^ 1 וזו לשון הרי"ף שם בהלכותיו למסכת קידושין (דף לא, א מדפי הרי"ף): "נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי, במה דברים אמורים בזמן שמקחו, בידו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן. ונחזי זוזי ממאן נקט! לא צריכא דנקט מתרוייהו ואמר חד מדעתאי וחד בעל כרחאי. נאמן דיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי, במה דברים אמורים בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו, אבל אין בעלי דינין עומדין לפניו אינו נאמן".
^ 2 ועיין ברש"י בב"מ דף ג' ע"א - "...אלא אם כן האמנתיו מתחילה להפקיד אצלו או להתנות עמו". ועיין בתוס' ד"ה "שליש נאמן" בגיטין דף ס"ד ע"א, שנאמנות זו מועילה אף לדבר שבערווה.
^ 3 וכן להיפך, אם המוכר מסר לקונה את החפץ קודם שהוא קיבל מעות; הרי שהמוכר האמין עליו את הקונה. וכגון, שהקונה לא יטען שהמוכר נותן לו את המקח תמורת מעות שנתן לו משכבר.
^ 4 וסיוע להבנה זו יש מגרסת הרי"ף בסוגיית - "אמר לחנוני: תן לי בדינר פירות" שבשבועות דף מ"ח ע"א. וכן יש סיוע משיטת הרי"ף בשפה הערבית שמובאת בסוף הרי"ף בשבועות. ומבואר שם, שמעשה מסירה של אחד הצדדים מהווה מסירת נאמנות לידי הצד השני; שכל עוד לא הסתיים הקנין ע"י הגעת המקח לסימטא, יהא השני נאמן על הצד הממוני של הוויכוח שבינם.
^ 5 רש"י נזקק לתוספת שבגרסתו, מפני שלפי שיטתו - קושיית הסוגיה היתה על סיומה של הברייתא, שאמרה שהמוכר אינו נאמן כשהמקח אינו בידו כבר. והתוספת מסבירה מדוע הוא נחשב אז למי ש"אינו יודע" כבר.
^ 6 אמנם הבית יוסף כתב ב"בדק הבית" להיפך מסברה זו, וזו לשונו בחו"מ סימן רכ"ב: - "[בדק הבית] ועל מ"ש הרא"ש דלהרי"ף אפילו נקט זוזי מחד ואומר לאחר נתרציתי נאמן יש לתמוה מנין לו לומר כן לדעתו? ...הילכך נראה לי דלהרי"ף כי נקט זוזי מחד אע"פ שמקחו בידו אינו נאמן לומר לאחר נתרציתי דאנן סהדי דלאותו שנתן מעות נתרצה! ...". אולם למרות שהבית יוסף חלוק על הסברה הזו, הוא עצמו מעיד שהרא"ש הבין כך בשיטת הרי"ף. ולפי מה שהתבאר - סברה זו היא הבסיס להבנת שיטת הרי"ף.
^ 7 וז"ל הסוגיה בקידושין דף ע"ג ע"ב: - "נאמן בעל מקח לומר לזה מכרתי ולזה אין מכרתי; במה דברים אמורים - בזמן שמקחו בידו, אבל אין מקחו בידו - אינו נאמן."
^ 8 ועיין גם בלשון הסוגיה בברכות דף כ"ג ע"א: - "... התקינו שיהא אוחזן בידו ונכנס. אמר רבי מיאשא בריה דרבי יהושע בן לוי: הלכה, גוללן כמין ספר ואוחזן בימינו כנגד לבו. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: ובלבד שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח". ובלשון רמב"ם בהלכות תפילין פרק ד' הלכה י"ז: - "...חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות וגוללן בבגדו כמין ספר תורה ואוחזן בימינו כנגד לבו, ויזהר כדי שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח, ..."
^ 9 ואע"פ שלשון זו שימשה בסוגיה בקידושין כשאלה אחרת, הרי שכאן כוונתה שונה. ומצאנו מקרים רבים בש"ס, שלשון אחת משמשת למשמעויות שונות; ואכמ"ל.