זכריה פרק יא

(א) פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך: (ב) הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבצור (הבציר): (ג) קול יללת הרעים כי שדדה אדרתם קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן: (ד) כה אמר יהוה אלהי רעה את צאן ההרגה: (ה) אשר קניהן יהרגן ולא יאשמו ומכריהן יאמר ברוך יהוה ואעשר ורעיהם לא יחמול עליהן: (ו) כי לא אחמול עוד על ישבי הארץ נאם יהוה והנה אנכי ממציא את האדם איש ביד רעהו וביד מלכו וכתתו את הארץ ולא אציל מידם: (ז) וארעה את צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את הצאן: (ח) ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי: (ט) ואמר לא ארעה אתכם המתה תמות והנכחדת תכחד והנשארות תאכלנה אשה את בשר רעותה: (י) ואקח את מקלי את נעם ואגדע אתו להפיר את בריתי אשר כרתי את כל העמים: (יא) ותפר ביום ההוא וידעו כן עניי הצאן השמרים אתי כי דבר יהוה הוא: (יב) ואמר אליהם אם טוב בעיניכם הבו שכרי ואם לא חדלו וישקלו את שכרי שלשים כסף: (יג) ויאמר יהוה אלי השליכהו אל היוצר אדר היקר אשר יקרתי מעליהם ואקחה שלשים הכסף ואשליך אתו בית יהוה אל היוצר: (יד) ואגדע את מקלי השני את החבלים להפר את האחוה בין יהודה ובין ישראל: (טו) ויאמר יהוה אלי עוד קח לך כלי רעה אולי: (טז) כי הנה אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא יפקד הנער לא יבקש והנשברת לא ירפא הנצבה לא יכלכל ובשר הבריאה יאכל ופרסיהן יפרק: (יז) הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה: