ב) אחר שידליק את הנר השמאלי יצא שיפנה לצד ימין כדי להדליק את הנר שלימינו, וכפי שאמרו חכמים (יומא טו, ב) שבכל פניות שאדם פונה, עדיף לפנות דרך צד ימין. וכך בכל יום יוסיף עוד נר בצד שמאל, וידליק אותו ראשון, ואח"כ יפנה לצד ימינו וידליק את שאר הנרות. וראוי לעמוד בעת הברכות לצד שמאל החנוכיה, כדי שהנר הקרוב אליו יהיה הנר שהוא עומד להדליק ראשון, וכך לא יחשב כמי שמדלג על שאר הנרות כדי להדליקו (שו"ע תרעו, ה, מ"ב יא). הערה 15 ברכות ההדלקהלפני ההדלקה מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר (שֶׁל) חֲנֻכָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה. בלילה הראשון מוסיפים: חשיבות וחביבות המצוההרמב"ם (פ"ד מהל' מגילה וחנוכה הי"ב) כותב:
ואמרו חז"ל: הרגיל בנר שבת ובנר חנוכה זוכה לבנים תלמידי חכמים, שנאמר (משלי ו, כג): "נר מצוה ותורה אור" (שבת כג: וברש"י שם, - מובא בב"י או"ח ר"ס תרעא ובמ"ב שם ס"ק א; וע"ע במאירי שם). בספר קב הישר (פרק צו) כתב:
יחס זה מתבטא בדין ובמנהג. דינים מיוחדים בנר חנוכה (משאר המצוות)הרמב"ם מונה שתי הלכות הנובעות מחביבות זו: א. קדימות ביחס למצוות דרבנן אחרות –
ב. חיוב עני לחזר על הפתחים ולקיים המצוה:
חביבות במנהגי ההדלקהחביבות מיוחדת נודעה לנר חנוכה במנהגם של ישראל, שתעשה בשמחה גדולה ובקדושה וטהרה, כפי שהאריכו ספרי המוסר (יסוד ושורש העבודה שער יב, קב הישר שם, ועוד). נציין כמה מנהגים שנקבעו מחביבות זו:
במה מדליקין?נר חנוכה צריך חייב להיות מפתילה ושמן, ולכן אין להדליק בקסמים דקים שדולקים יפה או בגאז או בחשמל (פסקי תשובות סי' תרעג אות א, עמ' תפ, בשם פוסקים רבים). הלכות השמןכל השמנים כשרים להדלקת נר חנוכה (שולחן ערוך או"ח תרעג, א). ואפילו בשמנים שאמרו חכמים שאין מדליקין בהם בשבת משום ששמנים אלו אין נמשכים אחר הפתילה - מדליקין בהם בחנוכה (שבת כא:) ואפילו בשבת חנוכה (רש"י שם; שו"ע שם), משום שכבתה אין זקוק לה[27] ולכן אין חשש שיטה הנר כדי שתדלק יפה (גמרא ורש"י שם; מ"ב שם ס"ק א). כשר למאכלאולם אין להדליק את הנרות מחֵלֶב או מכל דבר שאסור באכילה, ואין לערבו בכדי שיתבטל בשישים (פרמ"ג - מובא במ"ב שם ס"ק ב). ועיין בפסקי תשובות שם אות ג (עמ' תפא) שהאריך במחלוקות הפוסקים בזה. יש אומרים כי טוב להשתמש בשמן הראוי למאכל (הרב יוסף שלום אלישיב[28]), ולא בשמן זית למאור[29], ועל כן יש הממליצים שלא לחסוך בממון אלא לקנות שמן הראוי למאכל (הרב מרדכי אליהו). ויש אומרים{{הערה1=וראה במאמרו של הרב שמואל ברוך גנוט: הדלקה בשמן זית למאור בחנוכה (באתר 'השבת').}} שאין צורך להקפיד בכך (בשם הרב שמואל הלוי וואזנר)(דרוש מקור), ואין לנו להמציא מדעתו חומרות שלא נמצאו בספרי הפוסקים[30]. שמן זית ונרות שעווה[31]אמר רבי יהושע בן לוי: כל השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר, משום שאורו צלול, ולכך יש להעדיפו על שמן שדולק זמן רב יותר (שבת כג.). יש אומרים שדבריו אמורים דוקא על נר שבת (עי' שו"ע או"ח סי' סדר סע' ו), ויש אומרים שאף בנר חנוכה עדיף להדליק בשמן זית (ב"י או"ח ר"ס תרעג בשם הרוקח סי' רכו ד"ה כל השמנים; רמ"א שם; ועוד[32]), ועליהם נסובים דברי הגמרא הנ"ל (תוס' שם ד"ה מריש הוה וכו'; מאירי שם; הגהות מיימוניות פ"ד מהל' חנוכה ה"ו אות ה). ולכן, אם אין לו שמן זית - מצוה בשמנים שאורם דולק יפה (רמ"א הנ"ל). יש שהביאו טעם נוסף להדלקה בשמן זית - כדי לעשות באופן דומה למנורה בבית המקדש[33] (שפת אמת שבת כג: ד"ה שם בגמ' אריב"ל) שבה נעשה הנס (מהר"ל, נר מצוה[34] עמ' כד ד"ה אמר יהודה; לבוש או"ח סי' תרעג סעיף ב; ערוך השולחן שם אות א; ועי' תשובות והנהגות ח"ג סי' ריח). יש שנהגו להדליק בשעווה שאורה צלול כמו שמן (רמ"א שם). ויש מי שאומר שאין להדליק בשעווה, משום שהנס נעשה בשמן ויש להדליק רק בשמן (מהר"ל נר מצוה עמ' כד - הנ"ל) ועוד ששעווה דינו כאבוקה שפסולה להדלקה (שם עמ' כו). ומ"מ לא קיבלו הפוסקים את דעתו, וקבעו שמותר להדליק בשמן של שעווה (שער הציון סי' תרעג אות ד בשם מחצית השקל), ומ"מ מצוה מן המובחר להדליק בשמן שבו נעשה הנס (מ"ב סי' תרעג ס"ק ד בשם שו"ת מהר"י ברונא סי' לט). הידורים נוספים בשמן
השימוש בשמן מה"שביעית"יש אומרים שאסור להדליק נרות חנוכה בשמן זית משנת השמיטה, משום שנאמר (ויקרא כה, ו): "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה" - ולא להפסד או לשריפה (פסחים נב:). פירות שביעית ובכללם שמן הזית ניתנו לאכילתנו ולהנאתנו ונר חנוכה איננו עומד לשימושנו והנאתנו (עי' בשו"ת שבט הלוי ח"א סי' קפד ס"ק א שהביא מהאח' שאוסרים, אך תמה על דבריהם, וכתב בכ"ז להחמיר אע"פ שהטעם לא ברור). לעומת זאת, יש המתירים להדליק את נר החנוכה בשמן מפירות שביעית, וטעמם שכמעט הכל נהנים מאור נרות החנוכה, וכמו שמותר לפרסם פרסום עסקי בפרות שביעית כי יש בזה הנאה, אף פרסום הנס איננו שונה[36]. ואף שאסור לעשות מלאכה מאור הנס, מ"מ יש הנאה מעצם האור שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' מב; שם מהד' תנינא סי' קכב אות א; ועוד; וראה מאמרו של הרב יואל פרידמן בנושא, בקובץ 'אמונת עיתך' גיליון 1). הלכות הפתילותשיעור השמן והפתילות(עד שתכלה וכו') דיני ומנהגי החנוכיה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. רבים נהגו להדליק רק בחנוכיה(דרוש מקור). בחסידות חב"ד מקפידים - אם אפשר - להניח את החנוכייה על כיסא דווקא (ספר המנהגים של הרבי מליובאוויטש זצ"ל, בעריכת הרב יהודה לייב גרונר והרב מנחם זאב וולף הלוי גרינגלאס, עמ' 70[37]). הלכות הנר
זמן ההדלקה(מח' הרמב"ם והשו"ע אם בשקיעה או בצאה"כ; הדלקה בפלג המנחה; הדלקה לאחר הזמן; שבת חנוכה) מקום הנרות
נמצא שישנם שלושה דרגות להדלקה:
הניח על השולחן שלא בשעת הסכנהנחלקו האחרונים[40], יש אומרים שכל סדרי קדימויות אלו נאמרו לכתחילה, אבל בדיעבד אפילו אם יכול להדליק על פתח ביתו והדליק על שולחנו יצא ידי חובתו (הרב שלמה זלמן אוירבך - מובא בשלמי מועד ר"פ מג, מהדו' ירושלים תשסד, עמ' קפז, וכן בהליכות שלמה - חנוכה, פי"ד סע' טז, בדבר הלכה אות ל ובאורחות הלכה הערה 54, עמ' רעו-רעז; מנחת אשר, בראשית סי' נה, עמ' שס-שסג; ועוד). מפני שסדרי קדימויות אלו הִנם רק עדיפויות, על מנת לפרסם את הנס, אך עיקר המצוה היא עצם ההדלקה וההודאה על הנס (הרב אשר וייס בשיעור בדעת הטור והשולחן ערוך). ויש חולקים, וסוברים שיכול להדליק בפתח והדליק על שולחנו - לא יצא ידי חובתו )הרב זלמן נחמיה גולדברג - שלמי מועד שם הערה 3 ובהסכמתו לקונטרס "ודרשת בחגך" חנוכה, כסלו תשס"ט; וראה ב[ ספר 'אור ישראל' עמ' עב-עג] שהביא את שתי הדעות בנושא זה). ולשיטה זו מסתבר שעיקר התקנה היא לפרסם את הנס, ובשעת הסכנה תקנו תקנה מיוחדת, כנראה כדי שלא תשתכח תורת נר חנוכה. ויש שכתבו שבמהלך כל הדורות נהגו להדליק בפנים, ואע"פ שלא הייתה סכנה במקומות אלו[41]. וכן בזמנינו נהגו רבים, ומהם חסידים ואנשי מעשה, להדליק לכתחילה בתוך הבית אפילו במקום שאין סכנה[42], ויש שפִקפקו במנהגם[43], וכתבו שבארץ ישראל[44] ראוי לחזור ולהדליק בבית (ועי' מקראי קודש, הגרצ"פ פרנק זצ"ל, חנוכה סי' טז, והערת הרב יוסף כהן זצ"ל; מועדים וזמנים, הרב משה שטרנבוך , ח"ו סי' פה, עמ' קלז-קלח). אולם רבים מהפוסקים לימדו עליהם זכות והסבירו את מנהגם בדרכים שונות (ראה מנחת אשר שם; תשובות והנהגות ח"ג סי' רטז, עמ' רלא-רלב; במקורות שציין בפסקי תשובות סי' תרעא הערה 11; מקראי קודש, להרב משה הררי, פ"ג הע' ב; ועוד[45]), ומהם: שאחר שנהגו כן בשעת הסכנה - נשארו במנהגם[46]. ומ"מ אף הנוהגים כן, ישתדלו להניח הנרות בחלון וכדומה, באופן שיראו את הנר בני רשות הרבים (פסקי תשובות שם אות ג ד"ה אולם). גובה הנרותשני דינים נאמרו בדיני גובה נר חנוכה, האחד מהם מעכב אף בדיעבד, והשני הוא רק למצוה בעלמא ואיננו מעכב. הדין הראשון: נר חנוכה שהונח בגובה למעלה מעשרים אמה - לא יצא ידי חובתו (שבת כא:-כב.; שולחן ערוך או"ח תרעא, ו) וצריך לחזור ולברך (משנה ברורה שם ס"ק כט). וכתבו האחרונים שאפילו אם המנורה הונחה כשרגליה בגובה פחות מעשרים אמה, אך השלהבת היא מעל עשרים, ג"כ לא יצא (שער הציון שם אות לג). יש מי שכתב שהדברים אמורים במדליק בחצר, אבל כשמדליק בחלון הבית אפילו למעלה מעשרים אמה כשירה (טור שם בשם הר"ר יואל הלוי). אולם הפוסקים לא קבלו את דבריו להלכה (טור שם; וכן הסכימו האח' - עי' מ"ב שם ס"ק כח ושעה"צ אות לג). בפשטות שיעור עשרים אמה למדליק בחלון נמדד מקרקע רשות הרבים, וכן נקטו האחרונים(דרוש מקור). אולם נמצא אחד מהראשונים שכתב (חי' הריטב"א החדשים שבת כא:) שהמדליק בחלון בביתו - ימדוד את העשרים אמה מקרקע העליה. הדין השני: ראוי להדליק את הנרות בין שלושה לעשרה טפחים מקרקע [דרושה הבהרה]בבלי שבת כא:. שו"ע או"ח תרע"א, ו. יש אומרים כי על פי הסוד טוב להניחה מעט למעלה משבעה טפחים (בן איש חי, פרשת וישב, הלכות חנוכה, הלכה ה) ויש חולקים (כף החיים). בניינים רבי קומות(לעניין מקומות שא"א לראות מרה"ר - ראה גם בפורום 'אוצר החכמה') דין אכסנאיהדלקה מפני החשדקדושת הנרות ושימוש בהםאין משתמשים בנרות חנוכה לתשמיש כל שהוא ואפילו לתשמיש של קדושה. בתלמוד הבבלי שאל שמואל "וכי נר קדושה יש בו"? ואנו חוזרים ואומרים, כפי שהורו לנו "הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם". הרואה נר חנוכההדלקת בית הכנסתהתקנה וטעמהעל אף שאין לכך מקור בגמרא, בימי הראשונים נהגו להדליק נרות חנוכה בברכה גם בבית הכנסת. ישנם כמה טעמים למנהג זה:
עוד כתבו הפוסקים שהדלקה זו מהוה זכר להדלקת המנורה בבית המקדש (עיין משנה ברורה שם ס"ק מב; פסקי תשובות שם אות יא והערה 43, עמ' תסט; ודרשת בחגך - חנוכה, להרב אבישי נתן מייטליס שליט"א, כסלו תשנ"ט, עמ' קמג). מצבים שוניםיש מי שכתב שבזמנינו, שאין מצויים אורחים שאין להם בית בבית הכנסת, עדיף להשתמט מלהדליק שם כדי שלא לברך, שכן בטל עיקר הטעם לתקנה זו (שיבולי הלקט הנ"ל; ועוד). אולם רוב הפוסקים לא קבלו דעתו, ונקטו שאף בזמן שאין מצויים אורחים - ניתן לברך על ההדלקה (ברכי יוסף שם ס"ק ו; שו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סי' נז ד"ה תשובה). אולם, יש שכתבו שהמדליקים בפתח ביתם מבחוץ או בחלון הפונה לרשות הרבים - עליהם להשתמט מלברך על הדלקה זו, שתוקנה כדי לפרסם הנס כשמניחו על שולחנו בשעת הסכנה (שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' קצז, עמ' ערב; שם ח"ב סי' שלה, עמ' רפב; ועוד). אך יש שכתבו שגם המדליק בפתח יכול לברך בשופי על ההדלקה בבית הכנסת שתי הדעות מובאות בפסקי תשובות שם הערה 44, עמ' תע). מקומות ציבוריים אחריםדעת רבים מפוסקי זמנינו שתקנה זו היא מיוחדת לבית הכנסת, אך אין להדליק בברכה[49] במקומות ציבוריים, בכנסים המוניים ובאירועים שונים (שו"ת תשובות והנהגות ח"א ריש סי' שצח, עמ' רעג). אולם יש שכתבו שניתן להדליק בברכה באירועים המוניים שיש שם רבים שלא הדלקו נר חנוכה בביתם שתי הדעות הובאו בשו"ת יביע אומר שם ס"ק ו(; פסקי תשובות שם אות טו, עמ' תעב-תעג, והערות 65-66; מקראי קודש - חנוכה, להרב משה הררי, פרק י הערה כב; ועוד). חסידי חב"ד נהגו - עפ"י דעת האדמו"ר מלובביץ' - להדליק בברכה אפילו ברחוב העיר. ויש מגדולי הספרדים (דעת הרב מרדכי אליהו - מובא במקראי קודש, שם סעיף ז והערה כב-כג ובשיעור באתר ישיבה; ועי' יביע אומר שם בסו"ד, ובפסקי תשובות שם הערה 66) שהקלו אם מתפללים שם מונחה וערבית, שאז יש לדון את המקום כבית כנסת עראי. אך יש מגדולי האשכנזים שפִקפקו בזה (תשובות והנהגות ח"א ריש סי' שצח הנ"ל, עמ' רעג; פסקי תשובות שם). ויש שהקלו לכינוס של חיילים ואפילו לא יתפללו שם ערבית (עי' מקראי קודש שם וההערה כד). מקום הנרות בבית הכנסתזמן ההדלקה בבית הכנסת(אם צריך שידלק חצי שעה - עי' תשובות והנהגות ח"ד סי' קעא, עמ' קסב-קסג; פסקי תשובות סי' תרעא אות יב, עמ' תע) ענינים נוספיםהנרות או השמן צריכים להיות בגודל או בכמות שידלקו לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, גם אם מדליקים אותם בשעה מוקדמת. בלילה הראשון מברכים לפני ההדלקה שלוש ברכות: א. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה". לפי בני אשכנז נוסח הברכה הוא: "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה"; ב. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"; ג. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה". בשבעת הלילות הבאים מברכים את שתי הברכות הראשונות בלבד. בלילה הראשון מדליקים את הנר הימיני. בלילה השני מוסיפים נר נוסף סמוך לו בצד שמאל, מברכים ומדליקים אותו תחילה ואחר כך פונים לימין להדליק את הנר הימיני. גם בשאר הלילות מוסיפים בכל לילה נר נוסף בצד שמאל, מברכים ומדליקים תחילה את הנר הנוסף ואחר כך פונים לימין להדליק את שאר הנרות. יש אומרים שתמיד מתחילים להדליק את הנר הסמוך לפתח, כלומר, שאם הנרות מונחים בימין הפתח יתחיל להדליק את הנר הימיני ואחר כך יפנה לשמאל, ואם הניח את הנרות בשמאל הפתח, ידליק את הנר השמאלי הסמוך לפתח ואחר כך יפנה לימין. מצויים מנהגים נוספים בענין זה. כדי לפרסם את הנס, מדליקים את הנרות בפתח הבית הפונה לרשות הרבים. כאשר מדליקים את הנרות בפתח שיש בו מזוזה, שמים את הנרות בצד שמאל של הכניסה, ממול למזוזה הקבועה בצד ימין. אם אין פתח הפונה לרשות הרבים, מדליקים את הנרות בחלון הנראה מרשות הרבים. את הנרות מעמידים בגובה שלושה טפחים ומעלה מהקרקע, ומצוה להניח אותם בגובה של פחות מעשרה טפחים מהקרקע. אם הניחם בגובה של למעלה מעשרה טפחים, יצא ידי חובה. זמן הדלקת נרות חנוכה הוא בשעת צאת הכוכבים, ויש שנוהגים להדליק עם שקיעת החמה. ראה גםלקריאה נוספת
קישורים חיצונייםמאמרים הלכתיים בעניני הדלקת נר חנוכה:
הערות שוליים
|





























