בפרשת חוקת מסופר על מי מריבה שבו חטאו משה ואהרון. ישנם מספר פירושים מה היה חטאם. אחד הפירושים (כפי שרש"י מביא) שהוא היכה בסלע במקום לדבר אליו, ושאלתי היא הרי משה היכה בסלע ולא אהרון אז מדוע אהרון נענש. פירוש אחר לחטא: כעס ("שמעו נא המורים), אך גם לפי פירוש זה משה כעס אז למה אהרון נענש. בברכה, משה

שלום וברכה, שאלת חלקו של אהרן במי מריבה ועונשו שלא יכנס לארץ, נידונו בדברי המפרשים. והרי דבריהם של שניים מן המפרשים: האברבנאל כתב: "ודעתי בזה שמשה ואהרן שניהם נענשו בעבור עונות שעשו אם אהרן בעון העגל. ואם משה אדונינו ענין המרגלים, לא שהיה אהרן מעובדי העגל ולא שהיה משה מדור המרגלים חלילה להם מרשע. אבל אהרן כמו שהתבאר במקומו שלא בכוונה רעה עשה את העגל ועם היות כוונתו לעכב את העם ולהנהיגם בנחת עד בא משה הנה נמשך ממנו מה שנמשך". והמלבי"ם כתב: "ע"כ נענש גם אהרן, כי מ"ש ודברתם אל הסלע היה הצווי גם לאהרן ואם היה אהרן דובר אל הסלע היה ג"כ מוציא המים ע"י דבור לבד, והיה מונע את הריב שרבו ב"י אח"כ את ה' ואמרו שלא היה נס כלל, והם שניהם גרמו חסרון אמונה שעז"א יען לא האמנתם היינו לא פעלתם שיאמינו ישראל בי". והנה, במדרש (במדבר רבה יט, ט), מושמת שאלתך הטובה בפיו של משה רבנו עצמו, ומובא שם המשל הבא: מלווה בא לגבות חוב מלווה, וכאשר הוא לקח את התבואה מהגורן של הלווה, הוא החרים על הדרך גם את התבואה של השכן החף מפשע. הלווה הזדעק כנגד חוסר הצדק ואמר: "אם אני חייב, שכני מה חטא?". הנמשל הוא סיפור מי מריבה: משה רבנו מודה בחטאו, ואומר לה' שאהרון היה רק ה"שכן" שעמד לצידו ואינו אשם כלל - "אף כך אמר משה רבינו: אני הקפדתי, אהרן מה חטא?". ובאמת, בגלל שאהרן נענש יחד עם משה למרות שלא חטא בעצמו, התורה משבחת אותו מאוחר יותר - בברכת משה לשבט לוי: "וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה". כלומר, הכתוב מעיד על אהרן הכהן, שלמרות שנענש בניסיון של "מסה" ומי מריבה, הוא עדיין צדיק, טהור ו"איש חסידך" (ראה גם רש"י דברים לג, ח). בברכה נאמנה