ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עניינו של חג
- ספריה
- הלכות חגים
- חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
ימי החנוכה נקבעו לדורות זכר לשני ניסים שנעשו בחנוכה: נס פך השמן. ונס הנצחון של החשמונאים על היונים במלחמה והחזרת מלכות ישראל (עיין פרי חדש תרע).
באמצע ימי הבית השני השתלטו היונים על עם ישראל וארצו
"וגזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם. וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם. והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות ישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני". (ע"פ רמב"ם פ"ג מהלכות חנוכה).
על נס פך השמן להדלקת המנורה נאמר בגמרא "שכשנכנסו יונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול; ולא היה בו אלא להדליק יום אחד - נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא:).
וכך כותב הרמב"ם (שם):
"וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום - בכ"ה בכסלו היה. ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור".
מפני שני הניסים הללו תקנו חז"ל: א. להדליק נרות חנוכה - זכר לנס פך השמן. ב. לומר "על הניסים" ו"הלל שלם" - זכר לנציחון במלחמה. ולכן ימים אלו נקראים חנוכה, כלומר: חנו-כה, שביום כ"ה בכסליו חנו מאויביהם". (אחרונים)
שני הניסים קשורים זה בזה:
"חזרת המלכות לישראל" קשורה להדלקת המנורה בבית המקדש. מלכות בית דוד מכונה בתהילים "עריכת נר,. וכך כתוב שם (קלב) : "וכוהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו. שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. אויביו אלביש בושת ועליו יציץ נזרו". דוד המלך מנבא על חזרת המלכות לישראל ועל ישועה שנעשית על ידי הכוהנים וכותב "ערכתי נר למשיחי".
גם הנביא זכריה, שמנבא על חזרת המלכות לישראל בתחילת הבית השני, רואה מנורת זהב (פרק ד):
"ויאמר אלי: מה אתה רואה? ואומר: ראיתי והנה מנורת זהב כולה, וגולה (מעין ספל עגול) על ראשה. ושנים זיתים עליה (עצי זית). ואומר אל המלאך הדובר בי לאמר: מה אלה אדוני?" והמלאך עונה לו כי משמעות הנבואה היא חזרת הכהונה והמלכות ששניהם נמשחים בשמן המשחה".
למדנו שהמלכות בישראל משולה למנורת הזהב, והיא קשורה לכהונה, שאף היא מסומלת בהדלקת המנורה. לכן גם בתפלת הימים הנוראים אנו מתפללים על חזרת מלכות לישראל במילים "ועריכת נר לבן ישי משיחך".
משמעות נס פך השמן
א.
כתוב בספרים: כל מקום שנזכר שמן בתורה ובדברי חכמים לעניין הדלקת המנורה, רומז לחכמת הלב ולמחשבה שבמוח. וכשנכנסו היונים להיכל, טמאו כל השמנים, כלומר פגמו בחכמה ובמחשבות הלב אצל רוב ישראל, שהתחילו גם הם נוהים בלבם אחר החכמה של היונים וחשבו שיש בה ממש. וכשחזרו החשמונאים ונכנסו להיכל לא מצאו אלא פך אחד משמן טהור שלא היה בו להדליק אלא יום אחד, כלומר, עם כל מה שפגמו היונים במחשבות הלב של ישראל קדושים, עדין מאירה בלבותם מחשבה טהורה אחת וניצוץ אחד של חכמת אמת, לידע שהם קדושים ובחירים מכל האומות וכל הגויים ילכו לאור ישראל ולא ישראל ילכו לאורם.
ולנס זה של טהרת הלב והנשמה, צריכים ישראל בכל הדורות, וביותר, בזמן שהם משועבדים ונתונים תחת עול הגויים. שכל זמן שאמונת לבם ומחשבתם טהורה - הם גאולים ועומדים אפילו בשעבודם, אבל בזמן שהאמונה והחכמה שבלב פגומה - הם משועבדים אפילו בחרותם; כל גזרות שהגויים גוזרים על ישראל עשויות להתבטל, אבל כשהאמונה מתערערת בלב וכשחכמה מסתלפת, היא עשויה להשתקע וישראל עשויים חס וחלילה להיות אובדים ונדחים בין האומות.
ואין ישראל יכולים להינצל מפורענות קשה זו, אלא על ידי סיוע מן השמים בדרך נס. ואימתי זוכים לנס זה? כל זמן שלא כבתה הגחלת האחרונה ועוד נשתמר בקרבם "שמן" להדליק יום אחד, אז הם זוכים לנס, שמן השמים מסיעים להם ומדליקים ממנו נר תמיד.
ב.
כָּתַב הָרַמְבָּ"ן בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה (סֵדֶר בְּהַעֲלוֹתְךָ):
"וְכַלָּשׁוֹן הַזֶּה מְצָאְתִּיהָ בִּמְגִלַּת סְתָרִים לְרַבֵּנוּ נִסִּים שֶׁהִזְכִּיר הָאַגָּדָה הַזּוֹ וְאָמַר: רָאִיתִי בַּמִּדְרָשׁ, כֵּיוָן שֶׁהִקְרִיבוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים (בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ) וְלֹא הִקְרִיב שֵׁבֶט לֵוִי..., אָמַר לוֹ הקב"ה לְמֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו - יֵשׁ חנוכה אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַדְלָקַת נֵרוֹת, וַאֲנִי עוֹשֶׂה בָּהּ לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי בָּנֶיךָ נִסִּים וּתְשׁוּעָה, וַחנוכה שֶׁנִּקְרֵאת עַל שְׁמָם, הִיא חֲנֻכַּת בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי; וּלְפִיכָךְ הִסְמִיךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְפָרָשַׁת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ".
וְרָאִיתִי עוֹד בִּ"יְלַמְּדֵנוּ" וְכֵן בְּמִדְרָשׁ רַבָּה:
"אָמַר לוֹ הקב"ה לְמֹשֶׁה, לֵךְ אֱמֹר לְאַהֲרֹן; אַל תִּתְיָרֵא, לִגְדוֹלָה מִזֹּאת אַתָּה מוּכָן. הַקָּרְבָּנוֹת, כָּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם - הֵם נוֹהֲגִין, אֲבָל הַנֵּרוֹת - לְעוֹלָם, "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה", וְכָל בְּרָכוֹת שֶׁנָּתַתִּי לְךָ לְבָרֵךְ אֶת בָּנַי אֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם". וְהִנֵּה דָּבָר יָדוּעַ שֶׁכְּשֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְהַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין מִפְּנֵי חֻרְבָּנוֹ, אַף הַנֵּרוֹת בְּטֵלִים; אֲבָל לֹא רָמְזוּ אֶלָּא לַנֵּרוֹת שֶׁל חֲנֻכַּת חַשְׁמוֹנַאי שֶׁהֵם נוֹהֲגִים אַף לְאַחַר חֻרְבָּן...".
חשיבות החנוכה
ג.
יְסוֹד הַהֵיכָל בִּתְחִלַּת הַבַּיִת שֵׁנִי - בכ"ה כִּסְלֵו. כְּשֶׁחָזְרוּ עוֹלֵי הַגּוֹלָה מִבָּבֶל הִתְחִילוּ בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּבַעֲצַת הַמַּשְׂטִינִים נִפְסְקָה הָעֲבוֹדָה עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. אַחַר כָּךְ חָזְרָה וְנִתְחַדְּשָׁה עֲבוֹדַת הַבִּנְיָן, וְהֵקִימוּ יְסוֹדוֹתָיו שֶׁל הֵיכַל ה' בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְכִסְלֵו, וּבַלַּיְלָה שֶׁלְּאַחָרָיו, הוּא כ"ה בְּכִסְלֵו, שָׂמְחוּ בְּשִׂמְחַת הַיְּסוֹד. וְכֵן הַנָּבִיא אוֹמֵר: "שִׂימוּ נָא לְבָבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמַעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי (כ"ד לְכִסְלֵו) לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה' שִׂימוּ לְבַבְכֶם". (חַגַּי ב). וּמִיּוֹם זֶה הִתְחִילָה הַבְּרָכָה לָחוּל עַל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִן הַגּוֹלָה.
שמחת החנוכה
ד.
חנוכה בְּשִׂמְחָה - וּבִבְגָדִים נָאִים כָּתַב הָרַב כַּף הַחַיִּים (אוֹת ח') שֶׁצָּרִיךְ לְהַדְלִיק נֵרוֹת חנוכה וּלְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה. וּגְאוֹן עוּזֵנוּ הַבֵּן אִישׁ חַי כָּתַב בְּסִפְרוֹ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת (אוֹת כ"ו). "בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וַחנוכה וּפוּרִים יֵשׁ יִתְרוֹן וּמַעֲלָה בִּבְחִינַת הַנָּשִׁים לָכֵן צְרִיכִים הֵם לְהַחְלִיף בִּגְדֵיהֶם וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ בְּבִגְדֵי חֹל. גַּם אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ תַּכְשִׁיטִין שֶׁל זָהָב תִּלְבְּשֵׁם בְּאֵלּוּ הַיָּמִים לְהוֹרוֹת עַל יִתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ בְּאֵלּוּ הַיָּמִים בַּבְּחִינָה שֶׁלָּהֶם לְמַעְלָה".
ה.
לָכֵן, הַנָּשִׁים צְרִיכוֹת לְהִזָּהֵר לְהִתְלַבֵּשׁ יָפֶה לִכְבוֹד הַהַדְלָקָה כִּי הַדְלָקָה עוֹשָׂה מצווה וְהָעִקָּר הוּא בִּזְמַן הַהַדְלָקָה וְלָשִׂים תַּכְשִׁיטִים. וּבִכְלָל, גַּם גְּבָרִים יִזָּהֲרוּ בְּזֶה לְהִתְלַבֵּשׁ כְּפִי שֶׁהֵם מִתְלַבְּשִׁים לִכְבוֹד אוֹרְחִים, מִי שֶׁשָּׂם כּוֹבַע עַל הָרֹאשׁ כְּשֶׁבָּאִים אוֹרְחִים חֲשׁוּבִים לְבֵיתוֹ וְכֵן אִם לוֹבֵשׁ מְעִילוֹ - יָשִׂים כּוֹבַע..., וּבְוַדַּאי לֹא יְבָרֵךְ עִם חֻלְצָה קְרוּעָה, סַנְדָּלִים וְכַדּוֹמֶה, לְהַרְאוֹת כַּמָּה הַמצווה יְקָרָה וַחֲבִיבָה לָנוּ!
ו.
מצות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולקח שמן מן הצדקה ומדליק. (רמב"ם פ"ד הלכה י"ב).
איסור תענית
ז.
אִסּוּר תַּעֲנִית - "מַאי חנוכה? דְּתָנוּ רַבָּנָן: בכ"ה בְּכִסְלֵו, יוֹמֵי דַּחנוכה תְּמַנְיָא אִינוּן דְּלָא לְמִסְפֵּד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן - יְמֵי חנוכה שְׁמוֹנָה הֵם שֶׁלֹּא לִסְפֹּד בָּהֶם וְלֹא לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם" (שבת כ"א ע"ב).
סֵדֶר הַבְּרָכוֹת בְּלַיְלָה רִאשׁוֹן וּבִשְׁאַר הַלֵּילוֹת
ח.
"הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנָה יָמִים הָאֵלּוּ, שֶׁהַתְחָלָתָם כ"ה בְּכִסְלֵו, יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל, וּמַדְלִיקִים בָּהֶם הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת, לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס וְיָמִים אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִים חנוכה וְהֵן אֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית כִּימֵי הַפּוּרִים. וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בָּהֶן מצווה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כִּקְרִיאַת הַמְּגִילָה" (רַמְבָּ"ם הִלְכוֹת חנוכה פ"ג הֲלָכָה ג'). עִקָּר הַהַדְלָקָה הוּא פִּרְסוּם הַנֵּס, כְּעִנְיַן הָאוֹר הַנִּרְאֶה לְמֶרְחָקִים עֲצוּמִים.
הלכות שטיפת כלים בשבת
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
"וספרתם לכם ממחרת השבת" על איזו שבת מדובר?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
