ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בשלח
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- הראיה המיוחדת של משה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חלווה בת פרחה
" אִישׁ עַל הָעֵדָה - זה יהושע שנאמר 'לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ' (תהלים עח, כה). ולמה לא 1 פירשו הכתוב - שלא להטיל מחלוקת בין בניו ובין אחיו."
ה' ציווה על משה להודיע על הבחירה ביהושע באופן המיידי והמפורש ביותר: 'קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן... וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם... לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'. אדרבא, דווקא הגילוי המפורש מונע מחלוקת על יהושע. מדוע הספרי אומר שהכתוב לא פירש מיהו ה'אִישׁ' ?
כדי להבין את כוונת הספרי צריך להעמיק בהבנת הכתוב בתהילים שמוזכר בו.
חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם
הספרי מרמז על פתרון כמה מן ה'חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם' שבמזמור ע"ח בתהלים:
"מַשְׂכִּיל לְאָסָף... אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם . אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ ... לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן... וְיָשִׂימוּ בֵא-לֹהִים כִּסְלָם... וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם... בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב: לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱ-לֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת: וַיִּשְׁכְּחוּ עֲלִילוֹתָיו וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר הֶרְאָם:... בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם... יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר... וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע... וַיְנַסּוּ אֵ-ל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם...הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם... הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת אִם יָכִין שְׁאֵר לְעַמּוֹ: לָכֵן שָׁמַע ה' וַיִּתְעַבָּר וְאֵשׁ נִשְּׂקָה בְיַעֲקֹב וְגַם אַף עָלָה בְיִשְׂרָאֵל... וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל... וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל... לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ ... וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף :... לֹא זָרוּ מִתַּאֲוָתָם עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם: וְאַף אֱ-לֹהִים עָלָה בָהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ ..."
המשורר אסף מספר שה' בקע עבור ישראל סלעים והוציא משם 'נוֹזְלִים'. ישראל היו צריכים להתבונן בניסים הללו ולהבין שה' דואג לכל צרכיהם; ולפיכך יש לראות בעין רעה את בקשתם לקבל ' אֹכֶל לְנַפְשָׁם'. אסף מספר שבעקבות הבקשה לקבלת אוכל, ה' העניש את ישראל, ולכן הוא המטיר להם את המן ואת הַשְּׂלָו; והללו הרגו בעם ישראל.
לכאורה המזמור סותר את התורה. בספר שמות (טז-יז) מסופר שבתחילה - ה' המטיר לישראל את המן והַשְּׂלָו במדבר סין; ורק לאחר מכן, כשהם הגיעו לרפידים - ה' בקע להם צור והוציא ממנו מים. אולם המזמור הופך את המאורעות ומספר שה' הוציא להם מים מן הצור לפני ירידת המן והַשְּׂלָו.
כמו כן, בספר במדבר (יא) מסופר שרק אכילת הַשְּׂלָו הרגה בעם ישראל, וגם זאת רק כעבור כשנה מאז הפעם הראשונה שהוא ירד. אולם המזמור מספר שאכילת המן והַשְּׂלָו הרגה בעם ישראל כבר בפעם הראשונה.
בנוסף לכך הלשון 'בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל' מציינת בתנ"ך חיילים לוחמים (כמבואר בהערת השולים 2 ); ופשטות לשון המזמור - 'וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ' - מורה על כישלון בקרב נגד צבא האויב. מדוע המזמור מתייחס למי שאכל את המן - כמו לחיילים שנכשלו בקרב נגד האויב?
בזכות מי ירד המן לישראל?
אסף מציג בפנינו מסורת אחרת של הבנת פרשיות המן והַשְּׂלָו; מסורת שהוא קיבל מאבותיו - 'אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ'. בתלמוד קיימת מחלוקת-מסורות בזכות מי ירד המן. הסוגיה במסכת תענית (דף ט, א) מביאה מסורת שהמן ירד בזכות משה; אולם הסוגיה במסכת יומא (דף עו, א) מביאה מסורת שהמן ירד בזכות יהושע; ומסורת זו מובאת גם בילקוט שמעוני (תהלים, תתיט):
" 'לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ' - זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל, כתיב הכא'אִישׁ' , וכתיב התם 'קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ'. ויש אומרים על אבריו היה יורד, ומאבריו היה אוכל. מכאן היו רבי יוסי ורבי שמעון אומרים - כסוסים נתפטמו ישראל באותה שעה. "
בדרשה משמע שיהושע היה הולך ללא בגדים ולכן הוא היה אוכל את המן באופן ישיר מעל איבריו; הייתכן כדבר הזה?! במאמר הקודם "הסוסים של משה רבנו" התבאר שבכל המקומות שישראל התלוננו על משה, משה הגיב לתלונותיהם ופנה לה' שיעזור לו. אולם כאשר ישראל באו למדבר סין והתלוננו שהם רוצים אוכל - משה לא התפלל לה'; ופתאום ה' הודיע למשה שישראל יקבלו את המן ואת הַשְּׂלָו.
אסף מגלה שכבר כאשר ישראל נסעו מים-סוף ליוו אותם סלעים וצורים שהתבקעו - 'וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע'. ה' נוֹזְלִים ' הללו הכילו מרכיבים מזינים כמו שמן ודבש, ומשה רבנו מזכיר זאת בתורה - 'וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר '. משה רבנו ראה יתרון גדול בתזונה הנוזלית הזו, מפני שהיא חסכה זמן מרובה של הכנת מזון רגיל למאכל אדם, וגם את הזמן של לעיסת המזון. אולם ישראל רצו לאכול מזון רגיל. משה רצה שישראל ישארו 'אנשים' כמוהו. אנשים ששרו בים סוף את שירת האמונה בה', ומבינים את היתרונות שגלומים באכילת המזון הנוזלי. ולפיכך, הוא סירב להיעתר לרצונם לחזור למדרגת 'סוסים', - שמחפשים מזון טעים.
המסורת מרמזת שיהושע התבונן באיבריו, והוא ראה שיש לו איברים של 'אִישׁ' מבוגר. ומתוך ההבטה ברחמים 'על אבריו' הוא טען בפני ה' - שכל עוד הגוף של בני ישראל אינו שונה מהגוף של הגויים - צריך להנהיג אותם כמו הגויים. ה' נענה לבקשת יהושע, ולכן הוא ציוה על משה להודיע לישראל שהם יקבלו אוכל מוצק - גם 'מן' וגם שְׂלָו.
ההתייחסות הכפולה לאוכלי הַשְּׂלָו - ולאוכלי המן
המשורר אסף מרמז, שהמן ירד בגלל מעורבות יהושע (-'אִישׁ' ). אולם התורה הסתירה זאת. כאשר הספרי אומר שהכתוב הסתיר את יהושע - הוא מתכוון לומר שלשיטת אסף ירידת המן הסתיימה באופן שלילי, ולכן התורה הסתירה את המעורבות של יהושע.
לא כולם סבורים שאכילת המן הסתיימה באופן שלילי; אולם אסף סבור כך, והוא מוכיח את שיטתו. אסף מתאר את מה שאירע לאחר ירידת המן והתיאורים שלו בנויים על סתירה. בתחילה הוא מספר שישראל אכלו ואף שבעו מן האוכל - 'וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם'. אולם מיד הוא מספר שה' הרג אותם לפני שהם בלעו את האוכל - ' לֹא זָרוּ מִתַּאֲוָתָם עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם: וְאַף אֱ-לֹהִים עָלָה בָהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ '.
שרשי הסתירה בתורה עצמה. בספר במדבר (יא) מסופר שלאחר כשנה לשהיית בני ישראל במדבר הם אכלו את המן בלבד, והם התאוו לאכול גם בשר. משה הצטווה להודיע לעם, שהם יאכלו בשר במשך חודש ימים עד שהם ימאסו בו והבשר יעורר בהם גועל. אולם כאשר הַשְּׂלָו הגיע מסופר שאוכלי הַשְּׂלָו מתו באופן מיידי. ברם, הייתכן שה' ציווה את משה להודיע - לכל העם - שהם יאכלו בשר במשך חודש ימים; ובסופו של דבר ה' המית אותם מייד כשאכלו את הבשר?!
במאמר הקודם "אלדד ומידד ונבואות השלו" הובאו דברי הילקוט שמעוני (תורה, תשלב) "מימיהם לא חטאו חטא גמור ולא לקו מכה גמורה". הילקוט שמעוני מרמז, שהרצון לאכול בשר הוא חטא - אך לא חטא גמור; ולפיכך ישראל לא הוכו מכה גמורה. ה' התייחס אל מי שאכל את הַשְּׂלָו כאל אנשים "מתים" כבר ברגע שהם נגסו בו. אך ישראל אכלו מהַשְּׂלָו במשך כחודש ימים עד שהבטחת ה' התממשה - והם מאסו באכילת הבשר. מכיוון שמדובר בהתייחסות סמלית, היא תיתכן גם ביחס לפעם הראשונה שישראל קיבלו את הַשְּׂלָו. ואכן במאמרי חז"ל משמע שהַשְּׂלָו 'המית' את ישראל כבר בפעם הראשונה שהם קיבלו אותו - כשהוא החל לרדת יחד עם המן 3 .
לשיטת אסף ההתייחסות הזו מתבקשת מאליה גם לגבי המן. גם המן לא ניתן לישראל אלא לאחר שהם התלוננו על המזון הנוזלי. ה' מילא את תאוותם לאכול מזון מוצק; אולם ירידת מדרגה נחשבת כהריגה. ולשיטתו, ה' התייחס אליהם כאל 'מתים' גם כשנגסו בפעם הראשונה - מן המן.
מלחמת עמלק לפי ראייתו של אסף
המשורר אסף מוסיף ומספר שהרחמים של יהושע על בקשת העם - הובילו להידרדרות נוספת. אסף מספר ש'בְּנֵי אֶפְרַיִם' - 'הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב' וברחו מן המערכה. מדרשי חז"ל רבים מבארים שהכוונה לקרב קדום שבני אפרים נהרגו בו. אולם הדבר אינו מתאים לפשוטו של הכתוב, מפני שאסף מתאר בריחה מן המערכה - ולא הריגה. בנוסף לכך אסף מסביר שהבריחה התרחשה משום ש'בְּנֵי אֶפְרָיִם ' קיבלו תורה שהם מיאנו ללכת בה; והרי דיני התורה הראשונים ניתנו רק לאחר יציאת מצרים. הספורנו אומר בפרושו לתהילים, שפשטות הכתוב מתייחסת לקרב שיהושע נלחם בעמלק, שמתוארים בו גם שלבים של בריחה (שמות יז): "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק".
אולם הדברים עדין טעונים ברור. בתורה מסופר שכאשר עמלק גבר - 'ישראל' ברחו; ואילו אסף מספר - ש'בני אפרים' ברחו. בנוסף לכך, בתורה מסופר שבסופו של דבר ישראל התעשתו - וגברו על עמלק; ואילו אסף משמיט את השלב החשוב הזה של הקרב.
אסף אינו חולק על התורה, אלא שהוא מביא מסורת שמנתחת את מהלך הקרב בעמלק. במאמר "הבריחה של בני אפרים" התבאר שהשם 'בְּנֵי אֶפְרָיִם ' משמש בתנ"ך 4 כסמל למי שבוטחים בכוח זרועם. אסף מכנה את כל ישראל בשם 'בְּנֵי אֶפְרָיִם ' - בשלב שהם בטחו בו בכוח זרועם; ובשלב זה הם 'הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב' וברחו מן המערכה. אולם כאשר הם היו משעבדים את ליבם לאביהם שבשמים הם ראויים להיקרא 'ישראל', ואז הם היו מנצחים.
השלב הראשון שגרם לתבוסה של 'בְּנֵי אֶפְרָיִם'
אסף מסביר שהבריחה התרחשה משום ש'בְּנֵי אֶפְרָיִם ' קיבלו תורה שהם מיאנו ללכת בה. התורה הזו היא ה-'חֹק וּמִשְׁפָּט' שישראל קיבלו לפני כן בפרשיית המים במרה (שמות טו, כב-כו).
לפי המסורת של אסף, ישראל לא אהבו את ה' נוֹזְלִים ' המזינים שליוו אותם בדרכם; וכאשר ישראל באו למָרָה הם התאכזבו לראות שהמים הרגילים הם מרים, והם התלוננו על משה. משה התייחס אז לכאבם והתפלל לה', אולם ה' לא ויתר לגמרי על ההנהגה הניסית. ה' הורה לו להמתיק את המים באמצעות נס, וללמד את עם ישראל חוקי תורה. וכמו כן להודיע לישראל, שמכאן ואילך אם הם ירצו לשנות את תנאי מחייתם - הם יעשו זאת באמצעות עמל התורה ב'חֹק וּמִשְׁפָּט' שהם קיבלו שם!! 5
אולם ישראל לא רצו להשתמש במתנה/מחויבות הזו. כאשר ישראל באו למדבר סין הם מאסו ב'נוזלים' המזינים ורצו לאכול כבר אוכל מוצק. ישראל באו והתלוננו על מצוקותיהם אצל משה; אולם משה לא הביא את תלונותיהם לפני ה'. משה טען כלפיהם, שהם צריכים לעמול בחוקי התורה שהם קיבלו במרה, ולהתפלל בעצמם לה' שימלא את בקשתם לאוכל מוצק.
יהושע לא יכול היה לעמוד בתחנוני ישראל, והוא שיבש את תוכניתו של משה. יהושע התפלל לה' שייתן להם אוכל מוצק כבר כעת; וה' נענה לתפילתו, ואמר למשה להודיע לישראל על קבלת האוכל המוצק. ישראל פירשו את ההודעה הזו כניצחון לרצונם להיות דומים לגויים. לגויים אין כוחות מיוחדים, אלא שפעמים שיש להם איש צדיק שמתפלל עליהם (כמבואר בהערת השולים 6 ); וישראל רצו להישאר בדרגה הנמוכה הזו - בלא מחויבות אישית לעמול בתורה. אולם זה היה ניתוח מוטעה של מה שארע.
ישראל טעו טעות כפולה. הם טעו וחשבו שמשה נכנע והתפלל עליהם; והם טעו וחשבו שה' חזר בו מן המחויבות שהציב בפניהם במרה - לעמול בתורה. ה' נענה אמנם לתפילת יהושע - אולם ה' לא חזר בו מהתכנית הזו. ה' הקדים ומילא את בקשתם לאוכל מוצק - לפני שהם ימלאו את מחויבותם לעמול בתורה; אולם ה' המתין שישראל יפרעו את חובם.
השלב השני שגרם לתבוסה של 'בְּנֵי אֶפְרָיִם'
לאחר מכן ישראל באו לרפידים (שמות יז, א-ז) 7 , ולא היה להם מים והם רבו עם משה. סיבת המריבה עולה מתוך דברי משה - "מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי , מַה תְּנַסּוּן אֶת ה' ".
ישראל רצו שמשה יהיה הנביא שיתפלל עבורם למילוי מצוקותיהם; ומשה לא הסכים. משה הסביר להם שה' הביא עליהם את חסרון המים - מפני שהם טרם פרעו את חובם הקודם. ה' הקדים ונתן להם את המן ואת הַשְּׂלָו; אך הם לא פרעו את חובם - ועדין לא עמלו בתורה. משה השתמש במילה ' תְּנַסּוּן ' כדי להזכיר לעם את המחויבות שה' הטיל עליהם לפני-כן ב'מרה' - 'שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ' . משה הסביר להם שאין זה ראוי שהם יהפכו את היוצרות, והם ינסו את ה'; ויבקשו לבדוק האם ה' נמצא עימם ללא תנאי, ומוכן להיענות למצוקותיהם בלא שיעמלו בתורה.
אולם העם לא ידע מי הביא לירידת המן והַשְּׂלָו. העם זכר שה' נענה לבקשתם לאכול אוכל מוצק, והמטיר להם מן ושלו - בלא שהם עמלו בתורה. הם היו סבורים שמשה התפלל עליהם אז, אלא שעתה הוא מקשיח את עמדותיו; והם שבו והתלוננו עליו. למשה לא נותרה ברירה והוא פנה לה'; וה' הורה לו שייקח עימו כמה 'מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל' בתור נציגי העם, ויוציא בפניהם מים מן הצור - באמצעות 'הַמַּטֶּה' שלו.
הפעלת 'הַמַּטֶּה' משמעותה - הפעלת שינוי בעולם באמצעות עמל התורה; וכעין כך מבואר בדברי האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג הרב יקותיאל יהודה הלברשטם זצוק"ל בשו"ת 'דברי יציב' (ליקוטים והשמטות סימן קטז):
"... 'מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא' ... כן במתנהגים בדרכי התורה, ... ויש 'טבעי' ב'למעלה מטבע' גם-כן. דהיינו כעין זה שעושין פעולה בצירופי שמות וכדומה,... ובזה מובן ענין 'הַמַּטֶּה' למכות מצרים ובהבקעת ים סוף, שזה כעין 'טבעי שמיימי'..."
משה הצטווה להראות לזקנים שיסכימו לבוא עימו - שגם בעניינים שמוגדרים כ'למעלה מטבע' יש התנהגות טבעית - והיא עמל התורה. משה הצטווה להראות להם שהוא אינו מוציא את המים באמצעות תפילה כפי שהעם סבורים; אלא באמצעות עמל התורה (צירופי שמות שהיו על 'הַמַּטֶּה' שלו וכדו').
הזקנים חזרו וסיפרו לעם את מה שהם ראו. הם סיפרו שה' לא וויתר תכניתו, ולא וויתר על חובת העמל בתורה; ומשה הוציא את המים - רק לאחר שהוא עמל בתורה עבורם. והזקנים הוסיפו והודיעו, שכל אחד מישראל יכול לעשות זאת. ישראל יכולים לעמול בעצמם בחוקים שהם קיבלו במרה - ולבקש מה' שייתן להם מים.
אולם נראה שעם ישראל לא השתכנע מדבריהם. העם הניח שגם הפעם העם העמיד את ה' בניסיון והצליח. משה קרא ל'רְפִידִים' בתחילה - ' מַסָּה וּמְרִיבָה'. שם זה משקף את האופן שעם ישראל הבין את מה שהתרחש שם - 'וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן'. לפי הבנת ישראל - ה' נענה לדרישותיהם בלא תנאי; 'יֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ' - בלא צורך לעמול בתורה. אולם לניתוח המוטעה של ישראל היה מחיר כבד.
ההיערכות של משה במלחמת עמלק
מייד לאחר מכן עמלק בא לרפידים כדי להילחם בישראל (שמות יז, ח-יג):
"וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱ-לֹהִים בְּיָדִי: וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב:"
משה הבין שמלחמת עמלק באה בגלל שישראל רצו להישאר בהשתדלויות הטבעיות שלהם ושיהיה להם נביא שיתפלל עבורם. ישראל רצו להיות דומים לגויים - ולפיכך הגויים יבואו וילחמו עימם. משה ידע שגם הפעם ה' דורש מהם לעמול בתורה כדי לנצח את עמלק; והוא ידע שישראל אינם סבורים כמוהו, ובטוחים ש' יֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ ' בלא תנאי. לאחר שמשה ניתח את המצב, הוא החליט לשים קץ לשלשת האירועים המבלבלת שהחלה בעת שיהושע התפלל עבורם למן.
משה הודיע ליהושע, שתפילתו על המן גרמה בסופו של דבר למלחמת עמלק; ולכן עליו לשאת באחריות. והוא הורה ליהושע שיבחר חיילים ויצא להילחם בעמלק. משה החליט שהפעם כל ישראל יראו שעמל התורה הוא זה שמביא את הישועה; ולפיכך העמל הזה יערך במקום גבוה לפני כולם - 'אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱ-לֹהִים בְּיָדִי'.
יהושע יצא עם 'בַּחוּרָיו' כדי להילחם בעמלק בחרב גשמית, כאשר יהושע נעזר גם-כן בכוח התפילה האישית שלו. ואילו משה נשאר במחנה כדי לפעול בכוח התורה באמצעות 'הַמַּטֶּה' שלו. במהלך הקרב התברר ליהושע, שלמרות שתפילתו הצליחה להוריד מן - היא לא הצליחה להכריע את עמלק. מה שהשפיע על ההצלחה בקרב היו ידי משה - שאחזו ב'מַּטֶּה' ועמלו בתורה. כמו כן התבררה צדקת הטענה - שאין די בעמל התורה של משה - והמחויבות לעמול בתורה קיימת גם על שאר ישראל. ישראל ניצחו רק מפני שאהרון וחור באו ועזרו למשה בעמל התורה - 'וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד'.
וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל ... וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ
כזכור, בתחילת המאמר התבאר שהלשון - 'וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ' - מורה על כישלון בקרב נגד צבא האויב. והתעורר קושי כפול, מדוע המשורר אסף מספר שאוכלי המן מתו כשהם נגסו ממנו, ומדוע הוא מוסיף ומתאר זאת בלשון של כישלון בקרב. ולפי מה שהתבאר, אסף מפרש את החלטת משה לשלוח את יהושע להלחם בעמלק - באופן שונה מהרגיל.
במאמר הקודם "הבריחה של בני אפרים" התבארה השיטה, שמשה החליט לשלוח את יהושע כדי להודיע באופן רשמי - שאין די בכוח התורה, ויש צורך גם בכוח צבאי גשמי. הכוח הצבאי הגשמי מיוחס למשיח בן אפרים (יוסף); ויהושע נמשח להיות המשיח הראשון של הכוח הזה. אולם אסף מוסר בפנינו מסורת חולקת.
אסף מספר שכאשר ישראל עמלים בתורה כפי שנדרש מהם - אין שום צורך בכוח צבאי!! הסיבה שיהושע נשלח להלחם בעמלק היתה מפני שהוא גרם להידרדרות האמונה של בני ישראל; והידרדרות זו הביאה למלחמת עמלק.
אסף מספר שהסיבה שבמלחמת עמלק היה שלב ש' בְּנֵי אֶפְרַיִם ... הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב' - נעוצה בהידרדרות האמונה שהחלה קודם לכן. אסף מנתח עבורנו את האירועים, ומסביר ש'בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל' הוכרעו בקרב כבר כשהם נגסו מן המן. כאשר יהושע התפלל שישראל יקבלו את המן עוד לפני שהם יעמלו בתורה - הוא גרם להם לנסיגה ברמת האמונה. וכבר אז, כשהם נגסו מן המן, אפשר היה להתייחס אליהם כאל מתים וכאל מי שהוכרעו בקרב.
ברם, התורה לא סיפרה שיהושע התפלל שישראל יקבלו את המן; אולם הספרי מסביר שהתורה הסתירה את הפרט החשוב הזה - כדי שלא לעורר מחלוקת על יהושע. במאמרים הבאים נרחיב בעזהשי"ת בביאור דברי הספרי.
^ 1 כך היא הגרסה בילקוט שמעוני (תורה, תשעו) ובהגר"א, וכן היתה הגרסה לפני מפרשים נוספים. בגרסת הספרי קיימות מחלוקות נוספות, והן תתבארנה בעזהשי"ת במאמרים הבאים.
^ 2 "וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר זִיף וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף" (שמואל א כו, ב). "וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה אֵלָיו פְּנֵי הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם" (שמואל ב י, ט).
^ 3 "ב' פעמים חטאו בשְׂלָו כדאמרי' בערכין. ובההוא דפרשת בשלח אינו מפורש דנענשו על כך, - אלא דילמד סתום מן המפורש". (מהרש"א חידושי אגדות; יומא דף עה, ב). וכן נמצא גם ב"מדרש הגדול" על ספר שמות.
^ 4 כאשר אֲמַצְיָהוּ מלך יהודה שכר מאה אלף חיילים של ממלכת ישראל כדי שיעזרו לו להילחם באדום, הנביא הודיע לו שהוא יצליח במלחמה דווקא בלעדיהם (דברי הימים ב כה, ז-ח). הנביא מכנה שם את צבא ממלכת ישראל שהיה מורכב מעשרה שבטים בשם - 'בְּנֵי אֶפְרָיִם'; מפני שהשם הזה מסמל גם 'בנים רוחניים' לאפרים - כל מי שבוטחים בכוח זרועם.
^ 5 הרשב"ם המפרש הפשטן כתב: "...התחיל להוכיחם; שיקבלו עליהם את החוקים ואת המשפטים אשר ילמדם - והוא יעשה צורכיהם!!". וכעין כך בזוהר (תוספת, שמות, דף רעב, א): "אמר קודשא בריך הוא מכאן הרי 'חֹק וּמִשְׁפָּט' לעשות נסים".
^ 6 כמבואר ברש"י (במדבר יג, כ): "היש בה עץ - אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו".
^ 7 "וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם: וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת ה': וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא: וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:"
^ 2 "וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר זִיף וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף" (שמואל א כו, ב). "וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה אֵלָיו פְּנֵי הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם" (שמואל ב י, ט).
^ 3 "ב' פעמים חטאו בשְׂלָו כדאמרי' בערכין. ובההוא דפרשת בשלח אינו מפורש דנענשו על כך, - אלא דילמד סתום מן המפורש". (מהרש"א חידושי אגדות; יומא דף עה, ב). וכן נמצא גם ב"מדרש הגדול" על ספר שמות.
^ 4 כאשר אֲמַצְיָהוּ מלך יהודה שכר מאה אלף חיילים של ממלכת ישראל כדי שיעזרו לו להילחם באדום, הנביא הודיע לו שהוא יצליח במלחמה דווקא בלעדיהם (דברי הימים ב כה, ז-ח). הנביא מכנה שם את צבא ממלכת ישראל שהיה מורכב מעשרה שבטים בשם - 'בְּנֵי אֶפְרָיִם'; מפני שהשם הזה מסמל גם 'בנים רוחניים' לאפרים - כל מי שבוטחים בכוח זרועם.
^ 5 הרשב"ם המפרש הפשטן כתב: "...התחיל להוכיחם; שיקבלו עליהם את החוקים ואת המשפטים אשר ילמדם - והוא יעשה צורכיהם!!". וכעין כך בזוהר (תוספת, שמות, דף רעב, א): "אמר קודשא בריך הוא מכאן הרי 'חֹק וּמִשְׁפָּט' לעשות נסים".
^ 6 כמבואר ברש"י (במדבר יג, כ): "היש בה עץ - אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו".
^ 7 "וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם: וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת ה': וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא: וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:"
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
אי אפשר להילחם ברע בלי להביא חלופה!
כאב הגלות ותקוות הגאולה
בריאת העולם בפרשת לך לך
הלכות שטיפת כלים בשבת
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
פסח שני
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.
תפילה ובית כנסת סוגי הקדושות בתפילה
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות
מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.
מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.
אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.
כללי מלאכות האם מותר ליהנות מאיסור שבת בשוגג או במזיד?
הלכה למעשה
האם מותר לנו ליהנות ממאכל שבושל בשבת באיסור? מה הדין אם פתחנו את המקרר בשוגג והדלקנו את האור או המאוורר, והאם יש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן? בשיעור זה צולל הרב משה בר ציון לתוך סוגיית "הנאה ממעשה שבת" במסכת חולין (טו ע"א), ומבאר את מחלוקות התנאים (רבי מאיר ורבי יהודה) והראשונים שנפסקו להלכה. במהלך השיעור נלמד: מהו זמן צאת הכוכבים המדויק ומדוע חשיבות תלמוד התורה ברבים משפיעה על קביעת זמני התפילות? ההבדל ההלכתי בדין מעשה שבת בין שוגג למזיד לדעת השולחן ערוך והגר"א. מהן שלוש הגדרות השונות ל"שוגג" בהלכה וכיצד הן מיושמות בחיי היום-יום? מעשה שבת במחלוקת הפוסקים (כמו חימום מרק לח שהצטנן) והאם ספק דרבנן לקולא במעשה שבת?
הלכות שלושת השבועות מדריך הלכתי לתשעת הימים: כל מה שמותר ואסור לעשות
הלכה למעשה
בשיעור זה, הרב משה בר ציון עושה סדר בהלכות תשעת הימים הלכה למעשה, ומסביר את היסוד הרוחני של האבלות על חורבן בית המקדש ואת הגבולות ההלכתיים שבין הרווחה לבין צורך הכרחי. בין הנושאים בשיעור: מהו היסוד של האבלות ואיך הרצון שלנו בונה את ירושלים? מיעוט משא ומתן וקניות (מתי מותר לקנות דירה, רכב או מכשירי חשמל?). הלכות בנייה ושיפוצים בתשעת הימים (קבלן יהודי לעומת נוכרי). דיני בשר ויין בסעודות מצווה ובחיי היום-יום. הלכות כיבוס ובגדים מכובסים (איך מכינים בגדים ללבישה?). הלכות רחיצה ומקלחות במזג האוויר החם בארץ.
מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.
אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.