ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עניינו של חג
- ספריה
- הלכות חגים
- חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
ימי החנוכה נקבעו לדורות זכר לשני ניסים שנעשו בחנוכה: נס פך השמן. ונס הנצחון של החשמונאים על היונים במלחמה והחזרת מלכות ישראל (עיין פרי חדש תרע).
באמצע ימי הבית השני השתלטו היונים על עם ישראל וארצו
"וגזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם. וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם. והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות ישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני". (ע"פ רמב"ם פ"ג מהלכות חנוכה).
על נס פך השמן להדלקת המנורה נאמר בגמרא "שכשנכנסו יונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול; ולא היה בו אלא להדליק יום אחד - נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא:).
וכך כותב הרמב"ם (שם):
"וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום - בכ"ה בכסלו היה. ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור".
מפני שני הניסים הללו תקנו חז"ל: א. להדליק נרות חנוכה - זכר לנס פך השמן. ב. לומר "על הניסים" ו"הלל שלם" - זכר לנציחון במלחמה. ולכן ימים אלו נקראים חנוכה, כלומר: חנו-כה, שביום כ"ה בכסליו חנו מאויביהם". (אחרונים)
שני הניסים קשורים זה בזה:
"חזרת המלכות לישראל" קשורה להדלקת המנורה בבית המקדש. מלכות בית דוד מכונה בתהילים "עריכת נר,. וכך כתוב שם (קלב) : "וכוהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו. שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. אויביו אלביש בושת ועליו יציץ נזרו". דוד המלך מנבא על חזרת המלכות לישראל ועל ישועה שנעשית על ידי הכוהנים וכותב "ערכתי נר למשיחי".
גם הנביא זכריה, שמנבא על חזרת המלכות לישראל בתחילת הבית השני, רואה מנורת זהב (פרק ד):
"ויאמר אלי: מה אתה רואה? ואומר: ראיתי והנה מנורת זהב כולה, וגולה (מעין ספל עגול) על ראשה. ושנים זיתים עליה (עצי זית). ואומר אל המלאך הדובר בי לאמר: מה אלה אדוני?" והמלאך עונה לו כי משמעות הנבואה היא חזרת הכהונה והמלכות ששניהם נמשחים בשמן המשחה".
למדנו שהמלכות בישראל משולה למנורת הזהב, והיא קשורה לכהונה, שאף היא מסומלת בהדלקת המנורה. לכן גם בתפלת הימים הנוראים אנו מתפללים על חזרת מלכות לישראל במילים "ועריכת נר לבן ישי משיחך".
משמעות נס פך השמן
א.
כתוב בספרים: כל מקום שנזכר שמן בתורה ובדברי חכמים לעניין הדלקת המנורה, רומז לחכמת הלב ולמחשבה שבמוח. וכשנכנסו היונים להיכל, טמאו כל השמנים, כלומר פגמו בחכמה ובמחשבות הלב אצל רוב ישראל, שהתחילו גם הם נוהים בלבם אחר החכמה של היונים וחשבו שיש בה ממש. וכשחזרו החשמונאים ונכנסו להיכל לא מצאו אלא פך אחד משמן טהור שלא היה בו להדליק אלא יום אחד, כלומר, עם כל מה שפגמו היונים במחשבות הלב של ישראל קדושים, עדין מאירה בלבותם מחשבה טהורה אחת וניצוץ אחד של חכמת אמת, לידע שהם קדושים ובחירים מכל האומות וכל הגויים ילכו לאור ישראל ולא ישראל ילכו לאורם.
ולנס זה של טהרת הלב והנשמה, צריכים ישראל בכל הדורות, וביותר, בזמן שהם משועבדים ונתונים תחת עול הגויים. שכל זמן שאמונת לבם ומחשבתם טהורה - הם גאולים ועומדים אפילו בשעבודם, אבל בזמן שהאמונה והחכמה שבלב פגומה - הם משועבדים אפילו בחרותם; כל גזרות שהגויים גוזרים על ישראל עשויות להתבטל, אבל כשהאמונה מתערערת בלב וכשחכמה מסתלפת, היא עשויה להשתקע וישראל עשויים חס וחלילה להיות אובדים ונדחים בין האומות.
ואין ישראל יכולים להינצל מפורענות קשה זו, אלא על ידי סיוע מן השמים בדרך נס. ואימתי זוכים לנס זה? כל זמן שלא כבתה הגחלת האחרונה ועוד נשתמר בקרבם "שמן" להדליק יום אחד, אז הם זוכים לנס, שמן השמים מסיעים להם ומדליקים ממנו נר תמיד.
ב.
כָּתַב הָרַמְבָּ"ן בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה (סֵדֶר בְּהַעֲלוֹתְךָ):
"וְכַלָּשׁוֹן הַזֶּה מְצָאְתִּיהָ בִּמְגִלַּת סְתָרִים לְרַבֵּנוּ נִסִּים שֶׁהִזְכִּיר הָאַגָּדָה הַזּוֹ וְאָמַר: רָאִיתִי בַּמִּדְרָשׁ, כֵּיוָן שֶׁהִקְרִיבוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים (בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ) וְלֹא הִקְרִיב שֵׁבֶט לֵוִי..., אָמַר לוֹ הקב"ה לְמֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו - יֵשׁ חנוכה אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַדְלָקַת נֵרוֹת, וַאֲנִי עוֹשֶׂה בָּהּ לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי בָּנֶיךָ נִסִּים וּתְשׁוּעָה, וַחנוכה שֶׁנִּקְרֵאת עַל שְׁמָם, הִיא חֲנֻכַּת בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי; וּלְפִיכָךְ הִסְמִיךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְפָרָשַׁת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ".
וְרָאִיתִי עוֹד בִּ"יְלַמְּדֵנוּ" וְכֵן בְּמִדְרָשׁ רַבָּה:
"אָמַר לוֹ הקב"ה לְמֹשֶׁה, לֵךְ אֱמֹר לְאַהֲרֹן; אַל תִּתְיָרֵא, לִגְדוֹלָה מִזֹּאת אַתָּה מוּכָן. הַקָּרְבָּנוֹת, כָּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם - הֵם נוֹהֲגִין, אֲבָל הַנֵּרוֹת - לְעוֹלָם, "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה", וְכָל בְּרָכוֹת שֶׁנָּתַתִּי לְךָ לְבָרֵךְ אֶת בָּנַי אֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם". וְהִנֵּה דָּבָר יָדוּעַ שֶׁכְּשֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְהַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין מִפְּנֵי חֻרְבָּנוֹ, אַף הַנֵּרוֹת בְּטֵלִים; אֲבָל לֹא רָמְזוּ אֶלָּא לַנֵּרוֹת שֶׁל חֲנֻכַּת חַשְׁמוֹנַאי שֶׁהֵם נוֹהֲגִים אַף לְאַחַר חֻרְבָּן...".
חשיבות החנוכה
ג.
יְסוֹד הַהֵיכָל בִּתְחִלַּת הַבַּיִת שֵׁנִי - בכ"ה כִּסְלֵו. כְּשֶׁחָזְרוּ עוֹלֵי הַגּוֹלָה מִבָּבֶל הִתְחִילוּ בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּבַעֲצַת הַמַּשְׂטִינִים נִפְסְקָה הָעֲבוֹדָה עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. אַחַר כָּךְ חָזְרָה וְנִתְחַדְּשָׁה עֲבוֹדַת הַבִּנְיָן, וְהֵקִימוּ יְסוֹדוֹתָיו שֶׁל הֵיכַל ה' בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְכִסְלֵו, וּבַלַּיְלָה שֶׁלְּאַחָרָיו, הוּא כ"ה בְּכִסְלֵו, שָׂמְחוּ בְּשִׂמְחַת הַיְּסוֹד. וְכֵן הַנָּבִיא אוֹמֵר: "שִׂימוּ נָא לְבָבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמַעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי (כ"ד לְכִסְלֵו) לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה' שִׂימוּ לְבַבְכֶם". (חַגַּי ב). וּמִיּוֹם זֶה הִתְחִילָה הַבְּרָכָה לָחוּל עַל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִן הַגּוֹלָה.
שמחת החנוכה
ד.
חנוכה בְּשִׂמְחָה - וּבִבְגָדִים נָאִים כָּתַב הָרַב כַּף הַחַיִּים (אוֹת ח') שֶׁצָּרִיךְ לְהַדְלִיק נֵרוֹת חנוכה וּלְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה. וּגְאוֹן עוּזֵנוּ הַבֵּן אִישׁ חַי כָּתַב בְּסִפְרוֹ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת (אוֹת כ"ו). "בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וַחנוכה וּפוּרִים יֵשׁ יִתְרוֹן וּמַעֲלָה בִּבְחִינַת הַנָּשִׁים לָכֵן צְרִיכִים הֵם לְהַחְלִיף בִּגְדֵיהֶם וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ בְּבִגְדֵי חֹל. גַּם אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ תַּכְשִׁיטִין שֶׁל זָהָב תִּלְבְּשֵׁם בְּאֵלּוּ הַיָּמִים לְהוֹרוֹת עַל יִתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ בְּאֵלּוּ הַיָּמִים בַּבְּחִינָה שֶׁלָּהֶם לְמַעְלָה".
ה.
לָכֵן, הַנָּשִׁים צְרִיכוֹת לְהִזָּהֵר לְהִתְלַבֵּשׁ יָפֶה לִכְבוֹד הַהַדְלָקָה כִּי הַדְלָקָה עוֹשָׂה מצווה וְהָעִקָּר הוּא בִּזְמַן הַהַדְלָקָה וְלָשִׂים תַּכְשִׁיטִים. וּבִכְלָל, גַּם גְּבָרִים יִזָּהֲרוּ בְּזֶה לְהִתְלַבֵּשׁ כְּפִי שֶׁהֵם מִתְלַבְּשִׁים לִכְבוֹד אוֹרְחִים, מִי שֶׁשָּׂם כּוֹבַע עַל הָרֹאשׁ כְּשֶׁבָּאִים אוֹרְחִים חֲשׁוּבִים לְבֵיתוֹ וְכֵן אִם לוֹבֵשׁ מְעִילוֹ - יָשִׂים כּוֹבַע..., וּבְוַדַּאי לֹא יְבָרֵךְ עִם חֻלְצָה קְרוּעָה, סַנְדָּלִים וְכַדּוֹמֶה, לְהַרְאוֹת כַּמָּה הַמצווה יְקָרָה וַחֲבִיבָה לָנוּ!
ו.
מצות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולקח שמן מן הצדקה ומדליק. (רמב"ם פ"ד הלכה י"ב).
איסור תענית
ז.
אִסּוּר תַּעֲנִית - "מַאי חנוכה? דְּתָנוּ רַבָּנָן: בכ"ה בְּכִסְלֵו, יוֹמֵי דַּחנוכה תְּמַנְיָא אִינוּן דְּלָא לְמִסְפֵּד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן - יְמֵי חנוכה שְׁמוֹנָה הֵם שֶׁלֹּא לִסְפֹּד בָּהֶם וְלֹא לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם" (שבת כ"א ע"ב).
סֵדֶר הַבְּרָכוֹת בְּלַיְלָה רִאשׁוֹן וּבִשְׁאַר הַלֵּילוֹת
ח.
"הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנָה יָמִים הָאֵלּוּ, שֶׁהַתְחָלָתָם כ"ה בְּכִסְלֵו, יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל, וּמַדְלִיקִים בָּהֶם הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת, לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס וְיָמִים אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִים חנוכה וְהֵן אֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית כִּימֵי הַפּוּרִים. וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בָּהֶן מצווה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כִּקְרִיאַת הַמְּגִילָה" (רַמְבָּ"ם הִלְכוֹת חנוכה פ"ג הֲלָכָה ג'). עִקָּר הַהַדְלָקָה הוּא פִּרְסוּם הַנֵּס, כְּעִנְיַן הָאוֹר הַנִּרְאֶה לְמֶרְחָקִים עֲצוּמִים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
