יואל פרק ד

(א) כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשר אשוב (אשיב) את שבות יהודה וירושלם: (ב) וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו: (ג) ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו: (ד) וגם מה אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם: (ה) אשר כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטבים הבאתם להיכליכם: (ו) ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם: (ז) הנני מעירם מן המקום אשר מכרתם אתם שמה והשבתי גמלכם בראשכם: (ח) ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל גוי רחוק כי יהוה דבר: (ט) קראו זאת בגוים קדשו מלחמה העירו הגבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה: (י) כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני: (יא) עושו ובאו כל הגוים מסביב ונקבצו שמה הנחת יהוה גבוריך: (יב) יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט כי שם אשב לשפט את כל הגוים מסביב: (יג) שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי מלאה גת השיקו היקבים כי רבה רעתם: (יד) המונים המונים בעמק החרוץ כי קרוב יום יהוה בעמק החרוץ: (טו) שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם: (טז) ויהוה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ורעשו שמים וארץ ויהוה מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל: (יז) וידעתם כי אני יהוה אלהיכם שכן בציון הר קדשי והיתה ירושלם קדש וזרים לא יעברו בה עוד: (יח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית יהוה יצא והשקה את נחל השטים: (יט) מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא בארצם: (כ) ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור: (כא) ונקיתי דמם לא נקיתי ויהוה שכן בציון: