בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

'לחיים' על הקבר

ביום י"ט כסלו השתחרר האדמו"ר הזקן לאחר 53 ימי מאסר, שבהם היה חשש רב לחייו. דבר גאולתו נודע מיד בעיר הבירה פטרבורג, אבל לעירו המרוחקת של ר' יחזקאל ליאנזר ז"ל עדיין לא הגיעה הידיעה על השחרור. החסידים שם הלכו לישון במוצאי י"ט כסלו בידיעה שהרבי עדיין נמצא בבית האסורים. באותו לילה חלמו עשרת החסידים שהיו עם ר' יחזקאל בהסתלקותו אותו חלום בדיוק.

undefined

עודד מזרחי

תשס"ט
3 דק' קריאה
רבי יוסף יצחק, מנהיגם של חסידי חב"ד, היגר לארצות-הברית לפני מלחמת העולם השנייה. באותם ימים לא היה חינוך יהודי ראוי ברוב המקומות באמריקה, חוץ מניו-יורק. כבר בתחילת פעילותו רצה הרבי להקים תלמודי תורה במקומות רבים, ושלח שליחים לבצע את מלאכת הקודש. בשיקאגו התגורר יהודי בשם צ'רלי ליסנר, שתרם סכומי כסף גדולים לענייני החינוך וסייע רבות לרבי. רבי יוסף יצחק כתב לו מכתב, ובו הודה לו על תרומותיו. לאחר מכן סיפר סיפור על מייסד חסידות חב"ד, האדמו"ר הזקן.
כאשר עצרו את האדמו"ר הזקן, הגיעה הבשורה הקשה לכל חסידיו ברחבי רוסיה. לר' יחזקאל, אחד החסידים שהתגורר בעיירה מרוחקת, היתה אהבת נפש מיוחדת לאדמו"ר הזקן. באותם ימים יצא חוק ברוסיה שכל אזרח צריך לבחור לעצמו שם משפחה. ר' יחזקאל, מחמת אהבתו העצומה לרבי, בחר בשם ליאזנר, על שם עירו של האדמו"ר הזקן.
כאשר שמע ר' יחזקאל את הבשורה המרה, שרבו נמצא בבית האסורים, לא היה מסוגל לשאתה. הוא החליט לצום שלושה ימים רצופים, והתפלל לה' שאם נגזרה על האדמו"ר הזקן הגזירה הכי נוראה, הוא מבקש להחליפו. הוא הביע נכונות להסתלק מהעולם כדי שהרבי יוכל להמשיך בהפצת החסידות בעולם.
לקראת סיום היום השלישי לצום, ר' יחזקאל הזמין לביתו עשרה חסידים, ואמר להם:
"דעו לכם כי כעת אני עומד לסיים צום בגלל מאסרו של הרבי. התפללתי ואני חש שתפילותיי התקבלו. אני גם יודע שאני הולך להיפטר מהעולם. ואני מבקש מכם דבר אחד: כאשר תקבלו את הבשורה שהאדמו"ר הזקן השתחרר, תבואו לקבר שלי עם משקה, תעשו שם 'לחיים' ותרקדו מסביב..."
החסידים השתאו לשמוע את דבריו. בטרם עיכלו אותם, סיים ר' יחזקאל את דבריו: "אני לא רוצה לצאת מהעולם בתחושה של ישות וגאווה על כך שצמתי שלושה ימים רצופים, לכן תביאו לי בבקשה כוס מים לפני השקיעה..." ר' יחזקאל ברך על כוס המים "שהכל נהיה בדברו", אמר וידוי ואז יצאה נשמתו לעיני מניין החסידים הנדהמים.
חלפו כמה שבועות, הגיע יום י"ט כסלו, והאדמו"ר הזקן השתחרר לאחר 53 ימי מאסר, שבהם היה חשש רב לחייו. דבר גאולתו נודע מיד בעיר הבירה פטרבורג, אבל לעירו המרוחקת של ר' יחזקאל ליאנזר ז"ל עדיין לא הגיעה הידיעה על השחרור. החסידים שם הלכו לישון במוצאי י"ט כסלו בידיעה שהרבי עדיין נמצא בבית האסורים.
באותו לילה חלמו עשרת החסידים שהיו עם ר' יחזקאל בהסתלקותו אותו חלום בדיוק. כל אחד מהם ראה את ר' יחזקאל מבשר לו בשמחה שהאדמו"ר הזקן השתחרר, ומבקש שאחרי תפילת שחרית יקיימו מה שביקש מהם בעת פטירתו, כלומר שייקחו משקה חריף לקבר, יאמרו לחיים וירקדו מסביב.
כל אחד מעשרת החסידים קם בבוקר, וחשב לעצמו שראה דברים בטלים בחלום, ולכן הסיח את הדברים מדעתו. החסידים הגיעו לבית הכנסת, למדו והתפללו כרגיל מבלי להזכיר את דבר החלום. ואז אחד מהם אמר לחברו: "אתה יודע. אתמול בלילה חלמתי על ר' יחזקאל".
חברו התעניין: "כן, ומה הוא אמר לך?"
החסיד סיפר לו על דבר החלום. החבר נדהם: "מה אתה אומר?! גם אני חלמתי אותו חלום..."
האחרים שמעו זאת, ואט אט התברר כי כל העשרה שהיו עם ר' יחזקאל בעת פטירתו, חלמו אותו חלום בדיוק! אז גם נודע להם שהאדמו"ר הזקן אכן השתחרר אמש. הם הבינו שהחלום היה אמיתי לגמרי. בסיום תפילתם השיגו מיד בקבוק משקה וכוסיות והלכו לבית העלמין בעיירתם, לקברו של ר' יחזקאל. שם שתו חיים לכבוד שחרורו של האדמו"ר הזקן, ורקדו סביב הקבר לתדהמת כל מי שראה אותם.
רבי יוסף יצחק סיים את מכתבו לצ'רלי ליסנר:
"דע לך שר' יחזקאל ליאזנר הוא הסבא של הסבא רבא שלך! שם משפחתך ליסנר משתלשל מליאזנר. כעת תבין מהיכן ירשת את כל הרגש החם שיש לך לכל הפעילות שלנו. אני קיבלתי זאת כצאצא של האדמו"ר הזקן, ואילו אתה קיבלת זאת כצאצא של ר' יחזקאל ליאזנר, שהקריב בפשטות את חייו כדי להציל את האדמו"ר הזקן".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il