עמוד ראשי

ויקישיבה

שלום וברוכים הבאים. זהו עמוד הבית של ויקישיבה - פרוייקט האנציקלופדיה למושגי תורה ויהדות של אתר ישיבה מיסודה של קרית הישיבה בבית אל. עד כה נכתבו 24,140 ערכים בפרוייקט ויקישיבה.

ויקישיבה נכתבת ונערכת ע"י הגולשים וגם אתם יכולים לכתוב, להוסיף ולתקן ערכים בוויקישיבה, רוצים לדעת איך? פשוט! עיינו כאן!
נא לעיין בויקישיבה:עקרונות עריכה לפני שמתחילים לערוך עמודים באתר.

בשיתוף עם אוניברסיטת בר אילן - פרוייקט השו"ת, ויקישיבה יצרה תבנית לקישור ציוני מקורות מאתר ויקישיבה לעמוד המכיל את הטקסט במקורו מתוך אתר "פרוייקט השו"ת". נשמח לכל עזרה של הגולשים בעדכון ערכים קיימים ובשימוש בתבנית לערכים חדשים.

לפרטים: תבנית:מקור.

מיזמים פעילים

עזרו לוויקישיבה להתפתח, תרמו לאחד מן הפרוייקטים הפעילים באתר:

ערכים מבוקשים- מקבץ ערכים חשובים שטרם נכתבו, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים אותם!

פרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לפירוש מאגרי מידע בתורה ויהדות של אתר ישיבה

דרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לעידוד כתיבה תורנית יוצרת של אתר ישיבה

חפשו ערכים בוויקישיבה:

אנציקלופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית החדשים בפרסום בלעדי בוויקישיבה. חפשו ערכים באנציקלופדיה התלמודית וויקישיבה:

מיקרופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית מקוצרים וערוכים לקהל הרחב. גרסה דיגיטלית מיוחדת בוויקישיבה.

מרחבים מיוחדים

מילון ויקישיבה - ביאור מושגים ע"פ חז"ל ופרשנים. בואו לתרום למאגר!

מילון הראי"ה - הספר מילון הראי"ה בעריכת הרב יוסף קלנר. מושגים בכתבי הראי"ה קוק מבוארים ע"י דברי הראי"ה בעצמו.

רשימת קטגוריות

(כל הקטגוריות) (כל הערכים)

ערכים על פי א"ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת

מיקרופדיה תלמודית	אמונה ומחשבת ישראל	ארון הספרים היהודי	ארץ ישראל
בין אדם לחברו	גאולה ועולם הבא	גדולי וחכמי ישראל	דיני ממונות
הלב	טומאה וטהרה	כשרות	מבט על המציאות
מקדש וקרבנות	משפחה	משפט	סביבה
סדר היום	עם ישראל	עקרונות הלכתיים	פרשות השבוע
רפואה והלכה	שבת ומועד	תורה	תרי"ג מצוות

ערכים חדשים

מקרא על פי המסורה/פרשת וזאת הברכה מקרא על פי המסורה/פרשת האזינו מקרא על פי המסורה/פרשת וילך מקרא על פי המסורה/פרשת נצבים מקרא על פי המסורה/פרשת כי תבוא מקרא על פי המסורה/פרשת כי תצא מקרא על פי המסורה/פרשת שופטים

__NOCACHE__

ערך אקראי

למידת הדין ביטוי בתלמוד ירושלמי שמשמעו: דבר זה נוגע לדיני ממונות בלבד. קטגוריה: ביטויים תלמודיים קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית... להמשך הערך

__NOCACHE__

הידעת?

כלא הכהן הגדול בפרישת כהן גדול קודם יום הכיפורים נחלקו הראשונים האם הכהן הגדול רשאי לצאת מתחומי לשכת הפלהדרין במהלך שבעת הימים בהם הוא שם. הוכחה לשיטות הסוברות כי אסור לכהן הגדול לצאת מהלשכה נמצאת בדברי הגמרא יומא י ב האומרת כי לשכת הפלהדרין חייבת במזוזה כדי ש"לא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים". לארכיון פינת "הידעת?"

__NOCACHE__

פרשת השבוע

{{#sub:שמחת תורה הוא כינוי לשמחה הנחגגת כאשר מסיימים את קריאת כל חמשת חומשי התורה בקריאת התורה בבית הכנסת. בארץ ישראל נוהגים לסיים את הקריאה בשמיני עצרת ובכך לחגוג ביום זה את שמחת התורה. אמנם, בחוץ לארץ שחוגגים את שמיני עצרת יומיים, חוגגים את שמחת תורה ביום השני של החג. הקפות ערך מורחב - הקפות המנהג המקובל בשמחת תורה הוא להקיף את הבימה ב"שבע הקפות" תוך כדי אמירת פסוקי "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת". המנהג מובא בדברי הרמ"א‏ שכתב שנהגו להוציא בערבית ושחרית את כל ספרי התורה שבהיכל ולומר זמירות ותשבחות ולהקיף עימם את הבימה, בדומה להקפות שנעשות עם הלולב בהושענות. על אף שבעבר נהגו להקיף את הבמה רק מספר מצומצם של פעמים, כיום המנהג המקובל הוא להקיף במשך זמן רב את הבמה תוך כדי שירים וריקודים לשמחת התורה. את ההקפות נוהגים לקיים בערב לאחר תפילת ערבית וכן ביום לאחר סיום תפילת שחרית אך לפני קריאת התורה ותפילת מוסף. בדומה לעליות בקריאת התורה, נוהגים לתת את שתי ההקפות הראשונות לכהנים וללווים ואת ההקפה השלישית לחשובי הקהל. עלייה לתורה ב"שמחת תורה" ביום, לאחר תפילת שחרית, מוציאים שלושה ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת "וזאת הברכה" עד לסיום קריאת התורה. לרגל סיום התורה נוהגים לכבד את כל המתפללים, מגדול ועד קטן, בעליה לתורה. העולה לתורה בסוף פרשת "וזאת הברכה" נקרא: "חתן תורה". בספר התורה השני קוראים את תחילת פרשת "בראשית". העולה לתורה לקריאה זו נקרא: "חתן בראשית". בספר התורה השלישי קוראים למפטיר את עניני החג וקרבנותיו. מנהגי היום מידי שבת בשבתו קוראים בבית הכנסת את פרשת השבוע, במגמה לסיים את כל חמשה חומשי תורה במשך השנה. את הפרשה האחרונה שבחומש דברים, פרשת "וזאת הברכה", קוראים ב"שמחת תורה". מכאן נובע מקור השמחה ביום זה. שמחים אנו על שסיימנו לקרוא את כל התורה. כדי להדגיש, שאין קו סיום ללימוד התורה ולעיסוק בה, פותחים אנו, לאחר סיום הפרשה האחרונה שבספר דברים, במעגל חדש של קריאת התורה החל מפרשת "בראשית". את הפסוק הנאמר בספר דברים (לג): "תורה ציוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב", דרשו חכמים: "אל תקרי מורשה, אלא מאורסה". התורה היא כביכול ה"כלה" של ישראל, ושמחת תורה היא כעין חג כלולות בין ישראל לתורה. משום כך נקראים העולים לתורה ב"שמחת תורה", הן בסיום ספר דברים והן בתחילת ספר בראשית, בשם "חתנים". הקפות שניות בארץ ישראל נוהגים לערוך "הקפות" גם במוצאי "שמחת תורה", ואלה קרויות "הקפות שניות", ע"פ מנהג האר"י כהצטרפות לשמחת בני חו"ל שמתחילים לחגוג את שמחת תורה רק במוצאי שמיני עצרת. הקפות אלה נערכות ברוב עם, ונהוג לשתף בשמחה זו גם תזמורות וכלי נגינה. קישורים חיצוניים השמחה של שמחת תורה הרב דב ברל ויין התורה שייכת לכולם בשמחת תורה הרב אליעזר מלמד הערות שוליים |0|200}}... להמשך הערך...

__NOCACHE__

דבר בעיתו

{{#sub: ציון קבר שרה אמנו במערת המכפלה שרה אימנו (1958 - 2085 לבריאת העולם) היא הראשונה מבין ארבע האמהות של עם ישראל. היא נולדה בחרן בשם שרי, נישאה לאברם (אברהם אבינו) והלכה עימו בכל נדודיו. שרי היתה עקרה, נתנה את שפחתה לאברם, אך בהיותה בת 89 הקב"ה משנה את שמה לשרה, ומבטיח שיוולד לה בן כעבור שנה ושהוא ימשיך את הברית עם אברהם, ואכן בגיל 90 שרה יולדת את יצחק. שרה הייתה יפה מאוד, ולקחת אל פרעה ואבימלך, אך הקב"ה דואג שהם לא יגעו בה ויחזירו אותה אל אברהם. שרה הייתה נביאה גדולה מאברהם, וה' אומר לאברהם: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה". כאשר שרה נפטרה בגיל 127 - אברהם רוכש את מערת המכפלה בכסף מלא וקובר אותה שם. קורותיה לידתה בחרן לגבי הליכתם לארץ כנען כתוב שלקחו: "וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן" (ד'), ומבארים חז"ל: "שרה מגירת את הנשים ואברם את האנשים". לקיחתה אל פרעה כאשר הם ירדו למצרים, אברהם אמר לה: "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. יב וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ 'אִשְׁתּוֹ זֹאת', וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ"בראשית יב,יא-יב, וביקש ממנה: "אִמְרִי נָא 'אֲחֹתִי אָתְּ', לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ"(יב,יג), בעקבות כך, היא נלקחת אל פרעה. אך "וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ, עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם". נתינת הגר לאברהם שרי לא יולדת, ולכן בגיל 85, 10 שנים לאחר הגעתם לארץ כנען היא נותנת לאברהם את שפחתה הגר לאשה: "הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת; בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה"בראשית טז,א, הגר נכנסת להריון ומזלזלת בשרי, שרי כועסת על אברם והוא מאפשר לה לעשות בהגר כרצונה, שרי מענה אותה והיא בורחת, אך מלאך פוגש אותה ואומר לה לשוב להתענות תחת ידי גבירתה. עינוי הגר הכנסת אורחים "מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת, לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת". בראשית יח,ה בשורת המלאכים על לידת יצחק וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: "אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ?", וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה בָאֹהֶל". י וַיֹּאמֶר: "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ", וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו. יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים, חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים. יב וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה? וַאדֹנִי זָקֵן". יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָהָם: "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר 'הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד, וַאֲנִי זָקַנְתִּי?'. יד הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר? לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וּלְשָׂרָה בֵן". טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר: "לֹא צָחַקְתִּי" כִּי יָרֵאָה, וַיֹּאמֶר: "לֹא, כִּי צָחָקְתְּ". בראשית יח,ט-טו לקיחתה אל אבימלך "הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ, וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל" בראשית כ,ג וּלְשָׂרָה אָמַר: "הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ, הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ, וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת" בראשית כ,טז שנוי שמה לשרה ובשורת לידת יצחק כששרי בת 89, הקב"ה נגלה לאברם משנה את שמו לאברהם, ואת שם שרי לשרה, ומבשר שיוולד לו ממנה בן: ""שָׂרַי אִשְׁתְּךָ - לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ 'שָׂרָי', כִּי 'שָׂרָה' שְׁמָהּ. וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן, וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ". (יז, טו-טז) אברהם צוחק לשמע הבשורה, והקב"ה אומר לו שיקרא לבנו "יצחק". לידת יצחק וַיהוָה פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר, וַיַּעַשׂ יְהוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. ב וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו, לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים. ג וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה 'יִצְחָק'. ד וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים. ה וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ. ו וַתֹּאמֶר שָׂרָה: "צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים, כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי". ז וַתֹּאמֶר: "מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם 'הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה', כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו". בראשית כא, א-ז גרוש הגר וישמעאל וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם, מְצַחֵק. י וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק". יא וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ. יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם: "אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ, כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ, כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. בראשית כא, ט-יב שרה הנביאה שרה אמנו היא אחת משבע הנביאות שהיו בישראל. וכך נאמר במסכת מגילה:"אמר ר' יצחק יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה (=ראתה) ברוח הקודש, שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, דבר אחר יסכה שהכל סוכין ביופיה" (י"ד,א'). לפי רש"י שמה היה: יסכה - הוא כותב: "זו שרה, על שם שסוכה ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביופייה. ועוד יסכה לשון נסיכות, כמו שרה לשון שררה". לפי הכתוב, שרי היתה בת "בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה" (י"א, כ"ט) - דהיינו, בת-אחי אברם. עוד ידוע לנו כי:"וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד". (י"א,ל"ב) רש"י דורש על הפסוק: "אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן" - שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום. שרי העקרה עוסקת בגיור של נשים. הרב מאיר שמחה הכהן מדוינסק בעל משך חכמה כתב שאחרי ברית בין הבתרים השתנתה דעתה של שרי:" הענין דמעיקרא היתה סוברת שהסיבה גם מאברהם וכמו שארז"ל אברהם ושרה טומטומים היו, אבל עכשיו שהבטיח לו בברית בין הבתרים, ברית שאינה חוזרת כלל, שיהיה לו זרע, הנה ראתה שמשום שהיא אשתו לא ילדה לו". היות הקב"ה לא ציווה שיהיה לה בנים החליטה כי "תתן לאברם לאישה" - מכאן שאם יגרשה לא תוכל להיות לאחר, שכן דין שאסור להשתמש בשרביטו של מלך ואין לקחת את אלמנתו. ולכן, לאחר כאשר שרה מתה היא נישאה שוב, לפי המדרש, לאברהם, תחת שמההחדש: קטורה. שרה אמנו - אם כל חי ערך מורחב - מאמר אם כל חי רבי מנחם עזריה מפאנו-הרמ"ע כתב על פקידת שרה אימנו בבן את המאמר אם כל חי. מאמר, אשר במבוא שלו נכתב שהוא נועד "לדרוש ברבים בכסא ליום חננו", דהיינו בראש השנה. הדרשה עוסקת בביאור הנס אשר התרחש לפי חז"ל באותו היום. הרמ"ע מפאנו מבאר למה היא נקראה "אם כל חי": "שכשם שנתמנה אברהם אב המון גוים כך היתה שרה אמנו אם כל חי פירוש אם לכל איש חי אלו הצדיקים שאפילו במיתתם קרויים חיים וכל הגרים העתידים להתגייר בכלל הזה".(א',ד') ה"מאמר" הוא אחד משלוש הדרשות המובאות בקובץ "עשרה מאמרות" של הרמ"ע. אלו הם מאמרים המבוססים על תורת הקבלה. ‏‏. המאמר נסב סביב האמור בפרשת וירא:"וַה' פָּקַד אֶת-שָׂרָה, כַּאֲשֶׁר אָמָר; וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן, לִזְקֻנָיו, לַמּוֹעֵד, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹקים." (ספר בראשית, כ"א,א'-ב'). הרמ"ע מפאנו מתחיל את דרשתו בבירור המשמעות של השימוש בשם ה', בפסוק הראשון של הפרשה, לתאור פעולתו של הקב"ה. הרי מעשיהו הוא כולו ממידת החסד ואילו השימוש בשם ה' מקובל במקרים בהם נוהגת מידת הדין. במאמר הוא מצטט את מאמר חז"ל :"אמרו רבותינו ע"ה (עליהם השלום) כל מקום שנאמר וה' (הכוונה) הוא ובית דינו". הקב"ה נוהג עם הצדיקים ב"מידת הדין" הוא: "הוצרך להִמָ‏לֶ‏ך עם מדת הדין, לפי שקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה". דהיינו, למרות שהמניע להעניק בן לשרה נבע מרחמים, היה גם צורך לבדוק האם הוא עומד גם במבחן מידת הדין. וכן התוספת של האות וי"ו , במלת וה', היא עצמה אות של רחמים ובאה למעט בגדרי הרחמים ולהוסיף בית דינו וכמדומים אנו שהוא מעוט רחמים ואינו אלא רבוי רחמים שגם הבית דין מסכים לפעולה זו(חלק א', סימן א') הרמ"ע תיאר את הנס, אשר התרחש בראש השנה. נאמר "פקד", מדובר בלשון צווי " הוא בלי ספק חדוש בריאה בטבע". הוא לומד זאת מהשימוש במונח "כי הוא אמר" אשר נכתב בספר תהילים על בריאת העולם : "כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי; הוּא צִוָּה, וַיַּעֲמֹד" (ל"ג,ט') ובפרשתנו נאמר: "פקד את שרה כאשר אמר". חז"ל אמרו כי שרה לא הייתה עקרה, כמו אישה רגילה בעלת תכונה זו, אלא מאז שנולדה, כפי שאמרו חז"ל "שעקר מטטרון (הרחם) לא היה לה והוצרך הקב"ה לצוות על יצירת הכלי הזה בה בדרך פלא". מכאן גם הקשר עם ראש השנה. ביום זה נברא העולם וביום זה נברא הרחם של שרה אמנו (א', ד'). הבכי של הגר הפרק העוסק בשילוח הגר עם בנה ישמעאל מעורר רגשות. האמנם יש מקום לגירוש אכזרי של האם על ידי אברהם אבינו ושרה אימנו. טו"ר רחל לבמור, דוקטורנטית במחלקה לתלמוד, מנסה לבחון את הנושא בשיחה לפרשת השבוע בשנת תשס"ח של אוניברסיטת בר-אילן. היא מבקשת לבחון את האירוע מנקודת ראות של אם. וכך הוא מתחיל: מצד אחד: "וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד; וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ"(כ"א,ט"ז) ומצד שני: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-קוֹל הַנַּעַר". היא בוכה ואלוקים לא נענה לה, הוא שומע את הנער. ואיך היא נהגה מקודם:" וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם". היא זורקת את הילד לגורלו. כותבת לבמור "אנו שומעים על אי שמיעת האם את בכיו". היא אפילו מתרחקת ממנו "הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת". הגר מצטיירת כאשה אנוכית במידה חריפה מאין כמוהה. ישמעאל בוודאי לא אשם, גורלו המר היה, שקבל טיפול מכזאת אם. הקב"ה נותן לה הוראות ישירות:" קוּמִי שְׂאִי אֶת-הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת-יָדֵךְ בּוֹ"(י"ח). קודם כל עליה לתפקד כמו אם ולהחזיק את בנה בידה. עד לרגע זה היא לא חיפשה מים והרי היא כבר הייתה מנוסה במציאת מים במדבר. בפעם הקודמת שהיא ברחה נאמר:"וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר" (ט"ז,ו'). אחרי קבלת ההוראות:"וַיִּפְקַח א-לֹקים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר". בהמשך אנו רואים את התוצאה, בן הזוכה ליחס כזה מאימו: ""וַיְהִי אֱ- לֹקים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת" - רק כך יוכל להתקיים. מסכמת לבמור:"הסיפור על שתי האימהות הללו וגישותיהן השונות לילדיהן מגלם בעָצמה רבה את דברי רבי שמעון בן לוי: "אמר רבי שמעון בן לוי: כל שהוא אכזר על רחמנין סוף שהוא נעשה רחמן על אכזרים. כל שהוא רחמן על אכזרים סופו ליפול בחרב"." והיא משלימה בהערה:"מדרש שמואל, פרשה יח ד"ה (ד) ויחמול שאול. בפעולת שרה אמנו שלא רחמה על הגר ועל בנה היא הניחה את הבסיס לכך שבנה יצחק לא ייפול בחרב -הרי היא המאכלת. בפעולת הגר שהתאכזרה בהשלכת ילדה היא גרמה לכך שהצאצא שלה -יתנהג כמבוגר "יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ" (בר' ט"ז:י"ב)." פרשת חיי שרה הפרשה עוסקת במותה של שרה אמינו. אם כן למה הפרשה נקראה "חיי שרה". בנושא זה דן מנחם מענדל ברונפמן מלוד במאמרו: חיי שרה – מותה ומורשתה, המתפרסם ב בעלון פרשת השבוע הרבי מליובאוויטש מבאר כי המדד האמיתי לבחון אם האדם אכן "חי", שהוא עודו נוכח כאן, הוא באמצעות בדיקת הנוכחות של זכר האדם: האם מורשתו נושמת, מתפתחת והולכת גם אחרי מותו. לפי ביאור זה, התורה בפרשת "חיי שרה" באה לומר: נכון שפיזית שרה מתה בפרשה זו, אבל למעשה, בעומק העניין, דווקא בפרשה זו רואים שהיא עדיין "חיה". שרה עודנה נוכחת. המורשת מוסיפה להתפתח, ויש המשך ונוכחות לפעילותה בחייה. רואים זאת בשלושת האלמנטים האלה: בתחילת הפרשה מסופר על קניין מערת המכפלה לשם קבורת שרה. מערת המכפלה, לפי חז"ל (עירובין נג ע"ב), היא מקום קבורת אבות המין האנושי – אדם וחוה. רכישת מקום זה עבור שרה וצאצאיה מעידה על מרכזיות העם היהודי בהוויה האנושית. נישואי יצחק מעלים דגש נוסף בייחודו של העם היהודי. אברהם אינו נותן ליצחק להינשא אפילו לא לבתו של אליעזר עבדו, שהיה לפי המדרשים "דולה ומשקה מתורת רבו" (רש"י, בר' טו:ב). למרות מעלותיו הרבות אברהם אומר לו "בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מידבק בברוך" (רש"י, בר' כד:לט). גם נישואיו השניים של אברהם אינם מבטאים את כלותה של מורשת שרה בקרב משפחת אברהם. להפך, הם מדגישים ששרה עדיין נוכחת מלוא הנוכחות, שמורשתה חיה ונושמת בתוככי העולם הפנימי של אברהם: "את כל אשר לו", מספרת התורה, הוא נותן ליצחק, "ולבני הפילגשים (הבנים של הנשים החדשות שנשא אברהם אחר מות שרה)... נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו". אברהם שומר אפוא מכל משמר על מורשתה, בשורתה ותעודתה – שימור הייחוד היהודי. אבות האומה אברהם אבינו, שרה אימנו, יצחק אבינו, רבקה אימנו, יעקב אבינו, לאה אימנו, רחל אימנו הערות שוליים |0|200}}... להמשך הערך...

__NOCACHE__

__NOCACHE__