ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עניינו של חג
- ספריה
- הלכות חגים
- חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
ימי החנוכה נקבעו לדורות זכר לשני ניסים שנעשו בחנוכה: נס פך השמן. ונס הנצחון של החשמונאים על היונים במלחמה והחזרת מלכות ישראל (עיין פרי חדש תרע).
באמצע ימי הבית השני השתלטו היונים על עם ישראל וארצו
"וגזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם. וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם. והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות ישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני". (ע"פ רמב"ם פ"ג מהלכות חנוכה).
על נס פך השמן להדלקת המנורה נאמר בגמרא "שכשנכנסו יונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול; ולא היה בו אלא להדליק יום אחד - נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא:).
וכך כותב הרמב"ם (שם):
"וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום - בכ"ה בכסלו היה. ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור".
מפני שני הניסים הללו תקנו חז"ל: א. להדליק נרות חנוכה - זכר לנס פך השמן. ב. לומר "על הניסים" ו"הלל שלם" - זכר לנציחון במלחמה. ולכן ימים אלו נקראים חנוכה, כלומר: חנו-כה, שביום כ"ה בכסליו חנו מאויביהם". (אחרונים)
שני הניסים קשורים זה בזה:
"חזרת המלכות לישראל" קשורה להדלקת המנורה בבית המקדש. מלכות בית דוד מכונה בתהילים "עריכת נר,. וכך כתוב שם (קלב) : "וכוהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו. שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. אויביו אלביש בושת ועליו יציץ נזרו". דוד המלך מנבא על חזרת המלכות לישראל ועל ישועה שנעשית על ידי הכוהנים וכותב "ערכתי נר למשיחי".
גם הנביא זכריה, שמנבא על חזרת המלכות לישראל בתחילת הבית השני, רואה מנורת זהב (פרק ד):
"ויאמר אלי: מה אתה רואה? ואומר: ראיתי והנה מנורת זהב כולה, וגולה (מעין ספל עגול) על ראשה. ושנים זיתים עליה (עצי זית). ואומר אל המלאך הדובר בי לאמר: מה אלה אדוני?" והמלאך עונה לו כי משמעות הנבואה היא חזרת הכהונה והמלכות ששניהם נמשחים בשמן המשחה".
למדנו שהמלכות בישראל משולה למנורת הזהב, והיא קשורה לכהונה, שאף היא מסומלת בהדלקת המנורה. לכן גם בתפלת הימים הנוראים אנו מתפללים על חזרת מלכות לישראל במילים "ועריכת נר לבן ישי משיחך".
משמעות נס פך השמן
א.
כתוב בספרים: כל מקום שנזכר שמן בתורה ובדברי חכמים לעניין הדלקת המנורה, רומז לחכמת הלב ולמחשבה שבמוח. וכשנכנסו היונים להיכל, טמאו כל השמנים, כלומר פגמו בחכמה ובמחשבות הלב אצל רוב ישראל, שהתחילו גם הם נוהים בלבם אחר החכמה של היונים וחשבו שיש בה ממש. וכשחזרו החשמונאים ונכנסו להיכל לא מצאו אלא פך אחד משמן טהור שלא היה בו להדליק אלא יום אחד, כלומר, עם כל מה שפגמו היונים במחשבות הלב של ישראל קדושים, עדין מאירה בלבותם מחשבה טהורה אחת וניצוץ אחד של חכמת אמת, לידע שהם קדושים ובחירים מכל האומות וכל הגויים ילכו לאור ישראל ולא ישראל ילכו לאורם.
ולנס זה של טהרת הלב והנשמה, צריכים ישראל בכל הדורות, וביותר, בזמן שהם משועבדים ונתונים תחת עול הגויים. שכל זמן שאמונת לבם ומחשבתם טהורה - הם גאולים ועומדים אפילו בשעבודם, אבל בזמן שהאמונה והחכמה שבלב פגומה - הם משועבדים אפילו בחרותם; כל גזרות שהגויים גוזרים על ישראל עשויות להתבטל, אבל כשהאמונה מתערערת בלב וכשחכמה מסתלפת, היא עשויה להשתקע וישראל עשויים חס וחלילה להיות אובדים ונדחים בין האומות.
ואין ישראל יכולים להינצל מפורענות קשה זו, אלא על ידי סיוע מן השמים בדרך נס. ואימתי זוכים לנס זה? כל זמן שלא כבתה הגחלת האחרונה ועוד נשתמר בקרבם "שמן" להדליק יום אחד, אז הם זוכים לנס, שמן השמים מסיעים להם ומדליקים ממנו נר תמיד.
ב.
כָּתַב הָרַמְבָּ"ן בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה (סֵדֶר בְּהַעֲלוֹתְךָ):
"וְכַלָּשׁוֹן הַזֶּה מְצָאְתִּיהָ בִּמְגִלַּת סְתָרִים לְרַבֵּנוּ נִסִּים שֶׁהִזְכִּיר הָאַגָּדָה הַזּוֹ וְאָמַר: רָאִיתִי בַּמִּדְרָשׁ, כֵּיוָן שֶׁהִקְרִיבוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים (בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ) וְלֹא הִקְרִיב שֵׁבֶט לֵוִי..., אָמַר לוֹ הקב"ה לְמֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו - יֵשׁ חנוכה אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַדְלָקַת נֵרוֹת, וַאֲנִי עוֹשֶׂה בָּהּ לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי בָּנֶיךָ נִסִּים וּתְשׁוּעָה, וַחנוכה שֶׁנִּקְרֵאת עַל שְׁמָם, הִיא חֲנֻכַּת בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי; וּלְפִיכָךְ הִסְמִיךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְפָרָשַׁת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ".
וְרָאִיתִי עוֹד בִּ"יְלַמְּדֵנוּ" וְכֵן בְּמִדְרָשׁ רַבָּה:
"אָמַר לוֹ הקב"ה לְמֹשֶׁה, לֵךְ אֱמֹר לְאַהֲרֹן; אַל תִּתְיָרֵא, לִגְדוֹלָה מִזֹּאת אַתָּה מוּכָן. הַקָּרְבָּנוֹת, כָּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם - הֵם נוֹהֲגִין, אֲבָל הַנֵּרוֹת - לְעוֹלָם, "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה", וְכָל בְּרָכוֹת שֶׁנָּתַתִּי לְךָ לְבָרֵךְ אֶת בָּנַי אֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם". וְהִנֵּה דָּבָר יָדוּעַ שֶׁכְּשֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְהַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין מִפְּנֵי חֻרְבָּנוֹ, אַף הַנֵּרוֹת בְּטֵלִים; אֲבָל לֹא רָמְזוּ אֶלָּא לַנֵּרוֹת שֶׁל חֲנֻכַּת חַשְׁמוֹנַאי שֶׁהֵם נוֹהֲגִים אַף לְאַחַר חֻרְבָּן...".
חשיבות החנוכה
ג.
יְסוֹד הַהֵיכָל בִּתְחִלַּת הַבַּיִת שֵׁנִי - בכ"ה כִּסְלֵו. כְּשֶׁחָזְרוּ עוֹלֵי הַגּוֹלָה מִבָּבֶל הִתְחִילוּ בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּבַעֲצַת הַמַּשְׂטִינִים נִפְסְקָה הָעֲבוֹדָה עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. אַחַר כָּךְ חָזְרָה וְנִתְחַדְּשָׁה עֲבוֹדַת הַבִּנְיָן, וְהֵקִימוּ יְסוֹדוֹתָיו שֶׁל הֵיכַל ה' בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְכִסְלֵו, וּבַלַּיְלָה שֶׁלְּאַחָרָיו, הוּא כ"ה בְּכִסְלֵו, שָׂמְחוּ בְּשִׂמְחַת הַיְּסוֹד. וְכֵן הַנָּבִיא אוֹמֵר: "שִׂימוּ נָא לְבָבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמַעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי (כ"ד לְכִסְלֵו) לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה' שִׂימוּ לְבַבְכֶם". (חַגַּי ב). וּמִיּוֹם זֶה הִתְחִילָה הַבְּרָכָה לָחוּל עַל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִן הַגּוֹלָה.
שמחת החנוכה
ד.
חנוכה בְּשִׂמְחָה - וּבִבְגָדִים נָאִים כָּתַב הָרַב כַּף הַחַיִּים (אוֹת ח') שֶׁצָּרִיךְ לְהַדְלִיק נֵרוֹת חנוכה וּלְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה. וּגְאוֹן עוּזֵנוּ הַבֵּן אִישׁ חַי כָּתַב בְּסִפְרוֹ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת (אוֹת כ"ו). "בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וַחנוכה וּפוּרִים יֵשׁ יִתְרוֹן וּמַעֲלָה בִּבְחִינַת הַנָּשִׁים לָכֵן צְרִיכִים הֵם לְהַחְלִיף בִּגְדֵיהֶם וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ בְּבִגְדֵי חֹל. גַּם אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ תַּכְשִׁיטִין שֶׁל זָהָב תִּלְבְּשֵׁם בְּאֵלּוּ הַיָּמִים לְהוֹרוֹת עַל יִתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ בְּאֵלּוּ הַיָּמִים בַּבְּחִינָה שֶׁלָּהֶם לְמַעְלָה".
ה.
לָכֵן, הַנָּשִׁים צְרִיכוֹת לְהִזָּהֵר לְהִתְלַבֵּשׁ יָפֶה לִכְבוֹד הַהַדְלָקָה כִּי הַדְלָקָה עוֹשָׂה מצווה וְהָעִקָּר הוּא בִּזְמַן הַהַדְלָקָה וְלָשִׂים תַּכְשִׁיטִים. וּבִכְלָל, גַּם גְּבָרִים יִזָּהֲרוּ בְּזֶה לְהִתְלַבֵּשׁ כְּפִי שֶׁהֵם מִתְלַבְּשִׁים לִכְבוֹד אוֹרְחִים, מִי שֶׁשָּׂם כּוֹבַע עַל הָרֹאשׁ כְּשֶׁבָּאִים אוֹרְחִים חֲשׁוּבִים לְבֵיתוֹ וְכֵן אִם לוֹבֵשׁ מְעִילוֹ - יָשִׂים כּוֹבַע..., וּבְוַדַּאי לֹא יְבָרֵךְ עִם חֻלְצָה קְרוּעָה, סַנְדָּלִים וְכַדּוֹמֶה, לְהַרְאוֹת כַּמָּה הַמצווה יְקָרָה וַחֲבִיבָה לָנוּ!
ו.
מצות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולקח שמן מן הצדקה ומדליק. (רמב"ם פ"ד הלכה י"ב).
איסור תענית
ז.
אִסּוּר תַּעֲנִית - "מַאי חנוכה? דְּתָנוּ רַבָּנָן: בכ"ה בְּכִסְלֵו, יוֹמֵי דַּחנוכה תְּמַנְיָא אִינוּן דְּלָא לְמִסְפֵּד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן - יְמֵי חנוכה שְׁמוֹנָה הֵם שֶׁלֹּא לִסְפֹּד בָּהֶם וְלֹא לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם" (שבת כ"א ע"ב).
סֵדֶר הַבְּרָכוֹת בְּלַיְלָה רִאשׁוֹן וּבִשְׁאַר הַלֵּילוֹת
ח.
"הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנָה יָמִים הָאֵלּוּ, שֶׁהַתְחָלָתָם כ"ה בְּכִסְלֵו, יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל, וּמַדְלִיקִים בָּהֶם הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת, לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס וְיָמִים אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִים חנוכה וְהֵן אֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית כִּימֵי הַפּוּרִים. וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בָּהֶן מצווה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כִּקְרִיאַת הַמְּגִילָה" (רַמְבָּ"ם הִלְכוֹת חנוכה פ"ג הֲלָכָה ג'). עִקָּר הַהַדְלָקָה הוּא פִּרְסוּם הַנֵּס, כְּעִנְיַן הָאוֹר הַנִּרְאֶה לְמֶרְחָקִים עֲצוּמִים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
